O Livro

Mateus 8

O leproso

11/2 Grandes multidões seguiram Jesus enquanto descia a encosta do monte. E um leproso se aproximou e ajoelhou­se diante dele em adoração. “Senhor”, pediu o leproso, “se quiseres, podes curar­me.”

3/4 Jesus tocou no homem: “Quero; fica curado”. E logo a lepra depareceu. Jesus disse­lhe então: “Não pares para falar seja com quem for; vai já ter com o sacerdote para que te examine; e leva contigo a oferta exigida pela lei de Moisés para os leprosos que se curam, em testemunho público”.

A fé do oficial romano

5/6 Quando Jesus chegou a Cafarnaum, apareceu um oficial do exército romano que lhe pediu muito que fosse a sua casa e lhe curasse um rapaz seu criado que se encontrava de cama, paralítico e cheio de dores.

“Está bem, irei curá­lo.”

8/9 Mas o oficial disse: “Senhor, não mereço que entres na minha casa. Mesmo sem saires daqui, se disseres: ‘Cura­te’, o meu criado ficará bom! Eu sei, porque eu também recebo ordens dos meus superiores e mando nos meus soldados. Digo a este, ‘Vai’ e ele vai, e àquele, ‘Vem’ e ele vem; e ao meu criado, ‘Faz isto ou aquilo’, e ele faz.”

10 Jesus, muito bem impressionado, voltou­se para os que o seguiam e disse: “Ainda nem em toda a terra de Israel vi fé assim! 11/12 E digo­vos que muitos não judeus, como este, virão de todas as partes do mundo e sentar­se­ão no reino dos céus com Abraão, Isaque e Jacob, enquanto que muitos israelitas, para quem aliás o reino foi preparado, serão lançados na escuridão exterior, no lugar de choro e lamentos de desespero.”

13 E voltando­se para o oficial romano: “Vai para casa. Aquilo em que tinhas tanta fé já se realizou!” O rapaz ficou curado naquela mesma hora.

Jesus cura muitos

14/15 Quando chegou a casa de Pedro, a sogra deste estava de cama, cheia de febre. Mas, ao tocar­lhe na mão, a febre desapareceu e ela levantou­se e preparou­lhes uma refeição.

16/17 Naquela tarde trouxeram a Jesus várias pessoas dominadas pelos demónios; bastava ele dizer uma palavra para todos os demónios fugirem; e os doentes ficavam curados. Assim se cumpriu a profecia de Isaías: ‘Ele levou as nossas enfermidades e carregou com as nossas doenças’.

O custo de ser discípulo

18 Quando Jesus reparou que a multidão engrossava, mandou aos discípulos que se preparassem para atravessar para a outra margem do lago.

19 Nesse momento um dos mestres religiosos judaicos disse­lhe: “Mestre, estou pronto a seguir­te para onde quer que fores”.

20 “As raposas têm tocas, e as aves têm ninhos; eu, porém, o Filho do Homem, não possuo lar próprio nem sítio onde pousar a cabeça.”

21 Outro dos seus seguidores disse: “Senhor, deixa­me primeiro enterrar o meu pai”.

22 “Segue­me já! Os mortos de espírito que cuidem dos seus mortos.”

Jesus acalma a tempestade

23 Depois entrou num barco e começou a atravessar o lago com os seus discípulos. 24/25 De repente, levantou­se uma grande tempestade com ondas mais altas do que o barco. Mas Jesus dormia. Os discípulos trataram de o acordar: “Senhor, salva­nos, que vamos ao fundo!”

26 “Homens de pouca fé, porque têm assim tanto medo?” E levantando­se, repreendeu o vento e as ondas; a tempestade abrandou e tudo ficou calmo! 27 Os discípulos ficaram de boca aberta, cheios de temor, perguntando uns aos outros: “Quem é este, a quem o próprio vento e o mar obedecem?”

A cura dos endemoninhados

28/29 Chegados ao outro lado do lago, na região dos gadarenos, dois indivíduos dominados pelos demónios foram ao seu encontro. Viviam num cemitério, e eram tão perigosos que ninguém podia passar por ali. Começaram a gritar: “Que queres tu de nós, Filho de Deus? Não tens direito de nos atormentar ainda”. 30/31 A certa distância andava uma vara de porcos a pastar, e os demónios pediram: “Se nos vais expulsar, manda­nos para aquela vara de porcos.”

32 “Está bem, vão.” Eles saíram daqueles homens, entraram nos porcos, e a vara inteira caiu por um despenhadeiro abaixo, afogando­se na água. 33/34 Os porqueiros fugiram para a cidade mais próxima, contando o sucedido, e toda a gente veio ver quem era Jesus, chegando até a pedir­lhe que se fosse embora e os deixasse em paz.

Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי מתי 8

1כשירד ישוע מהגבעה הלך אחריו קהל גדול. אדם חולה בצרעת בא לקראתו, נפל על ברכיו והתחנן: "אדוני, אם רק תרצה, תוכל לרפא אותי."

ישוע נגע באיש ואמר: "ודאי שאני רוצה. הירפא!" ומיד נעלמה הצרעת.

"אל תספר על כך לאיש," אמר לו ישוע. "לך מיד אל הכהן והראה לו שנרפאת. אל תשכח לקחת איתך קורבן טהרה, כפי שציווה משה על בני-ישראל, כדי שכולם יראו שנרפאת!"

כשהגיע ישוע לכפר-נחום, בא אליו קצין רומאי והתחנן לפניו שירפא את משרתו הצעיר, השוכב משותק על מיטתו וסובל כאבים נוראיים.

"כן", השיב ישוע. "אבוא לרפא אותו."

"אדוני" אמר הקצין, "אני לא ראוי שתבוא אל ביתי, וגם אין צורך בכך. רק צווה שמשרתי יירפא, והוא יירפא. כיצד אני יכול להיות בטוח בכך? הרי אני איש צבא ורגיל לקבל פקודות מהממונים עלי, ואף לתת פקודות לחיילים תחת פיקודי. אם אני אומר לחייל אחד: 'לך,' הוא הולך. אם אני אומר לחייל אחר 'בוא', הוא בא. ואם אני אומר למשרתי: 'עשה עבודה זאת או אחרת', הוא עושה אותה."

10 דברי הקצין הפליאו את ישוע. הוא פנה אל הקהל ואמר: "בכל ישראל לא ראיתי אמונה גדולה כזאת! 11 אני אומר לכם שגויים רבים, כמו הקצין הזה, יבואו מכל העולם וישבו במלכות השמים יחד עם אברהם, יצחק ויעקב. 12 ויהודים רבים – שלמענם הוכנה המלכות – יגורשו לחושך, למקום של בכי וייסורים."

13 לאחר מכן אמר ישוע לקצין הרומאי: "לך עתה לביתך; הדבר שהאמנת בו נעשה!" ובאותה שעה נרפא המשרת.

14 כשבא ישוע לביתו של שמעון, ראה את חמותו של שמעון שוכבת במיטתה וקודחת מחום. 15 ישוע נגע בידה, ומיד ירד החום. היא קמה ממיטתה והכינה להם אוכל.

16 באותו ערב הובאו אל ישוע מספר אנשים אחוזי-שדים. במילה אחת מפיו של ישוע ברחו כל השדים, והחולים נרפאו. 17 מעשה זה הגשים את נבואת ישעיהו[a]: "חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם."

18 כשראה ישוע את הקהל הרב שהתאסף סביבו, הורה לתלמידיו להתכונן לעבור לצד השני של הכינרת.

19 באותו זמן ניגש אליו איש דת אחד ואמר: "רבי, לכל מקום שתלך, אלך אחריך!"

20 אולם ישוע ענה לו: "השועלים מתגוררים במחילות האדמה, ולציפורים יש קנים. אולם לבן-האדם אין מקום להניח את ראשו."

21 תלמיד אחר אמר לישוע: "אדוני, הרשה לי קודם לקבור את אבי ואחר כך אלך אחריך[b]."

22 אולם ישוע ענה לו: "לך אחרי עכשיו! והנח למתים (מבחינה רוחנית) לדאוג למתים שלהם."

23 לאחר מכן נכנסו ישוע ותלמידיו לסירה והחלו לשוט אל הצד השני של הכינרת. 24 לפתע התחוללה סערה נוראה, והגלים הגבוהים הציפו את הסירה. ואילו ישוע ישן. 25 התלמידים ניגשו אל ישוע והעירו אותו בבהלה: "אדוננו, הצל אותנו! אנחנו טובעים!"

26 אולם ישוע ענה: "חסרי-אמונה שכמוכם! מדוע אתם פוחדים כל-כך? הוא קם ונזף ברוח, ופקד על הים להירגע. מיד פסקה הסערה; הרוח שקטה והים נרגע. 27 התלמידים הנדהמים שאלו זה את זה: "מיהו האיש הזה שאפילו הרוח והים נשמעים לו?"

28 בהגיעם אל ארץ הגדריים, באו לקראתם שני אנשים אחוזי-שדים. השניים התגוררו בבית-הקברות והיו מסוכנים כל כך, עד שאיש לא העז לעבור באזור ההוא.

29 השניים צעקו אל ישוע: "מה אתה רוצה מאתנו, בן-האלוהים? אסור לך עדיין לייסר אותנו!"

30 במרחק מה משם רעה עדר חזירים, 31 והשדים ביקשו: "אם אתה מגרש אותנו, שלח אותנו לפחות אל תוך החזירים האלה."

32 ישוע הסכים, וציווה עליהם: "הסתלקו!" השדים יצאו מהאנשים ונכנסו בחזירים, ואלה דהרו מיד במדרון ההר ישר אל תוך הים, וטבעו. 33 הרועים ברחו אל העיר הקרובה וסיפרו על מה שקרה, 34 וכל אנשי העיר יצאו מיד לראות את ישוע, וביקשו ממנו לעזוב את האזור ולא להטריד אותם.

Notas al pie

  1. הבשורה על-פי מתי 8:17 ישעיהו נג 4
  2. הבשורה על-פי מתי 8:21 כנראה מדובר על מנהג שהיו קוברים שנית את הגופה לאחר שהעצמות יבשו כשנה לאחר הקבורה הראשונית. אם כן, התלמיד מבקש תקופה של עד שנה.