1ישוע הלך להר הזיתים, 2אולם למחרת בבוקר חזר לבית־המקדש. עד מהרה התאספו סביבו אנשים רבים והוא החל ללמד אותם. 3בעודו מלמד הביאו אליו הסופרים והפרושים אישה שנתפסה במעשה ניאוף, והעמידו אותה לפני הקהל.
4”רבי, אישה זאת נתפסה במעשה ניאוף,“ אמרו, 5”ותורת משה מצווה עלינו לרגום באבנים נשים כאלה. מה דעתך?“
6הם רצו לנסות את ישוע, שכן חיפשו סיבה להכשיל ולהרשיע אותו. אולם ישוע התכופף וצייר באצבעו על הקרקע. 7כשהאיצו בו הסופרים והפרושים להשיב לשאלתם, הזדקף ישוע ואמר: ”מי שלא חטא מעולם ישליך בה את האבן הראשונה!“
8הוא התכופף שוב והמשיך לצייר באצבעו על הקרקע. 9כל השומעים נמלאו בושה, ובזה אחר זה עזבו את המקום, מזקן עד צעיר, וישוע נותר לבדו עם האישה.
10ישוע נשא את ראשו וראה שנותר לבדו עם האישה. ”היכן מאשימיך? האם הרשיע אותך מישהו?“ שאל אותה. 11”לא אדוני“, השיבה האישה.
”אם כן גם אני לא ארשיע אותך. לכי לשלום ואל תחטאי יותר.“ 12ישוע דיבר שוב אל העם: ”אני אור העולם. כל ההולך אחרי לא יתעה שוב בחשכה, אלא יקבל את אור החיים“.
13”אתה סתם מתפאר בעצמך ודבריך אינם מוכיחים דבר!“ קראו לעברו הפרושים. 14”אני אמנם מעיד על עצמי, אולם דברי נכונים, שכן אני יודע מאין באתי ולאן אני הולך. 15אתם שופטים אותי לפי קנה־המידה של העולם, ואילו אני איני שופט איש עתה. 16אם אני בכל זאת שופט, אני שופט בצדק, כי איני מחליט על דעת עצמי; אני מתייעץ עם אלוהים האב אשר שלח אותי. 17התורה אומרת כי על־פי שני עדים יקום דבר, לא כן? 18ובכן, אני עד אחד, ואבי אשר שלחני הוא העד השני.“
19”היכן אביך?“ שאלו אותו.
”אינכם יודעים מיהו אבי, מפני שאינכם יודעים מי אני. לו היכרתם אותי הייתם מכירים גם את אבי.“
20ישוע דיבר דברים אלה באגף האוצר בבית־המקדש, אולם איש לא אסר אותו, כי טרם הגיע המועד.
21”אני הולך מכאן“, המשיך ישוע. ”אתם תחפשו אותי ותמותו בחטאיכם. אינכם יכולים לבוא למקום שאליו אני הולך.“
22”האם הוא עומד להתאבד?“ תמהו היהודים. ”למה הוא מתכוון באמרו: ’אינכם יכולים לבוא למקום שאליו אני הולך‘?“
23ישוע הסביר להם: ”מקומי בשמים מעל, ואילו מקומכם בארץ למטה; אתם שייכים לעולם הזה, ואני איני מהעולם הזה. 24משום כך אמרתי לכם שתמותו בחטאיכם; אם לא תאמינו שאני הוא תמותו בחטאיכם.“
25”מי אתה?“ שאלו.
”אני הוא זה שאמרתי לכם כל הזמן“, השיב ישוע. 26”יש לי הרבה דברים לומר עליכם, לשפוט ולהרשיע אתכם, אך איני עושה זאת. אני מוסר לכם אך ורק מה שנאמר לי על־ידי שולחי, שהוא האמת.“ 27והם עדיין לא הבינו שהוא התכוון לאלוהים. 28ישוע המשיך: ”כאשר תרימו את בן־האדם (על הצלב), תדעו ותבינו שאני הוא המשיח ושאיני עושה דבר על דעת עצמי, אלא אני מספר לכם מה שלימד אותי אבי. 29שולחי תמיד איתי; הוא לא נטש אותי, כי אני עושה תמיד את הטוב בעיניו.“
30כשדיבר ישוע דברים אלה, יהודים רבים האמינו שהוא המשיח. 31על כן הוא אמר להם: ”אם תקיימו את דברי תהיו תלמידי באמת. 32אתם תדעו את האמת, והאמת תוציא אתכם לחופשי!“
33”זרע אברהם אנחנו,“ קראו היהודים לעומתו, ”ומעולם לא היינו עבדים לאיש. כיצד, אם כן, אתה אומר שנהיה בני־חורין?“
34”אני אומר לכם במלוא האמת,“ ענה ישוע, ”כל מי שחוטא הוא עבד לחטא, 35ולעבד אין כל זכויות, בעוד שלבן יש את כל הזכויות. 36לכן, אם הבן מוציא אתכם לחופשי, תהיו חופשיים באמת! 37אני יודע שזרע אברהם אתם, אולם יש ביניכם אחדים שרוצים להרוג אותי, מפני שאינם יכולים לסבול את דברי. 38אני מספר לכם את מה שראיתי אצל אבי, ואילו אתם עושים את מה שראיתם אצל אביכם.“
39”אברהם הוא אבינו!“ השיבו היהודים.
אולם ישוע השיב: ”אילו הייתם בני אברהם, הייתם נוהגים כמוהו. 40אולם עתה מבקשים אתם להרוג אותי על שסיפרתי לכם את האמת אשר שמעתי מאלוהים. אברהם מעולם לא היה עושה דבר כזה! 41ואילו אתם עושים את מעשי אביכם האמתי.“
”אין אנו ממזרים! יש לנו אב אחד – האלוהים!“ טענו.
42אולם ישוע המשיך: ”אילו אלוהים היה באמת אביכם, אזי הייתם אוהבים אותי, שהרי באתי אליכם מאת האלוהים. לא באתי על דעת עצמי – אלוהים שלח אותי. 43האם אתם יודעים מדוע אינכם מבינים את דברי? מפני שאינכם מסוגלים להקשיב לי. 44השטן הוא אביכם, ואתם רוצים לעשות את חפצו! הוא היה רוצח ונשאר רוצח; הוא שונא את האמת, כי אין בו שמץ של אמת; כל דבריו הם שקר בכוונה תחילה, שהרי הוא מלך השקרים. 45אינכם מאמינים לי משום שאני אומר את האמת. 46האם יכול מישהו מכם להוכיח אותי על איזשהו עוון? ואם אני אומר את האמת, מדוע אינכם מאמינים לי? 47ילדי האלוהים מקשיבים בשמחה לקול אביהם, אולם אתם אינכם מקשיבים, כי אינכם ילדי האלוהים!“
48”בצדק קראנו לך שומרוני!“ קראו בחזרה בחימה. ”שד נכנס בך!“
49”לא נכנס בי שד“, ענה ישוע. ”אתם לועגים ובזים לי רק מפני שאני מכבד את אבי. 50איני מבקש כבוד לעצמי, אולם אלוהים אבי דורש זאת למעני, והוא ישפוט את מי שאינו מאמין בי. 51אני אומר לכם ברצינות ובכנות: מי שישמע בקולי לא ימות לעולם!“
52”עכשיו אנחנו בטוחים שנכנס בך שד“, אמרו לו. ”אפילו אברהם והנביאים מתו, ואילו אתה טוען שכל השומע בקולך לא ימות לעולם? 53האם אתה גדול וחזק מאברהם אבינו או מהנביאים? למי אתה חושב את עצמך?“
54”אם אני מכבד את עצמי, אין לכך כל ערך“, אמר ישוע. ”אולם אבי מכבד אותי – כן, האב אשר אתם קוראים לו אלוהיכם 55למרות אינכם מכירים אותו. אולם אני מכיר אותו, ואם אכחיש זאת אהיה לשקרן כמוכם. אני באמת מכיר אותו ושומע בקולו. 56אברהם אביכם שש לראות את יום בואי; הוא ראה אותו ושמח.“
57”איך יכולת לראות את אברהם?“ שאלו היהודים בחוסר אמון. ”לא מלאו לך עדיין חמישים שנה אפילו!“
58”אמן אומר אני לכם, עוד לפני שאברהם נולד, אני הוא!“ השיב ישוע.
59דבריו עוררו את חמתם, והם החלו להשליך עליו אבנים. אולם ישוע נעלם מעיניהם, עבר על פניהם ויצא מהמקדש.
1Jesus went unto the mount of Olives. 2And early in the morning he came again into the temple, and all the people came unto him; and he sat down, and taught them. 3And the scribes and Pharisees brought unto him a woman taken in adultery; and when they had set her in the midst, 4They say unto him, Master, this woman was taken in adultery, in the very act. 5Now Moses in the law commanded us, that such should be stoned: but what sayest thou? 6This they said, tempting him, that they might have to accuse him. But Jesus stooped down, and with his finger wrote on the ground, as though he heard them not. 7So when they continued asking him, he lifted up himself, and said unto them, He that is without sin among you, let him first cast a stone at her. 8And again he stooped down, and wrote on the ground. 9And they which heard it, being convicted by their own conscience, went out one by one, beginning at the eldest, even unto the last: and Jesus was left alone, and the woman standing in the midst. 10When Jesus had lifted up himself, and saw none but the woman, he said unto her, Woman, where are those thine accusers? hath no man condemned thee? 11She said, No man, Lord. And Jesus said unto her, Neither do I condemn thee: go, and sin no more.
12¶ Then spake Jesus again unto them, saying, I am the light of the world: he that followeth me shall not walk in darkness, but shall have the light of life. 13The Pharisees therefore said unto him, Thou bearest record of thyself; thy record is not true. 14Jesus answered and said unto them, Though I bear record of myself, yet my record is true: for I know whence I came, and whither I go; but ye cannot tell whence I come, and whither I go. 15Ye judge after the flesh; I judge no man. 16And yet if I judge, my judgment is true: for I am not alone, but I and the Father that sent me. 17It is also written in your law, that the testimony of two men is true. 18I am one that bear witness of myself, and the Father that sent me beareth witness of me. 19Then said they unto him, Where is thy Father? Jesus answered, Ye neither know me, nor my Father: if ye had known me, ye should have known my Father also. 20These words spake Jesus in the treasury, as he taught in the temple: and no man laid hands on him; for his hour was not yet come. 21Then said Jesus again unto them, I go my way, and ye shall seek me, and shall die in your sins: whither I go, ye cannot come. 22Then said the Jews, Will he kill himself? because he saith, Whither I go, ye cannot come. 23And he said unto them, Ye are from beneath; I am from above: ye are of this world; I am not of this world. 24I said therefore unto you, that ye shall die in your sins: for if ye believe not that I am he, ye shall die in your sins. 25Then said they unto him, Who art thou? And Jesus saith unto them, Even the same that I said unto you from the beginning. 26I have many things to say and to judge of you: but he that sent me is true; and I speak to the world those things which I have heard of him. 27They understood not that he spake to them of the Father. 28Then said Jesus unto them, When ye have lifted up the Son of man, then shall ye know that I am he, and that I do nothing of myself; but as my Father hath taught me, I speak these things. 29And he that sent me is with me: the Father hath not left me alone; for I do always those things that please him. 30As he spake these words, many believed on him. 31Then said Jesus to those Jews which believed on him, If ye continue in my word, then are ye my disciples indeed; 32And ye shall know the truth, and the truth shall make you free.
33¶ They answered him, We be Abraham’s seed, and were never in bondage to any man: how sayest thou, Ye shall be made free? 34Jesus answered them, Verily, verily, I say unto you, Whosoever committeth sin is the servant of sin. 35And the servant abideth not in the house for ever: but the Son abideth ever. 36If the Son therefore shall make you free, ye shall be free indeed. 37I know that ye are Abraham’s seed; but ye seek to kill me, because my word hath no place in you. 38I speak that which I have seen with my Father: and ye do that which ye have seen with your father. 39They answered and said unto him, Abraham is our father. Jesus saith unto them, If ye were Abraham’s children, ye would do the works of Abraham. 40But now ye seek to kill me, a man that hath told you the truth, which I have heard of God: this did not Abraham. 41Ye do the deeds of your father. Then said they to him, We be not born of fornication; we have one Father, even God. 42Jesus said unto them, If God were your Father, ye would love me: for I proceeded forth and came from God; neither came I of myself, but he sent me. 43Why do ye not understand my speech? even because ye cannot hear my word. 44Ye are of your father the devil, and the lusts of your father ye will do. He was a murderer from the beginning, and abode not in the truth, because there is no truth in him. When he speaketh a lie, he speaketh of his own: for he is a liar, and the father of it. 45And because I tell you the truth, ye believe me not. 46Which of you convinceth me of sin? And if I say the truth, why do ye not believe me? 47He that is of God heareth God’s words: ye therefore hear them not, because ye are not of God. 48Then answered the Jews, and said unto him, Say we not well that thou art a Samaritan, and hast a devil? 49Jesus answered, I have not a devil; but I honour my Father, and ye do dishonour me. 50And I seek not mine own glory: there is one that seeketh and judgeth. 51Verily, verily, I say unto you, If a man keep my saying, he shall never see death. 52Then said the Jews unto him, Now we know that thou hast a devil. Abraham is dead, and the prophets; and thou sayest, If a man keep my saying, he shall never taste of death. 53Art thou greater than our father Abraham, which is dead? and the prophets are dead: whom makest thou thyself? 54Jesus answered, If I honour myself, my honour is nothing: it is my Father that honoureth me; of whom ye say, that he is your God: 55Yet ye have not known him; but I know him: and if I should say, I know him not, I shall be a liar like unto you: but I know him, and keep his saying. 56Your father Abraham rejoiced to see my day: and he saw it, and was glad. 57Then said the Jews unto him, Thou art not yet fifty years old, and hast thou seen Abraham? 58Jesus said unto them, Verily, verily, I say unto you, Before Abraham was, I am. 59Then took they up stones to cast at him: but Jesus hid himself, and went out of the temple, going through the midst of them, and so passed by.
