1עד מהרה גילינו שאנו על האי מלטה. 2תושבי המקום נהגו בנו בטוב־לב ראוי לציון, והבעירו מדורה כדי לחמם אותנו בקור העז ובגשם הסוחף.
3פולוס קושש ענפים וזרדים יבשים, והשליך אותם אל תוך המדורה. לפתע זינק על זרועו נחש ארסי שביקש מפלט מהחום. 4כשראו אנשי האי את הנחש התלוי על זרועו, אמרו זה לזה: ”הוא בטח רוצח! הוא אמנם ניצל מן הים, אולם הצדק לא יניח לו לחיות!“
5אך פולוס ניער את הנחש אל תוך האש, והוא עצמו כלל לא נפגע. 6האנשים הביטו בו בדריכות וציפו לראות את גופו מתנפח או נופל מת. אולם לאחר שחיכו זמן רב ולא קרה דבר, שינו את דעתם והחליטו שפולוס הוא ודאי אל!
7אחוזתו של פובליוס, מושל האי, הייתה בקרבת החוף. הוא הזמין אותנו לביתו ואירח אותנו שלושה ימים. 8באותה עת היה אביו של פובליוס חולה מאוד – הייתה לו דיזנטריה והוא קדח מחום. פולוס הלך לחדרו של החולה, התפלל בעדו, סמך את ידיו עליו, והאיש נרפא. 9לאחר מכן באו שאר חולי האי אל פולוס, וגם הם נרפאו. 10התושבים היו אסירי תודה והציפו אותנו במתנות הוקרה. כאשר הגיע מועד הפלגתנו, הם מילאו את האונייה באוכל ובציוד.
11שלושה חודשים לאחר שעלתה ספינתנו על שירטון עלינו על אונייה אחרת והמשכנו בדרכנו. הפעם הפלגנו באונייה ”התאומים“, שבאה מאלכסנדריה ועגנה באי מלטה במשך החורף. 12תחנתנו הראשונה הייתה סירקוז, שם נשארנו שלושה ימים. 13מסירקוז הפלגנו לרגיום. כעבור יום החלה לנשוב רוח דרומית, וביום השני הגענו לפוטיולי. 14בפוטיולי פגשנו לבסוף מאמינים. הם הפצירו בנו להישאר איתם שבוע ימים, ומשם הפלגנו לרומא.
15כאשר שמעו האחים ברומא על דבר בואנו, נסעו מרחק רב מחוץ לעירם כדי לקבל את פנינו. חלקם חיכו לנו בכיכר אפיוס (כשישים ושמונה ק״מ מרומא), וחלקם הצטרפו אלינו ב”שלושת הפונדקים“ (כ־חמישים וחמישה ק״מ מרומא). כשפולוס ראה אותם הוא התעודד מאוד והודה לה׳.
16בהגיעם לרומא הורשה פולוס לגור בכל מקום שרצה, אם כי תמיד נלווה אליו חייל. 17כעבור שלושה ימים כינס פולוס את מנהיגי היהודים המקומיים, ואמר להם: ”היהודים בירושלים אסרו אותי ומסרו אותי לידי הממשל הרומאי, למרות שלא פגעתי באיש ולא עברתי על חוקי אבותינו. 18הרומאים ערכו לי משפט ורצו לשחרר אותי, מכיוון שלא מצאו כל סיבה לדון אותי למוות, כפי שדרשו היהודים. 19אולם מאחר שהיהודים מחו נגד ההחלטה, מצאתי לנחוץ לערער לפני הקיסר, למרות שלא רציתי לתבוע את עמי. 20ביקשתי מכם לבוא הנה היום כדי שנכיר זה את זה, וכדי שאוכל לומר לכם שאני אסור באזיקים אלה רק משום שאני מאמין שהמשיח כבר בא!“
21”לא שמענו עליך שום דבר רע.“ ענו מנהיגי היהודים. ”לא קיבלנו מכתבים מיהודה, ולא שמענו דיווחים מפי הבאים לכאן מירושלים. 22אולם אנחנו רוצים לשמוע במה אתה מאמין, כי הדבר היחיד שאנו יודעים על המשיחיים האלה הוא שבכל מקום מתנגדים לכת הזאת.“
23הם קבעו מועד לפגישתם הבאה, ובאותו יום התאסף קהל רב ליד ביתו של פולוס. הוא סיפר להם על מלכות האלוהים, ולימד אותם על אודות ישוע מתוך כתבי־הקודש – מהתורה ומהנביאים. הוא החל ללמד אותם בבוקר, ולא הפסיק עד הערב.
24אחדים האמינו לדבריו, ואחרים לא האמינו. 25לאחר שהתווכחו בינם לבין עצמם, הם עזבו את המקום כשדבריו של פולוס מהדהדים באוזניהם: ”רוח הקודש צדק כששם דברים אלה בפי ישעיהו הנביא:28.25 כח 25 ישעיהו ו 9-10
26’לך ואמרת לעם הזה:
שמעו שמוע ואל תבינו,
וראו ראו ואל תדעו;
27השמן לב העם הזה
ואזניו הכבד ועיניו השע,
פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע,
ולבבו יבין ושב ורפא לו‘.
28-29משום כך אני רוצה שתדעו כי ישועה זאת מוצעת גם לגויים, והם ישמעו.“
30במשך השנתיים הבאות התגורר פולוס בבית ששכר לעצמו, וקיבל בברכה את כל מי שבא לבקרו. 31הוא בישר באומץ את דבר מלכות האלוהים, לימד על אודות האדון ישוע המשיח, ואיש לא ניסה להפריע לו.
On Shore at Malta
1When we were safe on shore, we found out that the island was called Malta. 2The people of the island were unusually kind. It was raining and cold. So they built a fire and welcomed all of us. 3Paul gathered some sticks and put them on the fire. A poisonous snake was driven out by the heat. It fastened itself on Paul’s hand. 4The people of the island saw the snake hanging from his hand. They said to one another, “This man must be a murderer. He escaped from the sea. But the female god Justice won’t let him live.” 5Paul shook the snake off into the fire. He was not harmed. 6The people expected him to swell up. They thought he would suddenly fall dead. They waited for a long time. But they didn’t see anything unusual happen to him. So they changed their minds. They said he was a god.
7Publius owned property nearby. He was the chief official on the island. He welcomed us to his home. For three days he took care of us. He treated us with kindness. 8His father was sick in bed. The man suffered from fever and dysentery. So Paul went in to see him. Paul prayed for him. He placed his hands on him and healed him. 9Then the rest of the sick people on the island came. They too were healed. 10The people of the island honored us in many ways. When we were ready to sail, they gave us the supplies we needed.
Paul Arrives in Rome
11After three months we headed out to sea. We sailed in a ship from Alexandria that had stayed at the island during the winter. On the front of the ship the figures of twin gods were carved. Their names were Castor and Pollux. 12We landed at Syracuse and stayed there for three days. 13From there we sailed to Rhegium. The next day the south wind came up. The day after that, we reached Puteoli. 14There we found some believers. They invited us to spend a week with them. At last we came to Rome. 15The believers there had heard we were coming. They traveled as far as the Forum of Appius and the Three Taverns to meet us. When Paul saw these people, he thanked God for them and was encouraged by them. 16When we got to Rome, Paul was allowed to live by himself. But a soldier guarded him.
Paul Preaches in Rome
17Three days later Paul called a meeting of the local Jewish leaders. When they came, Paul spoke to them. He said, “My brothers, I have done nothing against our people. I have also done nothing against what our people of long ago practiced. But I was arrested in Jerusalem. I was handed over to the Romans. 18They questioned me. And they wanted to let me go. They saw I wasn’t guilty of any crime worthy of death. 19But the Jews objected, so I had to make an appeal to Caesar. I certainly did not mean to bring any charge against my own people. 20I share Israel’s hope. That is why I am held with this chain. So I have asked to see you and talk with you.”
21They replied, “We have not received any letters from Judea about you. None of our people here from Judea has reported or said anything bad about you. 22But we want to hear what your ideas are. We know that people everywhere are talking against those who believe as you do.”
23They decided to meet Paul on a certain day. At that time even more people came to the place where he was staying. From morning until evening, he told them about God’s kingdom. Using the Law of Moses and the Prophets, he tried to get them to believe in Jesus. 24Some believed what he said, and others did not. 25They didn’t agree with one another. They began to leave after Paul had made a final statement. He said, “The Holy Spirit was right when he spoke to your people long ago. Through Isaiah the prophet the Spirit said,
26“ ‘Go to your people. Say to them,
“You will hear but never understand.
You will see but never know what you are seeing.”
27These people’s hearts have become stubborn.
They can barely hear with their ears.
They have closed their eyes.
Otherwise they might see with their eyes.
They might hear with their ears.
They might understand with their hearts.
They might turn, and then I would heal them.’ (Isaiah 6:9,10)
28-29“Here is what I want you to know. God has sent his salvation to the Gentiles. And they will listen!”
30For two whole years Paul stayed there in a house he rented. He welcomed all who came to see him. 31He preached boldly about God’s kingdom. He taught people about the Lord Jesus Christ. And no one could keep him from teaching and preaching about these things.
