1לפנות בוקר שוב התכנסו ראשי הכוהנים וזקני העם, כדי להתייעץ כיצד לשכנע את המושל הרומאי להוציא את ישוע להורג. 2הם כבלו אותו ושלחו אותו לפילטוס, המושל הרומאי. 3כאשר ראה יהודה הבוגד שישוע נידון למוות, התחרט על המעשה שעשה והחזיר את הכסף לראשי הכוהנים והזקנים.
4”חטאתי“, הכריז יהודה. ”בגדתי באדם חף מפשע.“
”לא אכפת לנו“, השיבו. ”זאת הבעיה שלך.“
5יהודה זרק את הכסף על הרצפה במקדש, והלך לתלות את עצמו.
6ראשי הכוהנים אספו את הכסף מהרצפה ואמרו: ”איננו יכולים להכניס את הכסף לאוצר, כי התורה אוסרת קבלת כסף דמים.“
7הם התייעצו ביניהם, ולבסוף החליטו לקנות בכסף זה את שדה היוצר בירושלים, שהשתמשו בו לקבורת גויים.
8משום כך נקרא השדה ההוא עד היום הזה: ”שדה הדם“.
9-10בזאת התקיימה נבואת זכריה: ”הם לקחו את שלושים שקלי הכסף – המחיר שבו העריכו אותו בני ישראל – וקנו שדה מאת הקדר, כפי שהדריך אותי ה׳.“27.9-10 כז 9-10 תרגום חופשי של זכריה יא 12-13
11ישוע עמד לפני פילטוס, המושל הרומאי, וזה שאל אותו: ”האם אתה מלך היהודים?“
”אתה אומר“, השיב ישוע.
12אולם כאשר ראשי הכוהנים והזקנים האשימו אותו, ישוע לא אמר דבר.
13”האם אינך שומע את מה שהם אומרים?“ שאל פילטוס.
14אך להפתעתו הרבה של המושל לא אמר ישוע דבר.
15כל שנה, לכבוד חג הפסח, נהג המושל לשחרר אסיר יהודי אחד לפי בחירת העם. 16באותה שנה היה בכלא אסיר ידוע לשמצה בשם ישוע בר־אבא. 17כאשר התאסף באותו בוקר המון רב לפני ביתו של פילטוס, הוא שאל: ”את מי אשחרר לכם, את ישוע בר־אבא, או את ישוע הנקרא משיח?“ 18כי פילטוס ידע היטב שמסרו את ישוע מתוך קנאה.
19באותו זמן, כשישב פילטוס על כסאו בבית־הדין, שלחה אליו אשתו הודעה: ”עזוב את האיש הטוב הזה לנפשו, כי בלילה האחרון חלמתי עליו חלום נורא.“
20בינתיים הספיקו ראשי הכוהנים והזקנים לשכנע את ההמון לדרוש את שחרורו של בר־אבא, ואת הוצאתו להורג של ישוע. 21וכך כשחזר המושל ושאל: ”את מי מהשניים אשחרר לכם?“ צעק הקהל: ”את בר־אבא!“
22”אם כך, מה אעשה עם ישוע הנקרא משיח?“ שאל פילטוס.
”צלוב אותו!“ הם צעקו.
23”מדוע? מה עשה?“ שאל פילטוס.
הם לא ענו, ורק הגבירו את צעקותיהם: ”צלוב אותו!“
24כשראה פילטוס שאין טעם להמשיך ושעלולה לפרוץ מהומה, דרש שיביאו אליו קערת מים. הוא רחץ את ידיו לעיני הקהל ואמר: ”הידיים שלי נקיות מדמו של האיש הצדיק הזה. האחריות מוטלת עליכם!“
25וההמון השיב בצעקה: ”דמו עלינו ועל בנינו!“
26אז שחרר להם פילטוס את בר־אבא, ולאחר שהלקה את ישוע בשוטים מסרו לידי החיילים הרומאים, כדי שיקחו אותו לצליבה. 27אולם לפני כן הם לקחו אותו אל ארמון המושל וקראו לכל חיילי המשמר. 28הם הפשיטוהו והלבישוהו גלימת ארגמן. 29לאחר מכן שזרו זר מקוצים ארוכים והניחו על ראשו ככתר, בידו הימנית שמו מקל כשרביט, כרעו ברך לפניו בלגלוג והתגרו בו בקריאות לעג: ”יחי מלך היהודים!“ 30הם ירקו בפניו, חטפו מידו את המקל והכוהו על ראשו.
31לאחר שסיימו החיילים להתלוצץ ולצחוק עליו, הפשיטו מעליו את הגלימה והלבישו אותו בבגדיו, והוציאו אותו החוצה לצליבה.
32בדרך למקום הצליבה הם פגשו את שמעון מקירניה ואילצו אותו לסחוב את הצלב של ישוע. 33הם המשיכו בדרכם עד שהגיעו למקום הנקרא ”גלגלתא“, או ”מקום הגולגולת“. 34החיילים נתנו לו יין מסומם, אולם לאחר שטעם ממנו סרב לשתות אותו. 35לאחר הצליבה הפילו החיילים גורל, כדי לחלק ביניהם את בגדיו של ישוע. 36ואז התיישבו והביטו בישוע על הצלב. 37מעל ראשו הם תלו שלט: ”זהו ישוע מלך היהודים.“
38יחד עם ישוע נצלבו גם שני פושעים – אחד לימינו ואחד לשמאלו. 39העוברים ושבים קללו אותו, לעגו לו וקראו: 40”נו, אתה יכול להרוס את בית המקדש ולבנותו מחדש בשלושה ימים? אם אתה בן־אלוהים, מדוע אינך יורד מהצלב ומציל את עצמך?“
41גם ראשי הכוהנים, הסופרים והזקנים חרפו אותו ולעגו לו: 42”הוא יכול להושיע את כולם חוץ מאשר את עצמו!“ צחקו. ”משיח שכמוהו!“ קראו. ”מלך ישראל, הבה נראה אותו יורד מהצלב, ואז נאמין בו! 43הרי בטח באלוהים, נראה אם אלוהים באמת יציל אותו. הרי אמר שהוא בן־אלוהים!“
44גם הפושעים שנצלבו לידו העליבו אותו בצורה דומה.
45בשעה שתים־עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות.
46בשעה שלוש אחר־הצהריים זעק ישוע זעקת שבר:27.46 כז 46 בארץ ישראל בתקופה הזו היהודים דיברו בעברית ובארמית. כאשר מופיע תעתיק ביוונית המקורית בברית החדשה, מלבד מקרים בודדים (התגלות ט 11, טז 16), הציטוט מובא בארמית ולא בעברית. עובדה זו מומחשת במעשי השליחים א 19: ”הדבר הזה נודע לכל יושבי ירושלים ולפיכך נקרא אותו שדה בלשונם ’חקל דמא‘, שפירושו שדה הדם“. ”אלי, אלי, למה שבקתני?“ (כלומר: ”אלי, אלי, למה עזבתני?“)
47אחדים מהנוכחים חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא. 48אחד מהם רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מקל והושיטו לישוע כדי שישתה. 49אך יתר האנשים אמרו: ”עזוב אותו. הבה נראה אם אליהו באמת יבוא להציל אותו!“
50אז זעק ישוע שנית ונפח את נשמתו. 51באותו רגע הפרוכת שלפני קודש הקודשים בבית־המקדש נקרעה לשניים – מלמעלה עד למטה. האדמה רעדה, סלעים נבקעו, 52קברים נפתחו, וצדיקים רבים קמו לתחייה. 53לאחר תחייתו של ישוע, אלה עזבו את בית־הקברות, נכנסו לירושלים והופיעו לפני אנשים רבים.
54קצין רומאי והחיילים שהיו ליד הצלב, נבהלו מאוד מרעידת האדמה ומכל מה שקרה, וקראו: ”איש זה באמת היה בן־אלוהים!“
55נשים רבות שבאו עם ישוע מהגליל, כדי לשרתו, עמדו מרחוק והתבוננו. 56ביניהן היו מרים המגדלית, מרים אמם של יעקב ויוסף, ואמם של יעקב ויוחנן (בני זבדי).
57-58בערב ניגש אל פילטוס יוסף מן־הרמתיים, שהיה אדם עשיר ותלמיד של ישוע, וביקש את גופתו. פילטוס ציווה לשחרר את הגופה ולהעביר אותה ליוסף. 59יוסף לקח את הגופה, עטף אותה בסדין לבן, 60הניח אותה בתוך קבר חדש שחצב בשביל עצמו, סתם את הפתח באבן גדולה והלך לדרכו. 61מרים המגדלית ומרים השנייה ישבו במרחק והסתכלו.
62למחרת, בתום טקסי החג, באו ראשי הכוהנים והפרושים אל פילטוס 63ואמרו: ”אדוננו, השקרן הזה אמר פעם שלאחר שלושה ימים ישוב ויקום לתחייה. 64משום כך אנחנו מבקשים ממך לחתום את הקבר עד לאחר היום השלישי, כדי שתלמידיו לא יגנבו את הגופה ויפיצו את השמועה שהוא קם מן המתים. אחרת תהיה התרמית גרועה מזו הראשונה.“
65פילטוס אמר להם: ”יש לכם משמר שלכם, אתם יודעים איך לטפל בזה כמו שצריך“.
66וכך הם חתמו את הקבר והציבו שומרים.
犹大的下场
1到了清晨，众祭司长和民间的长老商定要处死耶稣。 2他们把祂绑起来，押送到总督彼拉多那里。
3出卖耶稣的犹大看见耶稣被定了罪，感到很后悔，就把那三十块银子还给祭司长和长老，说： 4“我出卖了清白无辜的人，我犯罪了！”
他们说：“那是你自己的事，跟我们有什么关系？”
5犹大把钱扔在圣殿里，出去上吊自尽了。
6祭司长们捡起银子，说：“这是血钱，不可收进圣殿的库房。” 7他们商议，决定用这些钱买下陶匠的地作为埋葬异乡人的坟场。 8那块地至今被称为“血田”。 9这就应验了耶利米先知的话：“他们用以色列人给祂估定的三十块银子， 10买了陶匠的一块田，正如主指示我的。”
耶稣在彼拉多面前受审
11耶稣站在总督面前受审。总督问：“你是犹太人的王吗？”
耶稣说：“如你所言。”
12当祭司长和长老控告祂时，祂一句话也不说。 13彼拉多就问：“你没听见他们对你的诸多控告吗？” 14耶稣仍然一言不发，彼拉多感到十分惊奇。
15每逢逾越节，总督会照惯例按民众的选择释放一个犯人。 16那时，有一个恶名昭彰的囚犯名叫巴拉巴。 17百姓聚在一起的时候，彼拉多就问他们：“你们要我给你们释放谁？巴拉巴还是被称为基督的耶稣？” 18因为彼拉多知道他们把耶稣抓来是因为嫉妒。
19彼拉多正坐堂断案时，他夫人派人来对他说：“你不要插手这个义人的事！我今天在梦中因为这个人受了许多苦。”
20祭司长和长老却怂恿百姓要求释放巴拉巴，处死耶稣。 21总督再次问百姓：“这两个人，你们要我释放哪一个？”他们说：“巴拉巴！”
22彼拉多问：“那么，我怎样处置那个被称为基督的耶稣呢？”
他们齐声说：“把祂钉在十字架上！”
23彼拉多问：“为什么？祂犯了什么罪？”
他们却更大声地喊叫：“把祂钉在十字架上！”
24彼拉多见再说也无济于事，反而会引起骚乱，于是拿了一盆水来，在众人面前洗手，说：“流这义人的血，罪不在我，你们自己负责。”
25众人都说：“流祂血的责任由我们和我们的子孙承担！”
26于是，彼拉多为他们释放了巴拉巴，下令将耶稣鞭打后，带出去钉十字架。
耶稣受辱
27士兵把耶稣押进总督府，叫全营的士兵都聚集在祂周围。 28他们剥下耶稣的衣服，替祂披上一件朱红色的长袍， 29用荆棘编成冠冕，戴在祂头上，又拿一根苇秆放在祂右手里，跪在祂跟前戏弄祂，说：“犹太人的王万岁！” 30然后向祂吐唾沫，拿过苇秆打祂的头。 31他们戏弄完了，就脱去祂的袍子，给祂穿上原来的衣服，把祂押出去钉十字架。
钉十字架
32路上，他们遇见一个叫西门的古利奈人，就强迫他背耶稣的十字架。
33来到一个地方，名叫各各他——意思是“髑髅地”， 34士兵给耶稣喝掺了苦胆汁的酒，祂尝了一口，不肯喝。
35他们把耶稣钉在十字架上，还抽签分了祂的衣服， 36然后坐在那里看守。 37他们在祂头顶上挂了一个牌子，上面写着祂的罪状：“这是犹太人的王耶稣”。 38有两个强盗也被钉在十字架上，一个在祂右边，一个在祂左边。 39过路的人都嘲笑祂，摇着头说： 40“你这声称把圣殿拆毁又在三天内重建的人啊，救救自己吧！你要是上帝的儿子，就从十字架上下来吧！”
41祭司长、律法教师和长老也嘲讽说： 42“祂救了别人，却救不了自己！祂要是以色列的王，就从十字架上跳下来吧！我们就信祂。 43祂说信靠上帝，如果上帝喜悦祂，就让上帝来救祂吧！因为祂自称是上帝的儿子。” 44甚至跟祂一同被钉十字架的强盗也这样嘲笑祂。
耶稣之死
45从正午一直到下午三点，黑暗笼罩着整个大地。 46大约下午三点，耶稣大声呼喊：“以利，以利，拉马撒巴各大尼？”意思是：“我的上帝，我的上帝，你为什么离弃我？”
47有些站在旁边的人听见了，就说：“这人在呼叫以利亚呢。” 48其中一人连忙跑去拿了一块海绵，蘸满酸酒，绑在苇秆上送给祂喝。 49其他人却说：“等一下！我们看看以利亚会不会来救祂。”
50耶稣又大喊了一声，就断了气。
51就在那时，圣殿里的幔子从上到下裂成两半，大地震动，岩石崩裂， 52坟墓打开，很多死去的圣徒复活过来。 53他们在耶稣复活后离开坟墓，进圣城向许多人显现。
54看守耶稣的百夫长和士兵看见地震及所发生的一切，都很害怕，说：“这人真是上帝的儿子啊！” 55有好些妇女在远处观看，她们从加利利就跟随了耶稣，服侍祂。 56其中有抹大拉的玛丽亚、雅各和约西的母亲玛丽亚以及西庇太两个儿子的母亲。
封石守墓
57傍晚，从亚利马太来了一位名叫约瑟的富人，他是耶稣的门徒。 58他去求见彼拉多，要求领取耶稣的遗体，彼拉多就下令把耶稣的遗体交给他。 59约瑟领了遗体，用干净的细麻布裹好， 60安放在他为自己在岩壁上凿出的新墓穴里，并滚来一块大石头封闭墓穴的入口，然后离去。 61那时，抹大拉的玛丽亚和另一个玛丽亚坐在坟墓的对面。
62第二天，就是预备日之后的那天，祭司长和法利赛人一起来见彼拉多，说： 63“总督大人，我们记得那个骗子生前曾说，‘三天之后，我必复活。’ 64所以请你命人看守坟墓三天，以防祂的门徒偷走祂的尸体，然后对百姓说祂已经从死里复活。这样的迷惑会比以前的更厉害！”
65彼拉多说：“你们带上卫兵，去那里严加看守。”
66他们就带着卫兵去了，在墓口的石头上贴上封条，派人看守墓穴。
