1耶穌繼續說：「我實在告訴你們，有些站在這裡的人會在有生之年看見上帝的國帶著能力降臨。」
登山變象
2六天後，耶穌帶著彼得、雅各和約翰暗暗地登上一座高山。耶穌在他們面前改變了形像， 3衣服變得潔白放光，世上找不到漂得那麼白的布。 4這時，以利亞和摩西在他們眼前出現，與耶穌談話。 5彼得對耶穌說：「老師，我們在這裡真好！我們搭三座帳篷吧，一座給你，一座給摩西，一座給以利亞。」
6其實彼得當時不知說什麼才好，因為他們都很害怕。 7就在這時候，有一朵雲彩飄來遮住他們，雲彩中有聲音說：「這是我的愛子，你們要聽從祂。」 8門徒立刻四處觀看，發現沒有其他人，只有耶穌和他們在那裡。
9下山的時候，耶穌叮囑他們在人子還沒有從死裡復活之前，不要把剛才看見的告訴別人。
10門徒把這話謹記在心，彼此議論「從死裡復活」這句話的意思。 11他們問耶穌：「律法教師為什麼說以利亞必須先來？」
12耶穌回答說：「以利亞固然要先來復興一切，但為什麼聖經上說人子一定會飽受痛苦、遭人蔑視呢？ 13其實我告訴你們，以利亞已經來了，人們卻任意對待他，正如聖經的記載。」
治好污鬼附身的孩子
14他們與其他門徒會合時，看見一大群人圍住門徒，幾個律法教師正在跟他們辯論。 15大家一看到耶穌，都十分驚奇，立刻跑上去迎接祂。 16耶穌問門徒：「你們跟他們辯論什麼？」
17人群中有一個人說：「老師，我帶了我的兒子來找你，因為他被啞巴鬼附身。 18每次鬼控制他，把他摔在地上，他就口吐白沫，咬牙切齒，全身僵硬。我請你的門徒趕走那鬼，他們卻辦不到。」
19耶穌說：「唉，這不信的世代啊！我要跟你們在一起待多久，容忍你們多久呢？把他帶到我這裡吧。」
20他們把那孩子帶到耶穌面前。那鬼一見耶穌，就使孩子抽搐，倒在地上打滾，口吐白沫。 21耶穌問孩子的父親：「他這樣子多久了？」孩子的父親回答道：「他從小就這樣， 22鬼常常將他扔進火裡或水裡，要害他的命。如果你能，求你憐憫我們，幫助我們吧！」
23耶穌說：「如果你能？對於相信的人，凡事都有可能！」
24孩子的父親立刻喊著說：「我信！但我信心不足，求你幫助我！」
25耶穌看見人群都跑了過來，就斥責那污鬼：「你這個聾啞鬼，我命令你從他身上出來，不許再進去！」
26那鬼發出喊叫，使孩子劇烈地抽搐了一陣，就出來了。孩子躺在地上一動也不動，大家都以為他死了。 27但耶穌拉著他的手扶他起來，他就站了起來。
28耶穌進屋後，門徒悄悄問祂：「我們為什麼趕不走那鬼呢？」
29耶穌說：「要趕走這類鬼只有靠禱告9·29 「禱告」有古卷作「禱告和禁食」。。」
再次預言受難
30他們離開那裡，途經加利利。耶穌不想任何人知道祂的行蹤， 31因為祂在教導門徒。祂說：「人子將被交在人的手中，被他們殺害，但三天之後，祂必復活。」 32門徒卻不明白這句話的意思，又不敢問祂。
誰最偉大
33他們回到迦百農的住所，耶穌問門徒：「你們一路上爭論些什麼？」
34他們都沉默不語，因為剛才他們在爭論誰最偉大。 35耶穌坐下，叫十二個門徒過來，對他們說：「誰想為首，就該在眾人中做最小的，作眾人的僕人。」 36祂領了一個小孩子來，叫他站在門徒中間，又抱起他，對他們說： 37「任何人為我的緣故接待這樣一個小孩子，就是接待我；凡接待我的，不單是接待我，也是接待差我來的那位。」
警戒犯罪
38約翰對耶穌說：「老師，我們看見有人奉你的名趕鬼，就阻止他，因為他不是跟從我們的。」
39耶穌說：「不要阻止他，因為沒有人奉我的名行過神蹟後，會很快毀謗我。 40不反對我們的，就是支持我們的。 41我實在告訴你們，若有人因為你們屬於基督而給你們一杯水喝，他也必得到賞賜。
42「但若有人使這樣一個小信徒失足犯罪，他的下場比把大磨石掛在他脖子上扔到海裡還要慘。 43如果你一隻手使你犯罪，就砍掉它！ 44拖著殘廢的身體進入永生，勝過雙手健全卻落入地獄不滅的火中。 45倘若你一隻腳使你犯罪，就砍掉它！瘸著腿進入永生， 46勝過雙腳健全卻被丟進地獄！ 47如果你的一隻眼睛使你犯罪，就剜掉它！獨眼進上帝的國，勝過雙目健全卻被丟進地獄。 48在那裡，
『蟲是不死的，
火是不滅的。』
49「每個人都要被火煉，像被鹽醃一樣。 50鹽是好東西，但如果失去鹹味，怎能使它再鹹呢？你們裡面要有鹽，要彼此和睦。」
1ישוע המשיך לדבר אל תלמידיו: ”אני אומר לכם, שאחדים מכם העומדים כאן היום יזכו לחיות ולראות את מלכות אלוהים באה בגבורה!“
2כעבור שישה ימים לקח ישוע את פטרוס, יעקב ויוחנן ועלה איתם על פסגת הר גבוה. רק ארבעתם היו שם.
לפתע זרחו פניו של ישוע בזוהר נפלא; 3בגדיו הבריקו והלבינו עד מאוד. 4והנה הופיעו אליהו הנביא ומשה רבנו והחלו לדבר עם ישוע.
5”רבי, כמה טוב שאנחנו כאן!“ קרא פטרוס. ”אנחנו ניבנה כאן שלוש סוכות לכבוד – לך, למשה ולאליהו!“
6פטרוס לא ידע מה לומר, כי התלמידים היו מבוהלים וחסרי מילים.
7בעודו מדבר סכך עליהם ענן, ומתוכו קרא קול: ”זהו בני האהוב, שמעו בקולו!“
8התלמידים הביטו סביבם וגילו שאליהו ומשה נעלמו, וישוע לבדו נותר עמם.
9כאשר ירדו מההר ישוע ציווה עליהם שלא יספרו לאיש את מה שראו, עד לאחר שיקום מן המתים. 10השלושה לא גילו את הדבר לאיש, אולם שוחחו על כך בינם לבין עצמם, ולעיתים קרובות תהו למה התכוון ישוע כשאמר שיקום מן המתים.
11התלמידים שאלו את ישוע מדוע הסופרים אומרים שאליהו הנביא צריך לבוא תחילה (לפני המשיח). 12-13ישוע השיב שאליהו באמת צריך לבוא קודם וישליט סדר בכל, ושלמעשה אליהו כבר בא ואותם האנשים נהגו בו באופן מחפיר – בדיוק כפי שניבאו הנביאים. ”למה אתם חושבים שהתכוונו הנביאים כשניבאו שהמשיח יסבול עינויים וחרפה?“ שאל.
14למרגלות ההר הם פגשו את תשעת התלמידים האחרים, מוקפים בקהל רב ומתווכחים עם כמה סופרים. 15הקהל הביט בישוע בכבוד ובהערצה, וכולם רצו לקבל את פניו.
16”על מה אתם מתווכחים?“ שאל ישוע.
17איש מהקהל השיב: ”רבי, הבאתי אליך את בני שתרפא אותו; נכנס בו שד המונע ממנו לדבר. 18בכל פעם שהשד תוקף את הילד הוא משליך אותו על הרצפה, והילד האומלל מזיל ריר מפיו, שיניו נוקשות וכוחותיו עוזבים אותו. ביקשתי מתלמידיך לגרש את השד, אך הם לא יכלו לעשות זאת.“
19”הו, דור חסר־אמונה,“ אמר ישוע, ”עד מתי יהיה עלי לסבול אתכם? הביאו אלי את הילד.“
20הם הביאו אליו את הילד, אך ברגע שראה השד את ישוע הוא תקף את הילד, הפיל אותו על הרצפה וריר נזל מפיו. 21”מתי החלו ההתקפות האלה?“ שאל ישוע.
”בהיותו ילד קטן“, השיב האב.
22”לעיתים קרובות מנסה השד לדחוף את הילד לתוך אש או לתוך מים, כדי להרוג אותו. אנא, רחם עלינו ועזור לנו, אם אתה יכול.“
23”אם אני יכול?“ אמר ישוע. ”אם אתה מאמין, הכול אפשרי ובר ביצוע!“
24”אני מאמין! אנא עזור לי וחזק את אמונתי!“ התחנן האב בבכי.
25כשראה ישוע שהקהל הולך ורב, נזף בשד ופקד: ”שד חרש ואילם, אני מצווה עליך לעזוב את הילד הזה ולא לשוב אליו לעולם!“ 26השד פרץ בצעקה מפחידה ושוב השליך את הילד על הרצפה ויצא ממנו. הוא נראה כגופה לכן עבר לחש בקהל: הילד מת. 27אולם ישוע אחז בידו ועזר לו לעמוד על רגליו, והילד הזדקף – בריא לגמרי. 28כאשר נשאר ישוע בבית עם תלמידיו לבדם, הם שאלו אותו: ”מדוע לא יכולנו אנחנו לגרש את השד?“
29”זהו מקרה מיוחד שדורש תפילה וצום“, השיב ישוע. 30-31הם עזבו את האזור ההוא ועברו דרך הגליל. ישוע לא סיפר לאיש על בואם, כי רצה לבלות זמן מה עם תלמידיו ולהכינם לקראת מה שעומד לקרות לו. ”בן־האדם עומד להימסר לידי אויביו“, פתח ישוע. ”הם יהרגו אותו, אולם לאחר שלושה ימים יקום לתחייה.“
32התלמידים לא הבינו למה התכוון, אך חששו לשאול אותו.
33כשהגיעו לכפר־נחום ונכנסו לבית מארחיהם שאל ישוע את תלמידיו: ”על מה התווכחתם בדרך?“
34הם התביישו לספר לו, משום שהתווכחו מי החשוב ביניהם. 35ישוע התיישב, קרא אליו את התלמידים ואמר: ”מי שרוצה להיות הראשון צריך להיות האחרון – עליו לשרת את כולם!“
36ישוע קרא אליו ילד קטן והציג אותו לפניהם. הוא חיבק את הילד והכריז: 37”כל המקבל ילד קטן כזה בשמי – כאילו מקבל אותי; וכל המקבל אותי – מקבל את אבי אשר שלח אותי.“
38יוחנן תלמידו פנה אליו ואמר: ”רבי, ראינו איש שמגרש שדים בשמך ואמרנו לו לחדול מכך, כי אין הוא שייך לקבוצתנו.“
39”אל תמנעו ממנו,“ אמר להם ישוע, ”כי מי שעושה דברים כאלה בשמי לא ידבר עלי רעות. 40כל מי שאינו נגדנו הוא לצידנו. 41מי שייתן לכם אפילו כוס מים בלבד, משום שאתם שלי, אני מבטיח לכם שיקבל את שכרו. 42אבל אוי למי שיגרום לילד המאמין בי לאבד את אמונתו! לאדם כזה מוטב שיקשרו אבן כבדה לצווארו ויטביעו אותו בים.
43-44”אם ידך גורמת לך לחטוא – קצץ אותה! מוטב לחיות עם יד אחת בלבד ולחיות חיי נצח, מאשר ללכת לגיהינום, אל האש שלא תכבה, עם שתי ידיים. 45אם רגלך גורמת לך לחטוא – כרות אותה! מוטב להיות קיטע ולחיות חיי נצח, מאשר להיות בעל שתי רגליים שמוליכות אותך לגיהינום. 46שם לא תמות התולעת (שתכרסם בהם), והאש לא תכבה לעולם.
47”אם עינך גורמת לך לחטוא – עקור אותה! מוטב להיכנס למלכות אלוהים עיוור למחצה, מאשר להישאר בעל שתי עיניים בגיהינום, 48מקום שבו התולעת לא תמות לעולם, והאש לא תכבה לעולם. 49-50כל אדם יומלח באש. המלח הוא טוב, אך אם הוא מאבד את מליחותו הוא חסר תועלת; כיצד תוכלו להשיב לו את הטעם? על כן שימרו על המלח הנמצא בקרבכם וחיו בשלום איש עם רעהו.“
