Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי מרקוס 9:1-50

1ישוע המשיך לדבר אל תלמידיו: ”אני אומר לכם, שאחדים מכם העומדים כאן היום יזכו לחיות ולראות את מלכות אלוהים באה בגבורה!“

2כעבור שישה ימים לקח ישוע את פטרוס, יעקב ויוחנן ועלה איתם על פסגת הר גבוה. רק ארבעתם היו שם.

לפתע זרחו פניו של ישוע בזוהר נפלא; 3בגדיו הבריקו והלבינו עד מאוד. 4והנה הופיעו אליהו הנביא ומשה רבנו והחלו לדבר עם ישוע.

5”רבי, כמה טוב שאנחנו כאן!“ קרא פטרוס. ”אנחנו ניבנה כאן שלוש סוכות לכבוד – לך, למשה ולאליהו!“

6פטרוס לא התכוון למעשה למה שאמר; הוא פשוט הרגיש צורך לומר משהו, כי התלמידים היו מבוהלים וחסרי מילים.

7בעודו מדבר סכך עליהם ענן, ומתוכו קרא קול: ”זהו בני האהוב, שמעו בקולו!“

8התלמידים הביטו סביבם וגילו שאליהו ומשה נעלמו, וישוע לבדו נותר עמם.

9כאשר ירדו מההר ישוע ציווה עליהם שלא יספרו לאיש את מה שראו, עד לאחר שיקום מן המתים. 10השלושה לא גילו את הדבר לאיש, אולם שוחחו על כך בינם לבין עצמם, ולעיתים קרובות תהו למה התכוון ישוע כשאמר שיקום מן המתים.

11התלמידים שאלו את ישוע מדוע הסופרים אומרים שאליהו הנביא צריך לבוא תחילה (לפני המשיח). 12‏-13ישוע השיב שאליהו באמת צריך לבוא קודם וישליט סדר בכל, ושלמעשה אליהו כבר בא ואותם האנשים נהגו בו באופן מחפיר – בדיוק כפי שניבאו הנביאים. ”למה אתם חושבים שהתכוונו הנביאים כשניבאו שהמשיח יסבול עינויים וחרפה?“ שאל.

14למרגלות ההר הם פגשו את תשעת התלמידים האחרים, מוקפים בקהל רב ומתווכחים עם כמה סופרים. 15הקהל הביט בישוע בכבוד ובהערצה, וכולם רצו לקבל את פניו.

16”על מה אתם מתווכחים?“ שאל ישוע.

17איש מהקהל השיב: ”רבי, הבאתי אליך את בני שתרפא אותו; נכנס בו שד המונע ממנו לדבר. 18בכל פעם שהשד תוקף את הילד הוא משליך אותו על הרצפה, והילד האומלל מזיל ריר מפיו, שיניו נוקשות וכוחותיו עוזבים אותו. ביקשתי מתלמידיך לגרש את השד, אך הם לא יכלו לעשות זאת.“

19”הו, דור חסר־אמונה,“ אמר ישוע, ”עד מתי יהיה עלי לסבול אתכם? הביאו אלי את הילד.“

20הם הביאו אליו את הילד, אך ברגע שראה השד את ישוע הוא תקף את הילד, הפיל אותו על הרצפה וריר נזל מפיו. 21”מתי החלו ההתקפות האלה?“ שאל ישוע.

”בהיותו ילד קטן“, השיב האב.

22”לעיתים קרובות מנסה השד לדחוף את הילד לתוך אש או לתוך מים, כדי להרוג אותו. אנא, רחם עלינו ועזור לנו, אם אתה יכול.“

23”אם אני יכול?“ אמר ישוע. ”אם אתה מאמין, הכול אפשרי ובר ביצוע!“

24”אני מאמין! אנא עזור לי וחזק את אמונתי!“ התחנן האב בבכי.

25כשראה ישוע שהקהל הולך ורב, נזף בשד ופקד: ”שד חרש ואילם, אני מצווה עליך לעזוב את הילד הזה ולא לשוב אליו לעולם!“ 26השד פרץ בצעקה מפחידה ושוב השליך את הילד על הרצפה. הילד התפתל על הרצפה עד שאפסו כוחותיו והשד יצא ממנו. הוא שכב ללא תנועה ונראה חיוור. ”הילד מת.“ עבר לחש בקהל. 27אולם ישוע אחז בידו ועזר לו לעמוד על רגליו, והילד הזדקף – בריא לגמרי. 28כאשר נשאר ישוע בבית עם תלמידיו לבדם, הם שאלו אותו: ”מדוע לא יכולנו אנחנו לגרש את השד?“

29”זהו מקרה מיוחד שדורש תפילה וצום“, השיב ישוע. 30‏-31הם עזבו את האזור ההוא ועברו דרך הגליל. ישוע לא סיפר לאיש על בואם, כי רצה לבלות זמן מה עם תלמידיו ולהכינם לקראת מה שעומד לקרות לו. ”בן־האדם עומד להימסר לידי אויביו“, פתח ישוע. ”הם יהרגו אותו, אולם לאחר שלושה ימים יקום לתחייה.“

32התלמידים לא הבינו למה התכוון, אך חששו לשאול אותו.

33כשהגיעו לכפר־נחום ונכנסו לבית מארחיהם שאל ישוע את תלמידיו: ”על מה התווכחתם בדרך?“

34הם התביישו לספר לו, משום שהתווכחו מי החשוב ביניהם. 35ישוע התיישב, קרא אליו את התלמידים ואמר: ”מי שרוצה להיות הראשון צריך להיות האחרון – עליו לשרת את כולם!“

36ישוע קרא אליו ילד קטן והציג אותו לפניהם. הוא חיבק את הילד והכריז: 37”כל המקבל ילד קטן כזה בשמי – כאילו מקבל אותי; וכל המקבל אותי – מקבל את אבי אשר שלח אותי.“

38יוחנן תלמידו פנה אליו ואמר: ”רבי, ראינו איש שמגרש שדים בשמך ואמרנו לו לחדול מכך, כי אין הוא שייך לקבוצתנו.“

39”אל תמנעו ממנו,“ אמר להם ישוע, ”כי מי שעושה דברים כאלה בשמי לא ידבר עלי רעות. 40כל מי שאינו נגדנו הוא לצידנו. 41מי שייתן לכם אפילו כוס מים בלבד, משום שאתם שלי, אני מבטיח לכם שיקבל את שכרו. 42אבל אוי למי שיגרום לילד המאמין בי לאבד את אמונתו! לאדם כזה מוטב שיקשרו אבן כבדה לצווארו ויטביעו אותו בים.

43‏-44”אם ידך גורמת לך לחטוא – קצץ אותה! מוטב לחיות עם יד אחת בלבד ולחיות חיי נצח, מאשר ללכת לגיהינום, אל האש שלא תכבה, עם שתי ידיים. 45אם רגלך גורמת לך לחטוא – כרות אותה! מוטב להיות קיטע ולחיות חיי נצח, מאשר להיות בעל שתי רגליים שמוליכות אותך לגיהינום. 46שם לא תמות התולעת (שתכרסם בהם), והאש לא תכבה לעולם.

47”אם עינך גורמת לך לחטוא – עקור אותה! מוטב להיכנס למלכות אלוהים עיוור למחצה, מאשר להישאר בעל שתי עיניים בגיהינום, 48מקום שבו התולעת לא תמות לעולם, והאש לא תכבה לעולם. 49‏-50כל אדם יומלח באש. המלח הוא טוב, אך אם הוא מאבד את מליחותו הוא חסר תועלת; כיצד תוכלו להשיב לו את הטעם? על כן שימרו על המלח הנמצא בקרבכם וחיו בשלום איש עם רעהו.“

King James Version

Mark 9:1-50

1And he said unto them, Verily I say unto you, That there be some of them that stand here, which shall not taste of death, till they have seen the kingdom of God come with power.

2¶ And after six days Jesus taketh with him Peter, and James, and John, and leadeth them up into an high mountain apart by themselves: and he was transfigured before them. 3And his raiment became shining, exceeding white as snow; so as no fuller on earth can white them. 4And there appeared unto them Elias with Moses: and they were talking with Jesus. 5And Peter answered and said to Jesus, Master, it is good for us to be here: and let us make three tabernacles; one for thee, and one for Moses, and one for Elias. 6For he wist not what to say; for they were sore afraid. 7And there was a cloud that overshadowed them: and a voice came out of the cloud, saying, This is my beloved Son: hear him. 8And suddenly, when they had looked round about, they saw no man any more, save Jesus only with themselves. 9And as they came down from the mountain, he charged them that they should tell no man what things they had seen, till the Son of man were risen from the dead. 10And they kept that saying with themselves, questioning one with another what the rising from the dead should mean.

11¶ And they asked him, saying, Why say the scribes that Elias must first come? 12And he answered and told them, Elias verily cometh first, and restoreth all things; and how it is written of the Son of man, that he must suffer many things, and be set at nought. 13But I say unto you, That Elias is indeed come, and they have done unto him whatsoever they listed, as it is written of him.

14¶ And when he came to his disciples, he saw a great multitude about them, and the scribes questioning with them. 15And straightway all the people, when they beheld him, were greatly amazed, and running to him saluted him. 16And he asked the scribes, What question ye with them? 17And one of the multitude answered and said, Master, I have brought unto thee my son, which hath a dumb spirit; 18And wheresoever he taketh him, he teareth him: and he foameth, and gnasheth with his teeth, and pineth away: and I spake to thy disciples that they should cast him out; and they could not. 19He answereth him, and saith, O faithless generation, how long shall I be with you? how long shall I suffer you? bring him unto me. 20And they brought him unto him: and when he saw him, straightway the spirit tare him; and he fell on the ground, and wallowed foaming. 21And he asked his father, How long is it ago since this came unto him? And he said, Of a child. 22And ofttimes it hath cast him into the fire, and into the waters, to destroy him: but if thou canst do any thing, have compassion on us, and help us. 23Jesus said unto him, If thou canst believe, all things are possible to him that believeth. 24And straightway the father of the child cried out, and said with tears, Lord, I believe; help thou mine unbelief. 25When Jesus saw that the people came running together, he rebuked the foul spirit, saying unto him, Thou dumb and deaf spirit, I charge thee, come out of him, and enter no more into him. 26And the spirit cried, and rent him sore, and came out of him: and he was as one dead; insomuch that many said, He is dead. 27But Jesus took him by the hand, and lifted him up; and he arose. 28And when he was come into the house, his disciples asked him privately, Why could not we cast him out? 29And he said unto them, This kind can come forth by nothing, but by prayer and fasting.

30¶ And they departed thence, and passed through Galilee; and he would not that any man should know it. 31For he taught his disciples, and said unto them, The Son of man is delivered into the hands of men, and they shall kill him; and after that he is killed, he shall rise the third day. 32But they understood not that saying, and were afraid to ask him.

33¶ And he came to Capernaum: and being in the house he asked them, What was it that ye disputed among yourselves by the way? 34But they held their peace: for by the way they had disputed among themselves, who should be the greatest. 35And he sat down, and called the twelve, and saith unto them, If any man desire to be first, the same shall be last of all, and servant of all. 36And he took a child, and set him in the midst of them: and when he had taken him in his arms, he said unto them, 37Whosoever shall receive one of such children in my name, receiveth me: and whosoever shall receive me, receiveth not me, but him that sent me.

38¶ And John answered him, saying, Master, we saw one casting out devils in thy name, and he followeth not us: and we forbad him, because he followeth not us. 39But Jesus said, Forbid him not: for there is no man which shall do a miracle in my name, that can lightly speak evil of me. 40For he that is not against us is on our part. 41For whosoever shall give you a cup of water to drink in my name, because ye belong to Christ, verily I say unto you, he shall not lose his reward. 42And whosoever shall offend one of these little ones that believe in me, it is better for him that a millstone were hanged about his neck, and he were cast into the sea. 43And if thy hand offend thee, cut it off: it is better for thee to enter into life maimed, than having two hands to go into hell, into the fire that never shall be quenched: 44Where their worm dieth not, and the fire is not quenched. 45And if thy foot offend thee, cut it off: it is better for thee to enter halt into life, than having two feet to be cast into hell, into the fire that never shall be quenched: 46Where their worm dieth not, and the fire is not quenched. 47And if thine eye offend thee, pluck it out: it is better for thee to enter into the kingdom of God with one eye, than having two eyes to be cast into hell fire: 48Where their worm dieth not, and the fire is not quenched. 49For every one shall be salted with fire, and every sacrifice shall be salted with salt. 50Salt is good: but if the salt have lost his saltness, wherewith will ye season it? Have salt in yourselves, and have peace one with another.