Jesus cura um cego de nascença
1Enquanto Jesus caminhava, viu um homem que era cego de nascença. 2“Mestre”, perguntaram-lhe os discípulos, “porque foi que este homem nasceu cego? Por causa dos seus pecados ou por causa dos pecados de seus pais?”
3“Nem uma coisa nem outra”, disse Jesus, “mas para nele se mostrar o poder de Deus. 4Temos todos de fazer as obras daquele que me enviou, enquanto é dia. A noite desce e todo o trabalho cessa. 5Enquanto estiver aqui neste mundo, sou a luz do mundo!”
6Então, cuspiu no chão e, fazendo lama com saliva, espalhou-a sobre os olhos do cego. 7E disse-lhe: “Vai lavar-te ao tanque de Siloé!” (Siloé significa “enviado”.) O homem assim fez e depois de se lavar voltou, vendo.
8Os vizinhos e outros que o tinham conhecido ainda cego perguntavam: “Será o mesmo homem, o tal pedinte?” 9Uns diziam que sim e outros: “Não há dúvida de que se parece com ele!”
O cego dizia: “Sou eu mesmo!”
10Então perguntaram-lhe como fora possível ter sido curado da cegueira. Que acontecera? 11E ele contou: “Um homem, a quem chamam Jesus, fez lama e aplicou-a nos meus olhos. Depois disse-me que fosse ao tanque de Siloé para me lavar. Assim fiz, e fiquei a ver!”
12“Onde está ele agora?”, perguntaram.
“Não sei!”, foi a resposta.
Os fariseus investigam a cura
13Então levaram o homem aos fariseus. 14Ora, tudo isto se passou num dia de sábado. 15Os fariseus interrogaram-no e ele contou-lhes como Jesus lhe espalhara lama sobre os olhos e como, depois de os lavar, já via. 16Alguns dos fariseus disseram: “Esse tal Jesus não pode ser um homem de Deus, porque trabalha num sábado.” Outros diziam: “Mas como pode um pecador vulgar fazer sinais assim?” E havia grandes discussões entre eles por causa disto. 17Os fariseus voltaram-se para o antigo cego e perguntaram-lhe:
“Esse homem que te abriu os olhos, quem achas tu que é?”
O homem respondeu: “É um profeta.”
18Os judeus não queriam crer que tivesse sido cego. Por fim, chamaram os pais: 19“Esse homem é o vosso filho? Nasceu cego? Se nasceu, como é que agora vê?”
20E os pais responderam: “Sabemos que este é o nosso filho, cego de nascença. 21No entanto, ignoramos o que aconteceu para que agora veja, ou quem o teria feito. Já tem idade, perguntem-lhe. Ele que vos explique!” 22Diziam isto com medo dos judeus, que tinham avisado que quem quer que afirmasse que Jesus era o Cristo seria expulso da sinagoga9.22 Esta expulsão não se restringia ao impedimento de frequentar o culto, mas da privação de todos os direitos de vida comunitária que tinha na sinagoga o seu centro.. 23Por isso, os pais disseram: “Ele tem idade suficiente para falar por si. Perguntem-lhe.”
24Pela segunda vez, os fariseus mandaram vir o que tinha sido cego e disseram-lhe: “Dá glória a Deus, porque sabemos que esse homem é um pecador!”
25Ele respondeu: “Se é pecador, não sei; o que sei é que era cego e agora vejo!”
26“Mas que te fez ele? Como é que te curou?”, perguntaram-lhe.
27O homem exclamou: “Já vos expliquei uma vez e não me ouviram! Porque é que querem ouvir outra vez a mesma coisa? Também querem ser seus discípulos?”
28Eles injuriaram-no: “Discípulo dele sejas tu! Nós somos discípulos de Moisés! 29Sabemos que Deus falou a Moisés, mas quanto a este nada sabemos.”
30Tornou o homem: “Que estranho! Ele curou-me e vocês nada sabem acerca dele. 31Deus não escuta os pecadores, mas sim os que o honram e fazem a sua vontade. 32Desde que o mundo é mundo, ninguém conseguiu abrir os olhos a um cego de nascença. 33Se este homem não viesse de Deus não conseguiria fazê-lo!”
34“Tu nasceste em pecado”, responderam, “e queres ensinar-nos?” E expulsaram-no da sinagoga.
A cegueira espiritual
35Quando Jesus soube do sucedido, e tendo encontrado o homem, perguntou-lhe: “Crês no Filho do Homem?”
36“Quem é ele, Senhor, para que creia nele?”
37“Já o viste”, disse Jesus. “É aquele que fala contigo!”
38O homem disse: “Sim, Senhor, creio!” E adorou-o.
39Jesus explicou: “Vim para julgar o mundo. Vim para dar vista aos cegos e para mostrar àqueles que julgam ver que, afinal, são eles os cegos.”
40Os fariseus que ali estavam perguntaram: “Queres dizer com isso que somos cegos?”
41“Se fossem realmente cegos, não teriam culpa”, respondeu Jesus. “Mas a vossa culpa mantém-se, pois afirmam que podem ver.”
1ישוע עבר בדרך וראה איש שהיה עיוור מלידה.
2”רבי,“ שאלו תלמידיו, ”מדוע נולד האיש עיוור, בגלל חטאיו שלו או של הוריו?“
3”לא בגלל חטאיו ולא בגלל חטאי הוריו“, השיב ישוע. ”אדם זה נולד עיוור על־מנת שאלוהים יוכל לגלות בו את כוחו וגבורתו. 4עלינו למהר לעשות לאור היום את מה שהטיל עלינו שולחי, כי תוך זמן קצר יבוא הלילה, ואז לא יוכל איש לעשות דבר. 5כל עוד אני בעולם, אני אור העולם – אני מעניק לו את אורי.“
6ישוע ירק על הארץ, עשה משחה מהרוק ומרח אותה על עיני העיוור. 7”לך לשטוף את עיניך בבריכת השילוח“, אמר לו ישוע. העיוור הלך לשטוף את עיניו ושב למקום בעיניים פקוחות ובריאות.
8שכנים ואנשים שהכירו אותו כקבצן עיוור שאלו זה את זה: ”האם זהו אותו קבצן עיוור?“ 9אחדים השיבו: ”כן.“ ואחדים אמרו: ”לא. לא ייתכן שזהו אותו אדם“, הרהרו בקול. ”אבל הוא באמת דומה לו כשתי טיפות מים!“
הקבצן בא לעזרתם וקרא ”אני האיש!“
10”כיצד אתה יכול לראות? מה קרה לך?“ שאלו.
11והקבצן סיפר להם: ”אדם בשם ישוע מרח משחה על עיני, ואמר לי לשטוף אותן בבריכת השילוח. עשיתי כדבריו ואני יכול לראות!“
12”היכן האיש הזה עכשיו?“ שאלו האנשים.
”איני יודע“, השיב הקבצן.
13ואז הם לקחו את הקבצן אל הפרושים 14(כל זה התרחש בשבת).
15”כיצד נפקחו עיניך?“ שאלו הפרושים. והקבצן סיפר להם כיצד ישוע מרח משחה על עיניו ושלחו לשטוף אותן בבריכת השילוח. 16אחדים מהפרושים החליטו: ”האיש הזה, ישוע, אינו יכול לבוא מן האלוהים, מאחר שאין הוא שומר את השבת.“
אחרים טענו: ”אבל כיצד יכול אדם חוטא לחולל ניסים כאלה?“ מחלוקת קשה התפתחה ביניהם.
17הפרושים פנו אל הקבצן ושאלו: ”מה דעתך על האיש שריפא אותך?“ ”אני חושב שהוא נביא שנשלח על־ידי אלוהים“, השיב הקבצן.
18מנהיגי היהודים לא האמינו שהקבצן היה באמת עיוור ושעתה נרפא, ומשום כך הלכו לברר את הדבר אצל הוריו.
19”האם זהו בנכם?“ שאלו. ”האם הוא באמת נולד עיוור? אם כן, כיצד הוא יכול לראות עתה?“ 20אולם ההורים השיבו: ”אנחנו יודעים כי זהו בננו וכי נולד עיוור, 21אך איננו יודעים כיצד הוא יכול לראות, או מי ריפא אותו. הוא אדם מבוגר ויכול לדבר בעד עצמו“, שאלו אותו. 22-23ההורים ענו כך כי חששו ממנהיגי היהודים, אשר איימו לגרש מקהל ישראל את כל המודה שישוע הוא המשיח.
24שוב קראו היהודים לקבצן שהיה עיוור ואמרו: ”עליך להודות לאלוהים ולא לישוע, כי כולנו יודעים שהוא איש חוטא.“
25”איני יודע אם הוא חוטא או לא,“ השיב הקבצן, ”אבל דבר אחד אני יודע: הייתי עיוור ועכשיו אני רואה!“
26”מה הוא עשה? כיצד ריפא אותך?“ דרשו.
27”כבר סיפרתי לכם. האם לא שמעתם? מדוע אתם מבקשים שאספר לכם בשנית, האם גם אתם רוצים להיות תלמידיו?“ שאל הקבצן.
28הם קללו אותו ואמרו: ”אתה תלמידו! אנחנו תלמידיו של משה רבנו! 29אנחנו יודעים שאלוהים דיבר אל משה, אבל איננו יודעים דבר על האיש הזה.“
30”מוזר מאוד שאינכם יודעים דבר על אודות האיש שריפא את עיני“, השיב הקבצן. 31”אנחנו יודעים כי אלוהים אינו שומע לקול הרשעים, אך הוא מקשיב ברצון לאלה שאוהבים אותו ושומעים בקולו. 32מאז בריאת העולם לא שמענו על אדם שריפא עיוורון מלידה. 33אילו אדם זה לא בא מאלוהים, הוא לא היה מסוגל לעשות מאומה!“
34”ממזר שכמוך!“ קראו לעברו בזעם. ”אתה מתיימר ללמד אותנו?“ והם גרשוהו החוצה.
35כאשר שמע ישוע את הדבר, הוא פגש בקבצן ושאל אותו: ”האם אתה מאמין בבן האדם?“
36”מיהו?“ שאל האיש. ”אני רוצה להאמין בו.“
37”ראית אותו, והוא מדבר אליך כרגע“ השיב ישוע.
38”כן, אדוני,“ קרא האיש, ”אני מאמין!“ והוא השתחווה לישוע.
39”אני באתי לעולם לשם משפט – להעניק ראייה לעיוורים, ולהוכיח לאלה שחושבים את עצמם לפיקחים שהם למעשה עיוורים“, אמר ישוע.
40הפרושים שעמדו שם שאלו: ”האם אתה כולל אותנו בין העיוורים?“
41”אילו הייתם עיוורים לא הייתם אשמים“, הסביר ישוע. ”אולם אתם טוענים שאתם רואים, ולכן אתם אשמים.“
