הבשורה על-פי יוחנן 6 – Habrit Hakhadasha/Haderekh HHH

Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי יוחנן 6:1-71

1כעבור זמן מה חצה ישוע את ים הכינרת (הנקרא גם ימת טבריה). 2אנשים רבים הלכו אחריו, כי ראו כיצד ריפא את החולים. 3ישוע ותלמידיו עלו על אחד ההרים והתיישבו על הארץ. 4היה זה זמן קצר לפני חג הפסח. 5‏-6ישוע הביט סביבו וראה את ההמונים הבאים לקראתו.

”מאין נשיג להם לחם לאכול?“ ניסה ישוע את פיליפוס, כי למעשה ידע מה עמד לעשות.

7”גם אם נקנה לחם באלפיים שקלים, לא יספיק לכולם!“ השיב פיליפוס. 8‎אַנְדְּרֵי, אחיו של שמעון פטרוס, התערב ואמר: 9”יש כאן ילד שבידו חמש ככרות לחם ושני דגים, אבל מה יועיל הדבר לכל האלפים האלה?“

10”אמרו לכולם לשבת על האדמה“, ביקש ישוע מהסובבים אותו. כחמשת־אלפים גברים (לא כולל נשים וילדים) היו שם, וכולם התיישבו על המדשאה. 11ישוע לקח את ככרות הלחם, הודה לאלוהים, הגיש אותן לתלמידיו, והתלמידים הגישו לכל האנשים. ישוע עשה את אותו הדבר עם הדגים, וכולם אכלו לשובע.

12”אספו בבקשה את הפירורים שנשארו,“ ביקש ישוע, ”כדי שדבר לא ייזרק.“ 13התלמידים אספו את הפירורים מחמש ככרות הלחם ומילאו בהם שנים־עשר סלים.

14כשראה ההמון את הנס הזה, קרא: ”זהו באמת הנביא שציפינו לו!“

15ישוע ידע שהם היו מוכנים לאחוז בו בכוח ולהכתירו למלך, ומשום כך שוב נמלט לבדו אל אחד ההרים. 16בערב ירדו התלמידים לים 17ונכנסו לסירה, כשפניהם מועדות לכפר־נחום. הלילה ירד, וישוע עדיין לא שב אליהם. 18בינתיים פרצה סערה בים, כי נשבה רוח חזקה. 19התלמידים חתרו במשוטיהם כחמישה קילומטרים, ולפתע ראו את ישוע פוסע לקראתם על־פני המים. פחד אחז אותם, 20אולם ישוע הרגיעם: ”זה אני, ישוע, אל תפחדו.“ 21הם אספו אותו אל הסירה ומיד הגיעו אל יעדם.

22למחרת התקהלו אנשים רבים במקום שישוע חולל את נס הלחם. הם המתינו לישוע, כי לא ראו אותו עוזב את המקום עם תלמידיו בסירה. 23בינתיים הגיעו אל המקום גם סירות אחרות מטבריה. 24כשנוכחו האנשים כי ישוע איננו שם, הם עלו לסירות והפליגו לכפר־נחום כדי לחפש אותו.

25הם מצאו אותו בכפר־נחום ושאלו בתמיהה: ”רבי, כיצד הגעת הנה?“

26”האמת היא שאתם רוצים להיות בחברתי מפני שאכלתם לשובע, ולא מפני שאתם מאמינים בי ובאותותיי!“ השיב להם ישוע. 27”אל תעמלו בעד המזון אשר כלה ונגמר, כי אם הקדישו את זמנכם למזון החיים שאותו תקבלו מבן־האדם, כי לשם כך שלח אותי האלוהים אבי.“

28”מה עלינו לעשות כדי למצוא־חן בעיני אלוהים?“ שאלו.

29”אלוהים רוצה שתאמינו במי שהוא שלח אליכם“, השיב ישוע. 30”אם ברצונך שנאמין כי אתה המשיח, עליך להראות לנו עוד נסים ונפלאות. 31אבותינו אכלו יום יום את המן במדבר כמו שכתוב:6‏.31 ו 31 תהלים עח 24 ’ודגן־שמים נתן להם‘.“

32אולם ישוע הסביר: ”אני אומר לכם שלא משה נתן לכם את הלחם מהשמים, אלא אבי הוא שנותן לכם את הלחם האמתי מהשמים. 33הלחם האמתי הוא זה שנשלח מהשמים על־ידי אלוהים, והוא מעניק חיים לעולם.“

34”אדון,“ קראו, ”תן לנו תמיד את הלחם הזה!“

35”אני הוא לחם החיים“, אמר ישוע. ”כל הבא אלי לא ירעב לעולם. כל המאמין בי לא יצמא לעולם. 36אבל הבעיה היא שאינכם מאמינים גם לאחר שראיתם אותי. 37אולם אחדים יבואו אלי ויאמינו בי – אלה שאבי נתן לי – ואני מבטיח שלא אדחה איש, 38כי באתי לכאן מהשמים לעשות את רצונו של האלוהים אשר שלחני, ולא את רצוני.

39”האב אשר שלח אותי רוצה שלא אאבד איש מאלה שנתן לי, אלא שאקים את כולם לתחייה ביום האחרון. 40זהו רצונו: שכל הרואה אותי ומאמין בי יחיה חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון.“

41היהודים רגזו עליו משום שטען כי הוא הלחם היורד מן השמים.

42”אילו שטויות הוא מדבר?“ שאלו. ”הלא הוא ישוע בן־יוסף; אנחנו מכירים היטב את כל משפחתו! איך הוא מעז לטעון שהוא בא מהשמים?“

43”אל תתרגזו על דברי אלה“, ביקש ישוע. 44”רק מי שאלוהים שולח יוכל לבוא אלי, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון. 45הלא כתוב בספרי הנביאים:6‏.45 ו 45 ישעיהו נד 13 ’וכל בניך למודי ה׳‘. ואמנם, כל השומע לקול אלוהים ולומד את האמת על אודותיו, יבוא אלי. 46לא שמישהו ראה את האלוהים; אני לבדי ראיתי אותו, שהרי הוא שלח אותי.

47”אני אומר לכם באמת, כל המאמין בי יחיה חיי נצח. 48אני הוא לחם החיים. 49אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו. 50אולם מי שאוכל מלחם החיים, היורד מהשמים, יחיה חיי נצח ולא ימות. 51אנוכי לחם החיים היורד מהשמים; כל האוכל מהלחם הזה יחיה לנצח. אני נותן את בשרי כלחם כדי שהעולם יחיה.“

52”איך הוא יכול לתת לנו לאכול את בשרו?“ החלו היהודים להתווכח ביניהם.

53”אני אומר לכם ברצינות,“ המשיך ישוע, ”אם לא תאכלו את בשר המשיח ולא תשתו את דמו, אין לכם חיים בקרבכם! 54אולם כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון. 55כי בשרי הוא מזון אמתי, ודמי הוא משקה אמתי. 56כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי בי, ואני חי בו. 57כל הניזון ממני חי בזכותי, כשם שאבי החי שלח אותי ואני חי בזכותו. 58אני הלחם האמתי היורד מהשמים – לא כמו המן שאכלו אבותינו במדבר ומתו. כל האוכל את הלחם הזה יחיה לנצח.“ 59ישוע לימד אותם דברים אלה בבית־הכנסת בכפר־נחום.

60אפילו תלמידיו אמרו: ”קשה לקבל את מה שהוא אומר. איך אפשר להאמין בזה?“ 61ישוע חש בלבו שתלמידיו התלוננו על דבריו. ”מה מטריד אתכם?“ שאל אותם. 62”מה תגידו אם תראו את בן־האדם עולה חזרה לשמים? 63רק רוח אלוהים מעניק חיים; בכוחו של האדם אין כל תועלת. הדברים שאמרתי לכם הם דברי רוח וחיים. 64אך בכל זאת יש ביניכם כאלה שאינם מאמינים.“ ישוע אמר זאת מפני שידע מראש מי לא יאמין בו ומי יסגיר אותו.

65”משום כך אמרתי לכם שאיש אינו יכול לבוא אלי אלא אם זה מעשה מידי אלוהים“, הסביר ישוע.

66באותו יום עזבו אותו תלמידים רבים. 67”האם גם אתם רוצים לעזוב אותי?“ שאל ישוע את שנים־עשר תלמידיו. 68”אדוני, לאן נלך ולמי?“ קרא שמעון פטרוס. ”רק לך יש דברים של חיי נצח, 69ואנחנו יודעים ומאמינים שאתה קדוש האלוהים!“

70השיב להם ישוע: ”אני בחרתי בכם בעצמי – שנים־עשר במספר – ובכל זאת, אחד מכם הוא שטן.“ 71הוא התכוון ליהודה בן־שמעון איש־קריות, אחד משנים־עשר התלמידים, שעמד להסגירו.