Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי לוקס 3:1‏-38

1‏-2בשנה החמש־עשרה למלכותו של הקיסר טיבריוס, דיבר ה׳ אל יוחנן בן־זכריה שהתגורר במדבר. (באותה שנה היה פונטיוס פילטוס מושל יהודה; הורדוס – מושל הגליל; פיליפוס אחיו – מושל מדינות יטור וטרכונה; לוסניס – מושל אבילין; חנן וקייפא היו הכוהנים הגדולים). 3יוחנן החל לבקר בכל הערים והכפרים באזור הירדן וקרא לאנשים להיטבל במים, כדי להראות שהם מתחרטים על מעשיהם הרעים ובוחרים להאמין באלוהים, על־מנת שיסלח לחטאיהם.

4יוחנן קיים את דברי ישעיהו הנביא:3‏.4 ג 4 ישעיהו מ 3‏-5

”קול קורא במדבר

פנו דרך ה׳, ישרו מסילותיו.

5כל גיא יינשא,

וכל הר וגבעה ישפלו.

והיה העקב למישור והרכסים לבקעה,

6וראו כל בשר את ישועת אלוהים.“

7יוחנן היה אומר לאנשים הרבים שבאו להיטבל על־ידו: ”בני נחשים אתם!“ אמר להם יוחנן. ”מי אמר לכם שתוכלו להימלט מהעונש שה׳ עתיד להביא עליכם? 8לפני שתיטבלו עליכם להוכיח במעשים שאתם באמת מתחרטים על מעשיכם הרעים. אל תחשבו בלבכם: ’אלוהים לא יעניש אותנו כי אנחנו יהודים, בני אברהם‘. הרי אלוהים יכול לעשות מהאבנים האלה בנים לאברהם! 9כבר עכשיו מוכן גרזן המשפט של אלוהים לכרות כל עץ חסר תועלת שאינו נושא פרי. עצים חסרי תועלת ייכרתו ויישרפו!“

10לשמע דברי יוחנן נהג הקהל לשאול אותו: ”מה עלינו לעשות כדי להוכיח שאנו מתחרטים על מעשינו הרעים ומאמינים באלוהים?“

11”מי שיש לו שתי חולצות,“ השיב יוחנן, ”שייתן אחת מהן למי שאין לו אף אחת. מי שיש לו מספיק אוכל – שייתן לרעב.“

12גם גובי מכס, שהיו ידועים בשחיתותם, באו להיטבל ושאלו: ”רבי, כיצד נוכיח את כנות לבנו?“

13”אל תגבו למעלה מהמס הקבוע בחוק“, השיב יוחנן.

14”ומה עלינו לעשות?“ שאלו מספר חיילים.

”אל תסחטו כספים באיומים ובאלימות,“ השיב יוחנן, ”אל תוציאו דיבה על איש, הסתפקו במשכורתכם.“

15מאחר שכל העם ציפה וייחל לבואו של המשיח, תהה כל אחד בלבו אם יוחנן עצמו הוא המשיח. 16יוחנן העמידם על טעותם ואמר: ”אני מטביל אתכם במים, אולם בקרוב יבוא אדם גדול ונעלה ממני – הוא כל כך נעלה עד כי איני ראוי להתיר את שרוכי נעליו – והוא יטביל אתכם ברוח הקודש ובאש. 17הוא גם יפריד בין המוץ לבין גרגירי החיטה – את המוץ ישרוף באש נצחית, ואילו את החיטה ישמור באסם.“ 18יוחנן השתמש באזהרות רבות מסוג זה כדי להוכיח את העם ולהעביר להם את הבשורה.

19אולם כשהוכיח יוחנן את הורדוס (מושל הגליל) על מעשיו הרעים, ובמיוחד על נישואיו האסורים להורודיה – אשת אחיו פיליפוס – 20השליך הורדוס את יוחנן לבית־סוהר, וכך הוסיף על חטאיו.

21יום אחד, לאחר שנטבלו אנשים רבים, נטבל גם ישוע. כאשר התפלל נפתחו השמים 22ורוח הקודש בדמות יונה ירדה ונחה עליו, ומן השמים קרא קול: ”אתה בני אהובי, מקור שמחתי.“

23ישוע היה כבן שלושים שנה כשהחל בפעילותו בציבור. ישוע נחשב לבנו של יוסף.

יוסף היה בנו של עלי;

24עלי היה בנו של מתת;

מתת היה בנו של לוי;

לוי היה בנו של מלכי;

מלכי היה בנו יני;

יני היה בנו של יוסף;

יוסף היה בנו של מתתיה;

25מתתיה היה בנו של אמוץ;

אמוץ היה בנו של נחום;

נחום היה בנו של חסלי;

חסלי היה בנו של נגי;

26נגי היה בנו של מחת;

מחת היה בנו של מתתיה;

מתתיה היה בנו של שמעי;

שמעי היה בנו של יוסף;

יוסף היה בנו של יודה;

27יודה היה בנו של יוחנן;

יוחנן היה בנו של רישא;

רישא היה בנו של זרובבל;

זרובבל היה בנו של שאלתיאל;

שאלתיאל היה בנו של נרי;

28נרי היה בנו של מלכי;

מלכי היה בנו של אדי;

אדי היה בנו של קוסם;

קוסם היה בנו של אלמדם;

אַלְמוֹדָם היה בנו של ער;

29ער היה בנו של ישוע;

ישוע היה בנו של אליעזר;

אליעזר היה בנו של יורים;

יורים היה בנו של מתת;

מתת היה בנו של לוי;

30לוי היה בנו של שמעון;

שמעון היה בנו של יהודה;

יהודה היה בנו של יוסף;

יוסף היה בנו של יונם;

יונם היה בנו של אליקים;

31אליקים היה בנו של מַלְאָה;

מַלְאָה היה בנו של מנא;

מנא היה בנו של מתתה;

מתתה היה בנו של נתן;

נתן היה בנו של דוד;

32דוד היה בנו של ישי;

ישי היה בנו של עובד;

עובד היה בנו של בועז;

בועז היה בנו של שלמון;

שלמון היה בנו של נחשון;

33נחשון היה בנו של עמינדב;

עמינדב היה בנו של ארני;

ארם היה בנו של חצרון;

חצרון היה בנו של פרץ;

פרץ היה בנו של יהודה;

34יהודה היה בנו של יעקב;

יעקב היה בנו של יצחק;

יצחק היה בנו של אברהם;

אברהם היה בנו של תרח;

תרח היה בנו של נחור;

35נחור היה בנו של שרוג;

שרוג היה בנו של רעו;

רעו היה בנו של פלג;

פלג היה בנו של עבר;

עבר היה בנו של שלח;

36שלח היה בנו של קינן;

קינן היה בנו של ארפכשד;

ארפכשד היה בנו של שם;

שם היה בנו של נוח;

נוח היה בנו של לֶמֶךְ;

37לֶמֶךְ היה בנו של מתושלח;

מתושלח היה בנו של חנוך;

חנוך היה בנו של ירד;

ירד היה בנו של מהללאל;

מהללאל היה בנו של קינן;

38קינן היה בנו של אנוש;

אנוש היה בנו של שת;

שת היה בנו של אדם;

אדם היה בנו של אלוהים.

Hoffnung für Alle

Lukas 3:1-38

Jesus wird für seinen Dienst vorbereitet

(Kapitel 3,1–4,13)

Johannes der Täufer ruft: »Kehrt um zu Gott!«

(Matthäus 3,1‒12; Markus 1,1‒8)

1Es war im 15. Regierungsjahr von Kaiser Tiberius. Pontius Pilatus verwaltete als Statthalter die Provinz Judäa; Herodes3,1 Es handelt sich um Herodes Antipas. Vgl. »Herodes« im Biblischen Personen- und Ortsverzeichnis. herrschte über Galiläa, sein Bruder Philippus über Ituräa und Trachonitis, und Lysanias regierte in Abilene; 2Hannas und später Kaiphas waren die Hohenpriester. In dieser Zeit sprach Gott zu Johannes, dem Sohn von Zacharias, der in der Wüste lebte.

3Da machte sich Johannes auf den Weg und zog durch das ganze Gebiet am Jordan. Überall forderte er die Leute auf: »Kehrt um zu Gott und lasst euch von mir taufen! Dann wird er euch eure Sünden vergeben.«3,3 Wörtlich: Dabei verkündete er die Taufe der Umkehr zur Vergebung der Sünden. 4So erfüllte sich, was im Buch des Propheten Jesaja steht:

»Jemand ruft in der Wüste: ›Macht den Weg frei für den Herrn! Räumt alle Hindernisse weg! 5Jedes Tal soll aufgefüllt, jeder Berg und Hügel abgetragen werden, krumme Wege sollen begradigt und holprige Wege eben werden! 6Dann werden alle Menschen sehen, wie Gott Rettung bringt!‹«3,6 Jesaja 40,3‒5

7Die Menschen kamen in Scharen zu Johannes, um sich von ihm taufen zu lassen. Aber er hielt ihnen entgegen: »Ihr Schlangenbrut! Wer hat euch auf den Gedanken gebracht, ihr könntet dem kommenden Gericht Gottes entrinnen? 8Zeigt durch Taten, dass ihr wirklich zu Gott umkehren wollt! Bildet euch nur nicht ein, ihr könntet euch damit herausreden: ›Abraham ist unser Vater!‹ Ich sage euch: Gott kann selbst aus diesen Steinen hier Nachkommen für Abraham hervorbringen.

9Schon ist die Axt erhoben, um die Bäume an der Wurzel abzuschlagen. Jeder Baum, der keine guten Früchte bringt, wird umgehauen und ins Feuer geworfen.«

10Da wollten die Leute wissen: »Was sollen wir denn tun?« 11Johannes antwortete: »Wer zwei Hemden hat, soll dem eins geben, der keins besitzt. Und wer etwas zu essen hat, soll seine Mahlzeit mit den Hungrigen teilen.«

12Es kamen auch Zolleinnehmer, die sich taufen lassen wollten. Sie fragten: »Lehrer, und wir? Wie sollen wir uns verhalten?« 13Johannes wies sie an: »Verlangt nur so viel Zollgebühren, wie ihr fordern dürft!«

14»Und was sollen wir tun?«, erkundigten sich einige Soldaten. »Plündert nicht und erpresst niemand! Seid zufrieden mit eurem Sold«, antwortete ihnen Johannes.

15Die Leute ahnten, dass bald etwas geschehen würde, und alle fragten sich, ob nicht Johannes der Christus, der ersehnte Retter, sei. 16Doch Johannes erklärte öffentlich: »Ich taufe euch mit Wasser, aber nach mir wird ein anderer kommen, der viel mächtiger ist als ich. Ich bin nicht einmal würdig, ihm die Schuhe auszuziehen3,16 Das Ausziehen und Nachtragen der Schuhe gehörte zu den Aufgaben eines Sklaven für seinen Herrn.. Er wird euch mit dem Heiligen Geist und mit Feuer taufen.3,16 Es ist nicht klar, ob Johannes hier von zwei unterschiedlichen Taufen spricht (einer Taufe mit dem Heiligen Geist und einer Taufe mit dem Feuer des Gerichts) oder ob es um eine einzige Taufe geht und das Feuer ein Bild für das reinigende Wirken des Heiligen Geistes ist.

17Er hat schon die Schaufel in seiner Hand, mit der er die Spreu vom Weizen trennt. Den Weizen wird er in seine Scheune bringen, die Spreu aber wird er in einem Feuer verbrennen, das nie verlöscht.«

18So verkündete Johannes den Menschen die rettende Botschaft Gottes und ermahnte sie darüber hinaus mit vielen anderen Worten. 19Auch Herodes, den Herrscher von Galiläa, wies er scharf zurecht. Denn dieser lebte mit Herodias, der Frau seines Bruders, zusammen. Er schreckte vor keinem Verbrechen zurück. 20Am Ende ging er so weit, dass er Johannes ins Gefängnis werfen ließ.

Jesus lässt sich taufen

(Matthäus 3,13‒17; Markus 1,9‒11; Johannes 1,32)

21Als Johannes wieder einmal viele Menschen taufte, kam auch Jesus und ließ sich taufen. Während er betete, öffnete sich der Himmel, 22und der Heilige Geist kam wie eine Taube sichtbar auf ihn herab. Gleichzeitig sprach eine Stimme vom Himmel: »Du bist mein geliebter Sohn, über den ich mich von Herzen freue.«

Von Adam bis Jesus

(Matthäus 1,1‒17)

23Jesus trat zum ersten Mal öffentlich auf, als er ungefähr 30 Jahre alt war. Die Leute kannten ihn als den Sohn von Josef. Josefs Vater war Eli, und dessen Vorfahren waren:

24Mattat – Levi – Melchi – Jannai – Josef –

25Mattitja – Amos – Nahum – Hesli – Naggai –

26Mahat – Mattitja – Schimi – Josech – Joda –

27Johanan – Resa – Serubbabel – Schealtiël – Neri –

28Melchi – Addi – Kosam – Elmadam – Er –

29Joschua – Eliëser – Jorim – Mattat – Levi –

30Simeon – Juda – Josef – Jonam – Eljakim –

31Melea – Menna – Mattata – Nathan – David –

32Isai – Obed – Boas – Salmon – Nachschon –

33Amminadab – Admin – Arni – Hezron – Perez – Juda –

34Jakob – Isaak – Abraham – Terach – Nahor –

35Serug – Regu – Peleg – Eber – Schelach –

36Kenan – Arpachschad – Sem – Noah – Lamech –

37Metuschelach – Henoch – Jered – Mahalalel – Kenan –

38Enosch – Set – Adam – und dieser stammte von Gott.