1保羅注視著公會的人，說：「弟兄們，我在上帝面前行事為人一向問心無愧。」 2大祭司亞拿尼亞一聽，就命那些站在旁邊的人打保羅的嘴。 3保羅對亞拿尼亞說：「你這偽君子23·3 「偽君子」希臘文是「粉飾的牆」。，上帝要擊打你！你坐在那裡不是應當依法審問我嗎？你怎麼違法叫人打我？」
4站在旁邊的人說：「你竟敢辱罵上帝的大祭司？」 5保羅說：「弟兄們，我不知道他是大祭司。我知道聖經上說，『不可咒詛百姓的官長。』」
6保羅發現他們一些是法利賽人，一些是撒都該人，就在公會中高聲說：「弟兄們，我是法利賽人，也是法利賽人的子孫。我因為盼望死人復活，才在這裡受審！」 7這句話立刻引起法利賽人和撒都該人之間的爭論，公會分成了兩派。 8因為撒都該人認為沒有復活，也沒有天使和靈，而法利賽人認為這些都有。
9眾人大聲喧嚷，有幾個法利賽派的律法教師站起來爭辯說：「我們找不出這人有什麼錯處，也許真的有靈或天使跟他說過話。」 10爭論越來越激烈，千夫長怕保羅會被他們扯碎了，就派人把他從人群中救出來，帶回軍營。
11當天晚上，主站在保羅身旁對他說：「要勇敢！正如你在耶路撒冷為我作了見證，你也必須在羅馬為我做見證。」
陰謀殺害保羅
12天亮後，猶太人設下陰謀，並起誓說：「不殺保羅，誓不吃喝！」 13有四十多人參與了這個陰謀。 14他們去見祭司長和長老，說：「我們已經發了誓，不殺保羅不吃飯。 15請你們和公會出面通知千夫長，請他把保羅押到你們這裡來，就說要進一步審訊他。我們準備在他到達之前殺掉他！」
16保羅的外甥聽到這一陰謀，就去軍營通知保羅。 17保羅請來一位百夫長，說：「請趕快帶這青年去見千夫長，他有要事稟告！」 18百夫長領那青年去見千夫長，說：「那囚犯保羅叫我帶這青年來，說有要事稟告。」
19千夫長就拉著那青年的手走到一旁，私下問他：「你有什麼事要告訴我？」 20他說：「那些猶太人約好了，要請求你明天帶保羅到公會受審，假裝要詳細審問他的事。 21你不要答應他們，因為他們有四十多個人會埋伏在半路，並且還起誓說，『不殺保羅就不吃不喝』。他們現在已經準備就緒，就等你答應了。」
22千夫長聽後，就叫他回去，並叮囑道：「你向我稟告的事，不要告訴別人。」
保羅被押往凱撒利亞
23於是，千夫長召來兩名百夫長，吩咐道：「預備二百名步兵、七十名騎兵、二百名長槍手，今晚九時出發去凱撒利亞。 24要給保羅預備坐騎，護送他安全抵達腓利斯總督那裡。」
25千夫長寫了公文給腓利斯總督，內容如下： 26「克勞狄·呂西亞敬問腓利斯總督大人安。 27這人被猶太人抓住，險些被他們殺害。我得知他是羅馬公民，便帶兵去救了他。 28為了弄清楚他們控告他的緣由，我押他到猶太人的公會受審， 29發現他被控告與他們的律法有關，他並沒有犯該被監禁或處死的罪。 30我得知有人準備暗殺他，便立即護送他到你那裡，並通知他的控告者去你那裡告他。」
31軍兵奉命行事，連夜護送保羅到安提帕底。 32第二天，由騎兵繼續護送，其餘軍兵返回軍營。 33他們到了凱撒利亞，將公文呈交總督，把保羅交給他。 34總督看過公文，便問保羅是哪省的人，得知保羅是基利迦人，就說： 35「等告你的人來了，我會審理你的案子。」於是下令把保羅關在希律的王府裡。
1פולוס נעץ את מבטו בחברי הסנהדרין ואמר: ”אחים, תמיד חייתי לפני אלוהים במצפון נקי.“
2באותו רגע ציווה חנניה הכהן על האנשים שעמדו ליד פולוס לסטור לו על פיו.
3”יסטור לך אלוהים, קיר מסויד שכמוך!“ קרא פולוס. ”איזה מן שופט אתה? כיצד אתה יכול לשבת כאן ולשפוט אותי על־פי התורה, כשבאותו זמן אתה עצמך עובר על התורה, ומצווה להכות אותי?!“
4האנשים שעמדו קרוב לפולוס אמרו לו: ”אתה מעליב את הכהן הגדול!“
5”אחי, אני מצטער“, התנצל פולוס. ”לא ידעתי שזהו הכהן הגדול. הרי כתוב בתורה שאסור להעליב נשיא או שליט.“
6פתאום צץ רעיון במוחו של פולוס: הלא מחצית חברי הסנהדרין היו פרושים, ומחציתם – צדוקים. הוא קם על רגליו וקרא בקול: ”אחי, אני פרוש בן פרוש, ועכשיו אתם שופטים אותי על־שום שאני מאמין בתחיית המתים!“
7דבריו אלה פילגו מיד את הסנהדרין לשניים, ועתה הייתה המחלוקת בין הפרושים ובין הצדוקים. 8כי הפרושים האמינו בתחיית המתים ובקיומם של מלאכים ורוחות, ואילו הצדוקים כפרו בכל אלה.
9ההמולה הלכה וגברה, וסופרים אחדים – שהיו פרושים בעצמם – קמו ודיברו בזכותו של פולוס. ”לא מצאנו כל אשמה באיש הזה!“ צעקו. ”אולי הקול שדיבר אליו בדרך לדמשק היה רוח או מלאך!“
10המתיחות גברה והוויכוח התלהט; הנוכחים החלו למשוך את פולוס – זה לכאן וזה לכאן. מפקד החטיבה פחד שיקרעו את פולוס לגזרים, ולכן ציווה על חייליו לקחת אותו משם בכוח הזרוע ולהחזירו למצודה.
11באותו לילה עמד האדון לצדו של פולוס ואמר לו: ”חזק ואמץ, פולוס! כשם שהעדת עלי בפני תושבי ירושלים, כך תצטרך להעיד עלי גם בפני תושבי רומא!“
12-13לפנות בוקר התקבצו יחד למעלה מארבעים יהודים, ונדרו נדר שלא יאכלו ולא ישתו עד שיהרגו את פולוס. 14הם הלכו אל ראשי הכוהנים ואל הזקנים וסיפרו להם על כך. 15”בקשו ממפקד החטיבה להחזיר את פולוס לבית־הדין“, אמרו. ”העמידו פנים כאילו שאתם רוצים לשאול אותו עוד כמה שאלות, ואנחנו כבר נהרוג אותו בדרך.“
16אולם בן־אחותו של פולוס גילה במקרה את מזימתם, ומיהר אל המצודה כדי לדווח לפולוס על כך.
17פולוס קרא לאחד הקצינים ואמר: ”קח את הנער הזה אל המפקד; יש לו משהו חשוב לספר לו.“
18הקצין לקח את הנער, הביאו אל המפקד והסביר: ”פולוס האסיר קרא לי וביקש ממני להביא אליך את הנער הזה, כי יש לו משהו לומר לך.“
19המפקד אחז בידו של הנער, הובילוהו הצידה ושאל: ”מה אתה רוצה לומר לי?“
20”מחר מתכוננים היהודים לבקש ממך להחזיר את פולוס לסנהדרין,“ סיפר הנער, ”ביומרה שהם מעוניינים לשאול אותו שאלות נוספות. 21אולם אל תשמע בקולם! כי למעלה מארבעים איש אורבים לו בדרך, מוכנים להתנפל עליו ולהרוג אותו. הם נדרו נדר שלא יאכלו ולא ישתו עד שפולוס ימות. עתה הם מחכים שתענה בחיוב לבקשתם.“
22”אל תאמר לאיש שסיפרת לי דברים אלה.“ הזהירו המפקד, ושלחו לדרכו. 23-24לאחר מכן קרא המפקד לשני קצינים ופקד עליהם: ”הכינו מאתיים חיילים לצאת לקיסריה הערב בשעה תשע! קחו אתכם מאתיים קשתים, ועוד שבעים פרשים חמושים. תנו לפולוס סוס רכיבה, והביאו אותו בשלום אל פליקס המושל.“
25הוא שלח בידם את המכתב הבא אל פליקס:
26”מאת: קלודיוס לוסיאס.
”אל: הוד מעלתו המושל פליקס.
”שלום וברכה!
27”אדם זה נתפס על־ידי היהודים, והם כמעט הרגו אותו. אולם משנודע לי שהוא אזרח רומאי, שלחתי מיד חיילים להצילו מידם. 28הבאתי אותו למשפט לפני בית־המשפט העליון של היהודים, כדי לדעת מה עשה. 29עד מהרה נוכחתי לדעת שהאשמותיהם מתייחסות רק לאמונה היהודית, ולא למעשה פלילי שדינו מאסר או מוות, 30אך כשנודע לי שיהודים רוצים להרוג אותו, החלטתי לשלחו אליך ולומר למאשימיו להביא את טענותיהם לפניך.“
31החיילים מילאו את הפקודה ולקחו את פולוס בלילה למבצר אנטיפטרוס. 32למחרת בבוקר חזרו החיילים למצודה בירושלים, והשאירו את פולוס עם הפרשים כדי שייקחו אותו לקיסריה.
33בהגיעם לקיסריה הביאו את פולוס לפני המושל, ומסרו לו את המכתב. 34פליקס קרא את המכתב ושאל את פולוס למוצאו.
”אני מקיליקיה“, ענה פולוס.
35”אשמע את המקרה שלך במלואו כאשר יגיעו לכאן גם מאשימיך“, אמר לו המושל, וציווה לשמור עליו בכלא שבארמון המלך הורדוס.
