1גם באיקניון הלכו פולוס ובר־נבא לבית־הכנסת. הם הטיפו את דבר ה׳ בעוצמה כה רבה, עד שיהודים וגויים רבים האמינו באדון.
2אולם היהודים שדחו את בשורת אלוהים הסעירו את רגשות הגויים, ועוררו בלבם אי־אמון בפולוס ובר־נבא. 3למרות זאת נשארו שם השניים זמן רב למדי, כשהם מבשרים את דבר ה׳ באומץ, ואלוהים אישר שאכן הם שליחיו על־ידי הניסים והנפלאות שחולל באמצעותם. 4תושבי העיר היו חלוקים בדעותיהם: חלקם תמכו במנהיגים היהודים, וחלקם – בפולוס ובר־נבא.
5-6כאשר נודע לשני השליחים שהגויים, היהודים ומנהיגיהם תכננו להתנכל להם ולרגום אותם באבנים, מיהרו להימלט על נפשם. הם הגיעו לערי חבל לוקוניה: לוסטרה, דרבי וסביבותיהן, 7וגם שם בישרו את הבשורה. 8בלוסטרה הם ראו אדם שלא התהלך מעולם; רגליו היו משותקות מלידה. 9פולוס שם לב לכך שהנכה מקשיב לדבריו בדריכות ובעניין רב, וכאשר גילה שיש בו אמונה להירפא, 10קרא אליו: ”קום על רגליך!“ כהרף־עין קפץ האיש על רגליו והחל ללכת.
11כשראה קהל הנוכחים את הנס שפולוס חולל, החלו כולם לקרוא בלשון הליקאונית: ”אנשים אלה הם אלים בדמות בני־אדם!“ 12הם החליטו שבר־נבא הוא האל זאוס, ואילו פולוס, שהיה הדובר העיקרי – האל הרמס. 13הכהן של זאוס, שמקדשו היה בפרבר העיר, הביא זרי פרחים ושוורים, כדי להקריבם בשער העיר לעיני ההמונים.
14אולם כאשר הבינו פולוס ובר־נבא את מה שעומד להתרחש, קרעו את בגדיהם ורצו בתוך הקהל בצעקות: 15”אנשים, מה אתם עושים? אנחנו בני־אדם בדיוק כמוכם! באנו לבשר לכם את הבשורה, כדי שאתם תפסיקו לסגוד לאלילים, ובמקום זאת להשתחוות לאלוהים האחד האמיתי, אשר ברא את השמים, את הארץ, את הים ואת כל אשר בם. 16אמנם בימי קדם הרשה ה׳ לגויים לחיות כרצונם, 17אולם הוא תמיד העיד על עצמו במעשיו הטובים ובאהבתו אלינו: הוא שולח לנו, למשל, גשם ותבואות מבורכות; הוא מספק לנו אוכל וממלא את לבנו שמחה.“
18על אף דבריהם אלה הצליחו השניים רק בקושי רב לשכנע את הקהל שלא להקריב להם קורבנות.
19ימים ספורים לאחר מכן הגיעו ללוסטרה יהודים אחדים מאנטיוכיה ומאיקניון, והפכו את קהל המעריצים להמון פרוע וצמא־דם, אשר רגם את פולוס באבנים. ההמונים חשבו שפולוס מת, ולכן גררו אותו אל מחוץ לעיר. 20אולם לאחר שהתקבצו המאמינים סביבו הוא התאושש, קם על רגליו וחזר העירה.
למחרת יצאו פולוס ובר־נבא לדרבי. 21לאחר שבישרו שם את דבר ה׳ ועשו תלמידים רבים, חזרו השניים ללוסטרה, לאיקניון ולאנטיוכיה. 22בערים אלה הם חיזקו את המאמינים, ועודדו אותם לדבוק באמונתם למרות הצרות והרדיפות. ”רק דרך צרות רבות נוכל להיכנס למלכות האלוהים“, הזכירו להם. 23כמו כן מינו פולוס ובר־נבא זקני־קהילה בכל קהילה, ובצום ותפילה הפקידו אותם בידי האלוהים שבו בטחו.
24לאחר מכן המשיכו השניים במסעם חזרה, ועברו דרך פיסידיה ופמפוליה.
25הם הטיפו שוב בפרגי, והמשיכו לאטליה.
26לבסוף הפליגו בספינה לאנטיוכיה – העיר שממנה יצאו למסע, ואשר בה הופקדו בידי אלוהים לבצע את המלאכה שזה עתה סיימו.
27בהגיעם לאנטיוכיה כינסו את כל המאמינים, ומסרו להם דיווח מפורט על מסעם: כיצד ה׳ פעל באמצעותם, וכיצד פתח את שער האמונה גם לגויים. 28פולוס ובר־נבא נשארו עם המאמינים באנטיוכיה זמן ממושך.
Pavao i Barnaba u Ikoniju
1U Ikoniju14:1 Ikonij, Listra i Derba (14:6) bili su gradovi na području današnje Turske. Pavao i Barnaba također uđu u židovsku sinagogu te su propovijedali s takvom silom da je povjerovalo veliko mnoštvo Židova i pogana.14:1 U grčkome: Židova i Grka. 2Ali Židovi koji nisu htjeli poslušati podjare pogane protiv Pavla i Barnabe klevećući ih. 3Apostoli su ipak ondje dugo ostali i hrabro propovijedali o Božjoj milosti. A Bog je potvrđivao njihove riječi dajući da im da čine čudesa i znamenja. 4Žitelji grada podijelili su se. Neki su bili za Židove, drugi za apostole.
5Na koncu pogani i Židovi sa svojim poglavarima navale na njih da ih kamenuju. 6Kad su to doznali, pobjegnu u likaonske gradove Listru i Derbu 7te su ondje navješćivali Radosnu vijest.
Pavao i Barnaba u Listri i Derbi
8U Listri Pavao i Barnaba naiđu na čovjeka hroma od rođenja. Nikada nije hodao. 9Slušao je Pavlovo propovijedanje i Pavao je vidio da vjeruje u iscjeljenje 10pa mu glasno reče: “Ustani!” Čovjek skoči i prohoda.
11Kad je mnoštvo vidjelo što je Pavao učinio, poviče na svojemu likaonskom narječju: “Bogovi u ljudskom obličju sišli su k nama!” 12Zaključili su da je Barnaba grčki bog Zeus, a Pavao Hermes jer je vodio glavnu riječ. 13Iz Zeusova hrama u predgrađu dođe svećenik s bikovima i cvjetnim vijencima te su ih on inarod htjeli žrtvovati apostolima pred gradskim vratima.
14Kad su za to čuli Barnaba i Pavao, razderu svoju odjeću i potrče među narod vičući: 15“Ljudi, što to radite? Mi smo samo smrtnici, jednako kao i vi! Došli smo vam navijestiti Radosnu vijest, da se od tih ispraznosti obratite živomu Bogu koji je stvorio nebo, zemlju, more i sve što je u njima! 16Prije je puštao da svaki narod ide svojim putem, 17ali nikada vas nije ostavljao bez svjedočanstva o sebi. Uvijek je slao dobročinstva s neba: kišu, dobru žetvu, hranu i radost u srca.” 18Ali svejedno su jedva spriječili mnoštvo da im prinese žrtvu.
19Neki Židovi iz Antiohije i Ikonija dođu i podjare svjetinu da kamenuje Pavla. Zatim ga odvuku izvan grada misleći da je mrtav. 20Ali kad su ga okružili vjernici,14:20 U grčkome: učenici. Isto i u 15:23, 36 i 40. Pavao ustane i vrati se u grad. Sutradan ode s Barnabom u Derbu.
Pavao i Barnaba vraćaju se u sirijsku Antiohiju
21Kad su u Derbi navijestili Radosnu vijest i stekli brojne učenike, vrate se u Listru, Ikonij i Antiohiju. 22Ondje su snažili vjernike i ohrabrivali ih da ustraju u vjeri podsjećajući ih da u Božje kraljevstvo treba ući kroz mnoge nevolje. 23Po crkvama su postavljali starješine te su ih, pošto su za njih postili i molili, predavali na brigu Gospodinu u kojega su povjerovali. 24Zatim kroz Pizidiju opet dođu u Pamfiliju. 25U Pergi su opet propovijedali Riječ, a zatim odu u Ataliju.
26Odande na koncu odjedre u sirijsku Antiohiju odakle su i započeli putovanje, povjereni Božjoj milosti za djelo koje su dovršili. 27Kad stignu u Antiohiju, sazovu Crkvu i ispripovijedaju što je Bog sve kroz njih učinio na putu: kako je i poganima otvorio vrata vjere. 28I dugo su ondje ostali s vjernicima.
