הבשורה על-פי יוחנן 10:22-42
בחג החנוכה, בחורף, התהלך ישוע בבית־המקדש באגף הנקרא ”אולם שלמה“. היהודים הקיפוהו מכל עבר ושאלו: ”עד מתי בכוונתך לסקרן אותנו? אם אתה הוא המשיח, מדוע אינך אומר זאת בפירוש?“
”כבר אמרתי לכם, אבל לא האמנתם לי“, השיב ישוע. ”המעשים שאני עושה בשם אבי מאשרים זאת. אולם אינכם מאמינים לי, כי אינכם שייכים לצאני. אני מכיר את צאני, צאני מכירות את קולי והן הולכות אחרי. אני מעניק להן חיי נצח והן לא תאבדנה. איש לא יחטוף אותן ממני, כי אבי נתן לי אותן, והוא חזק וגיבור מכולם. משום כך לא יוכל איש לחטוף אותן ממני. אבי ואני אחד אנחנו!“
שוב החלו מנהיגי היהודים להשליך עליו אבנים.
”הראיתי לכם הרבה מעשים טובים בשם אבי, איזה מהם גרם לכך שתשליכו עלי אבנים?“ שאל ישוע.
”איננו משליכים עליך אבנים בגלל המעשים הטובים שעשית, אלא בגלל שאתה מגדף את האלוהים; למרות שאתה אדם, אתה עושה את עצמך לאלוהים!“
”אך הכתובים שלכם אומרים: ’אלוהים אתם‘,10.34 י 34 תהלים פב 6 והכוונה היא לבני־האדם“, השיב ישוע. ”אם האנשים שאליהם מדברים הכתובים מכונים ’אלוהים‘, והכתוב הוא דבר אמת, מדוע קוראים אתם ’מגדף‘ למי שקדשו האב ונשלח לעולם הזה על־ידו, ושטוען כי הוא בן האלוהים? אם איני עושה מעשים כפי שעושה אבי, אל תאמינו לי. אולם אם אני אכן עושה את מעשי אבי, האמינו לפחות למעשים גם אם אינכם מאמינים לי, ואז תשוכנעו שאבי שוכן בי ואני בו.“
הם שוב רצו לתפוס את ישוע, אולם הוא התחמק מידיהם. ישוע חזר לעבר הירדן, למקום שבו הטביל יוחנן לראשונה. הוא נשאר שם זמן־מה, ואנשים רבים הלכו אחריו.
”יוחנן לא חולל נסים,“ אמרו זה לזה, ”אולם כל מה שאמר על האיש הזה היה אמת.“ אנשים רבים במקום ההוא האמינו כי ישוע באמת המשיח.
Menu
Menu
