1השכם בבוקר יום ראשון, עוד לפני הנץ החמה, באה מרים המגדלית אל קברו של ישוע וראתה שהאבן הוסרה מפתח הקבר. 2היא רצה מיד אל שמעון פטרוס ואל התלמיד השני, זה שהיה אהוב על ישוע. היא קראה: ”הם לקחו את האדון מהקבר! איננו יודעים היכן שמו אותו!“
3-4פטרוס והתלמיד השני מיהרו יחד אל הקבר; התלמיד השני הקדים אותו והגיע ראשון. 5הוא הביט פנימה וראה את התכריכים מונחים במקומם, אולם לא נכנס לקבר. 6שמעון פטרוס בא אחריו ונכנס פנימה. גם הוא ראה את התכריכים. 7הבד שעטף את ראשו של ישוע היה מקופל ומונח בצד בניפרד מהתכריכים. 8ואז גם התלמיד האחר נכנס פנימה, ראה והאמין שישוע קם לתחייה. 9כי עד אז לא הבינו שהכתובים ניבאו כי הוא יקום לתחייה.
10שניהם הלכו הביתה, 11ובינתיים חזרה מרים אל הקבר, עמדה בחוץ ובכתה. היא העיפה מבט לתוך הקבר, 12ולפתע נגלו אליה שני מלאכים לבושי לבן יושבים במקום שבו הייתה גופת ישוע: אחד למרגלותיו ושני למראשותיו.
13”מדוע את בוכה?“ שאלו המלאכים.
”כי הם לקחו את אדוני ואיני יודעת היכן הניחו אותו“, השיבה מרים.
14היא הרגישה שמישהו עומד מאחוריה. כשהביטה לאחור ראתה את ישוע, אולם היא לא הכירה אותו.
15”מדוע את בוכה? את מי את מחפשת?“ שאל אותה ישוע.
מרים חשבה אותו לשומר הגן ולכן התחננה לפניו: ”אם אתה זה שלקח את אדוני, אנא, אמור לי היכן שמת אותו כדי שאוכל לקחתו.“
16”מרים!“ קרא ישוע.
היא פנתה להביט בו וקראה: ”רבי!“
17”אל תגעי בי,“ הזהיר אותה ישוע, ”כי עדיין לא עליתי אל אבי. לכי אל האחים וספרי להם שאני עולה אל אבי ואביכם, אל אלוהי ואלוהיכם.“
18מרים מיהרה אל התלמידים. ”ראיתי את האדון!“ קראה בהתלהבות, ומסרה להם את דבריו. 19באותו ערב התכנסו התלמידים מאחורי דלתות נעולות, מפחד מנהיגי היהודים. לפתע עמד ישוע ביניהם ואמר: ”שלום לכם!“ 20הוא הראה להם את נקבי המסמרים בידיו ואת צדו, והתלמידים שמחו מאוד לראות את אדונם.
21שוב דיבר אליהם ישוע: ”כשם שאבי שלח אותי, כך אני שולח אתכם.“ 22הוא נשף ואמר: ”קבלו את רוח הקודש. 23למי שתסלחו לחטאיו, הם ייסלחו לו, ולמי שלא תסלחו לחטאיו, הם לא ייסלחו לו.“ 24תומא התאום, אחד משנים־עשר התלמידים, נעדר מאותה אסיפה. 25כשסיפרו לו התלמידים שראו את האדון, תומא לא האמין. ”לא אאמין בכך עד שאראה את נקבי המסמרים שבידיו ואגע בהם ובצדו“, אמר.
26כעבור שמונה ימים שוב התכנסו התלמידים, והפעם היה תומא ביניהם. גם הפעם היו הדלתות נעולות. לפתע שוב עמד ישוע ביניהם וקרא: ”שלום לכם!“
27ישוע פנה אל תומא ואמר: ”גע בידי ובצד גופי, ואל תהיה יותר חסר־אמונה, כי אם תאמין!“
28”אדוני ואלוהי!“ קרא לו תומא.
29ישוע המשיך לדבר אליו: ”אתה מאמין משום שראית אותי, אולם ברוכים המאמינים על אף שאינם רואים.“ 30ישוע חולל עוד ניסים רבים לעיני תלמידיו אך הם לא נכתבו בספר זה. 31הניסים בספר זה נכתבו כדי שתאמינו כי הוא המשיח בן־האלוהים, וכדי שעל־ידי אמונתכם בו תחיו חיי נצח.
예수님이 다시 살아나심
120:1 또는 ‘그주간의첫날’안식일 다음날 이른 새벽, 아직 어두울 때에 막달라 마리아가 무덤에 가서 보니 무덤을 막았던 돌이 옮겨져 있었다.
2마리아는 시몬 베드로와 예수님이 사랑하시던 제자에게 달려가 “누가 주님을 무덤에서 가져갔는데 어디에 두었는지 모르겠어요” 하였다.
3그래서 베드로와 다른 제자가 무덤을 향해 떠났다.
4두 사람이 함께 달려갔으나 베드로보다 다른 제자가 먼저 무덤에 도착하였다.
5그는 구푸려 모시 천만 있는 것을 보고 안으로 들어가지는 않았다.
6그때 뒤따라온 시몬 베드로가 무덤에 들어가 보니 모시 천이 놓여 있었고
7예수님의 머리를 쌌던 수건은 모시 천과 함께 놓이지 않고 따로 개켜져 있었다.
8그제서야 먼저 무덤에 왔던 다른 제자도 들어가 보고 믿었다.
9그들은 아직도 예수님이 죽었다가 다시 살아나야 한다는 성경 말씀을 깨닫지 못한 채
10집으로 돌아갔다.
11그러나 마리아는 무덤 밖에 서서 울고 있었다. 울다가 몸을 구푸려 무덤 속을 들여다보니
12흰 옷 입은 두 천사가 예수님의 시체를 두었던 곳에 하나는 머리맡에, 하나는 발치에 앉아 있지 않겠는가!
13천사들이 마리아에게 “여자여, 왜 우느냐?” 하고 물었다. 그래서 마리아는 “누가 내 주님을 가져갔는데 어디에 두었는지 모르겠습니다” 하고 대답하였다.
14이 말을 하고 뒤를 돌아보았을 때 예수님이 거기 서 계셨으나 마리아는 그분이 예수님인 것을 몰랐다.
15예수님은 마리아에게 “여자여, 왜 우느냐? 누구를 찾느냐?” 하고 물으셨다. 마리아는 그분이 동산 관리인인 줄 알고 “여보세요, 당신이 그분을 가져갔으면 어디에 두었는지 말씀해 주세요. 내가 모셔 가겠습니다” 하였다.
16그때 예수님이 “마리아야!” 하시자 마리아는 돌아서며 20:16 히 ‘랍오니’“선생님!” 하였다.
17예수님은 마리아에게 이렇게 말씀하셨다. “나를 만지지 말아라. 내가 아직 아버지께 올라가지 않았다. 너는 내 형제들에게 가서 내 아버지도 되고 그들의 아버지도 되시며 내 하나님도 되고 그들의 하나님도 되시는 분에게로 내가 올라간다고 전하여라.”
18그래서 막달라 마리아는 제자들에게 가서 “내가 주님을 보았어요!” 하며 예수님이 자기에게 하신 말씀도 일러 주었다.
19그 날 저녁, 곧 안식일 다음날인 일요일 저녁에 제자들은 유대인 지도자들이 무서워 문들을 걸어 잠그고 모여 있었다. 그런데 갑자기 예수님이 나타나 그들 가운데 서서 20:19 원문에는 ‘너희에게 평강이 있을지어다’“다들 잘 있었느냐?” 하셨다.
20예수님이 이 말씀을 하시고 그들에게 양손과 옆구리를 보이시자 제자들은 주님을 보고 기뻐서 어쩔 줄을 몰랐다.
21예수님은 다시 제자들에게 “너희가 평안하기를 바란다. 아버지께서 나를 보내신 것처럼 나도 너희를 보낸다” 하고 말씀하셨다.
22그러고서 예수님은 제자들에게 숨을 내쉬며 말씀하셨다. “성령을 받아라.
23너희가 누구 죄든지 용서하면 그들이 용서를 받을 것이며 너희가 용서하지 않으면 그들의 죄가 그대로 있을 것이다.”
의심 많은 도마
24열두 제자 중 디두모라고 하는 도마는 예수님이 오셨을 때 그들과 함께 있지 않았다.
25다른 제자들이 도마에게 주님을 보았다고 했을 때 그는 예수님의 손바닥에 있는 못자국을 보고 또 그 못자국에 손가락을 넣어 보며 예수님의 옆구리에 손을 넣어 보지 않고는 믿지 않겠다고 말하였다.
268일 후에 제자들은 다시 집 안에 모여 있었고 거기에는 도마도 함께 있었다. 그때도 문이 잠겼는데 예수님이 나타나 그들 가운데 서서 “다들 잘 있었느냐?” 하고 말씀하셨다.
27그러고서 도마에게 “네 손가락을 내밀어 내 손바닥에 넣어 보고 네 손을 내밀어 내 옆구리에 넣어 보아라. 그리고 믿음 없는 자가 되지 말고 믿는 자가 되어라” 하셨다.
28그러자 도마는 “나의 주님이시며 나의 하나님이십니다!” 하고 대답하였다.
29그때 예수님이 도마에게 “너는 나를 보고서 믿느냐? 보지 않고 믿는 자는 정말 행복한 사람이다” 하고 말씀하셨다.
30예수님은 이 책에 기록되지 않은 다른 기적도 제자들 앞에서 많이 행하셨다.
31그러나 이것을 기록한 목적은 예수님이 하나님의 아들 그리스도라는 것을 여러분이 믿게 하고 또 여러분이 믿고 그분의 이름으로 생명을 얻도록 하기 위해서이다.
