Habrit Hakhadasha/Haderekh

מעשי השליחים 15:1-41

1בזמן שבר־נבא ופולוס היו באנטיוכיה, הגיעו לשם מספר אנשים מיהודה, והחלו ללמד את המאמינים שאם לא יקפידו לקיים את ברית המילה כדת משה וישראל, לא יוכלו להיוושע. 2פולוס ובר־נבא התווכחו איתם על כך בלהט רב, ולכן החליטה הקהילה המקומית לשלוח אותם לירושלים, יחד עם אחדים מחברי הקהילה, כדי לדון בשאלה זאת עם השליחים והזקנים שם. 3הקהילה כולה ליוותה אותם אל מחוץ לעיר, והנציגים יצאו בדרכם לירושלים. הם התעכבו בדרך בערי החוף של לבנון ובשומרון, כדי לבקר את המאמינים, ולשמחת כולם סיפרו להם שגם הגויים חוזרים בתשובה.

4בהגיעם לירושלים קיבלו את פניהם חברי הקהילה, השליחים והזקנים, ופולוס ובר־נבא דיווחו להם כיצד ה׳ פעל באמצעותם. 5אולם מאמינים אחדים, שהשתייכו בעבר לכת הפרושים, קמו על רגליהם וטענו שכל המאמינים מבין הגויים חייבים לשמור את התורה ולקיים ברית מילה.

6לכן כינסו השליחים והזקנים אסיפה מיוחדת כדי לדון בבעיה זאת.

7לאחר דיון ארוך ומייגע קם שמעון על רגליו ופנה אל המאמינים: ”אחים, כולכם יודעים שעוד לפני זמן רב בחר בי אלוהים לבשר לגויים את הבשורה, כדי שגם הם יאמינו בו. 8אלוהים, המכיר והיודע את לב האדם, אישר שהוא מקבל גם את הגויים. כיצד הוא אישר זאת? בכך שנתן להם את רוח הקודש בדיוק כשם שנתן אותו לנו. 9אלוהים לא הבדיל בינינו לביניהם, משום שהוא טיהר את לבם, על־ידי האמונה, בדיוק כפי שטיהר את לבנו. 10האם אתם רוצים עתה לתקן את מעשיו של אלוהים? מדוע אתם מעמיסים על הגויים עול שאנחנו ואבותינו לא יכולנו לשאת? 11האם אינכם מאמינים שכולנו נושענו באותה הדרך – כלומר בחסדו של האדון ישוע?“ 12הויכוח פסק, וכל האחים הקשיבו בדומיה לדיווח של פולוס ובר־נבא על הנסים והנפלאות שחולל אלוהים באמצעותם בין הגויים.

13כשסיימו השניים את דיווחם נטל יעקב את רשות הדיבור. ”אחים,“ אמר, ”הקשיבו לדברי! 14שמעון פטרוס הסביר לכם זה עתה כיצד אלוהים גילה תחילה את דאגתו לגויים, וכיצד בחר מקרבם אנשים שיאמינו בו ושיפארו את שמו. 15עובדה זאת של ישועת הגויים עולה למעשה בקנה אחד עם דברי הנביאים. קחו למשל את נבואתו של עמוס:

16’ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת,

וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים,

ובניתיה כימי עולם,

17למען ידרשו את־ה׳ שארית אדם

וכל הגויים אשר נקרא שמי עליהם,

נאום ה׳ עושה כל־אלה‘.

”כלומר, אלוהים הבטיח לחדש את ברית דוד המופרת, כדי שגם הגויים – אלה שבחר בהם – יוושעו! 18אלה דברי אלוהים אשר גילה אותם עוד לפני זמן רב.

19”על כן אני פוסק שאל לנו לדרוש מהגויים השבים אל ה׳ לקיים את חוקי התורה. 20הבה נסתפק בכך שנכתוב להם לא לאכול בשר שהוקרב לאלילים ולא בשר טרף של בעל חיים שנחנק, לא לאכול בשר עם דם, ולהתרחק מהזנות על כל צורותיה. 21כי עוד מימי קדם נקראה תורת משה מדי שבת בבתי־כנסת בכל עיר ועיר.“

22השליחים, הזקנים וכל חברי הקהילה החליטו לשלוח משלחת לאנטיוכיה יחד עם פולוס ובר־נבא, כדי לדווח על החלטתם. הם בחרו בשניים ממנהיגי הקהילה, ביהודה (המכונה ”בר־שבא“) ובסילא, 23ושלחו בידם את המכתב הבא:

”מאת: השליחים, זקני הקהילה והאחים בירושלים.

”אל: אחינו המאמינים מן הגויים באנטיוכיה, בסוריה ובקיליקיה, שלום לכם! 24נודע לנו שמספר אנשים מקהילתנו בלבלו אתכם והטילו ספק בכם, אולם דעו לכם שלא אנחנו שלחנו אותם – הם באו אליכם על דעת עצמם. 25משום כך החלטנו פה־אחד לשלוח אליכם שני נציגים רשמיים שלנו, יחד עם אחינו האהובים פולוס ובר־נבא. 26‏-27נציגים אלה, יהודה וסילא, אשר סיכנו את חייהם למען שם אדוננו ישוע המשיח, יאשרו לפניכם בעל־פה את החלטתנו.

28”רוח הקודש ואנחנו מצאנו לנכון שלא להכביד עליכם בחובות מיותרים של שמירת מצוות התורה, אלא רק לדרוש מכם 29שתימנעו מאכילת מזון שהוקרב לאלילים, מאכילת בשר של בעל־חיים שנחנק, מאכילת בשר עם דם, ושתתרחקו מן הזנות. טוב תעשו אם תשמרו דברים אלה. – שלום לכם.“

30ארבעת הנציגים יצאו מיד לאנטיוכיה, כינסו שם אסיפה כללית של כל המשיחיים ונתנו להם את המכתב. 31דברי המכתב שמחו מאוד את כל הקהילה באנטיוכיה.

32יהודה וסילא, שהיו נביאים, דרשו באוזני הקהל דרשה ארוכה וחיזקו את אמונת האחים. 33הם נשארו שם ימים אחדים, ולאחר מכן חזרו לירושלים עם דרישות שלום אל האחים אשר שלחו אותם. 34‏-35פולוס ובר־נבא נשארו באנטיוכיה, ועזרו למטיפים ולמורים המקומיים ללמד את דבר ה׳.

36כעבור ימים אחדים הציע פולוס לבר־נבא: ”הבה נשוב ונבקר את אחינו בכל הערים שבהן בישרנו את דבר ה׳, כדי שנראה כיצד מתקדמים המאמינים החדשים.“ 37בר־נבא הסכים, וביקש לצרף אליהם את יוחנן מרקוס. 38אך רעיון זה לא מצא־חן בעיני פולוס, כי יוחנן מרקוס זנח אותם לנפשם בעיר פמפוליה, ולא עזר להם לסיים את שליחותם. 39לאחר ויכוח חריף בנושא זה החליטו השניים להיפרד. בר־נבא לקח את מרקוס והפליג איתו לקפריסין, 40‏-41ואילו פולוס בחר לקחת איתו את סילא. לאחר שקיבלו את ברכת האחים יצאו השניים בדרכם לסוריה וקילקיה, כדי לעודד את המאמינים שם.

Swedish Contemporary Bible

Apostlagärningarna 15:1-41

Möte med apostlarna i Jerusalem

1Några kom då från Judeen och började lära bröderna att de inte kunde bli räddade om de inte lät omskära sig15:1 Jfr 1 Mos 17:9-14. som seden var enligt Mose. 2Men Paulus och Barnabas gick emot dem vilket ledde till ständiga diskussioner och bråk. Till slut bestämde därför de troende att man skulle låta Paulus och Barnabas och några till resa upp till Jerusalem för att reda ut saken med apostlarna och församlingsledarna där. 3Församlingen utrustade dem för resan och de gav sig iväg genom Fenikien och Samarien där de berättade om hedningar som hade vänt om, vilket gjorde de troende mycket glada.

4När de kom fram till Jerusalem, blev de mottagna av församlingen och apostlarna och ledarna. Paulus och Barnabas berättade sedan om vad Gud hade gjort genom dem. 5Men då reste sig några från fariseernas parti som blivit troende och förklarade att hedningarna måste omskäras och krävas följa Moses lag.

6Apostlarna och församlingsledarna höll därför ett särskilt möte om den här frågan. 7Efter en lång diskussion reste sig Petrus och sa: ”Bröder, ni vet att Gud för länge sedan utsåg mig bland er till att förkunna evangelium för hedningar, så att de också skulle kunna tro. 8Och Gud som känner allas hjärtan har visat att han har tagit emot dem genom att ge dem den heliga Anden precis som till oss. 9Gud har inte gjort någon skillnad mellan oss och dem utan renade deras hjärtan genom tron. 10Varför vill ni då utmana Gud och lägga ett ok på lärjungarnas axlar som varken vi eller våra förfäder har kunnat bära? 11Nej, vi tror att alla, både vi och de, blir räddade genom vår Herre Jesus nåd.”

12Efter det blev det tyst på diskussionen och alla lyssnade till Barnabas och Paulus när de berättade om de tecken och under som Gud hade gjort genom dem bland andra folk.

13När de hade slutat, reste sig Jakob15:13 Se not till 12:17. och sa: ”Bröder, lyssna på mig! 14Simon15:14 Petrus hette från början Simon, men Jesus gav honom namnet Petrus, som betyder klippa. har berättat hur Gud för första gången såg till att han fick ett eget folk bland hedningarna. 15Det stämmer väl överens med det budskap som står skrivet hos profeterna:

16’Sedan ska jag vända tillbaka

och bygga upp Davids fallna hydda.15:16 Eller: fallna tält.

Jag ska resa upp det som ligger i ruiner,

17så att alla andra människor kan söka Herren,

alla de folk över vilka mitt namn har utropats.15:17 Att utropa ens namn över någon var ett sätt att uttrycka äganderätt

Så säger Herren, som gjorde allt detta

18känt för länge sedan.’15:18 Se Am 9:11-12 och Jes 45:21.

19Jag anser därför att vi inte ska ställa så många krav på hedningar som vänder sig till Gud. 20Det räcker med att vi skriver till dem att de ska låta bli att äta sådant som orenats genom avgudadyrkan, att de ska avhålla sig från sexuell omoral och från att äta kött från kvävda djur samt blod.15:20 Dessa regler skulle underlätta gemenskapen mellan troende judar och icke-judar. Reglerna gällde alla folk eftersom Gud redan hade gett dem till Noa. Moses lag kom många hundra år senare. Jfr 1 Mos 9:1-7. 21För Mose har man förkunnat överallt i alla städer under alla tider och han läses i synagogorna varje sabbat.”

Brevet från församlingen i Jerusalem

22Sedan beslöt apostlarna och ledarna tillsammans med hela församlingen att man skulle sända några representanter till Antiochia tillsammans med Paulus och Barnabas. Det blev två av församlingsledarna: Judas (som kallades Barsabbas) och Silas.

23Så här löd det brev de fick med sig:

Från apostlarna och församlingsledarna, till bröderna av hednisk härkomst i Antiochia, Syrien och Kilikien.

Varma hälsningar!

24Vi har fått veta att några från oss har skapat oro och förvirring bland er med vad de har sagt men dessa män var inte utsända av oss. 25Vi beslöt därför enhälligt att utse representanter och skicka dem till er tillsammans med våra älskade bröder Barnabas och Paulus, 26dessa båda som har riskerat sina liv för vår Herre Jesus Kristus skull. 27Våra representanter, Judas och Silas, kommer att framföra detsamma som vi skriver.

28Den heliga Anden och vi har beslutat att inte kräva något annat av er än detta nödvändiga: 29att ni avhåller er från kött som offrats till avgudar, blod, kött från kvävda djur och sexuell omoral. Om ni noga följer detta, handlar ni rätt.

Vi önskar er allt gott!

30De sändes iväg och reste till Antiochia där man kallade samman de troende till ett möte och överlämnade brevet. 31När man läste brevet blev alla glada över detta uppmuntrande besked. 32Judas och Silas som själva var profeter talade sedan länge till församlingen och uppmuntrade och styrkte dem. 33När de hade varit där en tid, reste Judas och Silas tillbaka till dem som hade sänt dem och församlingen i Antiochia önskade dem frid.15:33 En del handskrifter har med en extra vers: 34 Men Silas beslöt att stanna kvar. 35Men Paulus och Barnabas stannade kvar i Antiochia där de tillsammans med många andra undervisade och spred budskapet om Herren.

Paulus och Barnabas skiljs åt

36Efter ett tag sa Paulus till Barnabas: ”Borde vi inte åka tillbaka till alla de städer där vi har spridit budskapet om Herren för att se hur det går med de troende?” 37Barnabas föreslog att de skulle ta med sig Johannes som kallades Markus. 38Men Paulus var emot detta eftersom denne hade övergett dem i Pamfylien och inte varit med dem i deras arbete. 39De blev så oeniga om detta att de skildes åt. Barnabas tog sedan med sig Markus och seglade till Cypern. 40Paulus däremot valde Silas som medhjälpare och sedan de troende hade överlämnat dem åt Herrens nåd, gav han sig iväg. 41Han reste genom Syrien och Kilikien för att uppmuntra församlingarna där.