Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי מתי 27:1-66

1לפנות בוקר שוב התכנסו ראשי הכוהנים וזקני העם, כדי להתייעץ כיצד לשכנע את המושל הרומאי להוציא את ישוע להורג. 2הם כבלו אותו ושלחו אותו לפילטוס, המושל הרומאי. 3כאשר ראה יהודה הבוגד שישוע נידון למוות, התחרט על המעשה שעשה והחזיר את הכסף לראשי הכוהנים והזקנים.

4”חטאתי“, הכריז יהודה. ”בגדתי באדם חף מפשע.“

”לא אכפת לנו“, השיבו. ”זאת הבעיה שלך.“

5יהודה זרק את הכסף על הרצפה במקדש, והלך לתלות את עצמו.

6ראשי הכוהנים אספו את הכסף מהרצפה ואמרו: ”איננו יכולים להכניס את הכסף לאוצר, כי התורה אוסרת קבלת כסף דמים.“

7הם התייעצו ביניהם, ולבסוף החליטו לקנות בכסף זה את שדה היוצר בירושלים, שהשתמשו בו לקבורת גויים.

8משום כך נקרא השדה ההוא עד היום הזה: ”שדה הדם“.

9‏-10זה היה לקיים את נבואת זכריה: ”הם לקחו את שלושים שקלי הכסף – המחיר שבו העריכו אותו בני ישראל – וקנו שדה מאת הקדר, כפי שהדריך אותי ה׳.“27‏.9‏-10 כז 9‏-10 תרגום חופשי של זכריה יא 12‏-13

11ישוע עמד לפני פילטוס, המושל הרומאי, וזה שאל אותו: ”האם אתה מלך היהודים?“

”אתה אומר“, השיב ישוע.

12אולם כאשר ראשי הכוהנים והזקנים האשימו אותו, ישוע לא אמר דבר.

13”האם אינך שומע את מה שהם אומרים?“ שאל פילטוס.

14אך להפתעתו הרבה של המושל לא אמר ישוע דבר.

15כל שנה, לכבוד חג הפסח, נהג המושל לשחרר אסיר יהודי אחד לפי בחירת העם. 16באותה שנה היה בכלא אסיר ידוע לשמצה בשם ישוע בר־אבא. 17כאשר התאסף באותו בוקר המון רב לפני ביתו של פילטוס, הוא שאל: ”את מי אשחרר לכם, את ישוע בר־אבא, או את ישוע הנקרא משיח?“ 18כי פילטוס ידע היטב שמסרו את ישוע מתוך קנאה.

19באותו זמן, כשישב פילטוס על כסאו בבית־הדין, שלחה אליו אשתו הודעה: ”עזוב את האיש הטוב הזה לנפשו, כי בלילה האחרון חלמתי עליו חלום נורא.“

20בינתיים הספיקו ראשי הכוהנים והזקנים לשכנע את ההמון לדרוש את שחרורו של בר־אבא, ואת הוצאתו להורג של ישוע. 21וכך כשחזר המושל ושאל: ”את מי מהשניים אשחרר לכם?“ צעק הקהל: ”את בר־אבא!“

22”אם כך, מה אעשה עם ישוע הנקרא משיח?“ שאל פילטוס.

”צלוב אותו!“ הם צעקו.

23”מדוע? מה עשה?“ שאל פילטוס.

הם לא ענו, ורק הגבירו את צעקותיהם: ”צלוב אותו!“

24כשראה פילטוס שאין טעם להמשיך ושעלולה לפרוץ מהומה, דרש שיביאו אליו קערת מים. הוא רחץ את ידיו לעיני הקהל ואמר: ”הידיים שלי נקיות מדמו של האיש הצדיק הזה. האחריות מוטלת עליכם!“

25וההמון השיב בצעקה: ”דמו עלינו ועל בנינו!“

26אז שחרר להם פילטוס את בר־אבא, ולאחר שהלקה את ישוע בשוטים מסרו לידי החיילים הרומאים, כדי שיקחו אותו לצליבה. 27אולם לפני כן הם לקחו אותו אל ארמון המושל וקראו לכל חיילי המשמר. 28הם הפשיטוהו והלבישוהו גלימת ארגמן. 29לאחר מכן שזרו זר מקוצים ארוכים והניחו על ראשו ככתר, בידו הימנית שמו מקל כשרביט, כרעו ברך לפניו בלגלוג והתגרו בו בקריאות לעג: ”יחי מלך היהודים!“ 30הם ירקו בפניו, חטפו מידו את המקל והכוהו על ראשו.

31לאחר שסיימו החיילים להתלוצץ ולצחוק עליו, הפשיטו מעליו את הגלימה והלבישו אותו בבגדיו, והוציאו אותו החוצה לצליבה.

32בדרך למקום הצליבה הם פגשו את שמעון מקוריניה ואילצו אותו לסחוב את הצלב של ישוע. 33הם המשיכו בדרכם עד שהגיעו למקום הנקרא ”גלגלתא“, או ”מקום הגולגולת“. 34החיילים נתנו לו יין מסומם, אולם לאחר שטעם ממנו סרב לשתות אותו. 35לאחר הצליבה הפילו החיילים גורל, כדי לחלק ביניהם את בגדיו של ישוע. 36ואז התיישבו והביטו בישוע על הצלב. 37מעל ראשו הם תלו שלט: ”זהו ישוע מלך היהודים.“

38יחד עם ישוע נצלבו גם שני פושעים – אחד לימינו ואחד לשמאלו. 39העוברים ושבים קללו אותו, לעגו לו וקראו: 40”נו, אתה יכול להרוס את בית המקדש ולבנותו מחדש בשלושה ימים? אם אתה בן־אלוהים, מדוע אינך יורד מהצלב ומציל את עצמך?“

41גם ראשי הכוהנים, הסופרים והזקנים חרפו אותו ולעגו לו: 42”הוא יכול להושיע את כולם חוץ מאשר את עצמו!“ צחקו. ”משיח שכמוהו!“ קראו. ”מלך ישראל, הבה נראה אותו יורד מהצלב, ואז נאמין בו! 43הרי בטח באלוהים, נראה אם אלוהים באמת יציל אותו. הרי אמר שהוא בן־אלוהים!“

44גם הפושעים שנצלבו לידו העליבו אותו בצורה דומה.

45בשעה שתים־עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות.

46בשעה שלוש אחר־הצהריים זעק ישוע זעקת שבר:27‏.46 כז 46 בארץ ישראל בתקופה הזו היהודים דיברו בעברית ובארמית. כאשר מופיע תעתיק ביוונית המקורית בברית החדשה, מלבד מקרים בודדים (התגלות ט 11, טז 16), הציטוט מובא בארמית ולא בעברית. עובדה זו מומחשת במעשי השליחים א 19: ”הדבר הזה נודע לכל יושבי ירושלים ולפיכך נקרא אותו שדה בלשונם ’חקל דמא‘, שפירושו שדה הדם“. ”אלי, אלי, למה שבקתני?“ (”אלי, אלי, למה עזבתני?“)

47אחדים מהנוכחים חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא. 48אחד מהם רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מקל והושיטו לישוע כדי שישתה. 49אך יתר האנשים אמרו: ”עזוב אותו. הבה נראה אם אליהו באמת יבוא להציל אותו!“

50אז זעק ישוע שנית ונפח את נשמתו. 51באותו רגע הפרוכת שלפני קודש הקודשים בבית־המקדש נקרעה לשניים – מלמעלה עד למטה. האדמה רעדה, סלעים נבקעו, 52קברים נפתחו, וצדיקים רבים קמו לתחייה. 53לאחר תחייתו של ישוע, אלה עזבו את בית־הקברות, נכנסו לירושלים והופיעו לפני אנשים רבים.

54קצין רומאי והחיילים שהיו ליד הצלב, נבהלו מאוד מרעידת האדמה ומכל מה שקרה, וקראו: ”איש זה באמת היה בן־אלוהים!“

55נשים רבות שבאו עם ישוע מהגליל, כדי לשרתו, עמדו מרחוק והתבוננו. 56ביניהן היו מרים המגדלית, מרים אמם של יעקב ויוסף, ואמם של יעקב ויוחנן (בני זבדי).

57‏-58בערב ניגש אל פילטוס יוסף מן־הרמתיים, שהיה אדם עשיר ותלמיד של ישוע, וביקש את גופתו. פילטוס ציווה לשחרר את הגופה ולהעביר אותה ליוסף. 59יוסף לקח את הגופה, עטף אותה בסדין לבן, 60הניח אותה בתוך קבר חדש שחצב בשביל עצמו, סתם את הפתח באבן גדולה והלך לדרכו. 61מרים המגדלית ומרים השנייה ישבו במרחק והסתכלו.

62למחרת, בתום טקסי החג, באו ראשי הכוהנים והפרושים אל פילטוס 63ואמרו: ”אדוננו, השקרן הזה אמר פעם שלאחר שלושה ימים ישוב ויקום לתחייה. 64משום כך אנחנו מבקשים ממך לחתום את הקבר עד לאחר היום השלישי, כדי שתלמידיו לא יגנבו את הגופה ויפיצו את השמועה שהוא קם מן המתים. אחרת תהיה התרמית גרועה מזו הראשונה.“

65פילטוס אמר להם: ”יש לכם משמר שלכם, אתם יודעים איך לטפל זה כמו שצריך“.

66וכך הם חתמו את הקבר והציבו שומרים.

Swedish Contemporary Bible

Matteus 27:1-66

Det judiska rådet vill se Jesus dömd till döden

(Mark 15:1; Luk 23:1; Joh 18:28)

1Tidigt nästa morgon beslöt alla översteprästerna och folkets ledare att de skulle försöka få Jesus avrättad. 2Sedan lät de binda Jesus och förde bort honom och överlämnade honom till Pilatus, den romerska landshövdingen.27:2 Det judiska rådet hade inte rätt att verkställa dödsstraff, utan måste överlämna dessa fall till de romerska myndigheterna.

Judas begår självmord

(Apg 1:16-20)

3Men när Judas, som hade förrått honom, såg att man dömt Jesus ångrade han sig. Han gick tillbaka till översteprästerna och folkets ledare med de trettio silvermynten. 4”Jag har syndat”, sa han, ”för jag har förrått en oskyldig människa.” ”Jaha, och vad har det med oss att göra?” svarade de. ”Det är väl ditt problem.”

5Då slängde Judas pengarna in i templet och gick bort och hängde sig.

6Men översteprästerna samlade ihop pengarna och sa: ”De kan inte läggas i offerkistan, för de är pengar som betalats för ett mord.” 7Så bestämde man sig istället för att köpa Krukmakaråkern till gravplats för främlingar. 8Det är därför denna åker fortfarande kallas ”Blodsåkern”. 9Så gick det i uppfyllelse som förutsagts genom profeten Jeremia: ”De tog de trettio silvermynten, det pris som han värderats till av Israels folk, 10och köpte en åker av krukmakarna, precis som Herren befallt mig.”27:10 Citatet är en blandning av Sak 11:12-13 och flera ställen i Jeremia, bl.a. Jer 19:1-13; 32:6-9.

Jesus förhörs av Pilatus

(Mark 15:2-5; Luk 23:2-5; Joh 18:29-38)

11Jesus ställdes nu inför den romerska landshövdingen, som frågade honom: ”Är du judarnas kung?” Men Jesus svarade: ”Det är du själv som säger det.”

12Men när översteprästerna och folkets ledare började anklaga honom svarade han inte. 13”Hör du inte hur mycket de anklagar dig för?” undrade Pilatus. 14Men till landshövdingens stora förvåning svarade inte Jesus på en enda fråga.

Pilatus dömer Jesus till döden

(Mark 15:6-15; Luk 23:13-25; Joh 18:39—19:16)

15Vid påskhögtiden brukade landshövdingen alltid frige en fånge, vem som helst som folket ville ha fri. 16Och just då satt en ökänd brottsling i fängelset. Han hette Jesus Barabbas. 17När folket samlades frågade Pilatus dem: ”Vem ska jag släppa fri, Jesus Barabbas eller den Jesus som kallas Messias?” 18Pilatus visste mycket väl att de hade överlämnat Jesus åt honom för att de var avundsjuka på Jesus.

19Medan Pilatus satt där på domstolen fick han också ett meddelande från sin hustru, som varnade honom: ”Lämna den här rättfärdige mannen ifred, för jag har haft fruktansvärda mardrömmar i natt för hans skull.”

20Men översteprästerna och folkets ledare övertalade folket att kräva att Barabbas skulle friges och att Jesus skulle dödas. 21Så när landshövdingen nu frågade: ”Vilken av dessa två ska jag släppa?” ropade folket: ”Barabbas!”

22”Vad ska jag då göra med Jesus som kallas Messias?” undrade Pilatus. ”Låt honom bli korsfäst!” sa alla.

23”Men vad har han gjort för ont?” frågade Pilatus. Då ropade de ännu högre: ”Låt honom bli korsfäst!”

24Och när Pilatus till slut insåg att ingenting hjälpte och att folket när som helst kunde ställa till med upplopp, tog han vatten och tvättade sina händer inför folkmassan och sa: ”Jag är oskyldig till den här mannens blod. Ansvaret är ert!”

25Folket skrek tillbaka: ”Låt hans blod komma över oss och våra barn!”27:25 Ett sätt att uttrycka att de tog på sig ansvaret för Jesus avrättning kollektivt, inklusive deras barn.

26Då gav Pilatus efter och släppte Barabbas, men Jesus lät han piska och överlämnade honom sedan till att korsfästas.

De romerska soldaterna hånar Jesus

(Mark 15:16-20; Joh 19:2-3)

27Landshövdingens soldater tog honom först till residenset, där hela vaktstyrkan kallades samman. 28De tog av honom hans kläder och satte på honom en röd27:28 Den röda färgen var en symbol för kunglig makt. soldatkappa 29och gjorde en krona av törnen och de satte den på hans huvud. Sedan satte de en käpp i hans högra hand och föll på knä inför honom och hånade honom. ”Leve judarnas kung!” ropade de. 30De spottade på honom och tog käppen och slog honom i huvudet.

31Efter att ha hånat honom tog de av honom kappan och satte på honom hans egna kläder och förde bort honom för att korsfästas.

Jesus korsfästs

(Mark 15:21-32; Luk 23:26-43; Joh 19:17-24)

32På vägen dit mötte de en man från Kyrene27:32 Kyrene var en stad i Libyen. som hette Simon. Honom tvingade de att bära Jesus kors. 33Och när de kom ut till ett ställe som kallas Golgota, (vilket betyder Skalleplatsen), 34gav de Jesus vin blandat med galla.27:34 Vin blandat med galla var ett narkotiskt bedövningsmedel man gav till dem som skulle korsfästas. Men när han smakade på det, ville han inte dricka.

35Sedan korsfäste de honom och delade hans kläder mellan sig genom att kasta lott, 36och satte sig sedan ner för att vakta honom. 37Ovanför Jesus huvud hade man satt upp en skylt för att visa vad han anklagades för, och texten löd: Detta är Jesus, judarnas kung.

38Samtidigt med Jesus blev också två brottslingar korsfästa, en på var sida om honom. 39De som gick förbi hånade Jesus och skakade på huvudet 40och sa: ”Var det inte du som skulle riva ner templet och bygga upp det igen på tre dagar? Om du är Guds Son, så rädda dig själv nu och kliv ner från korset!”

41Även översteprästerna och de skriftlärda och folkets ledare gjorde sig lustiga över honom. 42”Han var bra på att rädda andra”, sa de, ”men han kan inte rädda sig själv! Skulle han vara Israels kung? Ja, om han kliver ner från korset, då ska vi tro på honom! 43Han förlitar sig ju på Gud. Låt nu Gud rädda honom, eftersom han älskar honom.27:43 Se Ps 22:9. Han har ju sagt att han är Guds Son.”

44Och på samma sätt blev han hånad av de båda brottslingar som var korsfästa tillsammans med honom.

Jesus dör på korset

(Mark 15:33-41; Luk 23:44-49; Joh 19:28-30)

45När klockan var tolv blev det mörkt över hela jorden, och mörkret varade ända fram till klockan tre. 46Och när klockan var runt tre ropade Jesus med hög röst: ”Eli, Eli, lema sabachtani?” (det betyder: ”Min Gud, min Gud, varför har du övergett mig?”).27:46 Jesus citerar Ps 22:2 på arameiska.

47Några av dem som stod där hörde det och sa: ”Han ropar på Elia!”27:47 Jfr 2 Kung 2:1-11. 48En av dem sprang snabbt bort och fyllde en svamp med surt vin och satte den på en käpp och höll upp den så att han kunde dricka. 49Men de andra sa: ”Låt oss se om Elia kommer och räddar honom!”

50Men Jesus ropade än en gång med hög röst och gav upp andan. 51Och se, då brast förhänget i templet27:51 Framför det allra heligaste, ett rum längst in i templet, platsen för Guds närvaro. Den ende som fick gå in där var översteprästen, när han en gång om året offrade blod för att folket skulle få sina synder förlåtna. i två delar, uppifrån och ända ned. Marken skakade och klipporna bröts sönder, 52gravarna öppnade sig, och många avlidna heligas kroppar uppstod till liv. 53De lämnade sina gravar, och när Jesus hade uppstått från de döda, gick de in i den heliga staden och visade sig för många.

54Den romerska officeren och de soldater som höll vakt blev fruktansvärt rädda när de såg jordbävningen och allt som hände, och de ropade: ”Den mannen var verkligen Guds Son!”

55Många kvinnor stod också en bit bort och såg på. De hade följt med Jesus från Galileen för att hjälpa honom. 56Bland dem var Maria från Magdala och den Maria som var mor till Jakob och Josef, och modern till Sebedaios söner.

Jesus begravs

(Mark 15:42-47; Luk 23:50-56; Joh 19:38-42)

57På kvällen kom Josef, en rik man från Arimataia, som också hade blivit en av Jesus lärjungar. 58Han gick till Pilatus och bad om Jesus kropp, och Pilatus gav order om att den skulle lämnas till honom. 59Josef tog då kroppen, lindade den i rent linnetyg 60och lade den i en ny grav, som han hade låtit hugga ut i berget till sig själv. Sedan rullade han en stor sten framför ingången till graven och gick därifrån. 61Både Maria från Magdala och den andra Maria var där och satt i närheten av graven.

Vakter placeras vid graven

62Nästa dag, som var dagen efter förberedelsedagen27:62 Dagen efter förberedelsedagen var judarnas sabbat, den sjunde dagen, alltså lördagen., kom översteprästerna och fariseerna till Pilatus 63och sa: ”Vi har kommit att tänka på att den lögnaren en gång, medan han fortfarande levde, sa att han skulle uppstå efter tre dagar. 64Ge därför order om att graven bevakas i tre dagar, så att hans lärjungar inte kan komma och stjäla kroppen och sedan säga till alla att han har uppstått från de döda. För då skulle det senare bedrägeriet bli ännu större än det förra.” 65Pilatus svarade: ”Jag ska ge er vakter. Bevaka sedan graven så gott ni kan.”

66Och de gick iväg och förseglade graven och placerade ut vakter.