Slovo na cestu

Římanům 7:1-25

Neslužme liteře zákona, ale živému Kristu

1Milí, bratři, vy se přece dobře vyznáte v zákoně, a tak víte, že se vztahuje pouze na živého člověka. 2Podle zákona je například žena vázána věrností svému muži jen potud, dokud její muž žije. 3Jestliže však manžel zemřel, závazek tím pro ženu skončil; když se tedy provdá za jiného, nikdo ji nemůže obžalovat z mnohomužství. 4Tak i vaše podřízenost zákonu Kristovou smrtí skončila a vy teď náležíte jinému Pánu, totiž vzkříšenému Kristu, aby z vás měl užitek Bůh. 5Dokud jsme si žili po svém, ovládal nás hlad po zakázaném ovoci, touha po tom, co zákon zakazuje; tím jsme si vysloužili smrt. 6Když jsme však s Kristem obrazně zemřeli, unikli jsme moci zákona. Nad naším nynějším životem už není nejvyšší autoritou mrtvá litera zákona, nýbrž Duch živého Krista.

Zákon sám neuschopňuje k bezhříšnému životu

7Tím však nechceme říci, že zákon není dobrý. Vždyť právě zákon nám říká, co je hřích. Kdyby zákon nezakazoval touhu po cizím vlastnictví, ani bych nevěděl, že je to něco špatného. 8Na druhé straně však zákon také ukazuje, že existuje i zakázané ovoce, když říká: Nepožádáš. Tím podněcuje k silnější touze po zakázaném ovoci. A tak vidíme, že kdyby tu nebyl zákon, nebyl by tu ani hřích. 9Příchodem zákona do mého života hřích začal existovat 10-11a s hříchem přišla smrt. A tak se ukázalo, že Boží příkaz, který měl můj život chránit, způsobil vlastně jeho zkázu. Jakmile jsem chtěl jednat nezávisle na Bohu, byl ortel smrti zpečetěn. 12-13Nuže, byla to tedy ta dobrá a správná Boží přikázání, která zapříčinila moji smrt? Nikoliv ona, nýbrž neposlušnost, pýcha mého „já“ přivolala na mou hlavu prostřednictvím dobrých přikázání rozsudek smrti a tím se odhalila jako skutečný nepřítel života. 14Zákon, jak víme, pochází od Boha. My jsme však slabí lidé, jako otroci prodaní hříchu. 15I když víme, co je dobré a správné, a chceme se tím řídit, vyzní naše snaha často v pravý opak. 16Třebaže dobrou vůli máme, neumíme ji proměnit v čin. 17Jako by v nás jednal kdosi jiný proti našemu lepšímu přesvědčení, takže Boží vůli neustále přestupujeme, ačkoliv ji rozumem schvalujeme. Čemu to nasvědčuje? 18-23Ukazuje to, že uvnitř jsme ovládáni zákonem zla, který i naše nejlepší úmysly dovede převrátit ve špatné jednání. Na jedné straně tedy rozumem chceme sloužit Bohu a dobru, na druhé straně neustále podléháme zlu. 24Jak ubozí jsme my lidé! Což neexistuje vysvobození z tohoto nešťastného otroctví? 25Díky Bohu existuje. Je tu cesta, kterou nám otevřel Ježíš Kristus.

Habrit Hakhadasha/Haderekh

אגרת פולוס השליח אל-הרומיים 7:1-25

1אחי, אלה מכם המכירים את התורה יודעים כי לאחר שאדם מת, התורה אינה שולטת בו יותר. 2למשל: כאשר אישה נישאת לאיש, התורה קושרת אותה אל בעלה כל ימי חייו, אך אם הבעל מת, האישה אינה קשורה אליו יותר 3ומותר לה להינשא שנית. אם היא תינשא שנית כל זמן שבעלה חי, היא תיחשב לנואפת.

4באופן דומה, אחי, מותו של המשיח על הצלב המית אתכם לגבי טענות התורה, ואתם חופשיים להשתייך לאחר – למשיח שקם לתחייה מן המתים – כדי שנעשה פרי לאלוהים.

5כאשר היינו עדיין משועבדים לטבע הישן והחוטא שלנו, עוררה בנו התורה את תשוקותינו ותאוותינו, ועשינו את אשר ציווה עלינו אלוהים לא לעשות. כך הצמיחו מעשינו הרעים פרי הגורם למוות. 6אולם עתה, לאחר שמתנו לגבי כל מה שכבל ושיעבד אותנו, אנו משוחררים מהתורה, כדי שנוכל לשרת את אלוהים בדרך חדשה: בדרך של רוח הקודש, ולא בדרך הישנה לפי הכתוב.

7האם אני מנסה לומר שתורת אלוהים היא חטא? חס וחלילה! התורה עצמה אינה בגדר חטא, אבל היא גילתה לי את חטאי. לדוגמה: לעולם לא הייתי מודה בחטא החמדה והתאווה שבלבי אלמלא אמרה התורה: ”לא תחמוד!“ 8החטא ניצל את הדיבר ”לא תחמוד“ כדי להזכיר לי שתשוקות אלה אסורות, ובכך הוא למעשה עורר וגירה תשוקות ודחפים אסורים שהיו כלואים בתוכי. רק במקום שבו אין תורה ואין חוקים, אין חטא.

9פעם כלל לא הייתה בי תודעת החטא. אולם כשנפקחו עיני והתחלתי להבין את מצוות ה׳, החל החטא לפעול בי ולפתות אותי להפר את מצוות ה׳, והתורה דנה אותי למוות. 10כך הדיבר שניתן כדי ללמדני את דרך החיים, גרם לי מוות. 11כי החטא, שניצל לרעה את הדיבר, רימה והמית אותי. 12אף־על־פי־כן אין ספק שהתורה עצמה היא קדושה, וכן גם הדיברות.

13אולם כיצד יכולה התורה להיות קדושה? האם לא התורה הקדושה היא שהמיתה אותי? ודאי שלא! החטא ניצל לרעה את הטוב כדי להביא למותי. מכאן יכולים אתם לראות עד כמה ערמומי ומסוכן הוא החטא, שכן הוא מנצל את התורה הטובה והקדושה של אלוהים למטרותיו הנאלחות.

14אם כן, התורה עצמה טובה – הבעיה היא בי, משום שאני מכור לחטא השולט בי.

15אינני מבין את התנהגותי: אני באמת רוצה לעשות את הטוב, אך איני יכול. לעומת זאת אני עושה את מה שאיני רוצה לעשות – אני עושה את מה שאני שונא! 16אני יודע היטב שאני עושה את הרע, וייסורי המצפון שלי מוכיחים שאני מסכים למעשה עם התורה שהפרתי. 17ברם איני יכול לעשות דבר, כי לא אני עושה את הרע, אלא החטא שבתוכי; החטא חזק ממני, והוא שגורם לי לעשות את כל המעשים הרעים האלה. 18מניסיוני אני יודע שבי, בבשרי, אין שום דבר טוב. לעתים קרובות אני נוכח כי יש לי רצון לעשות את הטוב, אך חסר לי הכוח לעשותו. 19כלומר, איני עושה את הטוב שאני מתכוון לעשות, ולעומת זאת אני מוצא את עצמי עושה את הרע שאינני רוצה לעשות!

20ואם אני עושה את מה שבעצם אינני רוצה לעשות, הרי ברור שלא אני עושה זאת, כי אם החטא השוכן והשולט בי.

21כתוצאה מכך אני מוצא בי חוקיות משונה: כאשר אני רוצה לעשות את הטוב, הרע משתלט עלי. 22בלבי אני חפץ לעשות את תורת ה׳, 23אך בגופי אני מרגיש חוק אחר הלוחם בחוק השכל וההיגיון, וכך הוא עושה אותי אסיר ועבד של החטא השוכן עדיין בגופי.

24מסכן שכמוני, מי יושיע אותי מהשעבוד לגוף הזה שדינו מוות? 25תודה לאל, האלוהים כבר הושיע אותי על־ידי ישוע המשיח אדוננו! אם כן, הטבע החוטא שלי משועבד לחטא, אולם בשכלי אני עבד לתורת האלוהים.