מעשי השליחים 2 – HHH & NIRV

Habrit Hakhadasha/Haderekh

מעשי השליחים 2:1-47

1שבעה שבועות חלפו מאז מותו של ישוע ותחייתו מן המתים, ויום חג השבועות הגיע. כשהתאספו המאמינים יחד באותו יום, 2נשמע לפתע קול סערה גדולה מן השמים, והרעש מילא את הבית שבו ישבו. 3הנוכחים ראו מעין לשונות אש קטנות יורדות ונחות על ראשיהם, 4וכל אחד מהם נמלא ברוח הקודש והחל לדבר בשפה שלא הייתה מוכרת לו, כי רוח הקודש העניק להם יכולת זאת.

5הרבה יהודים אדוקים מארצות שונות עלו לירושלים לרגל החג, 6ובשמעם את רעש הסערה מעל הבית ההוא, מיהרו אל המקום כדי לראות מה קרה. לתדהמתם הרבה כל אחד שמע את התלמידים מדברים בשפה שלו.

7”כיצד ייתכן הדבר?“ שאלו עולי־הרגל. ”הלא כל האנשים האלה גרים בגליל! 8כיצד הם יכולים לדבר בשפות המדוברות בארצות מולדתנו? 9הרי אנחנו פרתיים, מדיים, עילמיים, אנשי ארם־נהריים, יהודה, קפודקיה, פונטוס, אסיה הקטנה; 10פריגיה, פמפוליה, מצרים; יש בינינו אנשים מהאזורים שליד קוריניה שבלוב, ומרומא; 11יהודים וגרים, כרתים וערבים – וכל אחד מאיתנו שומע בשפתו כיצד אנשים אלה מספרים על מעשיו של אלוהים ועל נפלאותיו!“

12כולם עמדו שם נבוכים ומבולבלים. ”מה פירושו של הדבר?“ שאלו זה את זה.

13אולם בקרב הקהל היו גם כאלה שלעגו: ”הם סתם שיכורים!“

14שמעון פטרוס צעד קדימה, יחד עם אחד־עשר השליחים, ופנה אל ההמון: ”תושבי ירושלים ואורחיה, הקשיבו היטב לדברי. 15אחדים מכם טוענים שאנשים אלה שיכורים, אבל דעו לכם שהם אינם שיכורים! בני־אדם אינם נוהגים להשתכר בשעה תשע בבוקר! 16מה שאתם רואים כאן הבוקר כבר נובא לפני שנים רבות בפי יואל הנביא, אשר אמר:2‏.16 ב 16 יואל ג

17’והיה אחרי כן (באחרית הימים), אמר אלוהים,

אשפוך את רוחי על כל בשר.

ונבאו בניכם ובנותיכם,

זקניכם חלמות יחלמון,

בחוריכם חזינות יראו.

18וגם על העבדים ועל השפחות

בימים ההמה אשפוך את רוחי.

19ונתתי מופתים בשמים ובארץ –

דם ואש ותימרות עשן.

20השמש יהפך לחשך,

והירח – לדם, לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא.

21והיה כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט!‘

22”אנשי ישראל, הקשיבו!“ המשיך פטרוס. ”אלוהים אישר בפומבי שישוע המשיח אכן שליח משמים, באמצעות הניסים והנפלאות שחולל על־ידו, ואתם יודעים זאת היטב, שהרי הניסים והנפלאות נעשו אצלכם. 23אולם אלוהים, שפעל לפי תוכניתו הערוכה מראש, הרשה לכם להסגיר את ישוע לידי הרומאים, כדי שיוקיעו אותו ויהרגוהו. 24ואז אלוהים שחרר אותו מייסורי המוות והחזירו לחיים, כי המוות לא יכול היה להחזיק בו!

25”דוד המלך דיבר על ישוע כשאמר:2‏.25 ב 25 תהלים טז 8‏-11

’שויתי ה׳ לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט.

26לכן שמח לבי ויגל כבודי,

אף בשרי ישכן לבטח,

27כי לא תעזב נפשי לשאול;

לא תתן חסידך לראות שחת.

28תודיעני ארחות חיים, שבע שמחות את פניך‘.

29”אחים יקרים, חשבו נא! הרי דוד לא התכוון לעצמו כשאמר את הדברים שציטטתי זה עתה, שהרי הוא מת ונקבר, וקברו נמצא בעירנו עד היום הזה. 30אולם דוד היה נביא, ועל כן ידע היטב שה׳ הבטיח, בשבועה נצחית, שאחד מצאצאיו יהיה המשיח ויישב על כסאו. 31דוד חזה את העתיד הרחוק וניבא את תחייתו של המשיח, באמרו שנפש המשיח לא תישאר בשאול, ושגופו לא יירקב. 32הוא דיבר על המשיח, וכולנו עדים לכך שישוע זה, שעליו אנו מדברים, באמת קם מן המתים.

33”עתה יושב ישוע בשמים לימין האלוהים, וכפי שהובטח העניק לו אלוהים את הסמכות לשלוח את רוח הקודש, אשר גרם לכל מה שאתם רואים ושומעים היום.

34”לא, דוד לא התייחס אל עצמו בדברים שאמר, שהרי הוא מעולם לא עלה לשמים. מלבד זאת, דוד הוסיף ואמר במקום אחר:2‏.34 ב 34 תהלים קי 1

’נאם ה׳ לאדני, שב לימיני,

35עד אשית אויביך

הדם לרגליך‘.

36”משום כך אני קורא אל בית ישראל: דעו לכם שאלוהים הפקיד את ישוע, אשר צלבתם, להיות האדון והמשיח!“

37דבריו של פטרוס נגעו ללב השומעים, והם פנו אליו ואל השליחים האחרים בשאלה: ”אחים, מה עלינו לעשות?“

38”עליכם לחזור בתשובה ולהיטבל בשם ישוע המשיח, כדי שייסלחו לכם חטאיכם“, השיב פטרוס. ”ואז תקבלו את מתנת רוח הקודש. 39כי ה׳ הבטיח לתת את רוח הקודש לכל מי שיקרא בשם ה׳ אלוהינו, וגם לבניו – לרחוקים ולקרובים.“

40פטרוס המשיך לספר להם על ישוע, והפציר בכל מאזיניו לחזור בתשובה ולהינצל מהדור הסורר הזה. 41כשלושת אלפים איש האמינו באותו יום לדבריו של פטרוס ונטבלו במים. 42הם הצטרפו אל יתר המאמינים, והשתתפו בקביעות בשיעוריהם של השליחים, בבציעת הלחם (כמצוות ישוע לזיכרון מותו) ובאסיפות תפילה. 43הניסים והנפלאות הרבים שחוללו השליחים מלאו את כולם יראת־כבוד לאלוהים.

44כל המאמינים התמידו להתאסף יחד, וחילקו ביניהם את כל מה שהיה להם. 45הם מכרו את כל רכושם, והתחלקו בכספם עם הנצרכים. 46מדי יום הם השתחוו יחד בבית־המקדש, נפגשו בבתיהם בקבוצות, לשם התחברות, ואכלו יחד את ארוחותיהם בשמחה ובהכרת־תודה. 47הם הללו את אלוהים, והם מצאו־חן בעיני כל העם. מדי יום הוסיף להם ה׳ את אלה שנושעו.

New International Reader’s Version

Acts 2:1-47

The Holy Spirit Comes at Pentecost

1When the day of Pentecost came, all the believers gathered in one place. 2Suddenly a sound came from heaven. It was like a strong wind blowing. It filled the whole house where they were sitting. 3They saw something that looked like fire in the shape of tongues. The flames separated and came to rest on each of them. 4All of them were filled with the Holy Spirit. They began to speak in languages they had not known before. The Spirit gave them the ability to do this.

5Godly Jews from every country in the world were staying in Jerusalem. 6A crowd came together when they heard the sound. They were bewildered because each of them heard their own language being spoken. 7The crowd was really amazed. They asked, “Aren’t all these people who are speaking Galileans? 8Then why do we each hear them speaking in our own native language? 9We are Parthians, Medes and Elamites. We live in Mesopotamia, Judea and Cappadocia. We are from Pontus, Asia, 10Phrygia and Pamphylia. Others of us are from Egypt and the parts of Libya near Cyrene. Still others are visitors from Rome. 11Some of the visitors are Jews. Others have accepted the Jewish faith. Also, Cretans and Arabs are here. We hear all these people speaking about God’s wonders in our own languages!” 12They were amazed and bewildered. They asked one another, “What does this mean?”

13But some people in the crowd made fun of the believers. “They’ve had too much wine!” they said.

Peter Speaks to the Crowd

14Then Peter stood up with the 11 apostles. In a loud voice he spoke to the crowd. “My fellow Jews,” he said, “let me explain this to you. All of you who live in Jerusalem, listen carefully to what I say. 15You think these people are drunk. But they aren’t. It’s only nine o’clock in the morning! 16No, here is what the prophet Joel meant. 17He said,

“ ‘In the last days, God says,

I will pour out my Holy Spirit on all people.

Your sons and daughters will prophesy.

Your young men will see visions.

Your old men will have dreams.

18In those days, I will pour out my Spirit on my servants.

I will pour out my Spirit on both men and women.

When I do, they will prophesy.

19I will show wonders in the heavens above.

I will show signs on the earth below.

There will be blood and fire and clouds of smoke.

20The sun will become dark.

The moon will turn red like blood.

This will happen before the coming of the great and glorious day of the Lord.

21Everyone who calls

on the name of the Lord will be saved.’ (Joel 2:28–32)

22“Fellow Israelites, listen to this! Jesus of Nazareth was a man who had God’s approval. God did miracles, wonders and signs among you through Jesus. You yourselves know this. 23Long ago God planned that Jesus would be handed over to you. With the help of evil people, you put Jesus to death. You nailed him to the cross. 24But God raised him from the dead. He set him free from the suffering of death. It wasn’t possible for death to keep its hold on Jesus. 25David spoke about him. He said,

“ ‘I know that the Lord is always with me.

Because he is at my right hand,

I will always be secure.

26So my heart is glad and joy is on my tongue.

My whole body will be full of hope.

27You will not leave me in the place of the dead.

You will not let your holy one rot away.

28You always show me the path that leads to life.

You will fill me with joy when I am with you.’ (Psalm 16:8–11)

29“Fellow Israelites, you can be sure that King David died. He was buried. His tomb is still here today. 30But David was a prophet. He knew that God had made a promise to him. God had promised that he would make someone in David’s family line king after him. 31David saw what was coming. So he spoke about the Messiah rising from the dead. He said that the Messiah would not be left in the place of the dead. His body wouldn’t rot in the ground. 32God has raised this same Jesus back to life. We are all witnesses of this. 33Jesus has been given a place of honor at the right hand of God. He has received the Holy Spirit from the Father. This is what God had promised. It is Jesus who has poured out what you now see and hear. 34David did not go up to heaven. But he said,

“ ‘The Lord said to my Lord,

“Sit at my right hand.

35I will put your enemies

under your control.” ’ (Psalm 110:1)

36“So be sure of this, all you people of Israel. You nailed Jesus to the cross. But God has made him both Lord and Messiah.”

37When the people heard this, it had a deep effect on them. They said to Peter and the other apostles, “Brothers, what should we do?”

38Peter replied, “All of you must turn away from your sins and be baptized in the name of Jesus Christ. Then your sins will be forgiven. You will receive the gift of the Holy Spirit. 39The promise is for you and your children. It is also for all who are far away. It is for all whom the Lord our God will choose.”

40Peter said many other things to warn them. He begged them, “Save yourselves from these evil people.” 41Those who accepted his message were baptized. About 3,000 people joined the believers that day.

The Believers Share Their Lives Together

42The believers studied what the apostles taught. They shared their lives together. They ate and prayed together. 43Everyone was amazed at what God was doing. They were amazed when the apostles performed many wonders and signs. 44All the believers were together. They shared everything they had. 45They sold property and other things they owned. They gave to anyone who needed something. 46Every day they met together in the temple courtyard. They ate meals together in their homes. Their hearts were glad and sincere. 47They praised God. They were respected by all the people. Every day the Lord added to their group those who were being saved.