1אלה האנשים שנמנו עם המורים והנביאים בקהילת אנטיוכיה: בר־נבא, שמעון (המכונה ”כושי“), לוקיוס (מקוריניה), מנחם (אחיו החורג של הורדוס) ושאול (פולוס). 2יום אחד בשעה שהתפללו לאלוהים וצמו, אמר להם רוח הקודש: ”הקדישו לי את בר־נבא ואת שאול לביצוע משימה מיוחדת!“ 3הם הוסיפו להתפלל ולצום, ולאחר מכן סמכו את ידיהם על ראשיהם של שאול ובר־נבא, ברכו אותם ושלחו אותם לדרכם.
4בהדרכת רוח הקודש ירדו השניים לסלוקיא, ומשם הפליגו לקפריסין. 5הם עגנו בעיר סלמיס, ובישרו את דבר אלוהים בבתי־הכנסת (יוחנן מרקוס היה העוזר שלהם).
6לאחר מכן המשיכו לבשר בכל רחבי האי, עד שהגיעו לעיר פפוס. בעיר זאת פגשו יהודי אחד, בר־ישוע שמו, שהיה נביא שקר ועסק בכישוף.
7בר־ישוע היה ידיד למושל המקומי, סרגיוס פולוס. המושל, שהיה אדם נבון מאוד, הזמין את בר־נבא ופולוס לבקר אותו, משום שרצה לשמוע מפיהם את דבר האלוהים. 8אולם המכשף הזה, שנקרא ”אלימס“, לא רצה שהמושל יגיע לאמונה, ולכן התערב בשיחה ודרש מהמושל לא לשים לב לדבריהם של שאול ובר־נבא.
9אך שאול (הנקרא גם ”פולוס“), אשר היה מלא ברוח הקודש, הביט בנביא השקר וקרא: 10”בן בלייעל שכמוך! אתה מלא מרמה ופשע, ואויב מושבע של כל דבר טוב! האם לעולם לא תפסיק לסלף את דרכי האלוהים הישרים? 11עתה שים לב כיצד יעניש אותך אלוהים: תוכה בעיוורון זמני, ולא תראה את אור השמש.“
באותו רגע כיסה ערפל את עיניו, והוא החל לגשש סביבו ולחפש מישהו שיוביל אותו בידו. 12כשראה המושל את הנעשה, האמין באדון והשתומם על הכוח העצום של בשורת האלוהים.
13פולוס ומלוויו עזבו את פפוס, והפליגו בספינה לעיר פרגי שבמדינת פמפוליה. יוחנן מרקוס עזב אותם שם וחזר לירושלים, 14ואילו פולוס ובר־נבא המשיכו לאנטיוכיה אשר בפיסידיה.
בשבת הלכו השניים לבית־הכנסת וישבו בין המתפללים. 15לאחר קריאת פרשת השבוע מן התורה, וההפטרה מהנביאים, שלחו אליהם ראשי בית־הכנסת הודעה: ”אחים, אם יש לכם דבר עידוד והדרכה בשבילנו, אתם מוזמנים לדבר!“
16פולוס קם על רגליו, סימן לקהל שהוא עומד לדבר, ואמר: ”אנשי ישראל, וכל הבוטחים בה׳ והמכבדים אותו, הרשו לי לפתוח בסקירה היסטורית קצרה. 17אלוהי העם הזה – אלוהי ישראל – בחר באבותינו וברך אותם מאוד בתקופת שהותם במצרים. ביד חזקה ובזרוע נטויה הוא הוציא אותם מעבדות לחירות, 18וטיפל בהם במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר. 19לאחר שהשמיד שבעה עמים בארץ כנען, הוא נתן לעם ישראל את הארץ לנחלה. כל זה ארך כ־450 שנה.
20”לאחר מכן מינה עליהם אלוהים שופטים עד ימיו של שמואל הנביא.
21”בימיו של שמואל ביקש העם מלך, וה׳ נתן לו את שאול בן־קיש משבט בנימין, שמלך ארבעים שנה. 22אולם ה׳ הוריד אותו מכסא מלכותו, והמליך תחתיו את דוד המלך, זה שה׳ אמר עליו: ’דוד בן־ישי הוא איש כלבבי, והוא יעשה את רצוני‘. 23ומזרעו של דוד הקים ה׳ לישראל את המושיע המובטח, את ישוע המשיח!
24”עוד לפני בואו של ישוע קרא יוחנן לעם ישראל לשוב מחטאיו, לפנות אל ה׳ ולהיטבל במים. 25כשסיים יוחנן את תפקידו, שאל את העם: ’האם אתם חושבים שאני המשיח? לא, אינני המשיח! אבל הוא עומד לבוא, ואיני ראוי אף להתיר את שרוכי נעליו!‘
26”אחי בני אברהם, ואחי הגויים היראים את האלוהים: ישועה זאת נועדה לכולנו! 27תושבי ירושלים ומנהיגיהם לא הכירו את המשיח, ולא הבינו את דברי הנביאים אשר נקראו מדי שבת בבית־הכנסת. אף־על־פי־כן, כשהרגו אותו הם קיימו למעשה את דברי הנביאים. 28למרות שלא הייתה להם כל סיבה מוצדקת להוציא את ישוע להורג, דרשו מפילטוס לצלוב אותו. 29לאחר שקיימו את כל הנבואות הקשורות במותו, בלי שידעו זאת, הורידו אותו מעל הצלב וקברוהו.
30”אולם אלוהים הקים את ישוע מן המתים, 31ובימים שלאחר מכן הוא נראה פעמים רבות לעיני האנשים שליוו אותו מן הגליל לירושלים. מאז ועד היום לא פסקו האנשים האלה להעיד על כך בפומבי.
32”בר־נבא ואני מבשרים לכם עתה את הבשורה הטובה הזאת: את אשר הבטיח אלוהים לאבותינו, 33הוא הגשים לנו, צאציהם, על ידי תקומת ישוע. לכך מתכוון המזמור השני בתהלים: ’בני אתה, אני היום ילדתיך‘.
34”אלוהים הבטיח להחזירו לחיים, כדי שלא ימות עוד לעולם. אלוהים ייתן לכם את הבטחותיו הנפלאים לדוד כמו שכתוב בישעיה.13.34 יג 34 ישעיה נה 3 35במזמור טז כתוב: ’לא תיתן חסידך לראות שחת‘. 36פסוק זה אינו מתייחס לדוד, שהרי לאחר שדוד שרת את בני דורו לפי רצון ה׳, הוא מת, נקבר וגופו נרקב. 37פסוק זה מתייחס למישהו אחר – למישהו שאלוהים החזירו לחיים ושגופו כלל לא ניזוק מריקבון המוות.
38”אחים, הקשיבו! באמצעות ישוע זה אתם יכולים לקבל סליחת חטאים. 39כל מי שמאמין ובוטח בו משתחרר מכל אשמה, ואלוהים מצדיק אותו. התורה מעולם לא יכלה לשחרר אתכם מחטא ולהצדיקכם בעיני אלוהים. 40היזהרו! אל תתנו לדברי הנביאים להתגשם בכם:
41’ראו בוגדים והביטו,
והתמהו תמהו,
כי פֹעַל פֹּעֵל בימיכם,
לא תאמינו כי יסופר‘.13.41 יג 41 חבקוק א 5
”כלומר, ראו והתפלאו, אתם הבזים לאמת! כי אלוהים עומד לעשות משהו בימיכם, אשר לא תאמינו בו כשיספרו לכם על כך.“
42כשיצאו פולוס ובר־נבא מבית־הכנסת, הזמינו אותם האנשים לשוב ולדבר אליהם בשבת הבאה. 43בתום האסיפה בבית־הכנסת הלכו אחרי פולוס ובר־נבא הרבה יהודים וגויים יראי אלוהים. השניים שוחחו איתם ועודדו אותם לבטוח בחסדו של אלוהים.
44בשבת שלאחר מכן התקהלה כמעט כל העיר בבית־הכנסת, כדי לשמוע את דבר ה׳ מפי פולוס ובר־נבא. 45אולם כשראו מנהיגי היהודים את ההמון, נמלאו קנאה והכחישו את דבריו של פולוס בקללות ובגידופים.
46אך פולוס ובר־נבא דיברו באומץ והצהירו: ”הרגשנו שמחובתנו לבשר את דבר ה׳ קודם כל לכם – היהודים, אולם מכיוון שדחיתם אותו והוכחתם שאינכם ראויים לחיי נצח, נציע אותו לגויים! 47כי כך ציווה עלינו אלוהים:13.47 יג 47 ישעיהו מט 6
’ונתתיך לאור גוים,
להיות ישועתי עד קצה הארץ‘. “
48הגויים שמחו מאוד לשמוע את בשורת ה׳ מפי פולוס, וכל מי שנבחר לחיי נצח האמין. 49וכך התפשט דבר ה׳ בכל הארץ.
50אולם מנהיגי היהודים קוממו את הנשים המכובדות ואצילות נגד פולוס ובר־נבא. הם עוררו את ההמון לרדוף את פולוס ובר־נבא ולגרשם מן העיר. 51השניים ניערו את אבק העיר מעל רגליהם והלכו לעיר איקניון, 52ותלמידיהם באנטיוכיה נמלאו שמחה ורוח הקודש.
巴拿巴和扫罗接受差遣
1安提阿教会中有几位先知和教师，就是巴拿巴、绰号“黑人”的希缅、古利奈人路求、与分封王希律一同长大的马念以及扫罗。 2一天，他们正在敬拜主、禁食的时候，圣灵对他们说：“要为我把巴拿巴和扫罗分别出来，好让他们做我呼召他们去做的事。” 3于是，他们禁食祷告并把手按在巴拿巴和扫罗身上，然后差遣他们出去。
4二人受圣灵差遣，下到西流基，从那里乘船去塞浦路斯。 5他们到了撒拉米，就在当地的犹太会堂传讲上帝的道。约翰·马可做他们的助手。
6他们走遍全岛，远至帕弗，在那里遇见一个冒充先知的犹太术士巴·耶稣。 7这人和当地的士求·保罗总督常有来往。士求·保罗是个聪明人，他邀请了巴拿巴和扫罗来，要听上帝的道。 8但希腊名字叫以吕马的那个术士反对使徒，试图拦阻总督信主。 9又名扫罗的保罗被圣灵充满，盯着他说： 10“你这魔鬼的儿子，充满了诡诈和邪恶，是一切正义之敌，到现在还想歪曲主的正道吗？ 11现在主要亲手惩罚你，使你瞎眼，暂时不见天日！”
他顿觉眼前一片漆黑，只好四处摸索，求人领他走路。 12总督看见所发生的事，对主的道感到惊奇，就信了。
保罗传扬基督
13保罗和同伴从帕弗乘船到旁非利亚的别加。约翰·马可在那里离开他们回耶路撒冷去了。 14他们由别加继续前行，来到彼西底区的安提阿。在安息日那天，他们进了会堂坐下来。 15读完律法书和先知书后，会堂主管派人告诉他们：“弟兄们，如果你们有什么劝勉众人的话，请讲。”
16保罗站起来向大家挥手示意，说：“各位以色列同胞和各位敬畏上帝的外族朋友们，请听我说。 17以色列的上帝拣选了我们的祖先，让他们在埃及寄居期间人丁兴旺成为大族，后来祂伸出臂膀带领他们离开埃及。 18他们在旷野漂泊的那四十年间，上帝一直照顾、容忍他们。 19后来上帝又灭了迦南境内的七族，把土地分给他们作产业。 20前后历时约四百五十年。之后，上帝又为他们设立士师，直到撒母耳先知的时代。
21“后来，他们求上帝为他们立一位王，上帝就选立便雅悯支派中基士的儿子扫罗为王，执政四十年。 22之后，上帝废掉扫罗，选立大卫做王，并为他作证说，‘我找到了耶西的儿子大卫，他是合我心意的人，他必遵行我一切的旨意。’ 23上帝照自己的应许，从大卫的后裔中为以色列人立了一位救主，就是耶稣。 24在耶稣还未公开露面以前，约翰已经劝告以色列人要悔改，接受洗礼。 25约翰在工作快要完成的时候说，‘你们以为我是谁？我不是基督。在我之后来的那位，我连给祂解鞋带也不配。’
26“弟兄们，各位亚伯拉罕的子孙和敬畏上帝的外族人啊，这救恩之道原是传给我们的。 27可是耶路撒冷的人和他们的官长不知道耶稣是基督，虽然每个安息日都诵读先知的信息，却把基督判死罪。这正应验了先知们的话。 28他们虽然找不到判祂死罪的理由，却强求彼拉多将祂处死。 29祂受死的记载全部应验之后，有人把祂从十字架上取下来，安放在石墓里。 30但上帝却使祂从死里复活。 31之后有许多天，那些从加利利跟随祂上耶路撒冷的人都看见过祂，他们如今在百姓中都是祂的见证人。 32我们要报给你们一个好消息，上帝给我们祖先的应许， 33祂借着使耶稣复活已为我们做子孙的成就了。正如诗篇第二篇所说，
“‘你是我的儿子，
我今日成为你父亲。’
34圣经曾这样记载上帝使祂从死里复活、永不朽坏的事，
“‘我必将应许大卫的圣洁、
可靠的恩福赐给你们。’
35又在诗篇上说，
“‘你必不让你的圣者身体朽坏。’
36“大卫在世时遵行上帝的旨意，最后死了，葬在他祖先那里，肉身也朽坏了。 37然而，上帝使之复活的那位却没有朽坏。 38所以，弟兄们，你们应该知道，赦罪的信息是借着耶稣传给你们的。 39你们靠遵行摩西律法不能被称为义人，只有信靠耶稣才能被称为义人。 40你们要当心，免得先知说的话应验在你们身上，
41“‘藐视真理的人啊，看吧！
你们要在惊惧中灭亡，
因为我要在你们的时代行一件事，
即使有人告诉你们，
你们也不会信。’”
42保罗和巴拿巴离开会堂时，会堂里的人请求他们下一个安息日再来讲道。 43许多犹太人和诚心改信犹太教的外族人都跟随保罗和巴拿巴，二人就与他们谈论，劝勉他们要坚定不移地信靠上帝的恩典。
44到了下一个安息日，几乎全城的人都聚集起来，要听上帝的道。 45犹太人看见那么多人聚集，充满嫉妒，便反驳保罗所讲的，诽谤他。 46保罗和巴拿巴毫不畏惧地说：“上帝的道本该先传给你们，你们既然拒绝接受，认为自己不配得永生，我们现在就把这道传给外族人。 47因为主这样吩咐我们，
“‘我已使你成为外族人的光，
好把救恩带到地极。’”
48外族人听后，非常欢喜，颂赞主的道。凡被选定得永生的人都信了主。 49主的道传遍了那个地方。
50但犹太人煽动虔诚的贵妇和城中显要迫害保罗和巴拿巴，将二人赶出城去。 51保罗和巴拿巴便当众跺掉脚上的尘土13:51 表示两不相干，参见马太福音10:14。，去了以哥念。 52门徒满心喜乐，被圣灵充满。
