Paul Travels Through Macedonia and Greece
1All the trouble came to an end. Then Paul sent for the believers. After encouraging them, he said goodbye. He then left for Macedonia. 2He traveled through that area, speaking many words of hope to the people. Finally he arrived in Greece. 3There he stayed for three months. He was just about to sail for Syria. But some Jews were making plans against him. So he decided to go back through Macedonia. 4Sopater, son of Pyrrhus, from Berea went with him. Aristarchus and Secundus from Thessalonica, Gaius from Derbe, and Timothy went too. Tychicus and Trophimus from Asia Minor also went with him. 5These men went on ahead. They waited for us at Troas. 6But we sailed from Philippi after the Feast of Unleavened Bread. Five days later we joined the others at Troas. We stayed there for seven days.
Eutychus Is Raised From the Dead at Troas
7On the first day of the week we met to break bread and eat together. Paul spoke to the people. He kept on talking until midnight because he planned to leave the next day. 8There were many lamps in the room upstairs where we were meeting. 9A young man named Eutychus was sitting in a window. He sank into a deep sleep as Paul talked on and on. Sound asleep, Eutychus fell from the third floor. When they picked him up from the ground, he was dead. 10Paul went down and threw himself on the young man. He put his arms around him. “Don’t be alarmed,” he told them. “He’s alive!” 11Then Paul went upstairs again. He broke bread and ate with them. He kept on talking until daylight. Then he left. 12The people took the young man home. They were greatly comforted because he was alive.
Paul Says Goodbye to the Ephesian Elders
13We went on ahead to the ship. We sailed for Assos. There we were going to take Paul on board. He had planned it this way because he wanted to go to Assos by land. 14So he met us there. We took him on board and went on to Mitylene. 15The next day we sailed from there. We arrived near Chios. The day after that we crossed over to Samos. We arrived at Miletus the next day. 16Paul had decided to sail past Ephesus. He didn’t want to spend time in Asia Minor. He was in a hurry to get to Jerusalem. If he could, he wanted to be there by the day of Pentecost.
17From Miletus, Paul sent for the elders of the church at Ephesus. 18When they arrived, he spoke to them. “You know how I lived the whole time I was with you,” he said. “From the first day I came into Asia Minor, 19I served the Lord with tears and without pride. I served him when I was greatly tested. I was tested by the evil plans of the Jews who disagreed with me. 20You know that nothing has kept me from preaching whatever would help you. I have taught you in public and from house to house. 21I have told both Jews and Greeks that they must turn away from their sins to God. They must have faith in our Lord Jesus.
22“Now I am going to Jerusalem. The Holy Spirit compels me. I don’t know what will happen to me there. 23I only know that in every city the Spirit warns me. He tells me that I will face prison and suffering. 24But my life means nothing to me. My only goal is to finish the race. I want to complete the work the Lord Jesus has given me. He wants me to tell others about the good news of God’s grace.
25“I have spent time with you preaching about the kingdom. I know that none of you will ever see me again. 26So I tell you today that I am not guilty if any of you don’t believe. 27I haven’t let anyone keep me from telling you everything God wants you to do. 28Keep watch over yourselves. Keep watch over all the believers. The Holy Spirit has made you leaders over them. Be shepherds of God’s church. He bought it with his own blood. 29I know that after I leave, wild wolves will come in among you. They won’t spare any of the sheep. 30Even men from your own people will rise up and twist the truth. They want to get the believers to follow them. 31So be on your guard! Remember that for three years I never stopped warning you. Night and day I warned each of you with tears.
32“Now I trust God to take care of you. I commit you to the message about his grace. It can build you up. Then you will share in what God plans to give all his people. 33I haven’t longed for anyone’s silver or gold or clothing. 34You yourselves know that I have used my own hands to meet my needs. I have also met the needs of my companions. 35In everything I did, I showed you that we must work hard and help the weak. We must remember the words of the Lord Jesus. He said, ‘It is more blessed to give than to receive.’ ”
36Paul finished speaking. Then he got down on his knees with all of them and prayed. 37They all wept as they hugged and kissed him. 38Paul had said that they would never see him again. That’s what hurt them the most. Then they went with him to the ship.
1לאחר ששככה הסערה אסף פולוס את התלמידים, ובדברי עידוד נפרד מהם לשלום ויצא בדרכו למקדוניה. 2בכל הערים שבהן עבר הוא לימד את המאמינים את דבר ה׳, ולבסוף הגיע ליוון. 3כעבור שלושה חודשים התכונן פולוס ללכת לסוריה, אולם משנודע לו שהיהודים תכננו להתנקש בחייו, החליט לסטות מדרכו ולנסוע קודם צפונה, למקדוניה.
4מספר אנשים ליוו את פולוס עד אסיה הקטנה: סופטרוס בן־פורוס מברואה; ארסטרכוס וסקונדוס מתסלוניקי; גיוס מדרבי; טימותיוס; וטוכיקוס וטרופימוס אשר חזרו לבתיהם באסיה הקטנה. 5כל אלה הלכו לפנינו וחיכו לנו בטרואס. 6בתום חג הפסח עלינו על ספינה בפיליפי, שבצפון יוון, וכעבור חמישה ימים הגענו לטרואס, שם נשארנו שבוע ימים.
7במוצאי שבת התאספנו יחד לבצוע לחם, ופולוס, שעמד לצאת לדרכו למחרת בבוקר, דרש דרשה שנמשכה עד חצות. 8חדר־העלייה שבו התאספנו היה מואר בנרות רבים. 9כל אותו זמן ישב אבטוכוס הצעיר על אדן החלון, ומכיוון שפולוס האריך בדבריו, נפלה עליו תרדמה. לפתע איבד אבטוכוס את שיווי משקלו ונפל ארצה מן הקומה השלישית ומת בו במקום. 10-12פולוס רץ למטה ולקח את הבחור בזרועותיו. ”אל תדאגו,“ הרגיע אותם, ”יש בו רוח חיים והוא יהיה בסדר!“ ואכן הכרתו שבה אליו. שמחה גדולה מילאה את כל הקהילה. כולם חזרו לעליית־הגג. פולוס אכל ולאחר מכן פתח בדרשה נוספת שנמשכה עד אור הבוקר, ואז ניפרד מהם לשלום.
13פולוס המשיך ברגל לאסוס, ואילו אנחנו הגענו לשם לפניו בספינה. 14כאשר הצטרף אלינו באסוס, הפלגנו יחד למיטוליני. 15למחרת הפלגנו דרך כיוס, ביום השלישי עגנו בסמוס (בלילה ישנו בטרוגוליון), וביום הרביעי הגענו למיליטוס.
16פולוס סרב להתעכב הפעם באפסוס, כי רצה להגיע לירושלים לקראת חג השבועות, אם יעלה הדבר בידו. 17אולם בהגיענו למיליטוס שלח פולוס הודעה לזקני הקהילה באפסוס, וביקש מהם לבוא לפגוש אותו שם.
18כשהגיעו, אמר להם: ”אתם יודעים היטב שמהיום הראשון שדרכתי על אדמת אסיה ועד היום הזה, 19עשיתי את עבודת האדון בענווה – ואפילו בדמעות – למרות הצרות שגרמו לי נוכלים מבין היהודים. 20ובכל זאת, מעולם לא פחדתי לומר לכם את האמת; לימדתי אתכם והטפתי לכם בציבור ובבתים פרטיים. 21בישרתי לכם בשורה אחת ליהודים ולגויים גם יחד, שעליהם להפסיק לחטוא, לחזור בתשובה, ולפנות לאלוהים באמצעות האמונה בישוע המשיח אדוננו.
22”עתה אני הולך לירושלים, כי עלי לציית לרוח הקודש המדריך אותי, אולם איני יודע מה מצפה לי שם. 23אני יודע רק דבר אחד: שבכל עיר רוח הקודש מזהיר אותי מפני העינויים והמאסר המצפים לי. 24אולם לחיי אין כל ערך אם לא אבצע את המשימה שהטיל עלי ישוע אדוננו: לספר לכולם על אהבת אלוהים ועל חסדו.
25”אני בטוח שאף אחד מכם – אשר שמעתם מפי את דבר ה׳ – לא ישוב לראותי, 26ומשום כך עלי לומר לכם: מצפוני נקי בנוגע לכל אחד ואחד מכם! 27כי מעולם לא היססתי לבשר לכם את דבר האלוהים.
28”השגיחו על עצמכם ועל הצאן שרוח הקודש הטיל עליכם את האחריות עליה – אשר הן קהילת אלוהים שקנה במחיר דמו. 29אני יודע היטב שלאחר לכתי מכאן יופיעו ביניכם מורי שקר, אשר יהיו כזאבים אכזריים ולא יחוסו על העדר. 30אפילו אחדים מכם יסלפו את האמת כדי למשוך אחריהם תלמידים. 31לכן היזהרו! זכרו שבמשך שלוש שנים לא חדלתי להשגיח עליכם יומם ולילה, ואף שפכתי דמעות רבות בגללכם.
32”עתה אני מפקיד אתכם בידי אלוהים ודברו הנפלא, אשר בכוחו לבנות את אמונתכם ולתת לכם את הנחלה השמורה לבניו.
33”מעולם לא השתוקקתי לכסף או לבגדים יקרים. 34כולכם יודעים שבמו ידי עבדתי ופרנסתי את עצמי ואת בני־לוויתי. 35אתם גם יודעים שתמיד שימשתי לכם דוגמה בהגישי עזרה לעניים, משום שזכרתי את דברי אדוננו ישוע המשיח: מוטב לתת מאשר לקבל!“
36כשסיים פולוס את דבריו, כרע על ברכיו והתפלל איתם. 37כולם בכו בעת שחיבקו אותו ונשקו לו נשיקת פרידה. 38יותר מכל הם הצטערו על שאמר להם שלא ישובו לראותו. לאחר מכן ליוו אותו כולם אל האונייה.
