La Bible du Semeur

Marc 16:1-20

Jésus est ressuscité !

(Mt 28.1-8 ; Lc 24.1-11 ; Jn 20.1-2)

1Quand le sabbat fut passé, Marie de Magdala, Marie mère de Jacques, et Salomé achetèrent des huiles aromatiques pour aller embaumer le corps de Jésus. 2Il était encore très tôt, le dimanche matin, lorsqu’elles arrivèrent au tombeau. Le soleil se levait. 3En chemin, elles s’étaient demandé les unes aux autres : Qui nous roulera la pierre qui ferme l’entrée du tombeau ?

4Or, en levant les yeux, elles s’aperçurent que la pierre avait été roulée sur le côté, et c’était un bloc énorme.

5Elles pénétrèrent dans le caveau et virent, assis du côté droit, un jeune homme vêtu d’une robe blanche. Elles furent saisies de frayeur.

6Mais le jeune homme leur dit : N’ayez pas peur ! Vous cherchez Jésus de Nazareth, celui qui a été crucifié ? Il est ressuscité, il n’est plus ici. Voyez l’endroit où on l’avait déposé. 7Et maintenant, allez annoncer à ses disciples, et aussi à Pierre, qu’il vous précède en Galilée ; c’est là que vous le verrez, comme il vous l’a dit.

8Elles se précipitèrent hors du tombeau et s’enfuirent, toutes tremblantes et bouleversées. Elles ne dirent rien à personne, tant elles étaient effrayées.

Jésus apparaît aux disciples

[9Jésus, étant ressuscité le dimanche matin, apparut d’abord à Marie de Magdala dont il avait chassé sept démons. 10Celle-ci alla porter la nouvelle à ceux qui avaient accompagné Jésus : ils étaient plongés dans la tristesse et en larmes. 11Mais eux, en l’entendant dire qu’il était vivant et qu’il lui était apparu, ne la crurent pas.

12Après cela, alors que deux d’entre eux faisaient route pour se rendre à la campagne, il leur apparut sous un autre aspect. 13Ils revinrent à Jérusalem et annoncèrent la nouvelle aux autres ; mais ils ne les crurent pas eux non plus.

14Plus tard, il se montra aux Onze pendant qu’ils étaient à table ; il leur reprocha leur incrédulité et leur aveuglement parce qu’ils n’avaient pas cru ceux qui l’avaient vu ressuscité. 15Et il leur dit : Allez dans le monde entier, proclamez l’Evangile à tous les hommes. 16Celui qui croira et sera baptisé sera sauvé, mais celui qui ne croira pas sera condamné. 17Voici les signes miraculeux qui accompagneront ceux qui auront cru : en mon nom, ils chasseront des démons, ils parleront des langues nouvelles, 18ils saisiront des serpents venimeux, ou s’il leur arrive de boire un poison mortel, cela ne leur causera aucun mal. Ils imposeront les mains à des malades et ceux-ci seront guéris.

Jésus enlevé au ciel

19Après leur avoir ainsi parlé, le Seigneur Jésus fut enlevé au ciel et s’assit à la droite de Dieu. 20Quant à eux, ils s’en allèrent proclamer la Parole de Dieu en tout lieu. Le Seigneur travaillait avec eux et confirmait leur prédication par les signes miraculeux qui l’accompagnaient16.20 Plusieurs manuscrits, et des meilleurs, ne contiennent pas les v. 9-20. Certains ont une version plus courte de la fin de l’évangile : Mais elles firent aux compagnons de Pierre un bref récit de tout ce qui leur avait été annoncé. Ensuite Jésus lui-même fit porter par eux, de l’Orient à l’Occident, le message sacré et incorruptible du salut éternel..]

Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי מרקוס 16:1-20

1במוצאי שבת הלכו מרים המגדלית, שלומית ומרים (אמו של יעקב) לקנות בשמים ומרקחות כדי למשוח את גופתו של ישוע. 2ביום ראשון השכם בבוקר הן הלכו לקבר, 3ובדרך שאלו את עצמן: ”מי יזיז לנו את האבן מפתח הקבר?“

4אולם כשהגיעו אל הקבר גילו להפתעתן הרבה שמישהו הזיז את האבן הכבדה והקבר פתוח. 5הנשים נכנסו פנימה וראו בחור צעיר לבוש כולו לבן יושב בצד ימין. הנשים נחרדו.

6”אל תתפלאו כל כך“, אמר המלאך. ”האם אינכן מחפשות את ישוע מנצרת שנצלב? הוא איננו כאן, הוא קם לתחייה! הנה, כאן הייתה גופתו. 7לכו למסור את ההודעה הזאת לתלמידים, במיוחד לפטרוס:

” ’ישוע הולך לפניכם לגליל. אתם תראו אותו שם ממש כפי שאמר לכם לפני מותו‘.“

8הנשים ברחו משם כל עוד רוחן בהן, מבוהלות ומפוחדות מכדי למסור את ההודעה.

9כאשר קם ישוע לתחייה ביום ראשון השכם בבוקר, פגש תחילה את מרים המגדלית שממנה גירש שבעה שדים. 10‏-11מרים הלכה אל התלמידים ומצאה אותם מתאבלים ובוכים.

”ישוע חי!“ קראה בהתרגשות. ”ראיתי אותו“ אך אף אחד לא האמין לה.

12לאחר מכן נגלה ישוע לשני תלמידים שהלכו בדרך מירושלים לכיוון השדות. השניים לא הכירו אותו בהתחלה, משום שהמראה שלו השתנה במידת מה. 13לבסוף, כאשר הבינו מי הוא, מיהרו לירושלים וסיפרו לאחרים, אך איש לא האמין להם.

14מאוחר יותר נגלה ישוע לאחד־עשר התלמידים בשעת הארוחה. הוא הוכיח אותם על חוסר אמונתם, ועל העקשנות שלהם לא להאמין לעדים שסיפרו כי ראו את ישוע קם לתחייה.

15לאחר מכן הוא ציווה עליהם: ”לכו אל כל העולם להכריז על הבשורה לכל אדם. 16מי שיאמין וייטבל ייוושע; מי שיסרב להאמין יואשם בעיני אלוהים.

17”למאמינים בשמי אתן סמכות לגרש שדים; הם ידברו בלשונות חדשות; 18הם אף יוכלו להחזיק נחשים בידיהם ולא יקרה להם דבר; הם יוכלו לסמוך את ידיהם על אנשים חולים ולרפא אותם.“

19וכאשר סיים האדון ישוע לדבר אליהם, הוא נלקח לשמים לשבת לימין האלוהים.

20התלמידים הלכו לכל מקום והכריזו את הבשורה. האדון חיזק ועודד אותם, וחולל באמצעותם ניסים ונפלאות אשר אישרו וחיזקו את עדותם.