質問耶穌的權柄
1有一天，耶穌正在聖殿裡教導人、傳講福音，祭司長、律法教師和長老上前， 2質問祂：「告訴我們，你憑什麼權柄做這些事？誰授權給你了？」
3耶穌回答說：「我也問你們一個問題。你們告訴我， 4約翰的洗禮是從天上來的還是從人來的？」
5他們彼此議論說：「如果我們說『是從天上來的』，祂一定會問，『那你們為什麼不相信他？』 6如果我們說『是從人來的』，百姓會拿石頭打死我們，因為他們相信約翰是先知。」 7於是，他們回答說：「我們不知道約翰的洗禮是從哪裡來的。」
8耶穌說：「我也不告訴你們我憑什麼權柄做這些事。」
利慾薰心的佃戶
9接著耶穌對眾人講了個比喻：「有人開墾了一個葡萄園，把園子租給幾個佃戶，就出遠門了。 10到了收穫的季節，他差奴僕去葡萄園向佃戶收取他應得的收成，但那些佃戶卻把奴僕揍了一頓，使他空手而歸。 11園主又派另一個奴僕去，那些佃戶照樣將他毆打並羞辱一番，使他空手而歸。 12園主又派第三個奴僕去，他們又把他打傷，拋在園外。
13「園主說，『我該怎樣辦呢？不如叫我所疼愛的兒子去吧。他們大概會尊敬他。』
14「豈料那些佃戶看見來人是園主的兒子，便彼此商量說，『這個人是產業繼承人，我們把他殺掉，這葡萄園就歸我們了！』 15於是他們把園主的兒子拖到葡萄園外殺了。
「那麼，園主會怎樣處治他們呢？ 16他必來殺掉這些佃戶，把葡萄園轉租給別人。」
眾人聽了就說：「但願這種事永遠不會發生！」
17耶穌定睛看著他們，問道：「那麼，聖經上說，
『工匠丟棄的石頭已成了房角石』，
這句話是什麼意思呢？ 18凡跌在這石頭上的人，將粉身碎骨；這石頭落在誰身上，將把誰砸爛。」
納稅問題
19律法教師和祭司長聽出這比喻是針對他們說的，便想立刻下手捉拿耶穌，但又害怕百姓。 20於是，他們密切地監視耶穌，又派遣密探假裝好人，想從祂的話裡找把柄抓祂去見總督。
21那些密探問耶穌：「老師，我們知道你所講所傳的道都是正確的，也知道你不看人的情面，只按真理傳上帝的道。 22那麼，我們向凱撒納稅對不對呢？」
23耶穌看破他們的陰謀， 24就叫他們拿一個銀幣來，問他們：「上面刻的是誰的像和名號？」他們說：「凱撒的。」
25耶穌說：「屬於凱撒的，要給凱撒；屬於上帝的，要給上帝。」
26耶穌的回答令他們驚奇，他們無法當眾找到把柄，只好閉口不言。
論死人復活
27撒督該人向來不相信有復活的事。有幾個這一派的人來問耶穌： 28「老師，按摩西為我們寫的律例，如果有人娶妻後沒有孩子就死了，他的兄弟應當娶嫂嫂，替哥哥傳宗接代。 29有弟兄七人，老大結了婚，沒有孩子就死了。 30二弟、 31三弟、一直到七弟都相繼娶了嫂嫂，都沒有留下孩子就死了。 32最後那個女人也死了。 33那麼，到復活的時候，她將是誰的妻子呢？因為七個人都娶過她。」
34耶穌說：「今世的人才有嫁娶， 35但那些配得將來的世界、從死裡復活的人也不娶也不嫁， 36就像天使一樣永遠不會死。他們既然從死裡復活，就是上帝的兒女。 37在記載關於燃燒的荊棘的篇章中，摩西也證實死人會復活，因為他稱主是『亞伯拉罕的上帝，以撒的上帝，雅各的上帝』。 38上帝不是死人的上帝，而是活人的上帝。因為在祂那裡的人都是活人。」
39幾位律法教師說：「老師答得好！」 40此後，再沒有人敢問耶穌問題了。
論基督
41耶穌問他們：「人怎麼說基督是大衛的後裔呢？ 42大衛曾在詩篇裡說，
『主對我主說，
你坐在我的右邊，
43等我使你的仇敵成為你的腳凳。』
44既然大衛稱基督為主，基督又怎麼會是大衛的後裔呢？」
45大家正在細聽，耶穌對門徒說： 46「你們要提防律法教師。他們愛穿著長袍招搖過市，喜歡人們在大街上問候他們，又喜歡會堂裡的上座和宴席中的首位。 47他們侵吞寡婦的財產，還假意做冗長的禱告。這種人必受到更嚴厲的懲罰！」
1באחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית־המקדש וסיפר לו את בשורת ה׳, ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו: 2”באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?“
3”אענה לשאלתכם בתנאי שתענו לשאלתי“, השיב להם ישוע. 4”האם יוחנן המטביל נשלח על־ידי אלוהים או על־ידי בני־אדם?“
5הם התייעצו ביניהם: ”אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. 6אבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים.“ 7לבסוף השיבו שאינם יודעים את התשובה. 8”אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם“, אמר ישוע.
9ישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא: ”איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים. 10בהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות. 11בעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות. 12בעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם.
13” ’מה אעשה?‘ שאל את עצמו בעל הכרם. ’אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו‘. 14אולם כשראו הכורמים את הבן אמרו: ’יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!‘ 15והכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.
”מה לדעתכם יעשה בעל הכרם? 16אני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים.“
”חס וחלילה שיעשו כך האנשים!“ קראו השומעים.
17ישוע נעץ בהם את מבטו ואמר: ”מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהלים:20.17 כ 17 תהלים קיח 22 ’אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה‘?“ 18ישוע הוסיף: ”מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק.“
19הסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות.
20הסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו.
21”רבי,“ פתחו מרגלים אלה, ”אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר־אלוהים. 22אמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“
23ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: 24”תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?“
”של הקיסר“, השיבו.
25”אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!“
26ניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל־כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם.
27חבורה של צדוקים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה: 28”רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. 29במשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. 30האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. 31כך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים. 32לבסוף מתה גם האישה.
33”רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!“ 34”נשואין הם רק בשביל האנשים בעולם הזה“, השיב להם ישוע. 35”אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו. 36בעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני־אלוהים, משום שקמו לתחייה. 37בנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה׳ בסנה הבוער, הוא קרא לה׳: ’אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב‘. 38זה כדי לומר שה׳ הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים.“
39”יפה ענית, רבי“, שיבחו אותו סופרים אחדים, 40ואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות.
41שאל אותם ישוע שאלה: ”מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן־דוד? 42הלא דוד עצמו אומר בתהלים:20.42 כ 42 תהלים קי 1 ’נאם ה׳ לאדני, שב לימיני 43עד אשית אויביך הדם לרגליך‘. 44כיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?“
45בעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר: 46”היזהרו מהסופרים שאוהבים ללבוש גלימות ולהיראות לפני האנשים בשווקים, כדי שכולם ייתנו להם כבוד. הם אוהבים לשבת במושבות הנכבדים בבית־הכנסת ובסעודות וחגיגות. 47הם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד.“
