Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי יוחנן 18:1-40

1ישוע סיים את דבריו ועזב את המקום עם תלמידיו. הם חצו את נחל קדרון ונכנסו אל חורשת עצי־זית. 2יהודה, התלמיד שבגד בישוע, הכיר היטב את המקום, כי ישוע נפגש שם עם תלמידיו פעמים רבות.

3ראשי הכוהנים והפרושים העמידו לרשות יהודה קבוצה של חיילים ושוטרים מצוידים בלפידים ובכלי נשק, והם הלכו אל אותה החורשה.

4ישוע ידע היטב מה עומד לקרות לו. הוא צעד קדימה ושאל: ”את מי אתם מחפשים?“

5”את ישוע מנצרת“, השיבו לו.

”אני הוא“, אמר ישוע. גם יהודה המסגיר אותו היה שם. 6לשמע מילים אלה הם נסוגו ונפלו על הארץ.

7ישוע חזר על שאלתו: ”את מי אתם מחפשים?“

”את ישוע מנצרת“, השיבו בשנית.

8”אמרתי לכם, אני הוא“, אמר ישוע. ”אם אותי אתם מחפשים, עיזבו את החבורה הזאת והניחו להם ללכת.“ 9ישוע אמר זאת כדי לקיים את הנבואה שניבא: ”מכל אלה שנתת לי לא אבד אף אחד!“

10לפתע שלף שמעון פטרוס את חרבו וקיצץ את אוזנו הימנית של מלכוס, עבד הכהן הגדול.

11”השב את החרב לנדן!“ פקד עליו ישוע. ”הרי עלי לשתות את הכוס שנתן לי אבי.“

12החיילים, השוטרים ומפקדם תפסו את ישוע, קשרו את ידיו, 13הוליכו אותו תחילה אל חנן – חותנו של קייפא שהיה הכהן הגדול באותה שנה. 14היה זה אותו קייפא שיעץ ליהודים: ”מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד.“ 15שמעון פטרוס ותלמיד אחר הלכו במרחק מה אחרי ישוע. התלמיד האחר היה מוכר לכהן הגדול, ולכן הורשה להיכנס אל החצר יחד עם ישוע, 16ואילו פטרוס נאלץ להישאר מעבר לגדר. התלמיד האחר ניגש אל השוערת וביקש ממנה להכניס את פטרוס.

17”הלא גם אתה תלמידו של האיש הזה!“ קראה השוערת לעבר פטרוס. ”מה פתאום?“ הכחיש פטרוס.

18החיילים והמשרתים התחממו לאש מדורה שהדליקו, כי היה קר. פטרוס הצטרף אליהם כדי להתחמם מעט.

19בתוך הבית החל הכהן הגדול לחקור את ישוע על תלמידיו ועל מה שלימד אותם.

20”כל מה שהיה לי לומר אמרתי בציבור, באוזני המנהיגים והעם. תמיד לימדתי בבתי־הכנסת או בבית־המקדש, וכולם יודעים מה שלימדתי“, השיב ישוע. 21”אל תשאל אותי, אלא את שומעי, הם יודעים את מה שאמרתי.“ 22אחד המשרתים שעמד שם הכה את ישוע על פניו. ”ככה אתה מתחצף לכהן הגדול?“ שאל בזעם.

23”אם אני משקר הוכח זאת.“ השיב ישוע. ”אולם אם אני אומר את האמת, מדוע אתה מכה אותי?“

24חנן שלח את ישוע, אסור באזיקים, אל קייפא הכהן הגדול. 25בינתיים המשיך שמעון פטרוס להתחמם לאש המדורה, ושוב נשאל: ”הרי גם אתה אחד מתלמידיו של ישוע, לא כן?“

”לא, מה פתאום?“ הכחיש פטרוס.

26אך אחד מעבדי הכהן הגדול, קרובו של מלכוס (זה שפטרוס קיצץ את אוזנו), קרא: ”אולם ראיתי אותך בחורשה יחד עם ישוע!“

27פטרוס המשיך להכחיש את הדבר, ולפתע קרא התרנגול.

28בבוקר השכם הובילו את ישוע מביתו של קייפא לבית־המשפט. אך הם לא נכנסו פנימה מחשש חמץ – הם רצו להישאר כשרים לאכילת סעודת הפסח. 29על כן יצא אליהם פילטוס ושאל: ”במה אתם מאשימים את האיש?“

30”אלמלא עשה דבר רע, לא היינו אוסרים אותו!“ השיבו.

31”אם כן, שפטו אותו בעצמכם לפי חוקי תורתכם“, אמר פילטוס.

”אבל החוק אינו מתיר לנו עונש מוות“, השיבו היהודים. 32בזאת מלאו את מה שישוע ניבא באשר לצורת מותו.

33פילטוס שב לבית המשפט וקרא אליו את ישוע. ”האם אתה מלך היהודים?“ שאל.

34”האם אלה המילים שלך או של האחרים?“ השיב ישוע בשאלה.

35”האם אני יהודי?“ שאל פילטוס. ”בני־עמך וראשי הכוהנים הסגירו אותך. מה עשית?“

36”אילו הייתה מלכותי מהעולם הזה, היו משרתי נלחמים לצדי ומונעים את מאסרי על־ידי ראשי היהודים. אולם בעת הזאת מלכותי אינה מהעולם הזה“, אמר ישוע.

37”אם כן, אתה בכל זאת מלך?“ תמה פילטוס.

”כן,“ השיב ישוע, ”משימתי היא להביא את האמת לעולם; לשם כך נולדתי ובאתי לעולם, וכל אוהבי האמת ישמעו לקולי.“

38”מהי האמת?“ שאל פילטוס ויצא החוצה אל היהודים. ”האיש חף מפשע ולא עשה כל רע!“ קרא פילטוס. 39”בכל שנה בחג הפסח אני מוציא לחופשי אסיר אחד. אתם רוצים שאשחרר את מלך היהודים?“

40”לא!“ קראו. ”אל תשחרר אותו; שחרר את בר־אבא!“ בר־אבא היה שותף למרד.

La Parola è Vita

Giovanni 18:1-40

1Dopo aver detto queste cose, Gesù attraversò il torrente Cèdron e, insieme con i discepoli, entrò in un orto dʼulivi. 2Giuda, il traditore, conosceva bene quel posto, perché Gesù vi era andato spesso con i discepoli.

3I capi sacerdoti e i Farisei avevano dato a Giuda un drappello di soldati di scorta. Tutti insieme entrarono nellʼorto degli ulivi con armi, torce e lanterne.

4-5Allora, Gesù, che sapeva perfettamente tutto ciò che doveva accadere, si fece avanti e domandò: «Chi cercate?»

«Gesù di Nazaret», risposero. «Sono io», disse Gesù. 6A queste parole tutti indietreggiarono e caddero a terra.

7Di nuovo Gesù domandò: «Chi cercate?»

E quelli: «Gesù di Nazaret».

8«Ve lʼho già detto che sono io!» disse Gesù. «Se cercate me, lasciate andare questi altri». 9Sʼadempiva così la profezia fatta da Gesù: «Di quelli che mi hai dato, non ne ho perduto nessuno».

10Allora Simon Pietro sfoderò una spada e mozzò di netto lʼorecchio destro di Malco, servo del sommo sacerdote.

11Ma Gesù disse a Pietro: «Metti via quella spada! Bisogna che beva il calice che mio Padre mi ha dato».

12Allora i soldati, il capitano e le guardie, presero Gesù e lo legarono. 13Prima lo portarono da Anna, suocero di Caifa, che era in carica di sommo sacerdote quellʼanno. 14Caifa era quello che aveva detto agli altri capi giudei: «È meglio che sia un uomo solo a morire per il popolo». 15Intanto Simon Pietro seguiva Gesù da lontano, insieme con un altro discepolo, che conosceva il sommo sacerdote. Questʼaltro discepolo riuscì ad entrare con Gesù nel cortile del palazzo del sommo sacerdote; 16Pietro, invece, rimase fuori dal cancello. Allora lʼaltro discepolo parlò alla portinaia, e così anche Pietro poté entrare. 17La donna però chiese a Pietro: «Non sei anche tu un discepolo di Gesù?»

«No», rispose lui.

18Intanto i servi e le guardie avevano acceso un fuoco e se ne stavano lì attorno a scaldarsi, perché faceva freddo. Anche Pietro si mise lì in piedi con loro, vicino al fuoco.

19Intanto, il sommo sacerdote incominciò ad interrogare Gesù; gli faceva domande sui suoi discepoli e su ciò che insegnava.

20Gesù rispose: «Dappertutto sanno di che cosa ho parlato, perché ho sempre insegnato nelle sinagoghe e nel tempio, dove si riuniscono tutti i Giudei. Non ho mai detto nulla in privato, che non avessi già detto in pubblico. 21Perché interroghi me? Chiedi, invece, a quelli che mi hanno ascoltato. Ce ne sono alcuni anche qui, e sanno bene che cosa ho detto!»

22Non aveva finito di parlare che uno dei soldati presenti lo colpì con uno schiaffo: «È questo il modo di rispondere al sommo sacerdote?» urlò.

23«Se ho detto qualcosa di male, dimostralo!» rispose Gesù. «Se invece ho detto la verità, perché mi colpisci?»

24Allora Anna mandò Gesù, sempre legato, dal sommo sacerdote Caifa. 25Simon Pietro, intanto, era ancora vicino al fuoco. Ad un certo punto gli chiesero di nuovo: «Ma non sei anche tu uno dei suoi discepoli?»

«Neanche per sogno!» rispose Pietro.

26Ma uno dei servi del sommo sacerdote, parente di quellʼuomo a cui Pietro aveva tagliato lʼorecchio, gli disse: «Mi pare dʼaverti visto con Gesù nellʼorto degli Ulivi…»

27Di nuovo Pietro negò. In quel momento un gallo cantò.

28Lʼinterrogatorio di Gesù alla presenza di Caifa terminò alle prime ore del mattino. Dopo, lo portarono al Pretorio, il palazzo del governatore romano. I suoi accusatori non vollero entrare; per non contaminarsi, dicevano, altrimenti non avrebbero potuto mangiare lʼagnello di Pasqua. 29Così, il governatore Pilato uscì e chiese loro: «Qual è lʼaccusa contro questʼuomo? Di che cosa lʼincolpate?»

30«Non lʼavremmo arrestato, se non era un criminale!» risposero gli altri risentiti.

31«Allora portatevelo via e giudicatelo voi, secondo le vostre leggi!» rispose Pilato.

«Ma… vogliamo che sia condannato a morte», replicarono, «e per farlo ci vuole il tuo consenso».

32Così si avveravano le parole di Gesù, che aveva predetto in che modo sarebbe stato ucciso.

33Allora Pilato rientrò nel palazzo e chiamò Gesù: «Sei tu il re dei Giudei?» gli chiese.

34«Me lo chiedi tu, di tua iniziativa, o te lo hanno detto gli altri di me?» chiese a sua volta Gesù.

35«Sono, forse, un Giudeo?» ribatté Pilato. «È stata la tua gente e i capi sacerdoti a portarti qui. Perché? Che cosa hai fatto?»

36Allora Gesù rispose: «Io non sono un re di questo mondo. Se lo fossi, le mie guardie avrebbero già combattuto, per non farmi arrestare dai capi giudei. Ma il mio regno non è di questa terra!»

37«Allora, tu sei un re?» disse Pilato.

«Sì», rispose Gesù. «Sono nato per questo. Sono venuto per portare la verità al mondo, e tutti quelli che amano la verità sono miei seguaci».

38«Ma che cosʼè la verità?!» esclamò Pilato. Poi uscì di nuovo e disse al popolo: «Questʼuomo non ha fatto nulla di male. 39Siccome, ogni anno, in occasione della Pasqua, è vostra abitudine chiedermi il rilascio di un condannato, che ne direste se vi liberassi il re dei Giudei?»

40Ma tutti gridarono: «No! Non liberare lui, vogliamo Barabba!» Barabba era un brigante.