New American Standard Bible

Luke 10

The Seventy Sent Out

1Now after this the Lord appointed [a]seventy others, and sent them in pairs ahead of Him to every city and place where He Himself was going to come. And He was saying to them, “The harvest is plentiful, but the laborers are few; therefore beseech the Lord of the harvest to send out laborers into His harvest. Go; behold, I send you out as lambs in the midst of wolves. Carry no money belt, no [b]bag, no shoes; and greet no one on the way. Whatever house you enter, first say, ‘Peace be to this house.’ If a [c]man of peace is there, your peace will rest on him; but if not, it will return to you. Stay in [d]that house, eating and drinking [e]what they give you; for the laborer is worthy of his wages. Do not keep moving from house to house. Whatever city you enter and they receive you, eat what is set before you; and heal those in it who are sick, and say to them, ‘The kingdom of God has come near to you.’ 10 But whatever city you enter and they do not receive you, go out into its streets and say, 11 ‘Even the dust of your city which clings to our feet we wipe off in protest against you; yet [f]be sure of this, that the kingdom of God has come near.’ 12 I say to you, it will be more tolerable in that day for Sodom than for that city.

13 “Woe to you, Chorazin! Woe to you, Bethsaida! For if the [g]miracles had been performed in Tyre and Sidon which occurred in you, they would have repented long ago, sitting in [h]sackcloth and ashes. 14 But it will be more tolerable for Tyre and Sidon in the judgment than for you. 15 And you, Capernaum, will not be exalted to heaven, will you? You will be brought down to Hades!

16 “The one who listens to you listens to Me, and the one who rejects you rejects Me; and he who rejects Me rejects the One who sent Me.”

The Happy Results

17 The [i]seventy returned with joy, saying, “Lord, even the demons are subject to us in Your name.” 18 And He said to them, “I was watching Satan fall from heaven like lightning. 19 Behold, I have given you authority to tread on serpents and scorpions, and over all the power of the enemy, and nothing will injure you. 20 Nevertheless do not rejoice in this, that the spirits are subject to you, but rejoice that your names are recorded in heaven.”

21 At that very [j]time He rejoiced greatly in the Holy Spirit, and said, “I [k]praise You, O Father, Lord of heaven and earth, that You have hidden these things from the wise and intelligent and have revealed them to infants. Yes, Father, for this way was well-pleasing in Your sight. 22 All things have been handed over to Me by My Father, and no one knows who the Son is except the Father, and who the Father is except the Son, and anyone to whom the Son wills to reveal Him.”

23 Turning to the disciples, He said privately, “Blessed are the eyes which see the things you see, 24 for I say to you, that many prophets and kings wished to see the things which you see, and did not see them, and to hear the things which you hear, and did not hear them.”

25 And a [l]lawyer stood up and put Him to the test, saying, “Teacher, what shall I do to inherit eternal life?” 26 And He said to him, “What is written in the Law? [m]How does it read to you?” 27 And he answered, “You shall love the Lord your God with all your heart, and with all your soul, and with all your strength, and with all your mind; and your neighbor as yourself.” 28 And He said to him, “You have answered correctly; do this and you will live.” 29 But wishing to justify himself, he said to Jesus, “And who is my neighbor?”

The Good Samaritan

30 Jesus replied and said, “A man was going down from Jerusalem to Jericho, and fell among robbers, and they stripped him and [n]beat him, and went away leaving him half dead. 31 And by chance a priest was going down on that road, and when he saw him, he passed by on the other side. 32 Likewise a Levite also, when he came to the place and saw him, passed by on the other side. 33 But a Samaritan, who was on a journey, came upon him; and when he saw him, he felt compassion, 34 and came to him and bandaged up his wounds, pouring oil and wine on them; and he put him on his own beast, and brought him to an inn and took care of him. 35 On the next day he took out two [o]denarii and gave them to the innkeeper and said, ‘Take care of him; and whatever more you spend, when I return I will repay you.’ 36 Which of these three do you think proved to be a neighbor to the man who fell into the robbers’ hands?” 37 And he said, “The one who showed mercy toward him.” Then Jesus said to him, “Go and do [p]the same.”

Martha and Mary

38 Now as they were traveling along, He entered a village; and a woman named Martha welcomed Him into her home. 39 She had a sister called Mary, who was seated at the Lord’s feet, listening to His word. 40 But Martha was distracted with [q]all her preparations; and she came up to Him and said, “Lord, do You not care that my sister has left me to do all the serving alone? Then tell her to help me.” 41 But the Lord answered and said to her, “Martha, Martha, you are worried and bothered about so many things; 42 but only one thing is necessary, for Mary has chosen the good part, which shall not be taken away from her.”

Footnotes

  1. Luke 10:1 Some mss read seventy-two
  2. Luke 10:4 Or knapsack or beggar’s bag
  3. Luke 10:6 Lit son of peace; i.e. a person inclined toward peace
  4. Luke 10:7 Lit the house itself
  5. Luke 10:7 Lit the things from them
  6. Luke 10:11 Lit know
  7. Luke 10:13 Or works of power
  8. Luke 10:13 I.e. symbols of mourning
  9. Luke 10:17 Some mss read seventy-two
  10. Luke 10:21 Lit hour
  11. Luke 10:21 Or acknowledge to You
  12. Luke 10:25 I.e. an expert in the Mosaic Law
  13. Luke 10:26 Lit How do you read?
  14. Luke 10:30 Lit laid blows upon
  15. Luke 10:35 The denarius was equivalent to a day’s wages
  16. Luke 10:37 Or likewise
  17. Luke 10:40 Lit much service

Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי לוקס 10

1לאחר מכן בחר האדון שבעים תלמידים נוספים, ושלח אותם לפניו בזוגות אל הערים והכפרים שבהם עמד לבקר.

"מאחר שהקציר רב והפועלים מעטים," אמר להם ישוע, "התחננו לאלוהים שישלח פועלים נוספים לעזור לכם בעבודתכם למענו. לכו עתה וזכרו שאני שולח אתכם כשלוח כבשים בין זאבים. אל תיקחו אתכם כסף, חפצים אישיים ואף לא זוג נעליים נוסף, ואל תעצרו בדרך לשוחח עם איש.

"בכניסתכם לכל בית ברכו אותו תחילה לשלום. אם באותו בית גר אדם אוהב שלום, הברכה תתקיים, ואם אין הוא אוהב שלום באותו בית – הברכה תשוב אליכם.

"בבואכם אל כפר או עיר אל תעברו מבית מארח אחד לאחר, אלא התארחו בבית אחד בלבד, ואל תהססו לאכול ולשתות כל מה שמגישים לכם, כי הפועל ראוי לשכרו.

בכל עיר שבה מקבלים אתכם בשמחה איכלו את המוגש לפניכם, רפאו את החולים ואמרו להם: 'מלכות האלוהים קרובה אליכם.'

10 בעיר שבה לא מקבלים אתכם צאו לרחובות וקראו: 11 'כמחאה על התנהגותכם אנחנו מנערים את אבק עירכם שדבק ברגלינו, אולם דעו לכם שאכן קרובה מלכות האלוהים!' 12 אני אומר לכם שאפילו לסדום המרושעת יהיה קל יותר ביום הדין מאשר לעיר הזאת.

13 אוי ואבוי לכן, כורזין ובית-צידה! אילו חוללתי בצור ובצידון את הנסים שחוללתי בקרבכן, מזמן היו שם כולם חוזרים בתשובה ולובשים שק ואפר לאות חרטה. 14 כן, צור וצידון תקבלנה עונש קל משלכן ביום הדין! 15 ואתם, אנשי כפר-נחום, החושבים אתם שירוממו אתכם לשמים? לגיהינום תרדו!" 16 ישוע המשיך לדבר אל התלמידים: "מי ששומע לכם שומע לי; מי שמזלזל בכם מזלזל בי; ומי שמזלזל בי מזלזל באלוהים אשר שלח אותי."

17 כעבור זמן-מה חזרו שבעים השליחים אל ישוע ודיווחו לו בשמחה: "אדוננו, אפילו השדים נכנעים לנו כשאנו מצווים עליהם בשמך!" 18 "אכן," ענה ישוע, "ראיתי את השטן נופל מן השמים כברק! 19 באמת הענקתי לכם סמכות וכוח להתגבר על כל כוחות האויב, ולרמוס נחשים ועקרבים. דבר לא יוכל לפגוע בכם! 20 אף-על-פי-כן עליכם לשמוח לא משום שאתם יכולים להתגבר על השדים, אלא משום ששמותיכם כתובים בשמים!"

21 לאחר מכן נמלא ישוע שמחת רוח הקודש וקרא: "אבי, אדון השמים והארץ, אני מודה לך על שהסתרת דברים אלה מפני חכמים ומשכילים, וגילית אותם לאנשים פשוטים שבוטחים בך כמו ילדים. כן, תודה לך אבי, מפני שכך רצית. 22 הכול נמסר לי מאבי; אף אחד אינו מכיר ממש את הבן, מלבד האב, ואף אחד אינו מכיר ממש את האב, מלבד הבן ואלה שהוא בוחר לגלות להם את האב."

23 ישוע פנה אל תלמידיו ואמר להם בשקט: "זכות גדולה נפלה בחלקכם, שיכולים אתם לראות את אשר ראיתם. 24 נביאים ומלכים רבים השתוקקו לראות ולשמוע את אשר אתם ראיתם ושמעתם, אולם הם לא יכלו."

25 פעם רצה אחד מחכמי-התורה לנסות את ישוע. "רבי," שאל החכם, "מה עלי לעשות כדי לזכות בחיי נצח?"

26 "מה אומרת על כך התורה?" השיב לו ישוע בשאלה.

27 "התורה אומרת: 'ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך; ואהבת לרעך כמוך'," השיב החכם.

28 "נכון מאוד," אישר ישוע. 'אם תקיים מצוות אלה תזכה בחיי נצח."

29 החכם רצה להצדיק את רגשותיו (מפני שלא אהב אנשים מסוימים), ולכן שאל: "מיהו רעי?" 30 ישוע השיב במשל: "יהודי אחד הלך בדרך מירושלים ליריחו והותקף על-ידי שודדים. הם הפשיטו את בגדיו מעליו, גזלו את כספו, הכו אותו באכזריות והשאירו אותו בצד הדרך פצוע קשות. 31 במקרה עבר שם כהן אחד, אולם בראותו את הפצוע עבר לצדו השני של השביל. 32 עבר במקום גם איש משבט לוי. הוא הביט בפצוע המוטל בצד הדרך, אולם המשיך בדרכו. 33 הזדמן למקום שומרוני אחד, ובראותו את הפצוע נמלא רחמים. 34 השומרוני ניגש אל הפצוע, משח את פצעיו וחבש אותם, לאחר מכן הרכיב אותו על חמורו והביאו לאכסניה, שם טיפל בו והאכיל אותו. 35 למחרת, לפני שהמשיך בדרכו, שילם השומרוני סכום כסף לבעל האכסניה ואמר: 'דאג בבקשה לכל מחסורו של הפצוע, ואם לא יספיק הכסף – אשלם את החסר בשובי.'

36 "מי מהשלושה היה לדעתך רע טוב לאיש הפצוע?"

37 "האדם שריחם עליו," השיב החכם.

"נכון," הסכים איתו ישוע. "לך ועשה כמוהו."

38 ישוע ותלמידיו המשיכו בדרכם, וכשהגיעו לאחד הכפרים הזמינה אותם אישה בשם מרתא להתארח בביתה. 39 אחותה מרים התיישבה על הארץ לרגלי ישוע והקשיבה לדבריו.

40 מרתא חשה לחץ מהעבודה שבהכנת ארוחה גדולה לכולם, ומשום כך פרצה לחדר וקראה: "נכון שאין זה הוגן שאחותי תשאיר לי את כל העבודה? אמור לה בבקשה שתבוא לעזור לי."

41 "מרתא, יקירתי," השיב לה האדון, "את דואגת לכל כך הרבה דברים. עליך לדאוג לדבר אחד בלבד. מרים בחרה בדבר האחד הזה אשר לא יילקח ממנה."