1And as Jesus passed by, he saw a man which was blind from his birth. 2And his disciples asked him, saying, Master, who did sin, this man, or his parents, that he was born blind? 3Jesus answered, Neither hath this man sinned, nor his parents: but that the works of God should be made manifest in him. 4I must work the works of him that sent me, while it is day: the night cometh, when no man can work. 5As long as I am in the world, I am the light of the world. 6When he had thus spoken, he spat on the ground, and made clay of the spittle, and he anointed the eyes of the blind man with the clay, 7And said unto him, Go, wash in the pool of Siloam, (which is by interpretation, Sent.) He went his way therefore, and washed, and came seeing.
8¶ The neighbours therefore, and they which before had seen him that he was blind, said, Is not this he that sat and begged? 9Some said, This is he: others said, He is like him: but he said, I am he. 10Therefore said they unto him, How were thine eyes opened? 11He answered and said, A man that is called Jesus made clay, and anointed mine eyes, and said unto me, Go to the pool of Siloam, and wash: and I went and washed, and I received sight. 12Then said they unto him, Where is he? He said, I know not.
13¶ They brought to the Pharisees him that aforetime was blind. 14And it was the sabbath day when Jesus made the clay, and opened his eyes. 15Then again the Pharisees also asked him how he had received his sight. He said unto them, He put clay upon mine eyes, and I washed, and do see. 16Therefore said some of the Pharisees, This man is not of God, because he keepeth not the sabbath day. Others said, How can a man that is a sinner do such miracles? And there was a division among them. 17They say unto the blind man again, What sayest thou of him, that he hath opened thine eyes? He said, He is a prophet. 18But the Jews did not believe concerning him, that he had been blind, and received his sight, until they called the parents of him that had received his sight. 19And they asked them, saying, Is this your son, who ye say was born blind? how then doth he now see? 20His parents answered them and said, We know that this is our son, and that he was born blind: 21But by what means he now seeth, we know not; or who hath opened his eyes, we know not: he is of age; ask him: he shall speak for himself. 22These words spake his parents, because they feared the Jews: for the Jews had agreed already, that if any man did confess that he was Christ, he should be put out of the synagogue. 23Therefore said his parents, He is of age; ask him. 24Then again called they the man that was blind, and said unto him, Give God the praise: we know that this man is a sinner. 25He answered and said, Whether he be a sinner or no, I know not: one thing I know, that, whereas I was blind, now I see. 26Then said they to him again, What did he to thee? how opened he thine eyes? 27He answered them, I have told you already, and ye did not hear: wherefore would ye hear it again? will ye also be his disciples? 28Then they reviled him, and said, Thou art his disciple; but we are Moses’ disciples. 29We know that God spake unto Moses: as for this fellow, we know not from whence he is. 30The man answered and said unto them, Why herein is a marvellous thing, that ye know not from whence he is, and yet he hath opened mine eyes. 31Now we know that God heareth not sinners: but if any man be a worshipper of God, and doeth his will, him he heareth. 32Since the world began was it not heard that any man opened the eyes of one that was born blind. 33If this man were not of God, he could do nothing. 34They answered and said unto him, Thou wast altogether born in sins, and dost thou teach us? And they cast him out. 35Jesus heard that they had cast him out; and when he had found him, he said unto him, Dost thou believe on the Son of God? 36He answered and said, Who is he, Lord, that I might believe on him? 37And Jesus said unto him, Thou hast both seen him, and it is he that talketh with thee. 38And he said, Lord, I believe. And he worshipped him.
39¶ And Jesus said, For judgment I am come into this world, that they which see not might see; and that they which see might be made blind. 40And some of the Pharisees which were with him heard these words, and said unto him, Are we blind also? 41Jesus said unto them, If ye were blind, ye should have no sin: but now ye say, We see; therefore your sin remaineth.
1ישוע עבר בדרך וראה איש שהיה עיוור מלידה.
2”רבי,“ שאלו תלמידיו, ”מדוע נולד האיש עיוור, בגלל חטאיו שלו או של הוריו?“
3”לא בגלל חטאיו ולא בגלל חטאי הוריו“, השיב ישוע. ”אדם זה נולד עיוור על־מנת שאלוהים יוכל לגלות בו את כוחו וגבורתו. 4עלינו למהר לעשות לאור היום את מה שהטיל עלינו שולחי, כי תוך זמן קצר יבוא הלילה, ואז לא יוכל איש לעשות דבר. 5כל עוד אני בעולם, אני אור העולם – אני מעניק לו את אורי.“
6ישוע ירק על הארץ, עשה משחה מהרוק ומרח אותה על עיני העיוור. 7”לך לשטוף את עיניך בבריכת השילוח“, אמר לו ישוע. העיוור הלך לשטוף את עיניו ושב למקום בעיניים פקוחות ובריאות.
8שכנים ואנשים שהכירו אותו כקבצן עיוור שאלו זה את זה: ”האם זהו אותו קבצן עיוור?“ 9אחדים השיבו: ”כן.“ ואחדים אמרו: ”לא. לא ייתכן שזהו אותו אדם“, הרהרו בקול. ”אבל הוא באמת דומה לו כשתי טיפות מים!“
הקבצן בא לעזרתם וקרא ”אני האיש!“
10”כיצד אתה יכול לראות? מה קרה לך?“ שאלו.
11והקבצן סיפר להם: ”אדם בשם ישוע מרח משחה על עיני, ואמר לי לשטוף אותן בבריכת השילוח. עשיתי כדבריו ואני יכול לראות!“
12”היכן האיש הזה עכשיו?“ שאלו האנשים.
”איני יודע“, השיב הקבצן.
13ואז הם לקחו את הקבצן אל הפרושים 14(כל זה התרחש בשבת).
15”כיצד נפקחו עיניך?“ שאלו הפרושים. והקבצן סיפר להם כיצד ישוע מרח משחה על עיניו ושלחו לשטוף אותן בבריכת השילוח. 16אחדים מהפרושים החליטו: ”האיש הזה, ישוע, אינו יכול לבוא מן האלוהים, מאחר שאין הוא שומר את השבת.“
אחרים טענו: ”אבל כיצד יכול אדם חוטא לחולל ניסים כאלה?“ מחלוקת קשה התפתחה ביניהם.
17הפרושים פנו אל הקבצן ושאלו: ”מה דעתך על האיש שריפא אותך?“ ”אני חושב שהוא נביא שנשלח על־ידי אלוהים“, השיב הקבצן.
18מנהיגי היהודים לא האמינו שהקבצן היה באמת עיוור ושעתה נרפא, ומשום כך הלכו לברר את הדבר אצל הוריו.
19”האם זהו בנכם?“ שאלו. ”האם הוא באמת נולד עיוור? אם כן, כיצד הוא יכול לראות עתה?“ 20אולם ההורים השיבו: ”אנחנו יודעים כי זהו בננו וכי נולד עיוור, 21אך איננו יודעים כיצד הוא יכול לראות, או מי ריפא אותו. הוא אדם מבוגר ויכול לדבר בעד עצמו“, שאלו אותו. 22-23ההורים ענו כך כי חששו ממנהיגי היהודים, אשר איימו לגרש מקהל ישראל את כל המודה שישוע הוא המשיח.
24שוב קראו היהודים לקבצן שהיה עיוור ואמרו: ”עליך להודות לאלוהים ולא לישוע, כי כולנו יודעים שהוא איש חוטא.“
25”איני יודע אם הוא חוטא או לא,“ השיב הקבצן, ”אבל דבר אחד אני יודע: הייתי עיוור ועכשיו אני רואה!“
26”מה הוא עשה? כיצד ריפא אותך?“ דרשו.
27”כבר סיפרתי לכם. האם לא שמעתם? מדוע אתם מבקשים שאספר לכם בשנית, האם גם אתם רוצים להיות תלמידיו?“ שאל הקבצן.
28הם קללו אותו ואמרו: ”אתה תלמידו! אנחנו תלמידיו של משה רבנו! 29אנחנו יודעים שאלוהים דיבר אל משה, אבל איננו יודעים דבר על האיש הזה.“
30”מוזר מאוד שאינכם יודעים דבר על אודות האיש שריפא את עיני“, השיב הקבצן. 31”אנחנו יודעים כי אלוהים אינו שומע לקול הרשעים, אך הוא מקשיב ברצון לאלה שאוהבים אותו ושומעים בקולו. 32מאז בריאת העולם לא שמענו על אדם שריפא עיוורון מלידה. 33אילו אדם זה לא בא מאלוהים, הוא לא היה מסוגל לעשות מאומה!“
34”ממזר שכמוך!“ קראו לעברו בזעם. ”אתה מתיימר ללמד אותנו?“ והם גרשוהו החוצה.
35כאשר שמע ישוע את הדבר, הוא פגש בקבצן ושאל אותו: ”האם אתה מאמין בבן האדם?“
36”מיהו?“ שאל האיש. ”אני רוצה להאמין בו.“
37”ראית אותו, והוא מדבר אליך כרגע“ השיב ישוע.
38”כן, אדוני,“ קרא האיש, ”אני מאמין!“ והוא השתחווה לישוע.
39”אני באתי לעולם לשם משפט – להעניק ראייה לעיוורים, ולהוכיח לאלה שחושבים את עצמם לפיקחים שהם למעשה עיוורים“, אמר ישוע.
40הפרושים שעמדו שם שאלו: ”האם אתה כולל אותנו בין העיוורים?“
41”אילו הייתם עיוורים לא הייתם אשמים“, הסביר ישוע. ”אולם אתם טוענים שאתם רואים, ולכן אתם אשמים.“
