1באחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית־המקדש וסיפר לו את בשורת ה׳, ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו: 2”באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?“
3”אענה לשאלתכם בתנאי שתענו לשאלתי“, השיב להם ישוע. 4”האם יוחנן המטביל נשלח על־ידי אלוהים או על־ידי בני־אדם?“
5הם התייעצו ביניהם: ”אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. 6אבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים.“ 7לבסוף השיבו שאינם יודעים את התשובה. 8”אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם“, אמר ישוע.
9ישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא: ”איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים. 10בהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות. 11בעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות. 12בעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם.
13” ’מה אעשה?‘ שאל את עצמו בעל הכרם. ’אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו‘. 14אולם כשראו הכורמים את הבן אמרו: ’יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!‘ 15והכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.
”מה לדעתכם יעשה בעל הכרם? 16אני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים.“
”חס וחלילה שיעשו כך האנשים!“ קראו השומעים.
17ישוע נעץ בהם את מבטו ואמר: ”מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהלים:20.17 כ 17 תהלים קיח 22 ’אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה‘?“ 18ישוע הוסיף: ”מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק.“
19הסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות.
20הסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו.
21”רבי,“ פתחו מרגלים אלה, ”אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר־אלוהים. 22אמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“
23ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: 24”תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?“
”של הקיסר“, השיבו.
25”אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!“
26ניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל־כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם.
27חבורה של צדוקים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה: 28”רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. 29במשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. 30האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. 31כך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים. 32לבסוף מתה גם האישה.
33”רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!“ 34”נשואין הם רק בשביל האנשים בעולם הזה“, השיב להם ישוע. 35”אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו. 36בעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני־אלוהים, משום שקמו לתחייה. 37בנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה׳ בסנה הבוער, הוא קרא לה׳: ’אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב‘. 38זה כדי לומר שה׳ הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים.“
39”יפה ענית, רבי“, שיבחו אותו סופרים אחדים, 40ואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות.
41שאל אותם ישוע שאלה: ”מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן־דוד? 42הלא דוד עצמו אומר בתהלים:20.42 כ 42 תהלים קי 1 ’נאם ה׳ לאדני, שב לימיני 43עד אשית אויביך הדם לרגליך‘. 44כיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?“
45בעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר: 46”היזהרו מהסופרים שאוהבים ללבוש גלימות ולהיראות לפני האנשים בשווקים, כדי שכולם ייתנו להם כבוד. הם אוהבים לשבת במושבות הנכבדים בבית־הכנסת ובסעודות וחגיגות. 47הם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד.“
质问耶稣的权柄
1有一天，耶稣正在圣殿里教导人、传讲福音，祭司长、律法教师和长老上前， 2质问祂：“告诉我们，你凭什么权柄做这些事？谁授权给你了？”
3耶稣回答说：“我也问你们一个问题。你们告诉我， 4约翰的洗礼是从天上来的还是从人来的？”
5他们彼此议论说：“如果我们说‘是从天上来的’，祂一定会问，‘那你们为什么不相信他？’ 6如果我们说‘是从人来的’，百姓会拿石头打死我们，因为他们相信约翰是先知。” 7于是，他们回答说：“我们不知道约翰的洗礼是从哪里来的。”
8耶稣说：“我也不告诉你们我凭什么权柄做这些事。”
利欲熏心的佃户
9接着耶稣对众人讲了个比喻：“有人开垦了一个葡萄园，把园子租给几个佃户，就出远门了。 10到了收获的季节，他差奴仆去葡萄园向佃户收取他应得的收成，但那些佃户却把奴仆揍了一顿，使他空手而归。 11园主又派另一个奴仆去，那些佃户照样将他殴打并羞辱一番，使他空手而归。 12园主又派第三个奴仆去，他们又把他打伤，抛在园外。
13“园主说，‘我该怎样办呢？不如叫我所疼爱的儿子去吧。他们大概会尊敬他。’
14“岂料那些佃户看见来人是园主的儿子，便彼此商量说，‘这个人是产业继承人，我们把他杀掉，这葡萄园就归我们了！’ 15于是他们把园主的儿子拖到葡萄园外杀了。
“那么，园主会怎样处治他们呢？ 16他必来杀掉这些佃户，把葡萄园转租给别人。”
众人听了就说：“但愿这种事永远不会发生！”
17耶稣定睛看着他们，问道：“那么，圣经上说，
“‘工匠丢弃的石头已成了房角石’，
这句话是什么意思呢？ 18凡跌在这石头上的人，将粉身碎骨；这石头落在谁身上，将把谁砸烂。”
纳税问题
19律法教师和祭司长听出这比喻是针对他们说的，便想立刻下手捉拿耶稣，但又害怕百姓。 20于是，他们密切地监视耶稣，又派遣密探假装好人，想从祂的话里找把柄抓祂去见总督。
21那些密探问耶稣：“老师，我们知道你所讲所传的道都是正确的，也知道你不看人的情面，只按真理传上帝的道。 22那么，我们向凯撒纳税对不对呢？”
23耶稣看破他们的阴谋， 24就叫他们拿一个银币来，问他们：“上面刻的是谁的像和名号？”他们说：“凯撒的。”
25耶稣说：“属于凯撒的，要给凯撒；属于上帝的，要给上帝。”
26耶稣的回答令他们惊奇，他们无法当众找到把柄，只好闭口不言。
论死人复活
27撒督该人向来不相信有复活的事。有几个这一派的人来问耶稣： 28“老师，按摩西为我们写的律例，如果有人娶妻后没有孩子就死了，他的兄弟应当娶嫂嫂，替哥哥传宗接代。 29有弟兄七人，老大结了婚，没有孩子就死了。 30二弟、 31三弟、一直到七弟都相继娶了嫂嫂，都没有留下孩子就死了。 32最后那个女人也死了。 33那么，到复活的时候，她将是谁的妻子呢？因为七个人都娶过她。”
34耶稣说：“今世的人才有嫁娶， 35但那些配得将来的世界、从死里复活的人也不娶也不嫁， 36就像天使一样永远不会死。他们既然从死里复活，就是上帝的儿女。 37在记载有关燃烧的荆棘的篇章中，摩西也证实死人会复活，因为他称主是‘亚伯拉罕的上帝，以撒的上帝，雅各的上帝’。 38上帝不是死人的上帝，而是活人的上帝。因为在祂那里的人都是活人。”
39几位律法教师说：“老师答得好！” 40此后，再没有人敢问耶稣问题了。
论基督
41耶稣问他们：“人怎么说基督是大卫的后裔呢？ 42大卫曾在诗篇里说，
“‘主对我主说，
你坐在我的右边，
43等我使你的仇敌成为你的脚凳。’
44既然大卫称基督为主，基督又怎么会是大卫的后裔呢？”
45大家正在细听，耶稣对门徒说： 46“你们要提防律法教师。他们爱穿着长袍招摇过市，喜欢人们在大街上问候他们，又喜欢会堂里的上座和宴席中的首位。 47他们侵吞寡妇的财产，还假意做冗长的祷告。这种人必受到更严厉的惩罚！”
