1כעבור זמן מה חצה ישוע את ים הכינרת (הנקרא גם ימת טבריה). 2אנשים רבים הלכו אחריו, כי ראו כיצד ריפא את החולים. 3ישוע ותלמידיו עלו על אחד ההרים והתיישבו על הארץ. 4היה זה זמן קצר לפני חג הפסח. 5-6ישוע הביט סביבו וראה את ההמונים הבאים לקראתו.
”מאין נשיג להם לחם לאכול?“ ניסה ישוע את פיליפוס, כי למעשה ידע מה עמד לעשות.
7”גם אם נקנה לחם באלפיים שקלים, לא יספיק לכולם!“ השיב פיליפוס. 8אַנְדְּרֵי, אחיו של שמעון פטרוס, התערב ואמר: 9”יש כאן ילד שבידו חמש ככרות לחם ושני דגים, אבל מה יועיל הדבר לכל האלפים האלה?“
10”אמרו לכולם לשבת על האדמה“, ביקש ישוע מהסובבים אותו. כחמשת־אלפים גברים (לא כולל נשים וילדים) היו שם, וכולם התיישבו על המדשאה. 11ישוע לקח את ככרות הלחם, הודה לאלוהים, הגיש אותן לתלמידיו, והתלמידים הגישו לכל האנשים. ישוע עשה את אותו הדבר עם הדגים, וכולם אכלו לשובע.
12”אספו בבקשה את הפירורים שנשארו,“ ביקש ישוע, ”כדי שדבר לא ייזרק.“ 13התלמידים אספו את הפירורים מחמש ככרות הלחם ומילאו בהם שנים־עשר סלים.
14כשראה ההמון את הנס הזה, קרא: ”זהו באמת הנביא שציפינו לו!“
15ישוע ידע שהם היו מוכנים לאחוז בו בכוח ולהכתירו למלך, ומשום כך שוב נמלט לבדו אל אחד ההרים. 16בערב ירדו התלמידים לים 17ונכנסו לסירה, כשפניהם מועדות לכפר־נחום. הלילה ירד, וישוע עדיין לא שב אליהם. 18בינתיים פרצה סערה בים, כי נשבה רוח חזקה. 19התלמידים חתרו במשוטיהם כחמישה קילומטרים, ולפתע ראו את ישוע פוסע לקראתם על־פני המים. פחד אחז אותם, 20אולם ישוע הרגיעם: ”זה אני, ישוע, אל תפחדו.“ 21הם אספו אותו אל הסירה ומיד הגיעו אל יעדם.
22למחרת התקהלו אנשים רבים במקום שישוע חולל את נס הלחם. הם המתינו לישוע, כי לא ראו אותו עוזב את המקום עם תלמידיו בסירה. 23בינתיים הגיעו אל המקום גם סירות אחרות מטבריה. 24כשנוכחו האנשים כי ישוע איננו שם, הם עלו לסירות והפליגו לכפר־נחום כדי לחפש אותו.
25הם מצאו אותו בכפר־נחום ושאלו בתמיהה: ”רבי, כיצד הגעת הנה?“
26”האמת היא שאתם רוצים להיות בחברתי מפני שאכלתם לשובע, ולא מפני שאתם מאמינים בי ובאותותיי!“ השיב להם ישוע. 27”אל תעמלו בעד המזון אשר כלה ונגמר, כי אם הקדישו את זמנכם למזון החיים שאותו תקבלו מבן־האדם, כי לשם כך שלח אותי האלוהים אבי.“
28”מה עלינו לעשות כדי למצוא־חן בעיני אלוהים?“ שאלו.
29”אלוהים רוצה שתאמינו במי שהוא שלח אליכם“, השיב ישוע. 30”אם ברצונך שנאמין כי אתה המשיח, עליך להראות לנו עוד נסים ונפלאות. 31אבותינו אכלו יום יום את המן במדבר כמו שכתוב:6.31 ו 31 תהלים עח 24 ’ודגן־שמים נתן להם‘.“
32אולם ישוע הסביר: ”אני אומר לכם שלא משה נתן לכם את הלחם מהשמים, אלא אבי הוא שנותן לכם את הלחם האמתי מהשמים. 33הלחם האמתי הוא זה שנשלח מהשמים על־ידי אלוהים, והוא מעניק חיים לעולם.“
34”אדון,“ קראו, ”תן לנו תמיד את הלחם הזה!“
35”אני הוא לחם החיים“, אמר ישוע. ”כל הבא אלי לא ירעב לעולם. כל המאמין בי לא יצמא לעולם. 36אבל הבעיה היא שאינכם מאמינים גם לאחר שראיתם אותי. 37אולם אחדים יבואו אלי ויאמינו בי – אלה שאבי נתן לי – ואני מבטיח שלא אדחה איש, 38כי באתי לכאן מהשמים לעשות את רצונו של האלוהים אשר שלחני, ולא את רצוני.
39”האב אשר שלח אותי רוצה שלא אאבד איש מאלה שנתן לי, אלא שאקים את כולם לתחייה ביום האחרון. 40זהו רצונו: שכל הרואה אותי ומאמין בי יחיה חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון.“
41היהודים רגזו עליו משום שטען כי הוא הלחם היורד מן השמים.
42”אילו שטויות הוא מדבר?“ שאלו. ”הלא הוא ישוע בן־יוסף; אנחנו מכירים היטב את כל משפחתו! איך הוא מעז לטעון שהוא בא מהשמים?“
43”אל תתרגזו על דברי אלה“, ביקש ישוע. 44”רק מי שאלוהים שולח יוכל לבוא אלי, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון. 45הלא כתוב בספרי הנביאים:6.45 ו 45 ישעיהו נד 13 ’וכל בניך למודי ה׳‘. ואמנם, כל השומע לקול אלוהים ולומד את האמת על אודותיו, יבוא אלי. 46לא שמישהו ראה את האלוהים; אני לבדי ראיתי אותו, שהרי הוא שלח אותי.
47”אני אומר לכם באמת, כל המאמין בי יחיה חיי נצח. 48אני הוא לחם החיים. 49אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו. 50אולם מי שאוכל מלחם החיים, היורד מהשמים, יחיה חיי נצח ולא ימות. 51אנוכי לחם החיים היורד מהשמים; כל האוכל מהלחם הזה יחיה לנצח. אני נותן את בשרי כלחם כדי שהעולם יחיה.“
52”איך הוא יכול לתת לנו לאכול את בשרו?“ החלו היהודים להתווכח ביניהם.
53”אני אומר לכם ברצינות,“ המשיך ישוע, ”אם לא תאכלו את בשר המשיח ולא תשתו את דמו, אין לכם חיים בקרבכם! 54אולם כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון. 55כי בשרי הוא מזון אמתי, ודמי הוא משקה אמתי. 56כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי בי, ואני חי בו. 57כל הניזון ממני חי בזכותי, כשם שאבי החי שלח אותי ואני חי בזכותו. 58אני הלחם האמתי היורד מהשמים – לא כמו המן שאכלו אבותינו במדבר ומתו. כל האוכל את הלחם הזה יחיה לנצח.“ 59ישוע לימד אותם דברים אלה בבית־הכנסת בכפר־נחום.
60אפילו תלמידיו אמרו: ”קשה לקבל את מה שהוא אומר. איך אפשר להאמין בזה?“ 61ישוע חש בלבו שתלמידיו התלוננו על דבריו. ”מה מטריד אתכם?“ שאל אותם. 62”מה תגידו אם תראו את בן־האדם עולה חזרה לשמים? 63רק רוח אלוהים מעניק חיים; בכוחו של האדם אין כל תועלת. הדברים שאמרתי לכם הם דברי רוח וחיים. 64אך בכל זאת יש ביניכם כאלה שאינם מאמינים.“ ישוע אמר זאת מפני שידע מראש מי לא יאמין בו ומי יסגיר אותו.
65”משום כך אמרתי לכם שאיש אינו יכול לבוא אלי אלא אם זה מעשה מידי אלוהים“, הסביר ישוע.
66באותו יום עזבו אותו תלמידים רבים. 67”האם גם אתם רוצים לעזוב אותי?“ שאל ישוע את שנים־עשר תלמידיו. 68”אדוני, לאן נלך ולמי?“ קרא שמעון פטרוס. ”רק לך יש דברים של חיי נצח, 69ואנחנו יודעים ומאמינים שאתה קדוש האלוהים!“
70השיב להם ישוע: ”אני בחרתי בכם בעצמי – שנים־עשר במספר – ובכל זאת, אחד מכם הוא שטן.“ 71הוא התכוון ליהודה בן־שמעון איש־קריות, אחד משנים־עשר התלמידים, שעמד להסגירו.
耶穌使五千人吃飽
1事後，耶穌渡過加利利湖，就是提比哩亞海。 2許多人因為見過耶穌治病的神蹟，就跟隨了祂。 3耶穌到了山上，與門徒一起坐下來。 4那時，猶太人的逾越節快到了。 5耶穌舉目看見一大群人向祂走來，就對腓力說：「我們到哪裡去買餅給他們吃呢？」 6祂這樣說是想試試腓力，其實祂知道應該怎麼做。
7腓力回答說：「就算買二百個銀幣6·7 一個銀幣相當於當時一天的工錢。的餅，也不夠他們每人一口啊！」
8另外一個門徒——西門·彼得的弟弟安得烈對耶穌說： 9「這裡有個小孩子帶了五個大麥餅和兩條魚。不過，這麼多人，這一點東西實在無濟於事。」
10耶穌說：「你們叫大家坐下。」那地方草很多，眾人便坐下來，當時在場的男人大約有五千。 11耶穌拿起餅來祝謝後，分給坐著的眾人，然後又照樣分魚，眾人可以隨意吃。 12他們吃飽後，耶穌對門徒說：「把剩下的零碎收拾起來，免得浪費。」
13他們便把大家吃剩的那五個大麥餅的零碎收拾起來，裝滿了十二個籃子。 14大家看見耶穌行的這個神蹟，都說：「這人真是那位要來到世上的先知！」 15耶穌知道他們想強行立祂作王，便獨自退到山上。
耶穌在湖面上行走
16傍晚的時候，門徒來到湖邊， 17上了船，去湖對岸的迦百農。天色已暗，耶穌還沒到他們那裡。 18忽然，湖面上狂風大作，波濤洶湧。 19門徒搖櫓，大約行了五六公里，突然看見耶穌在水面上朝他們的船走來，他們很害怕。 20耶穌對他們說：「是我，不要怕。」 21於是門徒欣然接祂上船，船立刻到了目的地。
生命之糧
22第二天，留在對岸的眾人看見那裡只有一條船，耶穌沒有和門徒一起坐船離開。 23後來有幾條從提比哩亞來的小船停泊在岸邊，靠近主祝謝後讓眾人吃餅的地方。 24他們發現耶穌和門徒都不在那裡，就乘船到迦百農去找祂。
25他們在湖對岸找到了耶穌，對祂說：「老師，你什麼時候到這裡來的？」
26耶穌回答說：「我實實在在地告訴你們，你們找我，並不是因為看見了神蹟，而是因為你們有餅吃，並且吃飽了。 27不要為那必壞的食物勞苦，要為那存到永生的食物，就是人子要賜給你們的食物勞苦，因為父上帝把這權柄交給了人子。」
28眾人問祂：「我們要怎樣做，才算是做上帝的工作呢？」
29耶穌說：「信上帝所差來的那位，就是做上帝的工作。」
30他們又問：「那麼，你行什麼神蹟讓我們看了可以信你呢？你要做什麼呢？ 31我們的祖先在曠野有嗎哪吃，正如聖經上說，『祂賜下天糧給他們吃。』」
32耶穌卻說：「我實實在在地告訴你們，不是摩西從天上賜給了你們糧食，而是我父將天上的真糧食賜給你們。 33因為上帝賜的糧就是從天降下、賜生命給世人的那位。」
34他們說：「先生，求你把這種糧食天天賜給我們吧。」
35耶穌說：「我就是生命的糧，到我這裡來的人必定不餓，信我的人必永遠不渴。 36但我對你們說過，你們雖然親眼看見我，仍然不信。 37凡父賜給我的人，必到我這裡來。到我這裡來的，我總不丟棄他。 38因為我從天上下來，不是要成就自己的旨意，而是要成就差我來者的旨意。 39差我來者的旨意是，祂所賜給我的，我一個也不失掉，在末日我要叫他們復活。 40因為我父的旨意是要叫一切看見兒子並相信的人得到永生，在末日，我要叫他們復活。」
41猶太人聽見耶穌說自己是從天上降下來的糧，就小聲議論， 42說：「這不是約瑟的兒子耶穌嗎？祂的父母，我們都認識，祂現在怎麼能說自己是從天上降下來的呢？」
43耶穌回答他們說：「你們不用議論紛紛。 44如果不是差我來的父吸引人到我這裡來，沒有人能來。到我這裡來的，在末日，我要叫他復活。 45先知書上這樣說，『他們都要受上帝的訓誨』，這裡是指凡聽從父的教導又去效法的人，都會到我這裡來。 46這並不是說有人見過父，唯獨從上帝而來的那位見過父。 47我實實在在地告訴你們，信我的人有永生， 48因為我是生命的糧。 49你們的祖先在曠野吃過嗎哪，還是死了。 50但這是從天上降下來的糧，人吃了就不死。 51我就是天上降下來的生命之糧，人吃了這糧，必永遠活著。我將要賜下的糧就是我的肉，是為了讓世人得到生命。」
52猶太人開始彼此爭論，說：「這個人怎麼能把自己的肉給我們吃呢？」
53耶穌說：「我實實在在地告訴你們，如果你們不吃人子的肉，不喝人子的血，就沒有生命。 54吃我肉、喝我血的人有永生，在末日，我要叫他復活。 55因為我的肉是真糧食，我的血是真飲品， 56吃我肉、喝我血的人常在我裡面，我也常在他裡面。 57永活的父差我來，我是靠祂而活。同樣，吃我肉的人也靠我而活。 58我是從天上降下來的真糧，吃這糧的人必永遠活著，不像你們的祖先，雖然吃過嗎哪，最後還是死了。」
59這番話是耶穌在迦百農會堂裡教導人的時候講的。
永生之道
60祂的許多門徒聽了，就議論說：「這話實在難懂，誰能接受呢？」
61耶穌知道門徒在議論，就說：「這話叫你們失去信心嗎？ 62如果你們看見人子升到祂原來所在的地方，會怎麼樣呢？ 63叫人活著的是靈，肉體毫無作用。我對你們說的話就是靈，就是生命。 64然而，你們中間有些人不信。」因為耶穌一開始就知道誰不信祂、誰會出賣祂。
65祂繼續說：「所以我曾對你們說，如果不是我父賜恩，沒有人能到我這裡來。」
66從此，很多門徒離開了，不再跟從耶穌。
67於是耶穌問那十二個門徒：「你們也要離開我嗎？」
68西門·彼得答道：「主啊！你有永生之道，我們還跟從誰呢？ 69我們已經相信並且知道你是上帝的聖者。」
70耶穌說：「我不是揀選了你們十二個人嗎？但其中有一個是魔鬼。」 71耶穌這話是指著加略人西門的兒子猶大說的，因為他是十二個門徒之一，後來出賣了耶穌。
