La Bible du Semeur

Jean 19:1-42

1Alors Pilate donna l’ordre d’emmener Jésus et de le faire fouetter. 2Les soldats lui mirent sur la tête une couronne tressée de rameaux épineux et ils l’affublèrent d’un manteau de couleur pourpre19.2 Voir note Mc 15.17. 3et, s’avançant au-devant de lui, ils s’écriaient : Salut, roi des Juifs !

Et ils lui donnaient des gifles. 4Pilate sortit de nouveau du palais et dit aux Juifs : Voilà ! je vous le fais amener ici dehors pour que vous sachiez que je ne trouve en lui aucune raison de le condamner.

5Jésus parut donc dehors, portant la couronne d’épines et le manteau de couleur pourpre.

Pilate leur dit : Voici l’homme.

6En le voyant, les chefs des prêtres et les gardes se mirent à crier : Crucifie-le ! Crucifie-le !

– Vous n’avez qu’à le prendre, leur lança Pilate, et le crucifier vous-mêmes. Moi, je ne trouve aucune raison de le condamner.

7Les Juifs répliquèrent : Nous, nous avons une Loi, et d’après cette Loi, il doit mourir, car il a prétendu être le Fils de Dieu.

8Ces propos effrayèrent vivement Pilate. 9Il rentra au palais de justice et demanda à Jésus : D’où viens-tu ?

Mais Jésus ne lui donna aucune réponse.

10Alors Pilate lui dit : Comment ! C’est à moi que tu refuses de parler ? Tu ne sais donc pas que j’ai le pouvoir de te relâcher et celui de te crucifier ?

11Jésus lui répondit : Tu n’aurais aucun pouvoir sur moi, s’il ne t’avait été donné d’en haut. Voilà pourquoi celui qui me livre entre tes mains est plus coupable que toi.

12A partir de ce moment, Pilate cherchait à le relâcher. Mais les Juifs redoublèrent leurs cris : Si tu relâches cet homme, tu n’es pas l’ami de César19.12 « Ami de César » était un titre honorifique officiel décerné à certains fonctionnaires impériaux, particulièrement méritants, qui impliquait certains avantages.. Si quelqu’un se fait roi, il s’oppose à César.

13Quand il eut entendu ces mots, Pilate fit amener Jésus dehors et s’assit à son tribunal, au lieu appelé « la place Pavée » (en hébreu « Gabbatha »). 14C’était le vendredi de la semaine de fête pascale, vers midi19.14 Certains comprennent 6 h du matin. C’est-à-dire le moment où l’on commençait à immoler, au Temple, les agneaux pour le repas pascal.. Pilate dit aux Juifs : Voici votre roi !

15Mais ils se mirent à crier : A mort ! A mort ! Crucifie-le !

– C’est votre roi : est-ce que je dois le crucifier ? répondit Pilate.

Les chefs des prêtres répliquèrent : Nous n’avons pas d’autre roi que César.

16Alors Pilate le leur livra pour qu’il soit crucifié.

La mort de Jésus

(Mt 27.32-56 ; Mc 15.21-41 ; Lc 23.26-49)

Ils s’emparèrent donc de Jésus. 17Celui-ci, portant lui-même sa croix, sortit de la ville pour se rendre à l’endroit appelé « le lieu du crâne » (en hébreu : « Golgotha »). 18C’est là qu’ils le crucifièrent, lui et deux autres. On plaça une croix de chaque côté de la sienne. Celle de Jésus était au milieu.

19Pilate fit placer un écriteau que l’on fixa au-dessus de la croix. Il portait cette inscription : « Jésus de Nazareth, le roi des Juifs ». 20Comme l’endroit où Jésus avait été crucifié se trouvait près de la ville, beaucoup de Juifs lurent l’inscription écrite en hébreu, en latin et en grec.

21Les chefs des prêtres protestèrent auprès de Pilate : Il ne fallait pas mettre « le roi des Juifs », mais « Cet homme a dit : Je suis le roi des Juifs ».

22Pilate répliqua : Ce que j’ai écrit restera écrit.

23Lorsque les soldats eurent crucifié Jésus, ils prirent ses vêtements et en firent quatre parts, une pour chacun d’eux. Restait la tunique qui était sans couture, tissée tout d’une seule pièce de haut en bas.

24Les soldats se dirent entre eux : Au lieu de la déchirer, tirons au sort pour savoir qui l’aura19.24 D’après la loi romaine, les soldats chargés de l’exécution avaient le droit de se partager les vêtements du condamné..

C’est ainsi que s’accomplit cette prophétie de l’Ecriture :

Ils se sont partagé mes habits

et ils ont tiré au sort ma tunique19.24 Ps 22.19..

C’est exactement ce que firent les soldats.

25Près de la croix de Jésus se tenaient sa mère, la sœur de sa mère, Marie, femme de Clopas, et Marie de Magdala.

26En voyant sa mère et, à côté d’elle, le disciple qu’il aimait, Jésus dit à sa mère : Voici ton fils.

27Puis il dit au disciple : Voici ta mère.

A partir de ce moment-là, le disciple la prit chez lui.

28Après cela, Jésus, sachant que désormais tout était achevé, dit, pour que l’Ecriture soit accomplie : J’ai soif.

29Près de là se trouvait un vase rempli de vinaigre. On attacha donc une éponge imbibée de ce vinaigre au bout d’une branche d’hysope, et on l’approcha de la bouche de Jésus.

30Quand il eut goûté le vinaigre, Jésus dit : Tout est accompli.

Il pencha la tête et rendit l’esprit.

31Comme on était à la veille du sabbat, et de plus, d’un sabbat particulièrement solennel, les Juifs voulaient éviter que les cadavres restent en croix durant la fête. Ils allèrent trouver Pilate pour lui demander de faire briser les jambes19.31 Afin d’accélérer la mort, puisque les condamnés prenaient appui sur les jambes pour pouvoir respirer. des suppliciés et de faire enlever les corps. 32Les soldats vinrent donc et brisèrent les jambes au premier des criminels crucifiés avec Jésus, puis à l’autre. 33Quand ils arrivèrent à Jésus, ils constatèrent qu’il était déjà mort et ils ne lui brisèrent pas les jambes. 34L’un des soldats lui enfonça sa lance dans le côté, et aussitôt il en sortit du sang et de l’eau.

35Celui qui rapporte ces faits, les a vus de ses propres yeux et son témoignage est vrai. Il sait parfaitement qu’il dit la vérité pour que, vous aussi, vous croyiez. 36En effet, tout cela est arrivé pour que se réalise cette parole de l’Ecriture : Aucun de ses os ne sera brisé19.36 Ex 12.46 ; Nb 9.12.. 37De plus, un autre texte déclare : Ils tourneront leurs regards vers celui qu’ils ont transpercé19.37 Za 12.10..

Jésus mis au tombeau

(Mt 27.57-61 ; Mc 15.42-47 ; Lc 23.50-56)

38Après ces événements, Joseph, de la ville d’Arimathée, alla demander à Pilate la permission d’enlever le corps de Jésus. Il était aussi disciple du Seigneur, mais il s’en cachait par peur des Juifs. Pilate y consentit. Joseph alla donc prendre le corps de Jésus. 39Nicodème vint également. C’était lui qui, auparavant, était allé trouver Jésus de nuit. Il apporta environ trente kilogrammes d’un mélange de myrrhe et d’aloès19.39 Parfums, tirés de plantes, que l’on répandait sur les bandes de lin entourant le corps afin de l’embaumer.. 40Tous deux prirent donc le corps de Jésus et l’enveloppèrent de linges funéraires en y mettant des aromates, selon les usages funéraires des Juifs. 41Non loin de l’endroit où Jésus avait été crucifié, il y avait un jardin dans lequel se trouvait un tombeau neuf où personne n’avait encore été enseveli. 42Comme c’était, pour les Juifs, le soir de la préparation du sabbat, ils déposèrent Jésus dans cette tombe parce qu’elle était toute proche.

Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי יוחנן 19:1-42

1אז לקח פילטוס את ישוע והלקה אותו בשוטים. 2החיילים שזרו זר קוצים, הניחוהו על ראשו והלבישו בו גלימת ארגמן. 3”יחי מלך היהודים!“ קראו בלעג, והכו אותו באגרופיהם. 4פילטוס יצא אל הקהל ואמר: ”אני מוציא אליכם את ישוע כדי שתדעו שמצאתי אותו חף מפשע!“ 5ישוע יצא החוצה, ראשו עטור זר קוצים ולגופו גלימת ארגמן. ”הנה האיש!“ קרא פילטוס.

6כאשר ראו אותו ראשי הכוהנים והמשרתים, קראו: ”צלוב אותו! צלוב אותו!“

”צלבו אותו בעצמכם,“ השיב להם פילטוס, ”כי אני לא מצאתי בו כל אשמה.“

7”לפי תורתנו עליו למות,“ קראו היהודים, ”כיוון שקרא לעצמו בן־האלוהים.“

8לשמע דברים אלה גבר פחדו של פילטוס. 9הוא החזיר את ישוע לבית־המשפט ושאל אותו: ”מאין אתה?“ אולם ישוע לא ענה דבר.

10”מדוע אינך עונה לי?“ שאל פילטוס. ”הרי אתה יודע כי יש בכוחי לצלוב אותך או לשחרר אותך!“

11אבל ישוע השיב: ”לולא קיבלת רשות מלמעלה, לא היית יכול לעשות לי דבר. לכן אשמת המסגירים אותי גדולה מאשמתך.“

12כששמע פילטוס דברים אלה ניסה לשחרר את ישוע, אולם היהודים התנגדו ואמרו: ”אם תשחרר אותו תגלה חוסר נאמנות לקיסר, מפני שכל העושה עצמו למלך מורד בקיסר!“

13לשמע דברים אלה שוב הוציא פילטוס אליהם את ישוע, והוא עצמו מתיישב על כסא המשפט, במקום שנקרא: ”רצפה“ או ”גבתא“. 14כל זה התרחש בערב פסח, בשעה שתים־עשרה בצהריים.

”הנה מלככם!“ קרא פילטוס לעבר היהודים.

”קח אותו מכאן! צלוב אותו!“ הם צעקו.

15”מה? לצלוב את מלככם?“ שאל פילטוס.

”רק הקיסר הוא מלכנו!“ קראו ראשי הכוהנים.

16פילטוס נכנע ומסר להם את ישוע כדי שיצלבו אותו.

17הם לקחו את ישוע, נתנו לו לשאת את צלבו, וכולם הלכו למקום הנקרא ”גולגותא“ (”מקום הגולגולת“). 18הם צלבו אותו שם יחד עם שני אנשים אחרים – האחד לימינו והשני לשמאלו. 19פילטוס כתב שלט בזו הלשון: ”ישוע מנצרת, מלך היהודים“ ותלה אותו על הצלב. 20יהודים רבים קראו את הכתוב על השלט, כי ישוע נצלב קרוב לעיר, והשלט נכתב בעברית, ביוונית וברומית.

21ראשי הוכהנים ביקשו מפילטוס לתקן את הכתוב: ”אל תכתוב ’מלך היהודים‘, אלא: ’הוא טוען שהוא מלך היהודים‘.“

22”את מה שכתבתי כתבתי“, ענה פילטוס.

23‏-24לאחר שצלבו החיילים את ישוע הם חילקו את בגדיו בין ארבעתם. ”מה נעשה בכותונת?“ שאלו איש את רעהו. הם לא רצו לקרוע אותה, משום שהייתה עשויה מאריג ללא תפרים. ”נערוך הגרלה ונראה מי יזכה בה“, החליטו.

מעשה זה קיים את הנבואה מתהלים:19‏.23‏-24 יט 23‏-24 תהלים כב 19. ”יחלקו בגדי להם, ועל לבושי יפילו גורל.“ כך עשו החיילים.

25ליד הצלב עמדו אמו, דודתו, מרים אשת קלופס ומרים המגדלית. 26כשראה ישוע את אמו עומדת ליד תלמידו האהוב, אמר לה: ”אמא, זהו בנך.“ 27ואל תלמידו האהוב אמר: ”זוהי אמך.“ והתלמיד אסף אותה לביתו מאז ואילך.

28ישוע ידע שהכל הסתיים, וכדי למלא את הכתוב אמר: ”אני צמא.“ 29בקרבת מקום עמד כד מלא חומץ. הם טבלו ספוג בחומץ, תקעו את הספוג בקצה ענף אזוב והגישוהו לפיו.

30ישוע טעם מהחומץ וקרא: ”נשלם.“ הוא היטה ראשו הצידה ונפח נשמתו.

31הואיל והיה ערב שבת, לפני שבת של פסח, לא רצו מנהיגי היהודים להשאיר את הגופות על הצלבים למשך השבת. על כן ביקשו מפיליטוס לשבור את עצמות רגליהם של הנצלבים, כדי להחיש את מותם וכדי שאפשר יהיה להוריד את הגופות. 32החיילים באו ושברו את רגלי השניים שנצלבו לצדי ישוע. 33כשניגשו אל ישוע הוכחו שהוא כבר מת, ולכן לא שברו את עצמות רגליו. 34אחד החיילים דקר את צידו בחנית, ומיד יצאו דם ומים מגופו. 35זה שראה את כל זאת יודע שדבריו נכונים, והוא מספר לכם אותם כדי שתאמינו גם אתם. 36כך מלאו החיילים את הכתוב:19‏.36 יט 36 שמות יב 46 ”ועצם לא תשברו בו.“ 37ובספר זכריה כתוב:19‏.37 יט 37 זכריה יב 10 ”והביטו אלי את אשר דקרו.“ 38לאחר מכן בא אל פילטוס יוסף הרמתי, שהיה תלמידו של ישוע אך שמר על כך בסוד מפחד מנהיגי היהודים, וביקש רשות לקחת את גופתו של ישוע; והרשות ניתנה.

39גם נקדימון בא לשם – אותו איש שבא אל ישוע בלילה – והביא איתו כשלושים קילוגרם של מרקחת יקרה העשויה מבשמים ושמנים. 40השניים לקחו את גופת ישוע ועטפוה בתכריכים עם בשמים, כמנהג הקבורה היהודית. 41קרוב למקום הצליבה היה גן ובו קבר חדש שאיש לא נקבר בו מעולם. 42הם קברו בו את ישוע מפני שהיה ערב שבת והקבר היה בקרבת מקום.