O Livro

Gálatas 3

A fé ou a lei

1Ó Gálatas insensatos! Quem foi que vos fascinou, a vocês perante quem Cristo crucificado foi apresentado como se tivesse sido pregado na cruz mesmo sob os vossos olhos? 2/4 Só queria que me respondessem a isto: receberam o Espírito Santo através do cumprimento dos mandamentos da lei? Não, porque o Espírito Santo veio sobre vocês somente depois de terem crido na mensagem do evangelho que vocês ouviram e receberam com fé. Falta­vos assim tanto a compreensão espiritual destas coisas que, tendo começado pelo Espírito de Deus, pensem agora aperfeiçoá­la através dos vossos esforços humanos? Será que tudo aquilo que vocês já sofreram por causa do evangelho foi inútil? Certamente que não.

Deus, que vos dá o Espírito Santo, actuando com milagres no vosso meio, faz isso em consequência da vossa obediência à lei judaica? Claro que não. É sim em resultado da fé com que aceitaram a pregação do evangelho.

6/7 E assim como Abraão creu em Deus, e isso fez com que Deus o considerasse justo, da mesma forma, só os que têm a mesma fé em Deus é que são os verdadeiros filhos de Abraão.

E as Escrituras previram que Deus havia de perdoar e aceitar os gentios em resultado da sua fé, quando dizem que Deus se dirigiu a Abraão com estas palavras: “Abençoarei por ti todos os povos.” E, por isso, todos os que põem a sua fé em Cristo beneficiam da mesma bênção que Abraão.

10 Por outro lado, todos aqueles que se apoiam nas suas próprias obras, feitas em obediência à lei judaica, estão debaixo da maldição, porque está escrito: “Maldito todo aquele que não cumprir tudo o que está escrito neste livro da lei de Deus.” 11 É portanto evidente que pela lei ninguém poderá ser aceite por Deus. Porque a Escritura diz: “O justo viverá pela fé.” 12/13 Ora lei e fé são duas coisas incompatíveis. Pois a lei diz: “Quem cumprir estas prescrições viverá por elas.” Mas Cristo pagou o preço necessário para nos libertar desse sistema legal, que nos mantinha debaixo da maldição, e colocou­se ele próprio sob a maldição divina, tomando sobre si a culpa dos nossos pecados. Até porque está escrito também na Escritura: “Maldito todo aquele que for pendurado no poste de madeira.” 14 E assim a bênção que Deus prometeu a Abraão pode chegar também até aos gentios por meio do sacrifício de Jesus Cristo; e nós, os cristãos, podemos receber o Espírito Santo prometido aos que têm a fé.

A lei e a promessa

15 Irmãos, mesmo na vida corrente, se alguém prometer seja o que for a outra pessoa, e essa promessa estiver escrita e assinada, ninguém a poderá alterar nem anular. 16 Ora Deus fez promessas a Abraão e a Escritura diz que foram feitas a Abraão e à sua descendência. Não se refere a descendentes, como seria se estivesse a falar de muitos; mas fala antes no singular, descendência, referindo­se a Cristo.

17 O que estou a dizer é isto: O pacto que Deus fez com Abraão não podia ser anulado quatrocentos e trinta anos mais tarde quando Deus deu a lei a Moisés. Isso seria Deus a quebrar a sua promessa. 18 Se a herança de vida dependesse do cumprimento desse código legal, deixaria de ser, como é evidente, uma promessa de Deus, na qual os crentes apoiassem a sua fé. Mas não, ela é algo que Deus garantiu a Moisés, gratuitamente, sem lhe pedir em troca submissão a uma lei.

19 Então para que serve a lei? Ela teve de ser ordenada a fim de tornar os homens conscientes do seu pecado. Mas esse sistema era apenas até à vinda do descendente de Abraão (ou seja Cristo), a quem a promessa dizia respeito. E há uma outra diferença. Deus deu as suas leis aos anjos para as dar a Moisés, que foi o mediador entre Deus e o povo. 20 Ora, um mediador é necessário se duas pessoas entram num acordo; mas Deus agiu por si próprio quando ele fez a sua promessa a Abraão.

21 Então a lei é contra as promessas divinas? De maneira nenhuma! Porque se uma lei tivesse sido dada que pudesse transmitir vida, então a justificação viria certamente pela observância da lei. 22 Mas as Escrituras declaram que todos nós somos prisioneiros de pecado. Sendo assim, a única saída para a nossa salvação é a fé em Jesus Cristo. Por ele é que a promessa de vida, da parte de Deus, foi dada aos crentes.

23 Mas antes que chegasse esse tempo em que a fé em Cristo nos abriu a entrada junto de Deus, nós estávamos como que guardados e vigiados pela lei, esperando o momento em que, pela fé, pudéssemos crer no Salvador, que havia de vir.

Os filhos de Deus

24 Dito de outra maneira: a lei foi como que um educador que nos conduziu até Cristo. Aí por meio da fé, pudemos estabelecer a nossa relação com Deus. 25/26 E agora que Cristo já veio, já não há mais razão para continuarmos a viver sob esse educador, pois que agora somos muito mais do que alunos, somos filhos de Deus, pela fé em Cristo Jesus. 27 E todos quantos fomos baptizados em nome de Cristo, identificados com a sua morte, ficámos assim semelhantes a ele. 28 E aqui não há lugar para diferenças: tanto judeus, como não­judeus, humildes e poderosos, homens ou mulheres, todos, em Cristo Jesus formam um só povo. 29 E, se somos de Cristo, somos então descendência de Abraão, e herdeiros da mesma promessa.

Habrit Hakhadasha/Haderekh

אגרת פולוס השליח אל-הגלטים 3

1אוי, גלטים טיפשים! מי הסיתכם נגד האמת? לאיזה כישוף נפלתם קורבן? פעם הבנתם את המשמעות המלאה של מות המשיח; צליבתו הייתה כל-כך ממשית בעיניכם – כאילו ראיתם אותו נצלב לפניכם. ברצוני לשאול אתכם, האם אלוהים נתן לכם את רוח הקודש על-שום ששמרתם את מצוות התורה? ודאי שלא! אלוהים נתן לכם את רוח הקודש רק לאחר ששמעתם על המשיח והאמנתם שהוא בלבד מסוגל להושיע אתכם. מה לכם, האם יצאתם מדעתכם? אם ראיתם כבר שקיום המצוות לא הועיל לכם במאומה ולא העניק לכם סיפוק רוחני, כיצד מעלים אתם על הדעת שקיום מצוות התורה יעזור לכם להיות מאמינים טובים יותר? סבלתם כל-כך למען הבשורה, ועכשיו אתם משליכים את הכול מאחורי גבכם? קשה לי להאמין בכך!

אני חוזר ושואל אתכם: האם אלוהים נותן לכם את רוח הקודש ומחולל ביניכם ניסים ונפלאות, משום שאתם מקיימים את מצוות התורה? אלוהים משכין בלבכם את רוח הקודש ופועל בחייכם, רק משום שאתם מאמינים ובוטחים בישוע המשיח.

קחו לדוגמה את אברהם אבינו: אלוהים חשב את אברהם לצדיק, רק משום שאברהם האמין בהבטחותיו של ה'. מכאן יכולים אתם להבין מדוע כל מי שמאמין בה' ובוטח בו, הוא למעשה בנו של אברהם אבינו.

בכתבי-הקודש אנו קוראים על הציפייה ליום שבו יושיע אלוהים גם את הגויים, בזכות אמונתם. לפני זמן רב הבטיח אלוהים לאברהם לברך את כל מי שיאמין בו (באלוהים) כמו אברהם. על כן לכל מי שמאמין במשיח יש חלק בברכת ה' לאברהם אבינו.

10 כל מי שסומך על ישועה בזכות התורה חשוף לקללת אלוהים, שהרי כתוב בכתבי-הקודש: "ארור מי שאינו מקיים את דברי התורה הזאת." 11 לפיכך אתם רואים שאיש אינו יכול למצוא-חן בעיני ה' בזכות קיום מצוות התורה, שכן ה' אמר כי הדרך היחידה למצוא-חן בעיניו היא דרך האמונה[a]: "וצדיק באמונתו יחיה." 12 רואים אתם, אם כן, מה שונה הישועה מתוך אמונה מהישועה הנובעת מקיום כל מצוות התורה. 13 המשיח שיחרר אותנו מהקללה הרובצת על אלה שאינם מקיימים את כל מצוות התורה, בלקחו על עצמו את הקללה במקומנו, שהרי כתוב בתורה[b]: "קללת אלוהים תלוי" (על עץ, והרי ישוע שנצלב היה בעצם תלוי על עץ.) 14 ועתה יכול אלוהים לברך גם את הגויים באותה ברכה שהבטיח לאברהם אבינו, ויתקיים בנו הבטחת רוח הקודש.

15 אחים יקרים, גם היום כשמבטיח אדם הבטחה בכתב וחותם עליה, חובה עליו לקיים את הבטחתו, ואין הוא יכול לשנות את דעתו. 16 אלוהים הבטיח את הברכות לאברהם ולזרעו. שימו לב שלא כתוב "לזרעיו" – בלשון רבים, אלא בלשון יחיד, בן – זרע, הלא הוא ישוע המשיח. 17 אני מנסה לומר לכם שה' הבטיח בכתב להושיע את כל מי שמאמין בו, והבטחה זו אינה יכולה להשתנות או להתבטל לאחר ארבע-מאות ושלושים שנה, כשנתן ה' את עשרת הדיברות. 18 אברהם מצא-חן בעיני אלוהים, מפני שהאמין בה' ובהבטחותיו. אילו יכולנו למצוא-חן בעיני ה' על-ידי קיום מצוות התורה, הייתה דרכנו שונה לחלוטין מדרכו של אברהם.

19 שואלים אתם ודאי, מדוע נתן ה' את התורה? התורה ניתנה כתוספת, לאחר ההבטחה לאברהם, כדי להוכיח לבני-האדם שהם אשמים באי-קיום מצוותיה. אולם ה' נתן את חוקי התורה רק באופן זמני, עד בואו של ישוע המשיח – הבן – אשר לו ניתנה הבטחת ה'. יתרה מזאת, כשנתן ה' את התורה, הוא נתן אותה בידי מלאכים למשה, ואילו משה נתן את התורה לעם. 20 אולם כשנתן ה' את ההבטחה לאברהם, אלוהים בעצמו דיבר עם אברהם, ללא מתווכים.

האם יש סתירה בין תורתו של ה' לבין הבטחותיו? ודאי שלא! אילו יכלה התורה להושיע אותנו, לא היה צריך אלוהים לתת לנו מוצא אחר מהשעבוד לחטא – שהרי כתבי-הקודש אומרים שכולנו עבדים לחטא. הדרך היחידה להשתחרר מהשעבוד לחטא, דרך הפתוחה לכל אחד, היא אמונה בישוע המשיח!

23 לפני בוא המשיח התורה חסתה עלינו עד היום שבו יכולנו להאמין במשיח. 24 במילים אחרות: התורה הדריכה אותנו והשגיחה עלינו, עד שבא ישוע המשיח לקרב אותנו לאלוהים בזכות אמונתנו. 25 אבל עכשיו, לאחר שכבר בא המשיח, שוב אין לנו צורך בהדרכת מצוות התורה. 26 כי עתה כולנו בני אלוהים בזכות אמונתנו בישוע המשיח, 27 ואלה מאיתנו שנטבלו כסמל לאחדות עם המשיח, כאילו עטופים במשיח. 28 בין המאמינים שוב אין הבדל בין יהודי לגוי, בין עבד לבן-חורין ואף לא בין גבר לאישה. בעיני אלוהים כולנו שווים. אלוהים אוהב את כולנו באותה מידה, וכולנו מאוחדים בישוע המשיח. 29 מאחר שאנו שייכים למשיח, אנו גם זרע אברהם, וכל הבטחותיו של ה' לאברהם ולזרעו שייכות גם לנו.