La fe o la observancia de la Ley
1¡Gálatas torpes! ¿Quién los ha hechizado a ustedes, ante quienes Jesucristo crucificado ha sido presentado tan claramente? 2Solo quiero que me respondan a esto: ¿Recibieron el Espíritu por las obras que demanda la Ley o por la fe con que aceptaron el mensaje? 3¿Tan torpes son? Después de haber comenzado con el Espíritu, ¿pretenden ahora perfeccionarse con esfuerzos humanos? 4¿Han tenido tantas experiencias en vano?3:4 ¿Han … en vano? Alt. ¿Tanto sufrir en vano? ¡Si es que de veras fue en vano! 5Al darles Dios su Espíritu y hacer milagros entre ustedes, ¿lo hace por las obras que demanda la Ley o por la fe con que han aceptado el mensaje? 6Así fue con Abraham: «Creyó a Dios y esto se le tomó en cuenta como justicia».3:6 Gn 15:6.
7Por lo tanto, sepan que los verdaderos hijos de Abraham son aquellos que viven por la fe. 8En efecto, la Escritura, habiendo previsto que Dios justificaría por la fe a las naciones, anunció de antemano el evangelio a Abraham: «Por medio de ti serán bendecidas todas las naciones».3:8 Gn 12:3; 18:18; 22:18. 9Así que los que viven por la fe son bendecidos junto con Abraham, el hombre de fe.
10Todos los que dependen de las obras que demanda la Ley están bajo maldición, porque está escrito: «Maldito sea quien no practique fielmente todo lo que está escrito en el libro de la Ley».3:10 Dt 27:26. 11Ahora bien, es evidente que por la Ley nadie es justificado delante de Dios, porque «el justo vivirá por la fe».3:11 Hab 2:4. 12La Ley no se basa en la fe; por el contrario, «quien practique estas cosas vivirá por ellas».3:12 Lv 18:5. 13Cristo nos rescató de la maldición de la Ley al hacerse maldición por nosotros, pues está escrito: «Maldito todo el que es colgado de un madero».3:13 Dt 21:23. 14Así sucedió para que, por medio de Cristo Jesús, la bendición prometida a Abraham llegara a las naciones, y para que por la fe recibiéramos el Espíritu según la promesa.
La Ley y la promesa
15Hermanos, voy a ponerles un ejemplo: aun en el caso de un pacto3:15 pacto. Alt. testamento. humano, nadie puede anularlo ni añadirle nada una vez que ha sido ratificado. 16Ahora bien, las promesas se hicieron a Abraham y a su descendencia. La Escritura no dice: «y a los descendientes», como refiriéndose a muchos, sino: «y a tu descendencia», dando a entender uno solo, que es Cristo. 17Lo que quiero decir es esto: la Ley, que vino cuatrocientos treinta años después, no anula el pacto que Dios había ratificado previamente; de haber sido así, quedaría sin efecto la promesa. 18Si la herencia se basa en la Ley, ya no se basa en la promesa; pero Dios se la concedió gratuitamente a Abraham mediante una promesa.
19Entonces, ¿cuál era el propósito de la Ley? Fue añadida por causa de3:19 por causa de. Alt. para manifestar, o para aumentar. las transgresiones hasta que viniera la descendencia a la cual se hizo la promesa. La Ley se promulgó por medio de ángeles, por conducto de un mediador. 20Ahora bien, no hace falta mediador si hay una sola parte y, sin embargo, Dios es uno solo.
21Si esto es así, ¿estará la Ley en contra de las promesas de Dios? ¡De ninguna manera! Si se hubiera promulgado una ley capaz de dar vida, entonces sí que la justicia se basaría en la Ley. 22Pero la Escritura declara que todo el mundo es prisionero del pecado,3:22 declara … pecado. Lit. lo ha encerrado todo bajo pecado. para que mediante la fe en Jesucristo lo prometido se les conceda a los que creen.
23Antes de venir esta fe, la Ley nos tenía presos, encerrados hasta que la fe se revelara. 24Así que la Ley vino a ser nuestro guía encargado de conducirnos a Cristo,3:24 la Ley … Cristo. Alt. la Ley fue nuestro guía hasta que vino Cristo. para que fuéramos justificados por la fe. 25Pero ahora que ha llegado la fe, ya no estamos sujetos al guía.
Hijos de Dios
26Todos ustedes son hijos de Dios mediante la fe en Cristo Jesús, 27porque todos los que han sido bautizados en Cristo se han revestido de Cristo. 28Ya no hay judío ni no judío, esclavo ni libre, hombre ni mujer, sino que todos ustedes son uno solo en Cristo Jesús. 29Y si ustedes pertenecen a Cristo, son la descendencia de Abraham y herederos según la promesa.
1אוי, גלטים טיפשים! מי הסיתכם נגד האמת? לאיזה כישוף נפלתם קורבן? פעם הבנתם את המשמעות המלאה של מות המשיח; צליבתו הייתה כל־כך ממשית בעיניכם – כאילו ראיתם אותו נצלב לפניכם. 2ברצוני לשאול אתכם, האם אלוהים נתן לכם את רוח הקודש על־שום ששמרתם את מצוות התורה? ודאי שלא! אלוהים נתן לכם את רוח הקודש רק לאחר ששמעתם על המשיח והאמנתם שהוא בלבד מסוגל להושיע אתכם. 3מה לכם, האם יצאתם מדעתכם? אם ראיתם כבר שקיום המצוות לא הועיל לכם במאומה ולא העניק לכם סיפוק רוחני, כיצד מעלים אתם על הדעת שקיום מצוות התורה יעזור לכם להיות מאמינים טובים יותר? 4סבלתם כל־כך למען הבשורה, ועכשיו אתם משליכים את הכול מאחורי גבכם? קשה לי להאמין בכך!
5אני חוזר ושואל אתכם: האם אלוהים נותן לכם את רוח הקודש ומחולל ביניכם ניסים ונפלאות, משום שאתם מקיימים את מצוות התורה? אלוהים משכין בלבכם את רוח הקודש ופועל בחייכם, רק משום שאתם מאמינים ובוטחים בישוע המשיח.
6קחו לדוגמה את אברהם אבינו: אלוהים חשב את אברהם לצדיק, רק משום שאברהם האמין בהבטחותיו של ה׳. 7מכאן יכולים אתם להבין מדוע כל מי שמאמין בה׳ ובוטח בו, הוא למעשה בנו של אברהם אבינו.
8בכתבי־הקודש אנו קוראים על הציפייה ליום שבו יושיע אלוהים גם את הגויים, בזכות אמונתם. לפני זמן רב הבטיח אלוהים לאברהם לברך את כל מי שיאמין בו (באלוהים) כמו אברהם.3.8 ג 8 בראשית יב 3; יח 18 9על כן לכל מי שמאמין במשיח יש חלק בברכת ה׳ לאברהם אבינו.
10כל מי שסומך על ישועה בזכות התורה חשוף לקללת אלוהים, שהרי כתוב בכתבי־הקודש:3.10 ג 10 דברים כז 26 ”ארור מי שלא מקיים את כל דברי התורה הזאת.“ 11לפיכך אתם רואים שאיש אינו יכול למצוא־חן בעיני ה׳ בזכות קיום מצוות התורה, שכן ה׳ אמר כי הדרך היחידה למצוא־חן בעיניו היא דרך האמונה:3.11 ג 11 חבקוק ב 4 ”וצדיק באמונתו יחיה.“ 12רואים אתם, אם כן, מה שונה הישועה מתוך אמונה מהישועה הנובעת מקיום כל מצוות התורה. 13המשיח שיחרר אותנו מהקללה הרובצת על אלה שאינם מקיימים את כל מצוות התורה, בלקחו על עצמו את הקללה במקומנו, שהרי כתוב בתורה:3.13 ג 13 דברים כא 23 ”קללת אלוהים תלוי“ (על עץ, והרי ישוע שנצלב היה בעצם תלוי על עץ.) 14ועתה יכול אלוהים לברך גם את הגויים באותה ברכה שהבטיח לאברהם אבינו, ויתקיים בנו הבטחת רוח הקודש.
15אחים יקרים, גם היום כשמבטיח אדם הבטחה בכתב וחותם עליה, חובה עליו לקיים את הבטחתו, ואין הוא יכול לשנות את דעתו. 16אלוהים הבטיח את הברכות לאברהם ולזרעו. שימו לב שלא כתוב ”לזרעיו“ – בלשון רבים, אלא בלשון יחיד, בן – זרע, הלא הוא ישוע המשיח. 17אני מנסה לומר לכם שה׳ הבטיח בכתב להושיע את כל מי שמאמין בו, והבטחה זו אינה יכולה להשתנות או להתבטל לאחר ארבע־מאות ושלושים שנה, כשנתן ה׳ את התורה. 18אברהם מצא־חן בעיני אלוהים, מפני שהאמין בה׳ ובהבטחותיו. אילו יכולנו למצוא־חן בעיני ה׳ על־ידי קיום מצוות התורה, הייתה דרכנו שונה לחלוטין מדרכו של אברהם.
19שואלים אתם ודאי, מדוע נתן ה׳ את התורה? התורה ניתנה כתוספת, לאחר ההבטחה לאברהם, כדי להוכיח לבני־האדם שהם אשמים באי־קיום מצוותיה. אולם ה׳ נתן את חוקי התורה רק באופן זמני, עד בואו של ישוע המשיח – הבן – אשר לו ניתנה הבטחת ה׳. יתרה מזאת, כשנתן ה׳ את התורה, הוא נתן אותה בידי מלאכים למשה, ואילו משה נתן את התורה לעם. 20אולם כשנתן ה׳ את ההבטחה לאברהם, אלוהים בעצמו דיבר עם אברהם, ללא מתווכים.
21-22האם יש סתירה בין תורתו של ה׳ לבין הבטחותיו? ודאי שלא! אילו יכלה התורה להושיע אותנו, לא היה צריך אלוהים לתת לנו מוצא אחר מהשעבוד לחטא – שהרי כתבי־הקודש אומרים שכולנו עבדים לחטא. הדרך היחידה להשתחרר מהשעבוד לחטא, דרך הפתוחה לכל אחד, היא אמונה בישוע המשיח!
23לפני בוא המשיח התורה חסתה עלינו עד היום שבו יכולנו להאמין במשיח. 24במילים אחרות: התורה הדריכה אותנו והשגיחה עלינו, עד שבא ישוע המשיח לקרב אותנו לאלוהים בזכות אמונתנו. 25אבל עכשיו, לאחר שכבר בא המשיח, שוב אין לנו צורך בהדרכת מצוות התורה. 26כי עתה כולנו בני אלוהים בזכות אמונתנו בישוע המשיח, 27ואלה מאיתנו שנטבלו כסמל לאחדות עם המשיח, כאילו עטופים במשיח. 28בין המאמינים שוב אין הבדל בין יהודי לגוי, בין עבד לבן־חורין ואף לא בין גבר לאישה. בעיני אלוהים כולנו שווים. אלוהים אוהב את כולנו באותה מידה, וכולנו מאוחדים בישוע המשיח. 29מאחר שאנו שייכים למשיח, אנו גם זרע אברהם, וכל הבטחותיו של ה׳ לאברהם ולזרעו שייכות גם לנו.
