亚伯拉罕的榜样
1那么，从我们的先祖亚伯拉罕身上，我们学到什么呢？ 2如果亚伯拉罕是因为有好行为而被称为义人，他就可以夸口了，但他在上帝面前没有可夸的。 3圣经上不是说“亚伯拉罕信上帝，就被算为义人”吗？ 4人工作得来的工钱不算是恩典，是应得的。 5但对于只信赦免罪人的上帝、不靠功劳的人，他的信就被算为义。
6大卫也说不靠行为而被上帝算为义的人是有福的，他说： 7“过犯得到赦免、罪恶被遮盖的人有福了。 8不被主定罪的人有福了。”
9那么，这种福分只给受割礼的人吗？还是也给没有受割礼的人呢？因为我们说，亚伯拉罕信上帝，就被算为义人。 10他究竟是怎么被算为义人的呢？是他受割礼以前呢？还是以后呢？不是以后，而是以前。 11他后来受割礼只不过是一个记号，表明他在受割礼前已经因信而被称为义人了。他因此成为一切未受割礼的信徒之父，使这些人也可以被算为义人。 12他也做了受割礼之人的父。这些人不只是受了割礼，还跟随我们先祖亚伯拉罕的脚步，效法他在未受割礼时的信心。
13上帝应许将世界赐给亚伯拉罕和他的后裔，不是因为亚伯拉罕遵行了律法，而是因为他因信而成了义人。 14如果只有遵行律法的人才可以承受应许，信心就没有价值，上帝的应许也就落了空。 15因为有律法，就有刑罚；哪里没有律法，哪里就没有违法的事。 16所以，上帝的应许是借着人的信心赐下的，好叫这一切都是出于上帝的恩典，确保应许归给所有亚伯拉罕的子孙，不单是守律法的人，也包括一切效法亚伯拉罕信心的人。 17亚伯拉罕在上帝面前是我们所有人的父，正如圣经上说：“我已经立你为万族之父。”他所信的上帝是能够使死人复活、使无变有的上帝。
18他在毫无指望的情况下仍然满怀盼望地相信上帝的应许，因而成为“万族之父”，正如上帝的应许：“你的后裔必这么多”。 19那时他将近百岁，知道自己身体如同已死，撒拉也过了生育的岁数，但他的信心仍然没有动摇。 20他没有因不信而怀疑上帝的应许，反倒信心更加坚定，将荣耀归给上帝。 21他完全相信上帝必能实现祂的应许。 22因此，他被算为义人。 23“他被算为义人”这句话不单单是为他写的， 24也是为将来要被算为义人的我们写的，就是相信上帝使主耶稣从死里复活的人。 25耶稣受害而死是为了我们的过犯，祂复活是为了使我们成为义人。
1אם כך, מה נאמר על אברהם אבינו, מה הוא השיג? 2אילו נצדק אברהם בזכות מעשיו הטובים, אזי הייתה לו סיבה להתפאר, אך לא לפני אלוהים! 3כי הכתובים אומרים לנו:4.3 ד 3 בראשית טו 6 שאברהם האמין באלוהים, ומשום כך אלוהים ”יחשבה לו צדקה.“
4שכרו של העובד אינו תלוי בחסדו של המעביד; זהו חוב המגיע לו. 5החסד הוא כשהאדם אינו מסתמך על מעשיו לישועה, כי אם מאמין באלוהים אשר מצדיק את החוטאים וסולח להם, ואמונתו תיחשב לו לצדקה.
6גם דוד המלך דיבר על אושרו של האדם אשר אלוהים מצדיקו ללא תלות במעשיו:4.6 ד 6 תהלים לב 2-1
7”אשרי נשוי פשע כסוי חטאה;
8אשרי אדם לא יחשוב ה׳ לו עוון.“
9האם ברכה זאת מיועדת אך ורק לנימולים, או גם לגויים? זכרו כי אברהם התברך בזכות אמונתו באלוהים. 10מתי ברך אלוהים את אברהם וחשב את אמונתו לצדקה, לפני שנימול, או לאחר מכן? התשובה היא: לפני שאברהם נימול!
11אברהם נימול רק לאחר שאלוהים הבטיח לברכו בזכות אמונתו. ברית־המילה היוותה אות וחותם שלאברהם הייתה אמונה, ושאלוהים הצדיקו וסלח לחטאיו עוד לפני טקס המילה. וכל זאת כדי שאברהם יוכל להיות אביהם הרוחני של כל אלה שיאמינו באלוהים וייוושעו מבלי שיקיימו את חוקי התורה. אנו רואים, אם כן, כי אלוהים מצדיק וסולח חטאים גם לאלה שאינם מקיימים חוקי התורה – בתנאי שהם מאמינים בו. 12אברהם הוא אביהם הרוחני גם של היהודים הנימולים, אשר יהדותם אינה מסתכמת במילה בלבד, אלא אשר הולכים בעקבות האמונה שהייתה לאברהם אבינו לפני שנימול.
13ה׳ הבטיח לאברהם ולזרעו לרשת את הארץ – לא בזכות קיום התורה (שהרי בימי אברהם טרם ניתנה התורה), אלא בזכות בטחונו ואמונתו בה׳. 14אילו רק מקיימי התורה היו היורשים, אזי אין כל ערך לאמונה, והבטחת אלוהים בטלה ומבוטלת. 15כי הפרת התורה מביאה בעקבותיה זעם ועונש, ואילו כשאין תורה, אי־אפשר להפר אותה!
16משום כך ברכותיו של אלוהים ניתנות לנו במתנה על־ידי אמונה. ברוב חסדו מעניק אלוהים את ברכותיו והבטחותיו לכל צאצאי אברהם – לאלה החיים לפי התורה, ולאלה המאמינים באלוהים כאברהם, שהוא האב הרוחני של כולנו. 17זוהי כוונת הכתוב בהבטחת אלוהים לאברהם:4.17 ד 17 בראשית יז 5 ”כי אב המון גוים נתתיך.“ אלוהים קיים את הבטחתו זאת, מפני שאברהם האמין באלוהים המחייה את המתים, והמדבר על העתיד להתרחש בלשון עבר.
18כשהבטיח אלוהים לאברהם שייתן לו בן, ולבן שלו יהיו צאצאים רבים אשר יהוו עם גדול, האמין אברהם לה׳ למרות שהבטחה כזאת נראתה לו בלתי־אפשרית. 19אמונתו באלוהים לא נחלשה על־אף העובדה ששרה אשתו הייתה כבת תשעים שנה וזקנה מכדי להרות, וגם אברהם עצמו היה זקן מאוד – כבן מאה שנה.
20אברהם לא הטיל ספק בהבטחת אלוהים, אלא להיפך – אמונתו ובטחונו באלוהים גדלו והתחזקו, והוא כיבד את אלוהים והלל את שמו. 21אברהם ידע בביטחון גמור שאלוהים יכול לקיים את אשר הבטיח, 22ובזכות אמונתו אלוהים הצדיק אותו בעיניו.
23ה׳ הצדיק את אברהם – כלומר, ניקה וזיכה אותו מכל חטא – לא רק למען אברהם, 24אלא גם למעננו! כן, ה׳ יצדיק גם אותנו, כפי שהצדיק את אברהם, כאשר נאמין באלוהים אשר הקים לתחייה את ישוע המשיח אדוננו – 25הלא הוא המשיח שהוקרב למוות בגלל מעשינו הרעים, ואשר קם לתחייה מן המתים כדי להצדיקנו ולטהרנו בעיני ה׳.
