Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי מתי 14:1-36

1כאשר שמע הורדוס (שר הרובע של המדינה) על ישוע, 2אמר לאנשיו: ”אין ספק שהאיש הזה הוא יוחנן המטביל! יוחנן קם לתחייה, ולכן הוא מסוגל לחולל את כל הנסים האלה.“ 3הורדוס אמר דברים אלה משום שזמן מה קודם לכן אסר את יוחנן וכבל אותו בכלא, על־פי דרישת אשתו הורודיה שהייתה בעבר אשת אחיו פיליפוס, 4משום שיוחנן אמר להורדוס שאסור לו להתחתן אתה. 5הורדוס רצה להרוג את יוחנן, אולם פחד ממהומות ומרידות, כי העם חשב את יוחנן לנביא.

6אולם במסיבת יום הולדתו של הורדוס רקדה לפניו בת הורודיה ריקוד שמצא־חן בעיניו מאוד, 7והוא הבטיח בשבועה לתת לה כל מה שתרצה. 8לפי דרישת אמה ביקשה הנערה שיביאו לפניה על מגש את ראשו של יוחנן המטביל.

9המלך הצטער, אולם לא רצה להפר את שבועתו, ולא רצה לאבד את יוקרתו בעיני אורחיו. משום כך נתן הורדוס את ההוראות הדרושות, 10וראשו של יוחנן נכרת בבית הסוהר 11והובא על מגש לבתה של הורודיה, אשר נתנה אותו לאמה.

12תלמידי יוחנן באו וביקשו את גופתו, ולאחר שקברו אותו הלכו לישוע וסיפרו לו מה שקרה.

13כששמע ישוע מה שקרה, הפליג לבדו בסירה למקום מבודד, אולם ההמונים גילו אותו, ולכן עזבו את כפריהם והלכו אחריו לאורך חוף הים. 14ישוע ירד מהסירה, וכשראה את האנשים הרבים שחיכו לו, ריחם עליהם וריפא את החולים שביניהם.

15לפנות ערב ניגשו אליו תלמידיו ואמרו: ”אמור לכל האנשים האלה שילכו לקנות אוכל בכפרים שבאזור, כי השעה מאוחרת ובמקום השומם הזה אין מה לאכול.“

16אולם ישוע השיב להם: ”אין צורך. אתם תאכילו אותם.“

17”מה?“ קראו התלמידים בתמיהה. ”יש לנו רק חמש ככרות לחם ושני דגים.“

18”הביאו אותם לכאן“, הורה ישוע. 19הוא ציווה על האנשים לשבת על הדשא, לאחר מכן לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים, ביקש מאלוהים שיברך את האוכל, פרס את הלחם ונתן לתלמידיו שיחלקו לעם. 20כולם אכלו עד ששבעו, וכשאספו לבסוף את הפירורים שנשארו, מילאו שנים־עשר סלים. 21באותו ערב היו שם כחמשת־אלפים גברים מלבד הנשים והילדים!

22לאחר מכן אמר ישוע לתלמידיו להיכנס לסירה ולחצות את הים, בעוד שהוא עצמו נשאר להיפרד מהקהל ולפזר אותם הביתה. 23‏-24לאחר ששלח ישוע את האנשים עלה על גבעה להתפלל. עם רדת הלילה, כשהתלמידים היו בסירה וישוע היה לבדו על החוף, פרצה סערה עזה והתלמידים נאבקו נגד הרוח החזקה והגלים הגבוהים.

25בערך בשעה ארבע לפנות בוקר בא ישוע לקראתם, כשהוא פוסע על־פני המים. 26התלמידים המבוהלים צעקו מפחד, כי חשבו שהוא רוח רפאים.

27ישוע דיבר אליהם מיד והרגיע אותם: ”אל תפחדו, זה אני!“

28”אדון, אם זה באמת אתה,“ קרא אליו שמעון פטרוס, ”צווה עלי ללכת לקראתך על־פני המים!“

29”בסדר“, ענה ישוע. ”בוא!“ ופטרוס ירד מן הסירה והחל ללכת על־פני המים לקראת ישוע. 30אולם כשהביט פטרוס בגלים הגבוהים שסבבוהו נבהל והחל לטבוע. ”הצל אותי, אדון!“ צעק פטרוס.

31מיד הושיט ישוע את ידו וחילץ את פטרוס. ”חסר־אמונה אתה!“ הוכיח אותו ישוע. ”מדוע פקפקת?“ 32כשעלו ישוע ופטרוס לסירה פסקה הרוח.

33התלמידים האחרים ישבו שם המומים ונדהמים. ”אתה באמת בן האלוהים!“ קראו.

34הם המשיכו בדרכם ועגנו בחוף גניסרת. 35אנשי המקום הכירו אותו מיד, והפיצו את דבר בואו בכל האזור. תוך זמן קצר הובאו אליו חולים רבים כדי שירפא אותם. 36החולים ביקשו מישוע שירשה להם רק לגעת בכנף בגדו, וכל מי שנגע בו נרפא.

Swedish Contemporary Bible

Matteus 14:1-36

Johannes döparens död

(Mark 6:14-29; Luk 9:7-9)

1Efter ett tag fick tetrarken Herodes14:1 Herodes styrde över Galileen och Pereen. Han var son till den Herodes som regerade då Jesus föddes. höra vad man berättade om Jesus, 2och han sa då till sina tjänare: ”Det måste vara Johannes döparen som har uppstått från de döda. Det är därför sådana krafter verkar i honom.”

3Herodes hade nämligen arresterat Johannes och låtit binda honom och kasta honom i fängelse på grund av Herodias, hans bror Filippos hustru. 4Johannes hade sagt rent ut till Herodes: ”Det är inte tillåtet för dig att leva ihop med henne.” 5Helst hade Herodes velat döda Johannes, men han var rädd för folket, som ansåg att Johannes var en profet.

6Men när Herodes hade sin födelsedag, dansade Herodias dotter inför gästerna. Herodes blev så förtjust 7att han svor att ge henne vad hon än begärde. 8Hennes mor fick henne då att säga: ”Jag vill ha Johannes döparens huvud på ett fat.” 9Kungen blev ledsen, men på grund av sitt löfte och för gästernas skull, gav han order om att hon skulle få det. 10Därför halshöggs Johannes i fängelset, 11och man lade hans huvud på ett fat och gav det till flickan, som i sin tur bar det till sin mor.

12Efteråt kom Johannes lärjungar och hämtade kroppen och begravde den. Sedan gick de till Jesus och berättade vad som hade hänt.

Jesus ger mat åt mer än 5 000 personer

(Mark 6:32-44; Luk 9:10-17; Joh 6:1-13)

13Då Jesus fick höra vad som hade hänt åkte han iväg med en båt till en öde plats för att vara för sig själv. Men folket i städerna fick reda på det och följde efter honom till fots.

14När Jesus steg ur båten och fick se allt folk som hade samlats, kände han medlidande med dem och botade dem som var sjuka.

15På kvällen kom sedan hans lärjungar fram till honom och sa: ”Det är redan sent, och det här är ödemark. Skicka iväg folket, så att de kan gå till byarna och köpa sig mat.” 16Men Jesus svarade: ”Det behövs inte. Ge dem mat, ni själva!” 17De sa: ”Allt vi har är fem bröd och två fiskar.” 18”Ge dem till mig”, sa han.

19Sedan bad han människorna att slå sig ner i gräset, och han tog de fem bröden och de två fiskarna, såg upp mot himlen och tackade Gud för dem. Efter det bröt han bröden i bitar och gav dem till sina lärjungar, som delade ut dem till folket. 20Alla åt och blev mätta, och efteråt samlade man upp det som var över, och det blev tolv fulla korgar. 21Det var omkring 5 000 män som hade ätit, förutom kvinnor och barn.

Jesus går på vattnet

(Mark 6:45-51; Joh 6:16-21)

22Genast efter detta bad Jesus sina lärjungar att sätta sig i båten och åka i förväg över till andra sidan sjön. Själv stannade han kvar för att se till att folket började vandra hemåt. 23Och sedan han gjort det, gick han upp på ett berg för att be. Där var han sedan ensam när det blev kväll.

24Under tiden hade båten råkat i svårigheter långt ute på sjön. Det blåste upp, och båten kämpade mot vågorna i motvinden. 25Strax innan det började ljusna kom sedan Jesus till dem, gående på vattnet. 26Då hans lärjungar fick se honom gå på sjön blev de förskräckta, för de trodde det var ett spöke, och de skrek av rädsla.

27Men Jesus talade genast till dem och sa: ”Lugna er, det är jag. Var inte rädda.”

28Då svarade Petrus honom: ”Herre, om det verkligen är du, så säg till mig att komma till dig på vattnet.” 29”Ja”, sa Jesus. ”Kom!”

Petrus klev då över båtkanten och började gå på vattnet mot Jesus. 30Men när han såg hur det blåste blev han rädd och började sjunka. ”Rädda mig, Herre!” skrek han. 31Och genast räckte Jesus ut handen och grep tag i honom.

”Så lite tro du har!” sa Jesus. ”Varför tvivlade du?” 32Sedan steg de i båten, och i samma stund lade sig vinden. 33De som var i båten föll då ner för Jesus och sa: ”Du är verkligen Guds Son!”

Jesus botar alla som rör vid honom

(Mark 6:53-56)

34När de hade åkt över sjön, kom de till Gennesaret, 35och där blev Jesus genast igenkänd av människorna på platsen. De skickade bud i hela området, och snart kom folk dit med alla sina sjuka. 36Man bad att de åtminstone skulle få röra vid tofsen på hans mantel. Och alla som gjorde det blev friska.