Nádej pre kazdého

Evanjelium Podľa Matúša 27

Judášova smrť

1 Ráno sa veľkňaz opäť zišiel so židovskými vodcami a radili sa, ako by donútili Rimanov, aby potvrdili rozsudok smrti.

Potom poslali spútaného Ježiša k rímskemu miestodržiteľovi Pilátovi.

Keď Judáš videl, že Ježiša odsúdili na smrť, trýznilo ho svedomie za to, že ho zradil. Vzal tridsať strieborných, ktoré dostal za zradu, a chcel ich vrátiť veľkňazom a židovským vodcom.

Zhrešil som, zradil som nevinného človeka!"

Čo nás po tom. To je tvoja vec!" odsekli mu ľahostajne.

Odhodil peniaze na zem v chráme, vybehol von a obesil sa.

Veľkňazi pozbierali peniaze a povedali si: Čo s nimi? Do chrámovej pokladnice to nemôžeme dať. Lipne na nich krv!"

Dohodli sa teda, že za ne kúpia pozemok, kde hrnčiari voľakedy kopali hlinu, a že tam budú pochovávať cudzincov, ktorí zomrú v Jeruzaleme.

A tak sa to pole dodnes volá Krvavé pole".

Tak sa splnilo Jeremiášovo proroctvo: Vzali tridsať strieborných, cenu človeka, na akú ho ocenili synovia Izraela,

10 a dali ich za hrnčiarovo pole, ako im Boh prikázal."

Rozsudok smrti

11 Ježiša predviedli pred rímskeho miestodržiteľa Piláta. Spýtal sa ho: Tak ty si židovský kráľ?"

Ty sám to hovoríš," odpovedal Ježiš.

12 Ale na ostatné žaloby veľkňazov a židovských vodcov Ježiš vôbec neodpovedal.

13 Nepočuješ, z čoho ťa obviňujú?" vyzval ho Pilát.

14 Ale na jeho nesmierne prekvapenie Ježiš mlčal a neobhajoval sa.

15 Bolo zvykom, že cez veľkonočné sviatky vladár prepustil jedného väzňa podľa želania ľudu.

16 V tom čase bol vo väzení povestný zločinec Barabáš.

17 Keď sa ľudia toho rána zhromaždili pred Pilátovým domom, spýtal sa ich: Koho vám mám prepustiť, Barabáša alebo Ježiša, vášho Mesiáša?"

18 Vedel, že Ježiša zo závisti udali veľkňazi.

19 Keď Pilát sedel v sudcovskom kresle, dostal odkaz od svojej ženy: Ruky preč od toho spravodlivého človeka. Kvôli nemu ma v noci prenasledovali strašné sny."

20 Židovskí veľkňazi a predstavitelia ľudu medzitým presviedčali zástupy, aby žiadali slobodu pre Barabáša a smrť pre Ježiša.

21 Keď sa Pilát znova spýtal, koho z tých dvoch má prepustiť, ozval sa krik: Barabáša!"

22 A čo mám urobiť s Ježišom, vaším Mesiášom?"

Ukrižuj ho!" kričal dav.

23 A čoho sa vlastne dopustil?" namietal Pilát.

Ukrižuj ho, ukrižuj!" ešte naliehavejšie sa domáhal dav.

24 Keď Pilát videl, že jeho úsilie zachrániť Ježiša je márne a dav je čoraz zúrivejší, dal si doniesť nádobu s vodou, pred očami všetkých si umyl ruky a povedal: Som čistý od krvi tohto človeka. Je nevinný, zodpovednosť leží na vás!"

25 Nech trest za jeho vyliatu krv padne na nás a na naše deti!" kričal rozvášnený dav.

26 A tak im prepustil Barabáša, Ježiša nariadil zbičovať a dal súhlas, aby ho ukrižovali.

27 Rímski vojaci odviedli Ježiša do vládnej budovy a zhromaždili okolo neho celú čatu.

28 Vyzliekli ho, cez plecia mu prehodili šarlátový plášť,

29 uplietli mu z tŕnia korunu, narazili mu ju na hlavu a do pravej ruky mu dali palicu. Potom si pred ním kľakali a posmievali sa mu: Nech žije židovský kráľ!"

30 Pľuvali naňho a bili ho po hlave palicou.

31 Keď sa mu do vôle naposmievali, strhli z neho plášť, zasa mu obliekli jeho rúcho a viedli ho na popravisko.

Ukrižovanie

32 Cestou stretli človeka z Kyrény v Afrike, ktorý sa volal Šimon, a prinútili ho, aby niesol Ježišov kríž.

33 Došli na miesto zvané Golgota, čiže Lebka.

34 Tam mu dali piť skysnuté víno zmiešané so žlčou, aby ho omámilo. Ale keď ochutnal, odmietol.

35 Potom ho pribili na kríž a losovaním si rozdelili jeho rúcho. Tak sa naplnilo jedno z proroctiev: Rozdelili si moje rúcho a o môj odev losovali."

36 Posadali si okolo neho a strážili ho.

37 Nad hlavu mu pripevnili nápis s jeho previnením: Ježiš, kráľ Židov."

38 Toho rána ukrižovali spolu s ním dvoch zločincov, jedného po jeho pravej, druhého po ľavej strane.

39 Ľudia, čo šli okolo, sa mu posmievali:

40 Tak to si ty chcel zboriť chrám a za tri dni ho postaviť? Teraz ukáž svoju moc a zachráň sám seba. Ak si Boží Syn, zostúp z kríža!"

41 Aj veľkňazi a židovskí vodcovia sa k nim pridali:

42 Iných zachraňoval, a sám seba nemôže zachrániť. Židovský kráľ -- a visí na kríži! Zostúp dolu a uveríme ti.

43 Dúfal v Boha, vravel, že je Boží Syn. Tak nech ho teraz vyslobodí Boh."

44 A zločinci, čo s ním boli ukrižovaní, ho podobne potupovali.

Ježišova smrť

45 Napoludnie sa zrazu nad celým krajom rozprestrela tma a trvala tri hodiny.

46 A vtedy zvolal silným hlasom: Eli, Eli, lama sabachtani?", čo znamená: Bože môj, Bože môj, prečo si ma opustil?"

47 Niektorí z tých, čo tam stáli, sa domnievali, že volá proroka Eliáša.

48 Jeden z nich bežal po špongiu, namočil ju do octu, nabodol na tyč a dával mu piť.

49 Ostatní ho okrikovali: Len ho nechaj, nech vidíme, či ho Eliáš príde zachrániť."

50 Potom Ježiš opäť skríkol mocným hlasom a skonal.

51 V tej chvíli sa v chráme roztrhol záves odhora až nadol, zem sa chvela, skaly pukali

52 a hroby sa otvárali.

53 Keď potom Ježiš vstal z mŕtvych, mnohí v Jeruzaleme dosvedčovali, že videli vzkriesených z tých hrobov.

54 Keď stotník a tí, čo s ním strážili Ježiša, videli zemetrasenie a všetko, čo sa dialo, premkla ich hrôza a vraveli: To bol naozaj Boží Syn!"

55 Z diaľky sa prizeralo aj mnoho žien, ktoré prišli za Ježišom až z Galiley a starali sa oňho i o jeho učeníkov.

56 Medzi nimi bola aj Mária Magdaléna, Mária, Jakubova a Jozefova matka, a matka Jakuba a Jána Zebedejovcov.

Ježišov pohreb

57 Keď nastal večer, prišiel bohatý človek z Arimatey, volal sa Jozef, a tiež patril k Ježišovým nasledovníkom.

58 Dal sa ohlásiť u Piláta a poprosil ho, aby mu vydal Ježišovo telo. Pilát mu vyhovel.

59 Jozef zavinul Ježišovo telo do čistého plátna

60 a uložil ho do hrobu, ktorý si dal vytesať v skale. Vchod do hrobu dal po pohrebe privaliť balvanom. Potom odišiel.

61 Dve Márie -- jedna z nich bola Mária Magdaléna -- sa prizerali pohrebu.

62 Na druhý deň -- v sobotu, po prípravnom dni sviatkov -- veľkňazi a farizeji sa zhromaždili u Piláta

63 a povedali: Pane, spomenuli sme si, že ten zvodca svojho času povedal: Po troch dňoch opäť vstanem k životu.

64 Daj teda aspoň tri dni strážiť hrob, lebo prídu jeho učeníci, ukradnú ho a potom budú ľudí presviedčať, že vstal z mŕtvych. A to by bol ešte väčší podvod ako prvý!"

65 Dobre," povedal Pilát, máte vlastnú stráž, tak si ho strážte."

66 A tak aj urobili, postavili k hrobu stráž, dokonca zapečatili balvan, ktorým bol hrob privalený.

Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי מתי 27

1לפנות בוקר שוב התכנסו ראשי הכוהנים וזקני העם, כדי להתייעץ כיצד לשכנע את המושל הרומאי להוציא את ישוע להורג. הם כבלו אותו ושלחו אותו לפילטוס, המושל הרומאי. כאשר ראה יהודה הבוגד שישוע נידון למוות, התחרט על המעשה שעשה והחזיר את הכסף לראשי הכוהנים והזקנים.

"חטאתי," הכריז יהודה. "בגדתי באדם חף מפשע."

"לא אכפת לנו," השיבו. "זאת הבעיה שלך."

יהודה זרק את הכסף על הרצפה במקדש, והלך לתלות את עצמו.

ראשי הכוהנים אספו את הכסף מהרצפה ואמרו: "איננו יכולים להכניס את הכסף לאוצר, כי התורה אוסרת קבלת כסף דמים."

הם התייעצו ביניהם, ולבסוף החליטו לקנות בכסף זה את שדה היוצר בירושלים, שהשתמשו בו לקבורת גויים.

משום כך נקרא השדה ההוא עד היום הזה: "שדה הדם".

זה היה לקיים את נבואת זכריה: "הם לקחו את שלושים שקלי הכסף – המחיר שבו העריכו אותו בני ישראל – וקנו שדה מאת הקדר, כפי שהדריך אותי ה'."[a]

11 ישוע עמד לפני פילטוס, המושל הרומאי, וזה שאל אותו: "האם אתה מלך (משיח) היהודים?"

"אתה אומר" השיב ישוע.

12 אולם כאשר ראשי הכוהנים והזקנים האשימו אותו, ישוע לא אמר דבר.

13 "האם אינך שומע את מה שהם אומרים?" שאל פילטוס.

14 אך להפתעתו הרבה של המושל לא אמר ישוע דבר.

15 כל שנה, לכבוד חג הפסח, נהג המושל לשחרר אסיר יהודי אחד לפי בחירת העם. 16 באותה שנה היה בכלא אסיר ידוע לשמצה בשם בר-אבא. 17 כאשר התאסף באותו בוקר המון רב לפני ביתו של פילטוס, הוא שאל: "את מי אשחרר לכם, את בר-אבא, או את ישוע הנקרא משיח?" 18 כי פילטוס ידע היטב שמסרו את ישוע מתוך קנאה.

19 באותו זמן, כשישב פילטוס על כסאו בבית-הדין, שלחה אליו אשתו הודעה: "עזוב את האיש הטוב הזה לנפשו, כי בלילה האחרון חלמתי עליו חלום נורא."

20 בינתיים הספיקו ראשי הכוהנים והזקנים לשכנע את ההמון לדרוש את שחרורו של בר-אבא, ואת הוצאתו להורג של ישוע. 21 וכך כשחזר המושל ושאל: "את מי מהשניים אשחרר לכם?" צעק הקהל: "את בר-אבא!"

22 "אם כך, מה אעשה עם ישוע הנקרא משיח?" שאל פילטוס.

"צלוב אותו!" הם צעקו.

23 "מדוע?" שאל פילטוס.

אולם הם המשיכו לצעוק: "צלוב אותו! צלוב אותו!"

24 כשראה פילטוס שאין טעם להמשיך ושעלולה לפרוץ מהומה, דרש שיביאו אליו קערת מים. הוא רחץ את ידיו לעיני הקהל ואמר: הידיים שלי נקיות מדמו של האיש הצדיק הזה. האחריות מוטלת עליכם!"

25 וההמון השיב בצעקה: "דמו עלינו ועל בנינו!"

26 אז שחרר להם פילטוס את בר-אבא, ולאחר שהלקה את ישוע בשוטים מסרו לידי החיילים הרומאים, כדי שיחקו אותו לצליבה. 27 אולם לפני כן הם לקחו אותו אל ארמון המושל וקראו לכל חיילי המשמר. 28 הם הפשיטוהו והלבישוהו גלימת ארגמן. 29 לאחר מכן שזרו זר מקוצים ארוכים והניחו על ראשו ככתר, בידו הימנית שמו מקל כשרביט, כרעו ברך לפניו בלגלוג והתגרו בו בקריאות לעג: "יחי מלך היהודים!" 30 הם ירקו בפניו, חטפו מידו את המקל והכוהו על ראשו.

31 לאחר שסיימו החיילים להתלוצץ ולצחוק עליו, הפשיטו מעליו את הגלימה והלבישו אותו בבגדיו, והוציאו אותו החוצה לצליבה.

32 בדרך למקום הצליבה הם פגשו את שמעון מקירניה ואילצו אותו לסחוב את הצלב של ישוע. 33 הם המשיכו בדרכם עד שהגיעו למקום הנקרא "גלגלתא", או "מקום הגולגולת". 34 החיילים נתנו לו יין מסומם, אולם לאחר שטעם ממנו סרב לשתות אותו. 35 לאחר הצליבה הפילו החיילים גורל, כדי לחלק ביניהם את בגדיו של ישוע. 36 ואז התיישבו והביטו בישוע על הצלב. 37 מעל ראשו הם תלו שלט: "זהו ישוע מלך היהודים."

38 יחד עם ישוע נצלבו גם שני פושעים – אחד לימינו ואחד לשמאלו. 39 העוברים ושבים קללו אותו, לעגו לו וקראו: 40 "נו, אתה יכול להרוס את בית המקדש ולבנותו מחדש בשלושה ימים? אם אתה בן-אלוהים, מדוע אינך יורד מהצלב ומציל את עצמך?"

41 ראשי הכוהנים ושאר המנהיגים חרפו אותו ולעגו לו: 42 "את האחרים יכולת להושיע, מדוע אינך מושיע את עצמך? אתה הוא מלך ישראל! בוא, רד מהצלב ונאמין בך! 43 הרי בטחת באלוהים, נראה אם אלוהים באמת יציל אותך. הרי אמרת שאתה בן-אלוהים!"

44 גם הפושעים שנצלבו לידו העליבו אותו בצורה דומה.

45 באותו יום כיסה חושך כבד את כל הארץ למשך שלוש שעות – משעה שתים-עשרה בצהריים עד שעה שלוש.

46 בשעה שלוש אחר-הצהריים זעק ישוע בעברית[b]: "אלי, אלי, למה שבקתני?" ("אלי, אלי, למה עזבתני?")

47 אחדים מהנוכחים חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא. 48 אחד מהם רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מקל והושיטו לישוע כדי שישתה. 49 אך יתר האנשים אמרו: "עזוב אותו. הבה נראה אם אליהו באמת יבוא להציל אותו!"

50 אז זעק ישוע שנית ונפח את נשמתו. 51 באותו רגע הפרוכת שלפני קודש הקודשים בבית-המקדש נקרעה לשניים – מלמעלה עד למטה. האדמה רעדה, סלעים נבקעו, 52 קברים נפתחו, וצדיקים רבים קמו לתחייה. 53 לאחר תחייתו של ישוע, אלה עזבו את בית-הקברות, נכנסו לירושלים והופיעו לפני אנשים רבים.

54 החיילים ומפקדם, שהיו ליד הצלב, נבהלו מאוד מרעידת האדמה ומכל מה שקרה, וקראו: "איש זה באמת היה בן-אלוהים!"

55 נשים רבות שבאו עם ישוע מהגליל, כדי לשרתו, עמדו מרחוק והתבוננו. 56 ביניהן היו מרים המגדלית, מרים אמם של יעקב ויוסף, ואמם של יעקב ויוחנן (בני זבדי).

בערב ניגש אל פילטוס יוסף מרמתיים, שהיה אדם עשיר ותלמיד של ישוע, וביקש את גופתו. פילטוס ציווה לשחרר את הגופה ולהעביר אותה ליוסף. 59 יוסף לקח את הגופה, עטף אותה בסדין לבן, 60 הניח אותה בתוך קבר חדש שחצב בשביל עצמו, סתם את הפתח באבן גדולה והלך לדרכו. 61 מרים המגדלית ומרים השנייה ישבו במרחק והסתכלו.

62 למחרת, בתום טכסי החג, באו ראשי הכוהנים והפרושים אל פילטוס 63 ואמרו: "אדוננו, השקרן הזה אמר פעם שלאחר שלושה ימים ישוב ויקום לתחייה. 64 משום כך אנחנו מבקשים ממך לחתום את הקבר עד לאחר היום השלישי, כדי שתלמידיו לא יגנבו את הגופה ויפיצו את השמועה שהוא קם מן המתים. אחרת תהיה התרמית גרועה מזו הראשונה."

65 פילטוס אמר להם: "יש לכם משמר שלכם, אתם יודעים איך לטפל זה כמו שצריך".

66 וכך הם חתמו את הקבר והציבו שומרים.

Footnotes

  1. הבשורה על-פי מתי 27:8 תרגום חופשי של זכריה יא 12- 13
  2. הבשורה על-פי מתי 27:46 בארץ ישראל בתקופה הזו היהודים דיברו בעברית ובארמית. כאשר מופיע תעתיק ביוונית המקורית בברית החדשה, מלבד מקרים בודדים (התגלות ט 11, טז 16), הציטוט מובא בארמית ולא בעברית (גם כאשר כתוב שזה עברית). עובדה זו מומחשת במעשי השליחים א 19: "הדבר הזה נודע לכל יושבי ירושלים ולפיכך נקרא אותו שדה בלשונם 'חקל דמא', שפירושו שדה הדם".