Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי מרקוס 3:1-35

1ישוע חזר לבית־הכנסת בכפר־נחום וראה שם איש שידו משותקת. 2מאחר שהיום היה שבת, רצו מתנגדיו של ישוע לראות אם ירפא את האיש. הם החליטו שאם ישוע ירפא את האיש, יאסרו אותו.

3ישוע אמר לבעל היד המשותקת: ”בוא ועמוד לפני כולם.“ 4לאחר מכן הוא פנה אל הזוממים נגדו ושאל: ”על־פי התורה האם עלינו לעשות בשבת מעשים טובים, או מעשים רעים? האם עלינו להציל נפשות בשבת, או לאבד אותן?“ לא הייתה תשובה בפיהם. 5ישוע הביט בהם בכעס וצער, בגלל לב האבן שלהם, ואז פקד על האיש החולה: ”הושט את ידך.“ האיש הושיט את ידו והיא נרפאה כליל.

6הפרושים מיהרו להתייעץ עם אנשי הורדוס כיצד להיפטר מישוע.

7‏-8ישוע ותלמידיו עזבו את בית־הכנסת והלכו לשפת הים. הקהל הרב שהלך אחריהם בא כמעט מכל קצות הארץ: מהגליל, מיהודה, מירושלים, מאדום, מעבר הירדן ואפילו מאזור צור וצידון. כל האנשים האלה הלכו אחרי ישוע מפני ששמעו על הנסים והנפלאות שחולל, וכמובן שרצו לראות אותו במו עיניהם.

9ישוע ביקש מתלמידיו להכין לו סירה, כדי שאם ינסה הקהל להידחק אליו ויאלץ אותו להיכנס למים, יוכל לעלות על הסירה. 10באותו יום הוא ריפא חולים רבים מאוד, וכתוצאה מכך הלכו והתרבו החולים שנהרו אליו מכל עבר, וכל אחד ניסה לגעת בו כדי להירפא.

11כאשר נגעו אנשים אחוזי־שדים בישוע, הם נפלו לפניו וצעקו: ”אתה הוא בן־האלוהים!“ 12אולם ישוע ציווה עליהם לשתוק ולא לגלות את זהותו. 13ישוע עלה על אחד ההרים והזמין אליו אנשים מסוימים מבין הקהל. 14‏-15הוא בחר שנים־עשר איש שיהיו מלוויו הקבועים ושילכו ללמד את העם, ונתן להם סמכות לרפא חולים ולגרש שדים.

16‏-19אלה שמות השנים־עשר שישוע בחר:

שמעון כֵּיפָא (שישוע כינה אותו ”פטרוס“),

יעקב ויוחנן בני־זבדי (שישוע כינה ”בני־רעם“),

‎אַנְדְּרֵי,

פיליפוס,

בר־תלמי,

מתי,

תומא,

יעקב בן־חלפי,

תדי,

שמעון (מחבורת הקנאים)

ויהודה איש קריות (אשר מאוחר יותר הסגיר את ישוע).

20כאשר חזר ישוע לבית מארחיו, שוב המתין לו קהל שמילא את כל הבית, כך שישוע ותלמידיו לא יכלו להפסיק ולאכול. 21כשנודע לבני משפחתו על כך, הם באו לקחתו לביתם. ”הוא יצא מדעתו!“ קראו. 22מורי הלכה מירושלים באו לשם ואמרו: ”אתם יודעים מדוע הוא יכול לגרש שדים? מפני שבעל־זבול, שר השדים, שוכן בתוכו!“

23ישוע קיבץ אותם סביבו ודיבר אליהם במשלים. ”כיצד יכול השטן לגרש את השטן?“ שאל. 24ממלכה מפולגת לא תחזיק מעמד ותתמוטט. 25משפחה שיש בה חילוקי דעות ופילוגים – תיהרס. 26אם השטן נלחם נגד עצמו, מה יוכל להשיג? 27איש אינו יכול לשדוד את מלכות השטן לפני שיכבול אותו תחילה. לאחר שיכבול את השטן, יוכל לשדוד את רכושו.

28”אני מזהיר אתכם,“ המשיך ישוע, ”כל החטאים וגידופים ייסלחו לבני אדם. 29רק חטא אחד לעולם לא ייסלח – גידוף רוח הקודש.“

30ישוע מצא לנכון להזהיר אותם, שכן טענו שהוא חולל נסים בכוחו של השטן (במקום שיודו שהוא חולל נסים בכוחו של רוח הקודש).

31‏-32בינתיים באו אמו ואחיו של ישוע אל הבית שבו לימד. הם שלחו מישהו לקרוא לישוע החוצה, כי רצו לדבר איתו. ”אמך ואחיך מחכים לך בחוץ; הם רוצים לדבר אתך“, אמר לו מישהו.

33”מי היא אמי?“ ”מי הם אחי?“ קרא ישוע. 34הוא הביט באנשים סביבו והכריז: ”הנה אמי ואחי! 35כל השומע בקול אלוהים הוא אחי, אחותי ואמי.“

La Bible du Semeur

Marc 3:1-35

(Mt 12.9-14 ; Lc 6.6-11)

1Jésus entra de nouveau dans la synagogue. Il s’y trouvait un homme avec la main paralysée. 2On le surveillait attentivement pour voir s’il le guérirait un jour de sabbat : ils voulaient ainsi pouvoir l’accuser.

3Jésus dit à l’homme à la main infirme : Lève-toi et mets-toi là, au milieu.

4Puis il demanda aux autres : Est-il permis, le jour du sabbat, de faire du bien, ou de faire du mal ? A-t-on le droit de sauver une vie ou faut-il la laisser se détruire ?

Mais personne ne dit mot.

5Jésus promena sur eux un regard indigné. Profondément attristé par la dureté de leur cœur, il dit à l’homme : Etends la main !

Il la tendit et elle fut guérie. 6Aussitôt, les pharisiens sortirent de la synagogue et allèrent se concerter avec des membres du parti d’Hérode sur les moyens de faire mourir Jésus.

Jésus parmi la foule

7Jésus se retira du côté du lac avec ses disciples. Une foule immense le suivait : elle était venue de la Galilée, 8de la Judée, de Jérusalem, de l’Idumée3.8 l’Idumée: région située au sud de la Judée., des territoires de l’autre côté du Jourdain ainsi que de la région de Tyr et de Sidon. Ces gens venaient à lui car ils avaient appris tout ce qu’il faisait. 9Il demanda alors à ses disciples de tenir un bateau à sa disposition pour éviter d’être écrasé par la foule. 10En effet, comme il guérissait beaucoup de gens, tous les malades se précipitaient vers lui pour le toucher.

11Lorsque des gens qui étaient sous l’emprise d’esprits mauvais le voyaient, ils se prosternaient devant lui et s’écriaient : Tu es le Fils de Dieu.

12Mais il leur défendait absolument de faire savoir qui il était.

Le choix des apôtres

(Mt 10.1-4 ; Lc 6.12-16)

13Plus tard, il monta sur une colline avoisinante et appela ceux qu’il voulait, et ils vinrent à lui. 14Il désigna ainsi douze hommes [qu’il nomma apôtres]3.14 qu’il nomma apôtres: ces mots sont absents de plusieurs manuscrits. et qui devaient être constamment avec lui ; 15il les envoya annoncer l’Evangile avec le pouvoir de chasser les démons. 16Voici les noms des Douze qu’il désigna3.16 qu’il désigna: ces mots sont absents de plusieurs manuscrits. : Simon, auquel Jésus donna le nom de Pierre, 17Jacques, fils de Zébédée et Jean son frère auxquels il donna le nom de Boanergès, ce qui signifie « fils du tonnerre », 18André, Philippe, Barthélemy, Matthieu, Thomas, Jacques, fils d’Alphée, Thaddée, Simon le Zélé3.18 Voir note Mt 10.4., 19et Judas Iscariot, celui qui le trahit.

Jésus : Dieu ou Satan ?

(Mt 12.22-32 ; Lc 11.15-23 ; 12.10)

20Jésus alla à la maison et, de nouveau, la foule s’y pressa au point que lui et ses disciples n’arrivaient même plus à manger. 21Quand les membres de sa famille l’apprirent, ils vinrent pour le ramener de force avec eux. Ils disaient en effet : « Il est devenu fou. » 22Les spécialistes de la Loi qui étaient venus de Jérusalem disaient : Il est sous l’emprise de Béelzébul3.22 Béelzébul: voir note Mt 10.25. ; c’est par le pouvoir du chef des démons qu’il chasse les démons.

23Alors Jésus les appela et leur parla en paraboles : Comment Satan peut-il chasser Satan ? 24Un royaume déchiré par la guerre civile ne peut pas subsister. 25Si une famille est divisée, cette famille ne peut pas subsister. 26Si donc Satan se bat contre lui-même, s’il est en conflit avec lui-même, il ne peut plus subsister, c’en est fini de lui. 27En fait, personne ne peut pénétrer dans la maison d’un homme fort pour s’emparer de ses biens sans avoir d’abord ligoté cet homme fort : c’est alors qu’il pillera sa maison.

28Vraiment, je vous avertis : tout sera pardonné aux hommes, leurs péchés et les blasphèmes qu’ils auront prononcés. 29Mais si quelqu’un blasphème contre l’Esprit Saint, il ne lui sera jamais pardonné : il portera éternellement la charge de ce péché.

30Jésus leur parla ainsi parce qu’ils disaient : « Il est sous l’emprise d’un esprit mauvais. »

La vraie famille de Jésus

(Mt 12.46-50 ; Lc 8.19-21)

31La mère et les frères de Jésus arrivèrent. Ils se tinrent dehors et envoyèrent quelqu’un l’appeler.

32Beaucoup de monde était assis autour de lui. On vint lui dire : Ta mère, tes frères et tes sœurs3.32 Plusieurs manuscrits n’ont pas tes sœurs. sont dehors et te cherchent.

33Il répondit : Qui sont ma mère et mes frères ?

34Et, promenant les regards sur ceux qui étaient assis en cercle autour de lui, il dit : Voici ma mère et mes frères, 35car celui qui fait la volonté de Dieu, celui-là est pour moi un frère, une sœur, ou une mère.