New American Standard Bible

Matthew 18

Rank in the Kingdom

1At that [a]time the disciples came to Jesus and said, “Who then is greatest in the kingdom of heaven?” And He called a child to Himself and set him [b]before them, and said, “Truly I say to you, unless you [c]are converted and become like children, you will not enter the kingdom of heaven. Whoever then humbles himself as this child, he is the greatest in the kingdom of heaven. And whoever receives one such child in My name receives Me; but whoever causes one of these little ones who believe in Me to stumble, it [d]would be better for him to have a [e]heavy millstone hung around his neck, and to be drowned in the depth of the sea.

Stumbling Blocks

“Woe to the world because of its stumbling blocks! For it is inevitable that stumbling blocks come; but woe to that man through whom the stumbling block comes!

“If your hand or your foot causes you to stumble, cut it off and throw it from you; it is better for you to enter life crippled or lame, than [f]to have two hands or two feet and be cast into the eternal fire. If your eye causes you to stumble, pluck it out and throw it from you. It is better for you to enter life with one eye, than [g]to have two eyes and be cast into the [h]fiery hell.

10 “See that you do not despise one of these little ones, for I say to you that their angels in heaven continually see the face of My Father who is in heaven. 11 [[i]For the Son of Man has come to save that which was lost.]

Ninety-nine Plus One

12 “What do you think? If any man has a hundred sheep, and one of them has gone astray, does he not leave the ninety-nine on the mountains and go and search for the one that is straying? 13 If it turns out that he finds it, truly I say to you, he rejoices over it more than over the ninety-nine which have not gone astray. 14 So it is not the will [j]of your Father who is in heaven that one of these little ones perish.

Discipline and Prayer

15 “If your brother sins[k], go and [l]show him his fault [m]in private; if he listens to you, you have won your brother. 16 But if he does not listen to you, take one or two more with you, so that by the mouth of two or three witnesses every [n]fact may be confirmed. 17 If he refuses to listen to them, tell it to the church; and if he refuses to listen even to the church, let him be to you as [o]a Gentile and [p]a tax collector. 18 Truly I say to you, whatever you [q]bind on earth [r]shall have been bound in heaven; and whatever you [s]loose on earth [t]shall have been loosed in heaven.

19 “Again I say to you, that if two of you agree on earth about anything that they may ask, it shall be done for them [u]by My Father who is in heaven. 20 For where two or three have gathered together in My name, I am there in their midst.”


21 Then Peter came and said to Him, “Lord, how often shall my brother sin against me and I forgive him? Up to seven times?” 22 Jesus *said to him, “I do not say to you, up to seven times, but up to seventy times seven.

23 “For this reason the kingdom of heaven [v]may be compared to a king who wished to settle accounts with his slaves. 24 When he had begun to settle them, one who owed him [w]ten thousand talents was brought to him. 25 But since he [x]did not have the means to repay, his lord commanded him to be sold, along with his wife and children and all that he had, and repayment to be made. 26 So the slave fell to the ground and prostrated himself before him, saying, ‘Have patience with me and I will repay you everything.’ 27 And the lord of that slave felt compassion and released him and forgave him the [y]debt. 28 But that slave went out and found one of his fellow slaves who owed him a hundred [z]denarii; and he seized him and began to choke him, saying, ‘Pay back what you owe.’ 29 So his fellow slave fell to the ground and began to plead with him, saying, ‘Have patience with me and I will repay you.’ 30 But he was unwilling [aa]and went and threw him in prison until he should pay back what was owed. 31 So when his fellow slaves saw what had happened, they were deeply grieved and came and reported to their lord all that had happened. 32 Then summoning him, his lord *said to him, ‘You wicked slave, I forgave you all that debt because you pleaded with me. 33 Should you not also have had mercy on your fellow slave, in the same way that I had mercy on you?’ 34 And his lord, moved with anger, handed him over to the torturers until he should repay all that was owed him. 35 My heavenly Father will also do the same to you, if each of you does not forgive his brother from [ab]your heart.”


  1. Matthew 18:1 Lit hour
  2. Matthew 18:2 Lit in their midst
  3. Matthew 18:3 Lit are turned
  4. Matthew 18:6 Lit is better
  5. Matthew 18:6 Lit millstone turned by a donkey
  6. Matthew 18:8 Lit having; Gr part.
  7. Matthew 18:9 Lit having; Gr part.
  8. Matthew 18:9 Lit Gehenna of fire
  9. Matthew 18:11 Early mss do not contain this v
  10. Matthew 18:14 Lit before
  11. Matthew 18:15 Late mss add against you
  12. Matthew 18:15 Or reprove
  13. Matthew 18:15 Lit between you and him alone
  14. Matthew 18:16 Lit word
  15. Matthew 18:17 Lit the
  16. Matthew 18:17 Lit the
  17. Matthew 18:18 Or forbid
  18. Matthew 18:18 Gr fut. pft. pass.
  19. Matthew 18:18 Or permit
  20. Matthew 18:18 Gr fut. pft. pass.
  21. Matthew 18:19 Lit from
  22. Matthew 18:23 Lit was compared to
  23. Matthew 18:24 A talent was worth more than fifteen years’ wages of a laborer
  24. Matthew 18:25 Or was unable to
  25. Matthew 18:27 Or loan
  26. Matthew 18:28 The denarius was a day’s wages
  27. Matthew 18:30 Lit but
  28. Matthew 18:35 Lit your hearts

Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי מתי 18

1באותה שעה באו התלמידים אל ישוע ושאלו: "מי מאיתנו יהיה הגדול ביותר במלכות השמים?"

ישוע קרא אליו ילד קטן והציג אותו לפניהם. לאחר מכן אמר: "אם לא תחזרו בתשובה ותהיו כמו ילדים קטנים, לא תיכנסו למלכות השמים. לכן מי שיהיה עניו כמו הילד הזה, הוא הגדול ביותר במלכות השמים. וכל מי שמקבל ילד כזה בשמי, מקבל למעשה אותי. אולם אם תגרמו לאחד מהקטנים האלה לאבד את אמונתו בי, מוטב שיקשרו אבן כבדה לצווארכם ויזרקו אתכם לים!

"אוי לעולם על כל הרוע שבו! הפיתוי לעשות את הרע הוא בלתי נמנע, אולם אוי לאדם שיגרום לפיתוי! לכן אם ידך או רגלך גורמת לך לחטוא, כרות אותה והשלך אותה ממך והלאה! מוטב שתיכנס למלכות השמים בעל מום, מאשר שתהיה בגיהינום עם שתי ידיך ורגליך. ואם עינך גורמת לך לחטוא, עקור אותה והשלך אותה. מוטב שתיכנס למלכות השמים עם עין אחת, מאשר שתהיה בגיהינום עם שתי עיניים!

10 "אני מזהיר אתכם שלא לבוז לאחד מן הילדים האלה, כי אני אומר לכם שהמלאכים שלהם יכולים תמיד לגשת אל אבי. 11 ואני, בן-האדם, באתי להושיע את האובדים.

12 אם יש לאדם מאה כבשים, ואחת מהן הולכת לאיבוד – מה יעשה אותו אדם? האם לא יעזוב את תשעים ותשע הכבשים לבדן, ויחזור אל ההרים כדי לחפש את האובדת? 13 כשימצא אותה, האם לא ישמח על הכבשה שנמצאה יותר מאשר על התשעים ותשע שלא אבדו? 14 כך גם אבי אינו רוצה שאף אחד מהקטנים האלה יאבד!

15 אם אחיך חטא לך, הוכח אותו לבד. אם הוא מקשיב לך ומודה באשמתו – רכשת לך אח. 16 אם לא יקשיב, קח איתך עוד אח או שניים, וחיזרו אליו כששני העדים מאשרים את טענותיך. 17 אם עדיין יסרב להקשיב, הבא את הבעיה לפני הקהילה. אם הקהילה תפסוק לטובתך, והוא בכל זאת יעמוד על דעתו ולא ייכנע, היא רשאית לגרשו משורותיה ולהחרים אותו. 18 ואני אומר לכם: כל מה שתאסרו על הארץ יהיה אסור בשמים , וכל מה שתתירו על הארץ יהיה מותר בשמים.

19 אומר לכם עוד דבר: אם שניים מכם מסכימים ביניכם לבקש דבר מה, אבי שבשמים ייתן לכם את אשר תבקשו. 20 כי בכל מקום שבו נפגשים שניים או שלושה אנשים המאמינים בי, אני שם בתוכם."

21 לאחר מכן בא פטרוס אל ישוע ושאל: "אדוני, כמה פעמים עלי לסלוח לאדם שחטא לי? שבע פעמים?"

22 "לא," ענה ישוע, "שבעים כפול שבע פעמים!"

23 "אפשר להמשיל את מלכות המשים למלך שהחליט לעדכן את ספרי החשבונות שלו. 24 במהלך יישוב החשבונות הובא לפניו אדם שהיה חייב לו עשרת אלפים ככרי כסף. 25 מכיוון שלא היה לאיש כסף לשלם, ציווה המלך למכור אותו, את אשתו, את ילדיו ואת כל רכושו תמורת החוב.

26 אולם האיש נפל לרגלי המלך, בכה והתחנן: 'אנא, אדוני, תן לי חסד ואשלם לך את כל החוב!'

27 המלך ריחם על האיש, שיחרר אותו וויתר לו על החוב.

28 אולם כשיצא האיש מלפני המלך, הלך אל אדם שהיה חייב לו 1000 שקלים, תפס אותו ודרש ממנו לשלם מיד את חובו. 29 החייב נפל על ברכיו והתחנן: 'אנא, עשה עמי חסד; חכה בסבלנות ואשלם לך הכל!'

30 אולם המלווה לא הסכים לחכות, וציווה לכלוא את החייב בבית-הסוהר עד שיגמור לשלם את חובו.

31 כשראו חבריו העבדים את הנעשה התעצבו מאוד והלכו אל המלך וסיפרו לו מה שקרה. 32 המלך קרא אליו את האדם שעל חובו ויתר, ואמר: 'נבזה מרושע שכמוך! אני ויתרתי לך על חוב עצום רק משום שביקשת זאת ממני! 33 האם לא היה עליך לרחם על חברך העבד, כשם שאני ריחמתי עליך?'

34 המלך הנרגז שלח את האיש לתא העינויים, עד שיגמור לשלם את חובו עד הפרוטה האחרונה. 35 כך יעשה לכם אבי שבשמים אם תסרבו לסלוח לאחיכם בכל לבכם."