O Livro

2 Coríntios 1

1Esta carta é enviada por mim, Paulo, apóstolo de Jesus Cristo pela vontade de Deus, e também pelo irmão Timóteo, à igreja de Deus em Corinto e a todos os santos na Grécia.

Que Deus nosso Pai e o Senhor Jesus Cristo vos dê a sua graça e a sua paz.

O Deus de todo o conforto

Louvado seja o nosso Deus, o Pai de nosso Senhor Jesus Cristo, e a fonte de toda a misericórdia e ajuda! É ele quem nos conforta nas nossas tribulações; e isto para que também possamos ajudar outros que estejam aflitos, com a mesma ajuda e conforto que Deus nos deu. E podem ter a certeza de que quanto mais sofrermos por causa de Cristo, tanto mais ele mostrará para connosco o seu conforto através de Cristo.

Tem sido através de tribulações que vos temos levado o alívio e a salvação de Deus. Mas no meio dessas provações Deus nos confortou, o que se tornou em vosso benefício, pois pudemos mostrar­vos pela nossa experiência pessoal a maneira como Deus ajuda todos os que passam pelos mesmos sofrimentos. Ele vos dará, pois, a força para suportá­los igualmente.

Penso que é justo, queridos irmãos, que estejam ao corrente de todas as lutas por que temos atravessado na província da Ásia. Fomos extremamente maltratados; receámos mesmo não conseguir sobreviver. Era como se nos sentíssemos já condenados a morrer, dando­nos bem conta da pouca confiança que mereciam as nossas próprias forças; e isso levou­nos a pôr tudo nas mãos de Deus, o único que pode ressuscitar os mortos. 10 E com efeito ele nos livrou de morte terrível, e esperamos que assim nos livrará no futuro. 11 Mas vocês também nos podem ajudar com as vossas orações. E muitos louvores serão dados a Deus, em resultado das respostas às muitas orações a favor da nossa segurança!

Mudança nos planos por Paulo

12 Estamos bem satisfeitos porque a nossa consciência nos é testemunha de que temos sido puros e sinceros, dependendo em absoluto da graça do Senhor para nos ajudar, e não das nossas capacidades. E isso é verdade especialmente em relação a vocês. 13 Nas minhas cartas tenho sido directo, não há nada escrito nas entrelinhas e nada que vocês não possam entender. Tenho esperança que algum dia vocês hão­de compreender­nos completamente, 14 apesar de agora isso ainda não acontecer. Então no dia em que o Senhor Jesus voltar, vocês terão orgulho de nós da mesma maneira que nós teremos orgulho de vocês.

15/16 E foi confiando na vossa compreensão que eu cheguei a fazer planos para ir ver­vos na minha viagem para a Macedónia, assim como também quando regressasse, para que dessa forma tivessem uma bênção duplicada, e depois com a vossa ajuda preparasse a minha deslocação à Judeia.

17 E então porque mudei eu de ideias, poderão perguntar? Terá sido por leviandade? Ou porque agi com um espírito mundano, dizendo “sim”, e estando a pensar que era “não”? De forma alguma! 18 Tão certo como Deus ser verdadeiro, quando digo “sim”, quero mesmo dizer “sim”. 19/20 Timóteo, Silas e eu vos temos falado de Jesus Cristo, o Filho de Deus, e esse não é uma pessoa que quando diga “sim” esteja a querer dizer “não”. Pelo contrário o seu “sim” é absoluto; é a verdade. Todas as suas promessas ele as cumpre, porquanto ele é fiel; e com isto damos glória ao seu nome. 21 Foi este Deus quem nos fez, a vocês e a nós, fiéis cristãos, e nos escolheu a nós para apóstolos para pregar as boas novas. 22 Ele gravou em nós a sua marca de garantia — o seu sinal de propriedade — que é o seu Santo Espírito.

23 E Deus sabe que é verdade quando afirmo que se ainda não fui visitar­vos é porque tenho querido poupar­vos a severas repreensões. 24 Não é que tenhamos domínio sobre a vossa fé, que é aliás bastante forte já; mas no fundo o que queremos é contribuir para a vossa alegria.

Habrit Hakhadasha/Haderekh

אגרת פולוס השנייה אל-הקורינ 1

1מאת פולוס, שליח ישוע המשיח לפי רצון אלוהים, ומאת אחינו טימותיוס.

אל המאמינים המשיחיים בקורינתוס וביוון כולה.

מי ייתן שהאלוהים אבינו וישוע המשיח אדוננו יברך כל אחד מכם ויעניק לכם שלום.

הבה נברך את האלוהים אבי המשיח אדוננו, שכן הוא מקור ואב הרחמים, שמנחם ומעודד אותנו בצרותינו. אלוהים מנחם אותנו בצרותינו, על-מנת שבאותו אופן נעזור גם אנחנו למתנסים בצרות שעברו עלינו. שכן ככל שאנו מרבים לסבול למען המשיח, כך הוא ירבה לעודדנו ולנחמנו. אם אנחנו סובלים, הרי שזה למען נחמתכם וישועתכם; אם אנחנו מנוחמים, הרי שזה למען נחמתכם: להראות לכם מניסיוננו כיצד ינחם אלוהים גם אתכם כשתתנסו בסבלנו. אין לנו ספק שאם עליכם לסבול כמונו, הרי שגם תנוחמו כמונו.

אחים יקרים, ברצוננו להזכיר לכם את דבר הצרות שעברו עלינו באסיה. המשא והלחצים היו כבדים מנשוא, עד כי לא האמנו שנישאר בחיים. חשנו שנגזר עלינו דין מוות, אך הדבר נועד ללמדנו שאל לנו לבטוח בעצמנו, אלא רק באלוהים המחיה את המתים. 10 אלוהים אכן הצילנו ממוות נורא, ואנו בטוחים שאף יוסיף להצילנו. 11 אך על כולכם להתפלל בעדנו, כי ככל שירבו המתפללים למען ביטחוננו, כן ירבו המודים לאלוהים כשיענה לתפילותיכם.

12 אנו גאים בעובדה שתמיד התנהגנו בתם ויושר, בוטחים באלוהים ולא בעצמנו. גם איתכם נהגנו כך! מכתבי היו כנים ולא כתבתי דבר בין השורות. ואם כי עדיין אינכם מכירים אותי היטב (אני מקווה שבקרוב תטיבו להכירני), אנא, השתדלו להתגאות בי, כשם שאני אתגאה בכם ביום שובו של ישוע אדוננו.

הואיל ולא הטלתי ספק בביטחונכם והבנתכם, החלטתי לבקרכם בדרכי למקדוניה ובשובי משם, כדי שאהיה לכם לברכה כפולה וכדי שתשלחוני ליהודה. 17 ודאי תשאלו מדוע שיניתי את דעתי; האם נהגתי בפזיזות? או האם נהגתי באנוכיות ואמרתי "כן" כשהתכוונתי ל"לא"? 18 חס וחלילה! כשם שאלוהים מהימן כך לא נהגתי בקלות ראש. כשאני אומר "כן" אני מתכוון לכך. 19 טימותיוס, סילוונוס ואני סיפרנו לכם על ישוע המשיח בן-האלוהים. המשיח תמיד מקיים את דבריו ולעולם אינו אומר "כן" בהתכוונו ל"לא".

20 הוא מקיים את כל הבטחות אלוהים, יהיה מספרן אשר יהיה. אנו סיפרנו לכולם מה נאמן הוא, וכך פארנו את שם אלוהים. 21 אלוהים הוא אשר עשה אתכם ואותי למאמינים משיחיים נאמנים, והטיל עלינו את השליחות לבשר את הבשורה. 22 הוא אף חתם אותנו בחותמו, והשכין בלבנו את רוח הקודש כערבות להשתייכותנו אליו.

23 אלוהים עדי שלא באתי אליכם עד כה מפני שחסתי עליכם; לא רציתי לצער אתכם בתוכחה קשה. 24 איני מנסה לשפוט אתכם בענייני האמונה, שהרי אמונתכם איתנה. ברצוני לעזור לשמחתכם; כן, ברצוני לשמח אתכם ולא לצער.