1ישוע עבר בדרך וראה איש שהיה עיוור מלידה.
2”רבי,“ שאלו תלמידיו, ”מדוע נולד האיש עיוור, בגלל חטאיו שלו או של הוריו?“
3”לא בגלל חטאיו ולא בגלל חטאי הוריו“, השיב ישוע. ”אדם זה נולד עיוור על־מנת שאלוהים יוכל לגלות בו את כוחו וגבורתו. 4עלינו למהר לעשות לאור היום את מה שהטיל עלינו שולחי, כי תוך זמן קצר יבוא הלילה, ואז לא יוכל איש לעשות דבר. 5כל עוד אני בעולם, אני אור העולם – אני מעניק לו את אורי.“
6ישוע ירק על הארץ, עשה משחה מהרוק ומרח אותה על עיני העיוור. 7”לך לשטוף את עיניך בבריכת השילוח“, אמר לו ישוע. העיוור הלך לשטוף את עיניו ושב למקום בעיניים פקוחות ובריאות.
8שכנים ואנשים שהכירו אותו כקבצן עיוור שאלו זה את זה: ”האם זהו אותו קבצן עיוור?“ 9אחדים השיבו: ”כן.“ ואחדים אמרו: ”לא. לא ייתכן שזהו אותו אדם“, הרהרו בקול. ”אבל הוא באמת דומה לו כשתי טיפות מים!“
הקבצן בא לעזרתם וקרא ”אני האיש!“
10”כיצד אתה יכול לראות? מה קרה לך?“ שאלו.
11והקבצן סיפר להם: ”אדם בשם ישוע מרח משחה על עיני, ואמר לי לשטוף אותן בבריכת השילוח. עשיתי כדבריו ואני יכול לראות!“
12”היכן האיש הזה עכשיו?“ שאלו האנשים.
”איני יודע“, השיב הקבצן.
13ואז הם לקחו את הקבצן אל הפרושים 14(כל זה התרחש בשבת).
15”כיצד נפקחו עיניך?“ שאלו הפרושים. והקבצן סיפר להם כיצד ישוע מרח משחה על עיניו ושלחו לשטוף אותן בבריכת השילוח. 16אחדים מהפרושים החליטו: ”האיש הזה, ישוע, אינו יכול לבוא מן האלוהים, מאחר שאין הוא שומר את השבת.“
אחרים טענו: ”אבל כיצד יכול אדם חוטא לחולל ניסים כאלה?“ מחלוקת קשה התפתחה ביניהם.
17הפרושים פנו אל הקבצן ושאלו: ”מה דעתך על האיש שריפא אותך?“ ”אני חושב שהוא נביא שנשלח על־ידי אלוהים“, השיב הקבצן.
18מנהיגי היהודים לא האמינו שהקבצן היה באמת עיוור ושעתה נרפא, ומשום כך הלכו לברר את הדבר אצל הוריו.
19”האם זהו בנכם?“ שאלו. ”האם הוא באמת נולד עיוור? אם כן, כיצד הוא יכול לראות עתה?“ 20אולם ההורים השיבו: ”אנחנו יודעים כי זהו בננו וכי נולד עיוור, 21אך איננו יודעים כיצד הוא יכול לראות, או מי ריפא אותו. הוא אדם מבוגר ויכול לדבר בעד עצמו“, שאלו אותו. 22-23ההורים ענו כך כי חששו ממנהיגי היהודים, אשר איימו לגרש מקהל ישראל את כל המודה שישוע הוא המשיח.
24שוב קראו היהודים לקבצן שהיה עיוור ואמרו: ”עליך להודות לאלוהים ולא לישוע, כי כולנו יודעים שהוא איש חוטא.“
25”איני יודע אם הוא חוטא או לא,“ השיב הקבצן, ”אבל דבר אחד אני יודע: הייתי עיוור ועכשיו אני רואה!“
26”מה הוא עשה? כיצד ריפא אותך?“ דרשו.
27”כבר סיפרתי לכם. האם לא שמעתם? מדוע אתם מבקשים שאספר לכם בשנית, האם גם אתם רוצים להיות תלמידיו?“ שאל הקבצן.
28הם קללו אותו ואמרו: ”אתה תלמידו! אנחנו תלמידיו של משה רבנו! 29אנחנו יודעים שאלוהים דיבר אל משה, אבל איננו יודעים דבר על האיש הזה.“
30”מוזר מאוד שאינכם יודעים דבר על אודות האיש שריפא את עיני“, השיב הקבצן. 31”אנחנו יודעים כי אלוהים אינו שומע לקול הרשעים, אך הוא מקשיב ברצון לאלה שאוהבים אותו ושומעים בקולו. 32מאז בריאת העולם לא שמענו על אדם שריפא עיוורון מלידה. 33אילו אדם זה לא בא מאלוהים, הוא לא היה מסוגל לעשות מאומה!“
34”ממזר שכמוך!“ קראו לעברו בזעם. ”אתה מתיימר ללמד אותנו?“ והם גרשוהו החוצה.
35כאשר שמע ישוע את הדבר, הוא פגש בקבצן ושאל אותו: ”האם אתה מאמין בבן האדם?“
36”מיהו?“ שאל האיש. ”אני רוצה להאמין בו.“
37”ראית אותו, והוא מדבר אליך כרגע“ השיב ישוע.
38”כן, אדוני,“ קרא האיש, ”אני מאמין!“ והוא השתחווה לישוע.
39”אני באתי לעולם לשם משפט – להעניק ראייה לעיוורים, ולהוכיח לאלה שחושבים את עצמם לפיקחים שהם למעשה עיוורים“, אמר ישוע.
40הפרושים שעמדו שם שאלו: ”האם אתה כולל אותנו בין העיוורים?“
41”אילו הייתם עיוורים לא הייתם אשמים“, הסביר ישוע. ”אולם אתם טוענים שאתם רואים, ולכן אתם אשמים.“
Jesús sana a un ciego de nacimiento
1A su paso, Jesús vio a un hombre que era ciego de nacimiento. 2Y sus discípulos le preguntaron:
―Rabí, para que este hombre haya nacido ciego, ¿quién pecó, él o sus padres?
3―Ni él pecó, ni sus padres —respondió Jesús—, sino que esto sucedió para que la obra de Dios se hiciera evidente en su vida. 4Mientras sea de día, tenemos que llevar a cabo la obra del que me envió. Viene la noche, cuando nadie puede trabajar. 5Mientras esté yo en el mundo, luz soy del mundo.
6Dicho esto, escupió en el suelo, hizo barro con la saliva y lo untó en los ojos del ciego, diciéndole:
7―Ve y lávate en el estanque de Siloé (que significa: Enviado).
El ciego fue y se lavó, y al volver ya veía.
8Sus vecinos y los que lo habían visto pedir limosna decían: «¿No es este el que se sienta a mendigar?» 9Unos aseguraban: «Sí, es él». Otros decían: «No es él, sino que se le parece». Pero él insistía: «Soy yo».
10―¿Cómo entonces se te han abierto los ojos? —le preguntaron.
11―Ese hombre que se llama Jesús hizo un poco de barro, me lo untó en los ojos y me dijo: “Ve y lávate en Siloé”. Así que fui, me lavé, y entonces pude ver.
12―¿Y dónde está ese hombre? —le preguntaron.
―No lo sé —respondió.
Las autoridades investigan la sanidad del ciego
13Llevaron ante los fariseos al que había sido ciego. 14Era sábado cuando Jesús hizo el barro y le abrió los ojos al ciego. 15Por eso los fariseos, a su vez, le preguntaron cómo había recibido la vista.
―Me untó barro en los ojos, me lavé, y ahora veo —respondió.
16Algunos de los fariseos comentaban: «Ese hombre no viene de parte de Dios, porque no respeta el sábado». Otros objetaban: «¿Cómo puede un pecador hacer semejantes señales?» Y había desacuerdo entre ellos.
17Por eso interrogaron de nuevo al ciego:
―¿Y qué opinas tú de él? Fue a ti a quien te abrió los ojos.
―Yo digo que es profeta —contestó.
18Pero los judíos no creían que el hombre hubiera sido ciego y que ahora viera, y hasta llamaron a sus padres 19y les preguntaron:
―¿Es este vuestro hijo, el que vosotros decís que nació ciego? ¿Cómo es que ahora puede ver?
20―Sabemos que este es nuestro hijo —contestaron los padres—, y sabemos también que nació ciego. 21Lo que no sabemos es cómo ahora puede ver, ni quién le abrió los ojos. Preguntádselo a él, que ya es mayor de edad y puede responder por sí mismo.
22Sus padres contestaron así por miedo a los judíos, pues ya estos habían convenido que se expulsara de la sinagoga a todo el que reconociera que Jesús era el Cristo. 23Por eso dijeron sus padres: «Preguntádselo a él, que ya es mayor de edad».
24Por segunda vez llamaron los judíos al que había sido ciego, y le dijeron:
―¡Da gloria a Dios! A nosotros nos consta que ese hombre es pecador.
25―Si es pecador, no lo sé —respondió el hombre—. Lo único que sé es que yo era ciego y ahora veo.
26Pero ellos le insistieron:
―¿Qué te hizo? ¿Cómo te abrió los ojos?
27―Ya os lo dije y no me hicisteis caso. ¿Por qué queréis oírlo de nuevo? ¿Es que también vosotros queréis haceros sus discípulos?
28Entonces lo insultaron y le dijeron:
―¡Discípulo de ese lo serás tú! ¡Nosotros somos discípulos de Moisés! 29Y sabemos que a Moisés le habló Dios; pero de este no sabemos ni de dónde salió.
30―¡Ahí está lo sorprendente! —respondió el hombre—: que vosotros no sepáis de dónde salió, y que a mí me haya abierto los ojos. 31Sabemos que Dios no escucha a los pecadores, pero sí a los piadosos y a quienes hacen su voluntad. 32Jamás se ha sabido que alguien le haya abierto los ojos a uno que naciera ciego. 33Si este hombre no viniera de parte de Dios, no podría hacer nada.
34Ellos replicaron:
―Tú, que naciste sumido en pecado, ¿vas a darnos lecciones?
Y lo expulsaron.
La ceguera espiritual
35Jesús se enteró de que habían expulsado a aquel hombre, y al encontrarlo le preguntó:
―¿Crees en el Hijo del hombre?
36―¿Quién es, Señor? Dímelo, para que crea en él.
37―Pues ya lo has visto —le contestó Jesús—; es el que está hablando contigo.
38―Creo, Señor —declaró el hombre.
Y, postrándose, lo adoró.
39Entonces Jesús dijo:
―Yo he venido a este mundo para juzgarlo, para que los ciegos vean, y los que ven se queden ciegos.
40Algunos fariseos que estaban con él, al oírlo hablar así, le preguntaron:
―¿Qué? ¿Acaso también nosotros somos ciegos?
41Jesús les contestó:
―Si fuerais ciegos, no seríais culpables de pecado, pero, como afirmáis ver, vuestro pecado permanece.
