הבשורה על-פי לוקס 15 – Habrit Hakhadasha/Haderekh HHH

Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי לוקס 15:1-32

1לעיתים קרובות התקבצו סביב ישוע פושעים למיניהם ופקידי מכס (שבזמנו היו ידועים לשמצה בגלל חוסר הגינות ושחיתות), על מנת להקשיב לדבריו. 2הדבר לא מצא־חן בעיני הסופרים והפרושים שהתלוננו: ”הביטו בישוע, הוא מתחבר עם הפושעים האלה ואף אוכל בחברתם!“

3ישוע ענה להם במשל: 4”אילו היו לך מאה כבשים ואחת מהן הייתה הולכת לאיבוד, האם לא היית נוטש את תשעים־ותשע הכבשים, והולך לחפש את הכבשה האחת עד שתמצא אותה? 5וכשתמצא אותה, האם לא תשא אותה בשמחה על כתפיך, 6ובהגיעך הביתה, האם לא תקרא לכל השכנים והחברים ותשתף אותם בשמחה שבמציאת הכבשה האובדת?

7”אני אומר לכם שכך יהיה גם בשמים: השמחה על חוטא אחד החוזר בתשובה תהיה גדולה הרבה יותר מאשר על תשעים ותשעה הצדיקים שאינם צריכים לחזור בתשובה.“

8ישוע המשיך: ”אתן לכם דוגמה נוספת: נניח שלאישה אחת היו עשרה מטבעות כסף ומטבע אחד אבד לה. האם היא לא תדליק אור בכל הבית, תטאטא את הרצפה ותחפש בכל פינה עד שתמצא את המטבע? 9ולאחר שתמצא את המטבע, האם היא לא תרוץ לשכנותיה ולחברותיה, ותספר להן בשמחה שמצאה את המטבע? 10כך גם מלאכי אלוהים שמחים על חוטא אחד שחוזר בתשובה.“

11ישוע סיפר להם משל אחר: ”לאיש אחד היו שני בנים. 12יום אחד בא אליו הבן הצעיר ואמר: ’אבא, אני רוצה שתתן לי עכשיו את חלקי בירושה המגיעה לי, במקום שאחכה עד מותך‘. האב הסכים וחילק את רכושו בין שני בניו.

13”לאחר זמן קצר ארז הבן הצעיר את חפציו ונסע לארץ רחוקה, שם בזבז את כל כספו בחיי הוללות. 14כאשר נותר חסר פרוטה התפשט רעב נורא באותה ארץ, והוא נהיה רעב ללחם. 15הוא הלך אל איכר מקומי ושידל אותו להעסיקו כרועה חזירים. 16הרעב היה חזק כל־כך, עד כי חשק חרובים שניתנו לחזירים, אולם הוא לא קיבל דבר. 17כשלבסוף עשה חשבון נפש ואמר לעצמו: ’בבית אבי לא רק שהפועלים אוכלים לשובע, הם אף משאירים אוכל בצלחת, ואילו אני כאן גווע ברעב! 18אשוב לבית אבי ואומר: ”אבא, חטאתי לאלוהים ולך, 19ואיני ראוי להיקרא בנך. אנא, קבל אותי לעבודה כאחד מפועליך“‘.

20”הבן קם וחזר לבית אביו. עוד לפני שהגיע אל הבית אביו זיהה אותו מרחוק ורץ לקראתו בהתרגשות רבה, חיבק ונישק אותו באהבה.

21” ’אבא‘, פתח הבן, ’חטאתי לאלוהים ולך, ואיני ראוי להיקרא בנך‘.

22”אולם האב קרא למשרתיו ואמר: ’הביאו מיד את הגלימה היקרה ביותר שיש לנו, טבעת יקרה ונעלים יקרות. 23לאחר מכן שחטו את העגל שפיטמנו; עלינו לחגוג את המאורע! 24כי בני היה מת ועתה קם לתחייה‘. וכך החלו בחגיגה.

25”באותה שעה עבד הבן הבכור בשדה. בשובו הביתה שמע את כל השירה והריקודים, 26ולכן שאל את אחד המשרתים: ’מה קורה כאן?‘

27” ’אחיך חזר הביתה‘, הסביר לו המשרת, ’ואביך שחט לכבודו את העגל שפיטמנו. עתה הוא עורך חגיגה גדולה לרגל שובו הביתה בשלום‘.

28”הבן הבכור כעס מאוד וסרב להיכנס הביתה. אביו יצא אליו וניסה לדבר איתו, 29אבל הבן השיב: ’כל השנים האלה עבדתי קשה כל כך למענך ומעולם לא חטאתי נגדך, ומה נתת לי? לא נתת לי אף גדי אחד קטן כדי שאחגוג עם חברי. 30ואילו כשבנך זה, שבזבז את כל כספך על זונות, חוזר הביתה, אתה שוחט לכבודו את העגל המשובח ביותר שיש לנו!‘

31” ’בני היקר‘, אמר האב, ’אתה ואני קרובים זה אל זה, וכל מה ששייך לי שייך לך. 32כיצד יכולים אנחנו שלא לשמוח היום? אחיך היה מת ועכשיו הוא קם לתחייה; אחיך הלך לאיבוד ועתה הוא נמצא!‘ “