1גם באיקניון הלכו פולוס ובר־נבא לבית־הכנסת. הם הטיפו את דבר ה׳ בעוצמה כה רבה, עד שיהודים וגויים רבים האמינו באדון.
2אולם היהודים שדחו את בשורת אלוהים הסעירו את רגשות הגויים, ועוררו בלבם אי־אמון בפולוס ובר־נבא. 3למרות זאת נשארו שם השניים זמן רב למדי, כשהם מבשרים את דבר ה׳ באומץ, ואלוהים אישר שאכן הם שליחיו על־ידי הניסים והנפלאות שחולל באמצעותם. 4תושבי העיר היו חלוקים בדעותיהם: חלקם תמכו במנהיגים היהודים, וחלקם – בפולוס ובר־נבא.
5-6כאשר נודע לשני השליחים שהגויים, היהודים ומנהיגיהם תכננו להתנכל להם ולרגום אותם באבנים, מיהרו להימלט על נפשם. הם הגיעו לערי חבל לוקוניה: לוסטרה, דרבי וסביבותיהן, 7וגם שם בישרו את הבשורה. 8בלוסטרה הם ראו אדם שלא התהלך מעולם; רגליו היו משותקות מלידה. 9פולוס שם לב לכך שהנכה מקשיב לדבריו בדריכות ובעניין רב, וכאשר גילה שיש בו אמונה להירפא, 10קרא אליו: ”קום על רגליך!“ כהרף־עין קפץ האיש על רגליו והחל ללכת.
11כשראה קהל הנוכחים את הנס שפולוס חולל, החלו כולם לקרוא בלשון הליקאונית: ”אנשים אלה הם אלים בדמות בני־אדם!“ 12הם החליטו שבר־נבא הוא האל זאוס, ואילו פולוס, שהיה הדובר העיקרי – האל הרמס. 13הכהן של זאוס, שמקדשו היה בפרבר העיר, הביא זרי פרחים ושוורים, כדי להקריבם בשער העיר לעיני ההמונים.
14אולם כאשר הבינו פולוס ובר־נבא את מה שעומד להתרחש, קרעו את בגדיהם ורצו בתוך הקהל בצעקות: 15”אנשים, מה אתם עושים? אנחנו בני־אדם בדיוק כמוכם! באנו לבשר לכם את הבשורה, כדי שאתם תפסיקו לסגוד לאלילים, ובמקום זאת להשתחוות לאלוהים האחד האמיתי, אשר ברא את השמים, את הארץ, את הים ואת כל אשר בם. 16אמנם בימי קדם הרשה ה׳ לגויים לחיות כרצונם, 17אולם הוא תמיד העיד על עצמו במעשיו הטובים ובאהבתו אלינו: הוא שולח לנו, למשל, גשם ותבואות מבורכות; הוא מספק לנו אוכל וממלא את לבנו שמחה.“
18על אף דבריהם אלה הצליחו השניים רק בקושי רב לשכנע את הקהל שלא להקריב להם קורבנות.
19ימים ספורים לאחר מכן הגיעו ללוסטרה יהודים אחדים מאנטיוכיה ומאיקניון, והפכו את קהל המעריצים להמון פרוע וצמא־דם, אשר רגם את פולוס באבנים. ההמונים חשבו שפולוס מת, ולכן גררו אותו אל מחוץ לעיר. 20אולם לאחר שהתקבצו המאמינים סביבו הוא התאושש, קם על רגליו וחזר העירה.
למחרת יצאו פולוס ובר־נבא לדרבי. 21לאחר שבישרו שם את דבר ה׳ ועשו תלמידים רבים, חזרו השניים ללוסטרה, לאיקניון ולאנטיוכיה. 22בערים אלה הם חיזקו את המאמינים, ועודדו אותם לדבוק באמונתם למרות הצרות והרדיפות. ”רק דרך צרות רבות נוכל להיכנס למלכות האלוהים“, הזכירו להם. 23כמו כן מינו פולוס ובר־נבא זקני־קהילה בכל קהילה, ובצום ותפילה הפקידו אותם בידי האלוהים שבו בטחו.
24לאחר מכן המשיכו השניים במסעם חזרה, ועברו דרך פיסידיה ופמפוליה.
25הם הטיפו שוב בפרגי, והמשיכו לאטליה.
26לבסוף הפליגו בספינה לאנטיוכיה – העיר שממנה יצאו למסע, ואשר בה הופקדו בידי אלוהים לבצע את המלאכה שזה עתה סיימו.
27בהגיעם לאנטיוכיה כינסו את כל המאמינים, ומסרו להם דיווח מפורט על מסעם: כיצד ה׳ פעל באמצעותם, וכיצד פתח את שער האמונה גם לגויים. 28פולוס ובר־נבא נשארו עם המאמינים באנטיוכיה זמן ממושך.
在以哥念传道
1保罗和巴拿巴一同进入以哥念的犹太会堂讲道，许多犹太人和希腊人信了耶稣。 2但那些顽梗不信的犹太人却怂恿外族人敌视信徒。 3二人在那里逗留了好些日子，靠着主勇敢地传道。主赐给他们行神迹奇事的能力，为祂的恩典之道做见证。 4城里的居民分成了两派，有些附和犹太人，有些支持使徒。
5当时，有些外族人、犹太人及其官长企图恶待使徒，用石头打他们。 6保罗和巴拿巴得知后，就逃往吕高尼的路司得和特庇二城并周围的地区， 7在那里继续传扬福音。
在路司得和特庇传福音
8路司得城里坐着一个天生双脚无力、不能走路的瘸子。 9他也听保罗讲道。保罗定睛看他，见这个人有信心，可以得医治， 10就高声对他说：“起来，两脚站直！”那人就跳了起来，开始行走。 11周围的人看见保罗所行的，就用吕高尼话大声说：“神明化成人形下凡了！” 12于是，他们称巴拿巴为希腊天神宙斯，又因为保罗是主要的发言人，就称他为希耳米14:12 希腊神话中天神宙斯是最大的神，希耳米则是为众神传递信息的使者——“传谕之神”。。 13城外宙斯庙的祭司也牵着牛、拿着花环来到城门口，要和众人一同向使徒献祭。
14巴拿巴和保罗见此情形，就撕裂衣服，冲进人群中，大声喊着说： 15“各位，你们为什么这样做？我们和你们一样只是凡人！我们来这里是要向你们传福音，叫你们离弃这些虚妄的事，转向那创造天、地、海和其中万物的永活上帝。 16在以往的世代，祂虽然容许万国各行其道， 17却从未停止用美善的事证实自己的存在。祂常施恩惠，降下甘霖，赏赐丰年，又叫你们衣食饱足，满心喜乐。”
18保罗和巴拿巴说了这些话，才勉强制止住向他们献祭的人群。 19有些犹太人从安提阿和以哥念来煽动民众，他们用石头打保罗，以为他死了，就把他拖到城外。 20当门徒围过来看他的时候，他站了起来，走回城里。第二天，保罗和巴拿巴前往特庇。
返回安提阿
21他们向那里的人传福音，有很多人做了门徒。然后，他们又回到路司得、以哥念和安提阿， 22坚固各地门徒的信心，鼓励他们要持守信仰，并且说：“我们在进入上帝国的道路上必经历许多苦难。” 23二人又为每个教会选立长老，禁食祷告，把他们交托给所信靠的主。
24后来，二人又经过彼西底，来到旁非利亚， 25在别加讲道，然后下到亚大利， 26从那里乘船回安提阿。当初就是在安提阿，他们被交托在上帝的恩手中去传道，如今工作已经完成了。
27他们到达之后，就召集教会的人，报告上帝借着他们所做的一切事，以及上帝如何给外族人开了信仰之门。 28之后，二人和门徒同住了很久。
