1בזמן שאפולוס היה בקורינתוס עבר פולוס בכל רחבי אסיה הקטנה, וכשהגיע לאפסוס פגש תלמידים אחדים. 2”האם קיבלתם את רוח הקודש כשהאמנתם?“ שאל אותם.
”לא“, ענו. ”למה אתה מתכוון? מהו רוח הקודש?“
3”אם כן, באיזו טבילה נטבלתם?“ שאל פולוס. ”על עיקרי האמונה שלימד יוחנן המטביל“, השיבו התלמידים.
4”טבילתו של יוחנן באה רק להוכיח את הרצון לשוב מן החטא ולהאמין באלוהים,“ הסביר להם פולוס, ”ומי שנטבל חייב להאמין בישוע המשיח, שעל בואו ניבא יוחנן.“
5לשמע דברים אלה מיהרו התלמידים להיטבל בשם האדון ישוע המשיח. 6כשסמך פולוס את ידיו עליהם, צלח עליהם רוח הקודש והם החלו להתנבא ולדבר בשפות בלתי־מובנות. 7שנים־עשר איש נכחו באותו מעמד.
8במשך שלושת החודשים הבאים הלך פולוס מדי שבת לבית־הכנסת, הטיף באומץ לב על אמונתו, ושכנע אנשים רבים להאמין בישוע המשיח. 9אולם היו אנשים שדחו את בשורתו ודיברו בפומבי נגד ישוע. משום כך עזב פולוס את המקום וסרב לשוב ולדבר אליהם. הוא הוציא מתוכם את המאמינים המשיחיים, ולימד אותם מדי יום בבית־המדרש ”טורנוס“. 10הדבר נמשך כשנתיים, עד שכל אדם באסיה הקטנה – יהודי וגוי – שמע את בשורת ה׳. 11מה נפלאים היו הניסים שחולל אלוהים באמצעות פולוס! 12כאשר הונחו ממחטותיו או חולצותיו על החולים, נעלמו מיד המחלות, והרוחות הרעות עזבו אותם.
13מספר נוודים יהודים, אשר נדדו ממקום למקום וגירשו שדים ורוחות רעות, החליטו לנסות לגרש את השדים והרוחות בשם האדון ישוע. הם החליטו להשתמש בלחש הבא: ”בשם אותו ישוע שעליו מבשר פולוס, אני מצווה עליך לצאת!“ 14בין המלחשים האלה היו שבעת בניו של סקווה, שהיה אחד מראשי הכוהנים. 15אולם כשניסו להשתמש בלחש זה כדי לגרש שד מאדם אחד, השיב להם השד: ”אני מכיר את ישוע ואני מכיר את פולוס, אבל מי אתם?“ 16השד התנפל על שניים מהם והכה אותם נמרצות, עד שברחו מן הבית ההוא עירומים ופצועים.
17סיפור המעשה התפשט במהירות רבה בין היהודים והגויים בכל אפסוס. פחד גדול שרר בעיר, ושם ישוע המשיח זכה לכבוד ולהערצה. 18-19מאמינים רבים שעסקו לפנים במעשי כישוף למיניהם התוודו על מעשיהם בפומבי. הם הביאו את ספרי הכישופים ואת הקמעות שלהם, ושרפו אותם באש לעיני כולם (מישהו העריך את שווי הספרים האלה בכ־100,000 שקלים). 20מעשה זה של המאמינים הוכיח שדבר ה׳ חדר עמוק ללב האנשים באזור כולו.
21לאחר מאורעות אלה החליט פולוס לחצות את יוון בדרכו לירושלים. ”אחרי כן,“ אמר, ”עלי ללכת לרומא.“ 22הוא שלח לפניו ליוון את שני עוזריו, טימותיוס ואריסטוס, והוא עצמו נשאר בינתיים באסיה הקטנה.
23באותו זמן התפתחה באפסוס מהומה גדולה הקשורה במאמינים המשיחיים. 24המהומה החלה בגלל צורף בשם דמטריוס, אשר היה בעל מפעל לייצור דגמי כסף של מקדש האלילה היוונית ארטמיס. הוא העסיק פועלים רבים ושילם להם משכורת גבוהה. 25דמטריוס כינס את פועליו ופועלים אחרים שעסקו באותו מקצוע, ופנה אליהם:
”רבותי, מלאכה זאת היא כל פרנסתנו. 26אתם רואים ושומעים בעצמכם מה עושה פולוס זה. הוא הצליח לפתות אנשים רבים להאמין שאלילים מעשה ידי־אדם אינם אלוהים כלל, וכתוצאה מכך יורד היקף המכירות שלנו! הוא פיתה את האנשים לא רק באפסוס, כי אם בכל הארץ! 27אינני מדבר אך ורק על הצד העסקי של העניין, על אבדן הכנסתנו וקיפוח פרנסתנו; חשבו לרגע על הסכנה שבאבדן יוקרתה של האלה הגדולה ארטמיס! תוך זמן קצר לא יהיה כל ערך למקדשה של ארטמיס, אשר שמה יצא לתהילה לא רק בארצנו, אלא בעולם כולו!“
28דברים אלה עוררו את זעמם של הפועלים, והם החלו לצרוח: ”גדולה היא ארטמיס של האפסים!“
29עד מהרה הייתה מהומה ברחבי העיר. ההמונים תפסו את גיוס ואריסטרכוס ממקדוניה, שהיו מלוויו של פולוס, וגררו אותם אל האמפיתיאטרון כדי להעמידם לדין. 30פולוס רצה ללכת ולדבר אל ההמון, אולם התלמידים לא הניחו לו. 31אפילו מספר קצינים רומאים מהאזור, שהיו אוהדיו של פולוס, הזהירו אותו; הם הודיעו לו שלא יסכן את חייו ושלא יעז ללכת לאמפיתיאטרון.
32בתוך האמפיתיאטרון הייתה מהומה; זה צועק דבר אחד, וזה צועק דבר אחר; איש לא שמע את דברי רעהו. למעשה רוב האנשים לא ידעו כלל מדוע התאספו שם!
33אחדים הגיעו למסקנה שאלכסנדר היה אשם בכל, מפני שהיהודים דחפו אותו קדימה. אלכסנדר הניף את ידו וביקש שקט, כדי שיוכל לדבר. 34אולם משנוכח הקהל לדעת שהוא יהודי, החלו כולם לצעוק: ”גדולה היא ארטמיס של האפסים! גדולה היא ארטמיס של האפסים!“ צעקותיהם נמשכו שעתיים שלמות.
35בסופו של דבר הצליח מזכיר העיר להשתיק את ההמון הזועם. ”אנשי אפסוס,“ פתח ואמר, ”הרי כל אחד יודע שאפסוס היא המרכז הדתי של פולחן האלה הגדולה ארטמיס, אשר הפסל שלה ירד אלינו מהשמים. 36הואיל ואיש אינו חולק על עובדה זאת, עליכם להירגע ולא לנהוג בפזיזות ובקלות ראש! 37אתם הבאתם הנה אנשים אשר לא שדדו דבר ממקדשה של ארטמיס, ואף לא חיללו את כבודה. 38אם לדמטריוס ולפועליו יש טענות נגדם, שיתבעו אותם לדין! הרי בתי־הדין שלנו פתוחים לקהל בשעות הרגילות, והשופטים יכולים לדון בעניין ללא דיחוי. 39אם יש לכם תלונות בעניינים אחרים, עליכם לנהוג לפי המקובל ולהביא אותן לפני מועצת העיר. 40כולנו נמצאים עתה בסכנה, כי הממשל הרומאי עלול לדרוש מאיתנו דין וחשבון על ההתפרעות הזאת, שאין לה שום הצדקה. ואם הממשל ידרוש הסבר, לא יהיה לנו מה לומר!“ 41כשסיים לדבר, שלח את ההמונים לבתיהם.
保羅在以弗所傳道
1當亞波羅在哥林多時，保羅已取道內陸重回以弗所，在那裡遇見幾個門徒。 2保羅問他們：「你們信的時候有沒有領受聖靈？」
他們說：「沒有！我們從來沒有聽過聖靈的事。」
3保羅說：「那麼，你們受的是什麼洗禮呢？」
他們說：「是約翰的洗禮。」
4保羅說：「約翰的洗禮是悔改的洗禮，約翰告訴百姓要信在他以後來的那位——耶穌。」
5他們聽後，立刻奉主耶穌的名受了洗。 6保羅把手按在他們身上時，聖靈便降在他們身上，他們就說方言，講上帝的信息。 7這次共有十二個人。
8保羅一連三個月勇敢地在會堂裡傳道，與人辯論上帝國的事，勸導他們。 9可是有些人仍然頑固不信，還當眾毀謗上帝的道。保羅便帶著門徒離開他們，天天在推喇奴的學堂辯論。 10這樣持續了兩年，亞細亞全境的居民，無論是猶太人還是希臘人，都聽見了主的道。 11上帝又藉著保羅的手行了一些非凡的神蹟， 12甚至只要將保羅身上的手帕或圍裙放在病人身上，病人就痊癒了，邪靈也會離開所附的人。
13那時，有幾個走江湖的猶太術士也想用耶穌的名趕鬼，他們向那些被邪靈附身的人說：「我奉保羅所傳講的耶穌之名，命令你們出來！」 14做這事的有猶太祭司長士基瓦的七個兒子。
15邪靈回答說：「耶穌，我認識；保羅，我也知道。但你們是誰？」 16被邪靈附身的人隨即撲向他們，攻擊他們，制伏了他們，使他們赤著身子帶著傷從屋裡逃走了。
17全以弗所的猶太人和希臘人知道了這件事，都驚懼不已。主耶穌的名因此大受尊崇。 18許多已經信耶穌的人都前來認罪，公開承認自己的惡行。 19又有許多行邪術的人把他們的書堆在一起，當眾焚燒。根據當時的估價，這些書約值五萬銀幣。 20主的道就這樣傳開了，大大興旺起來。
21這些事以後，保羅決定經過馬其頓和亞該亞回到耶路撒冷。他說：「到了那裡之後，我必須去羅馬看看。」 22於是，他派提摩太和以拉都兩位同工先去馬其頓，自己暫時留在亞細亞。
以弗所的騷亂
23就在這時，由於主的道，以弗所又起了很大的騷亂。 24一個名叫底米丟的銀匠以製造亞底米女神銀龕為業，使從事這門生意的工匠獲利豐厚。 25他召集了工匠和同行的人，說：「各位都知道我們靠這一行發財， 26可是你們都看到了，也聽見了，那個保羅在以弗所和亞細亞全境說服、誤導了許多人，說什麼人手所造的不是神。 27這樣下去，不但我們的行業會遭人貶抑，連亞底米女神廟也會被人輕看，甚至全亞細亞及普世尊崇的女神也會威嚴掃地！」
28眾人聽後，怒氣填胸，高聲喊叫：「以弗所人的亞底米女神真偉大！」 29全城陷入一片混亂。眾人抓住保羅的兩個同伴——馬其頓人該猶和亞里達古，拖著他們衝進戲院。 30保羅想進去，但門徒不許他去。 31他的好友——亞細亞的幾位官員也派人勸他別冒險進入戲院。
32這時，戲院裡面的人都在大喊大叫，混亂不堪。其實大部分人根本不知道自己為什麼聚在那裡。 33這時，人群中的猶太人把亞歷山大推到前面，請他解釋。亞歷山大舉手示意大家安靜，聽他發言。 34但眾人認出他是個猶太人，便又開始一起高呼：「以弗所人的亞底米女神真偉大！」這樣喊了兩個小時。
35最後，城裡的書記官出面調停，說：「各位以弗所市民，誰不知道以弗所城守護著亞底米女神廟和從宙斯那裡掉下來的神像呢？ 36既然這是無可否認的事實，你們就該安靜，不可魯莽行事。 37你們帶來的這些人既沒有偷廟裡的東西，也沒有褻瀆我們的女神。 38如果底米丟和他的同行要控告誰，大可到法庭或總督那裡提出訴訟。 39倘若你們還有其他的要求，也可以通過合法的會議解決。 40今天的騷亂實在沒有道理，難免會被查問，到時候我們很難交代。」 41說完，便叫眾人散去。
