La Bible du Semeur

Luc 1

Introduction

1Plusieurs personnes ont entrepris de composer un récit des événements qui se sont passés parmi nous, d’après ce que nous ont transmis ceux qui en ont été les témoins oculaires depuis le début et qui sont devenus des serviteurs de la Parole de Dieu.

J’ai donc décidé à mon tour de m’informer soigneusement sur tout ce qui est arrivé depuis le commencement, et de te l’exposer par écrit de manière suivie, très honorable Théophile[a]; ainsi, tu pourras reconnaître l’entière véracité des enseignements que tu as reçus.

Naissance et enfance de Jésus

L’annonce de la naissance de Jean-Baptiste

Il y avait, à l’époque où Hérode était roi de Judée[b], un prêtre nommé Zacharie, qui appartenait à la classe sacerdotale d’Abiya. Sa femme était une descendante d’Aaron; elle s’appelait Elisabeth. Tous deux étaient justes aux yeux de Dieu et observaient tous les commandements et toutes les lois du Seigneur de façon irréprochable. Ils n’avaient pas d’enfant, car Elisabeth était stérile et tous deux étaient déjà très âgés.

Un jour, Zacharie assurait son service devant Dieu: c’était le tour de sa classe sacerdotale. Suivant la coutume des prêtres, il avait été désigné par le sort pour entrer dans le sanctuaire[c] du Seigneur et y offrir l’encens. 10 A l’heure de l’offrande des parfums, toute la multitude du peuple se tenait en prière à l’extérieur. 11 Tout à coup, un ange du Seigneur lui apparut, debout à droite de l’autel des parfums. 12 Quand Zacharie le vit, il en fut bouleversé et la peur s’empara de lui. 13 Mais l’ange lui dit: N’aie pas peur, Zacharie, car Dieu a entendu ta prière: ta femme Elisabeth te donnera un fils. Tu l’appelleras Jean. 14 Il sera pour toi le sujet d’une très grande joie, et beaucoup de gens se réjouiront de sa naissance. 15 Il sera grand aux yeux du Seigneur. Il ne boira ni vin, ni boisson alcoolisée. Il sera rempli de l’Esprit Saint dès le sein maternel. 16 Il ramènera beaucoup d’Israélites au Seigneur, leur Dieu. 17 Il accomplira sa mission sous le regard de Dieu, avec l’Esprit et la puissance qui résidaient en Elie, pour réconcilier les pères avec leurs enfants, pour amener ceux qui sont désobéissants à penser comme des hommes justes et former ainsi un peuple prêt pour le Seigneur.

18 Zacharie demanda à l’ange: A quoi le reconnaîtrai-je? Car je suis moi-même déjà vieux et ma femme est très âgée.

19 L’ange lui répondit: Je suis Gabriel. Je me tiens devant Dieu, qui m’a envoyé pour te parler et t’annoncer cette nouvelle. 20 Alors, voici: tu vas devenir muet et tu resteras incapable de parler jusqu’au jour où ce que je viens de t’annoncer se réalisera; il en sera ainsi parce que tu n’as pas cru à mes paroles, qui s’accompliront au temps prévu.

21 Pendant ce temps, la foule attendait Zacharie; elle s’étonnait de le voir s’attarder dans le sanctuaire. 22 Lorsqu’il sortit enfin, il était incapable de parler aux personnes rassemblées. Elles comprirent alors qu’il avait eu une vision dans le sanctuaire. Quant à lui, il leur faisait des signes et restait muet. 23 Lorsqu’il eut terminé son temps de service, il retourna chez lui.

24 Quelque temps après, sa femme Elisabeth devint enceinte et, pendant cinq mois, elle se tint cachée. Elle se disait: 25 C’est l’œuvre du Seigneur en ma faveur: il a décidé d’effacer ce qui faisait ma honte aux yeux de tous[d]!

L’annonce de la naissance de Jésus

26 Six mois plus tard, Dieu envoya l’ange Gabriel dans une ville de Galilée appelée Nazareth, 27 chez une jeune fille liée par fiançailles[e] à un homme nommé Joseph, un descendant de David. Cette jeune fille s’appelait Marie.

28 L’ange entra chez elle et lui dit: Réjouis-toi, toi à qui Dieu a accordé sa faveur: le Seigneur est avec toi.

29 Marie fut profondément troublée par ces paroles; elle se demandait ce que signifiait cette salutation.

30 L’ange lui dit alors: N’aie pas peur, Marie, car Dieu t’a accordé sa faveur. 31 Voici: bientôt tu seras enceinte et tu mettras au monde un fils; tu le nommeras Jésus. 32 Il sera grand. Il sera appelé «Fils du Très-Haut», et le Seigneur Dieu lui donnera le trône de David, son ancêtre. 33 Il régnera éternellement sur le peuple issu de Jacob, et son règne n’aura pas de fin.

34 Marie dit à l’ange: Comment cela se fera-t-il, puisque je suis vierge?

35 L’ange lui répondit: L’Esprit Saint descendra sur toi, et la puissance du Dieu très-haut te couvrira de son ombre. C’est pourquoi le saint enfant qui naîtra de toi sera appelé Fils de Dieu. 36 Vois: ta parente Elisabeth attend elle aussi un fils, malgré son grand âge; on disait qu’elle ne pouvait pas avoir d’enfant, et elle en est à son sixième mois. 37 Car rien n’est impossible à Dieu.

38 Alors Marie répondit: Je suis la servante du Seigneur. Que tout ce que tu m’as dit s’accomplisse pour moi.

Et l’ange la quitta.

Marie chez Elisabeth

39 Peu après, Marie partit pour se rendre en hâte dans une ville de montagne du territoire de Judée. 40 Elle entra chez Zacharie et salua Elisabeth. 41 Au moment où celle-ci entendit la salutation de Marie, elle sentit son enfant remuer en elle. Elle fut remplie du Saint-Esprit 42 et s’écria d’une voix forte: Tu es bénie plus que toutes les femmes et l’enfant que tu portes est béni. 43 Comment ai-je mérité l’honneur que la mère de mon Seigneur vienne me voir? 44 Car, vois-tu, au moment même où je t’ai entendu me saluer, mon enfant a bondi de joie au-dedans de moi. 45 Tu es heureuse, toi qui as cru à l’accomplissement de ce que le Seigneur t’a annoncé[f].

46 Alors Marie dit:

Mon âme chante la grandeur du Seigneur
47 et mon esprit se réjouit à cause de Dieu, mon Sauveur.
48 Car il a bien voulu abaisser son regard sur son humble servante.
C’est pourquoi, désormais, à travers tous les temps, on m’appellera bienheureuse.
49 Car le Dieu tout-puissant a fait pour moi de grandes choses;
lui, il est saint[g] .
50 Et sa bonté s’étendra d’âge en âge
sur ceux qui le craignent[h] .
51 Il est intervenu de toute sa puissance
et il a dispersé les hommes dont le cœur était rempli d’orgueil.
52 Il a précipité les puissants de leurs trônes,
et il a élevé les humbles[i] .
53 Il a comblé de biens ceux qui sont affamés[j],
et il a renvoyé les riches les mains vides.
54 Oui, il a pris en main la cause d’Israël[k],
il a témoigné sa bonté au peuple qui le sert[l],
55 comme il l’avait promis à nos ancêtres,
à Abraham et à ses descendants
pour tous les temps.

56 Marie resta environ trois mois avec Elisabeth, puis elle retourna chez elle.

La naissance de Jean-Baptiste

57 Le moment arriva où Elisabeth devait accoucher. Elle donna naissance à un fils. 58 Ses voisins et les membres de sa famille apprirent combien le Seigneur avait été bon pour elle, et ils se réjouissaient avec elle.

59 Le huitième jour après sa naissance, ils vinrent pour la circoncision du nouveau-né. Tout le monde voulait l’appeler Zacharie comme son père, 60 mais sa mère intervint et dit: Non, il s’appellera Jean.

61 – Mais, lui fit-on remarquer, personne dans ta famille ne porte ce nom-là!

62 Alors ils interrogèrent le père, par des gestes, pour savoir quel nom il voulait donner à l’enfant. 63 Zacharie se fit apporter une tablette et, au grand étonnement de tous, il y traça ces mots: Son nom est Jean.

64 A cet instant, sa bouche s’ouvrit et sa langue se délia: il parlait et louait Dieu.

65 Tous les gens du voisinage furent remplis de crainte, et l’on parlait de tous ces événements dans toutes les montagnes de Judée. 66 Tous ceux qui les apprenaient en étaient profondément impressionnés et disaient: «Que sera donc cet enfant?» Car le Seigneur était avec lui.

67 Zacharie, son père, fut rempli de l’Esprit Saint et prophétisa en ces termes:

68 Loué soit le Seigneur, Dieu d’Israël,
car il est venu prendre soin de son peuple et il l’a délivré.
69 Pour nous, il a fait naître parmi les descendants du roi David, son serviteur,
un Libérateur plein de force.
70 Il vient d’accomplir la promesse qu’il avait faite depuis les premiers temps par la voix de ses saints prophètes
71 qu’il nous délivrerait de tous nos ennemis, et du pouvoir de ceux qui nous haïssent.
72 Il manifeste sa bonté à l’égard de nos pères
et il agit conformément à son alliance sainte.
73 Il accomplit pour nous le serment qu’il a fait à notre ancêtre, Abraham,
74 de nous accorder la faveur, après nous avoir délivrés de tous nos ennemis,
75 de le servir sans crainte en étant saints et justes en sa présence tous les jours de la vie.
76 Et toi, petit enfant, tu seras appelé prophète du Très-Haut,
car, devant le Seigneur, tu marcheras en précurseur pour préparer sa route,
77 en faisant savoir à son peuple que Dieu lui donne le salut et qu’il pardonne ses péchés.
78 Car notre Dieu est plein de compassion et de bonté,
et c’est pourquoi l’astre levant viendra pour nous d’en haut,
79 pour éclairer tous ceux qui habitent dans les ténèbres et l’ombre de la mort[m],
et pour guider nos pas sur la voie de la paix.

80 Le petit enfant grandissait et son esprit se fortifiait. Plus tard, il vécut dans des lieux déserts jusqu’au jour où il se manifesta publiquement au peuple d’Israël.

Notas al pie

  1. 1.3 Personnage sans doute riche et haut placé à qui Luc dédie son ouvrage. Le titre qui lui est donné était employé pour les membres de l’ordre équestre à Rome.
  2. 1.5 Les Grecs avaient l’habitude d’appeler ainsi tout le pays des Juifs.
  3. 1.9 C’est-à-dire le lieu saint où seuls les prêtres avaient le droit de pénétrer.
  4. 1.25 Pour la femme juive, c’était un déshonneur de ne pas avoir d’enfants.
  5. 1.27 En Israël, les fiancés étaient juridiquement mariés mais n’avaient pas encore de vie commune.
  6. 1.45 Autre traduction: car ce que le Seigneur t’a annoncé s’accomplira.
  7. 1.49 1 S 2.2 .
  8. 1.50 Ps 103.13, 17.
  9. 1.52 1 S 2.7 .
  10. 1.53 1 S 2.5; Ps 107.9.
  11. 1.54 Es 41.8-9.
  12. 1.54 Ps 98.3.
  13. 1.79 Es 9.1.

Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי לוקס 1

1תאופילוס היקר, אנשים רבים כבר כתבו על הדברים שהתרחשו בינינו, על- פי סיפוריהם של תלמידי ישוע ושל עדי ראייה אחרים. גם אני חקרתי היטב את התרחשות הדברים מתחילתם, והחלטתי כי טוב שאכתוב לך אותם לפי סדר העניינים, כדי שיהיה לך מידע מדויק על הנושא שלמדת.

בימי הורדוס מלך יהודה היה בארץ כהן בשם זכריה, אשר היה שייך למחלקת אביה[a] – ממשרתי בית-המקדש. גם אשתו אלישבע הייתה ממשפחה כוהנית. זכריה ואלישבע היו אנשים צדיקים , אשר אהבו את ה' ושמרו את כל מצוותיו וחוקותיו. אולם לא היו להם ילדים, כי אלישבע הייתה עקרה, ושניהם כבר היו זקנים.

יום אחד, כאשר הייתה מחלקתו של זכריה בתורנות בבית- המקדש, נפל בגורלו להיכנס אל היכל ה' ולהקטיר קטורת. 10 בינתיים עמד כל העם בחוץ והתפלל, כנהוג בעת הקטרת קטורת.

11 לפתע נראה מלאך ה' אל זכריה מימין למזבח הקטורת. 12 זכריה נבהל ונמלא פחד.

13 "אל תירא, זכריה," הרגיע אותו המלאך. "באתי לבשר לך שאלוהים שמע את תפילתך, ושאשתך אלישבע תלד לך בן! עליך לקרוא לו 'יוחנן'. 14 לידתו תביא לכם שמחה ואושר, ואנשים רבים ישמחו יחד אתכם, 15 כי ה' הועיד אותו לגדולות. עליו להינזר מיין ומשקאות חריפים, והוא יימלא ברוח הקודש מעת לידתו. 16 יוחנן ישיב רבים מעם ישראל אל ה' אלוהיהם. 17 הוא ילך לפני ה' ברוחו ובגבורתו של אליהו הנביא, ישלים בין אבות לבנים, וישיב את המרדנים לדרך הצדקה והתבונה. אכן, הוא יכין את העם לבואו של האדון." 18 "כיצד אדע שדבריך נכונים"?" שאל זכריה. "הלא אדם זקן אני, וגם אשתי כבר זקנה."

19 "אני המלאך גבריאל!" השיב המלאך. "אני עומד לפני אלוהים, והוא אשר שלח אותי לבשר לך את ההודעה הזאת. 20 דע לך כי כל אשר אמרתי יתקיים בבוא הזמן, אולם מאחר שלא האמנת לדברי, לא תוכל להוציא מילה מפיך מרגע זה ועד שיתקיימו דברי!"

21 האנשים אשר התפללו בחוץ המתינו בינתיים לזכריה, ולא הבינו מדוע התעכב. 22 לבסוף, כשיצא זכריה החוצה הוא לא יכול היה לדבר אל העם, אולם מסימני ידיים הבינו האנשים שראה חזיון. 23 זכריה נשאר בבית-המקדש עד תום ימי התורנות של מחלקתו, ולאחר מכן שב לביתו.

24 כעבור זמן קצר הרתה אלישבע אשתו והסתתרה מעיני הציבור כחמישה חודשים.

25 "מה טוב הוא אלוהים!" קראה אלישבע בשמחה רבה. "ברחמיו הרבים הוא הסיר את חרפת עקרותי!"

26 בחודש השישי להריונה של אלישבע שלח אלוהים את המלאך גבריאל אל העיר נצרת שבגליל, 27 אל נערה בתולה בשם מרים, ארוסתו של יוסף משושלת בית-דוד.

28 גבריאל נגלה אל מרים ואמר לה: "שלום לך ,אשת חן, ה' עמך!"

29 מרים נבהלה לרגע; דברי המלאך הביכו אותה, והיא ניסתה לנחש בלבה למה הוא התכוון.

30 "אל תפחדי, מרים," הרגיע אותה המלאך, "כי מצאת חן בעיני אלוהים והוא החליט לברך אותך. 31 בעוד זמן קצר תיכנסי להריון ותלדי בן. בשם 'ישוע' תקראי לו. 32 הוא יהיה רם-מעלה וייקרא בן-אלוהים. ה' ייתן לו את כסא דוד אביו, 33 והוא ימלוך על עם-ישראל לעולם ועד; מלכותו לא תסתיים לעולם." 34 "כיצד אוכל ללדת?" שאלה מרים בתמיהה. "הרי אני בתולה!" 35 השיב לה המלאך: "רוח הקודש תבוא אליך, וגבורת אלוהים תצל עליך. משום כך הבן הקדוש שייוולד ייקרא בן-אלוהים." 36 המלאך המשיך: "לפני שישה חודשים נכנסה קרובתך הזקנה אלישבע להריון – כן, זו ששכנותיה קראו לה 'העקרה' – וגם היא תלד בן! 37 כי אין דבר בלתי אשפרי לאלוהים".

38 "הנני שפחתך, אדוני," אמרה מרים בענווה, "ואני מוכנה לעשות את כל אשר יאמר לי. אמן שיתקיימו דבריך." לאחר מכן נעלם המלאך.

כעבור ימים אחדים מיהרה מרים אל הרי יהודה, אל ביתו של זכריה, ובהיכנסה אל הבית ברכה את אלישבע לשלום. 41 לשמע ברכתה של מרים התנועע התינוק בבטנה של אלישבע, והיא נמלאה ברוח הקודש.

42 "ברוכה את בנשים, מרים, וברוך תינוקך!" פרצה אלישבע בקריאת שמחה. 43 "מדוע זכיתי בכבוד הגדול שאם אדוני באה לבקר אותי? 44 התינוק בבטני התנועע בשמחה לשמע קול ברכתך! 45 אלוהים ברך אותך בצורה נפלאה כזאת משום שהאמנת כי יקיים את דבריו."

46 השיבה מרים:

"ברכי נפשי את ה';

47 אגיל ואשמח באלוהים מושיעי!

48 כי עשה חסד עם שפחתו,

ומעתה יברכוני כל הדורות.

49 גדולות ונפלאות עשה עמי אל שדי, קדוש שמו.

50 מדור לדור הוא מעניק את חסדו ורחמיו לכל היראים אותו.

51 בזרוע נטויה עשה מעשי גבורה,

הפר מזימות גאים ורשעים,

52 והוריד שליטים מכיסאם.

אולם את השפלים והנחותים הוא רומם!

53 את העניים האכיל ואת העשירים הרעיב!

אלוהים תמך בעבדו ישראל,

ולא שכח כי הבטיח לאבותינו

- לאברהם ולזרעו –

לרחם על ישראל לעולם ועד!"

56 מרים נשארה אצל אלישבע כשלושה חודשים, ולאחר מכן חזרה לביתה. 57 בינתיים תמו ימי הריונה של אלישבע והיא ילדה בן. 58 השמועה על החסד שעשה איתה ה' התפשטה עד מהרה בין שכניה וקרובי משפחתה, וכולם שמחו בשמחתה.

59 ביום השמיני להולדת התינוק התכנסו השכנים והקרובים לטקס ברית-המילה. האורחים היו בטוחים שהתינוק ייקרא "זכריה" – על שם אביו, 60 אולם אלישבע אמרה: "לא, שם התינוק יוחנן!"

61 "יוחנן?" התפלאו האורחים. "אבל אין במשפחתך אף אחד בשם הזה". 62 הם פנו אל זכריה (שעדיין לא היה מסוגל לדבר), ושאלו אותו בתנועות ידיים וברמזים כיצד ייקרא התינוק.

63 זכריה ביקש בתנועות ידיים שיביאו לו לוח, וכתב עליו: "שם הילד יוחנן". 64 באותו רגע חזר אליו כושר הדיבור והוא החל לברך את אלוהים.

65 כל השכונה נמלאה יראת כבוד, והדבר היה נושא לשיחה בכל הרי יהודה. 66 כל השומעים התרשמו עמוקות ואמרו: "מעניין למה נועד הילד הזה." כי היה ברור להם שאלוהים איתו.

67 לאחר מכן נמלא זכריה אביו רוח הקודש וניבא את הנבואה הבאה:

68 "ברוך ה' אלוהי ישראל, כי פנה אל עמו, הודיע ופדה אותו.

69 ה' שלח לנו מושיע גיבור משושלת בית דוד עבדו –

70 כפי שהבטיח לנו בפי נביאיו הקדושים עוד לפני זמן רב –

71 כדי להצילנו מיד כל אויבינו ושונאינו.

"אלוהים זוכר את בריתו עם אבותינו ואת שבועתו לאברהם אבינו:

להצילנו מיד אויבינו, ולהעניק לנו את הזכות לשרתו כל ימי חיינו בקדושה, ובצדקה וללא פחד.

76 "ואתה, ילדי הקטן, תיקרא נביא לאל עליון, כי תלך לפני האדון ותפנה לו את הדרך.

77 אתה תלמד את בני-ישראל כיצד הם יכולים להיוושע על-ידי סליחת חטאיהם.

78 "בזכות אהבתו, רחמיו וטוב-לבו של אלוהים יזרח עלינו אור ממרום,

79 כדי להאיר לשרויים במוות ובחשכה, וכדי להוביל את רגלינו אל דרך השלום."

80 הילד גדל, התחזק והתחשל באופיו. הוא התגורר במדבר עד שהגיע המועד להתחיל את שליחותו אל עם-ישראל.

Notas al pie

  1. הבשורה על-פי לוקס 1:5 הכוהנים הרבים במקדש חולקו לעשרים-וארבע מחלקות (ראה דברי הימים א פרק כד). כל מחלקה שרתה בתורנות פעמיים בשנה למשך שבוע בכל פעם. מחלקת אביה הייתה המחלקה השמינית.