Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי לוקס 22:1‏-71

1‏-2בהתקרב חג הפסח חיפשו ראשי הכוהנים והסופרים דרך להיפטר מישוע בלי לעורר מהומות בעם – דבר שפחדו ממנו מאוד. 3באותה עת פיתה השטן את יהודה איש קריות, שהיה אחד משנים־עשר תלמידי ישוע. 4יהודה הלך אל ראשי הכוהנים ואל מפקדי משמר בית־המקדש כדי להתייעץ איתם כיצד להסגיר את ישוע לידיהם. 5ראשי הכוהנים ומפקדי משמר בית־המקדש שמחו מאוד על העזרה שהציע להם יהודה, והבטיחו לו כסף. 6מאותה עת חיפש יהודה הזדמנות להסגיר את ישוע לידיהם, כשלא יהיה בחברת אנשים רבים.

7בהגיע חג הפסח, ביום שבו מקריבים זבח, 8שלח ישוע את פטרוס ויוחנן להכין את הסדר.

9”היכן אתה רוצה שנכין את הסעודה?“ שאלו את ישוע.

10”בכניסה לירושלים תפגשו אדם נושא כד מים“, השיב ישוע. ”לכו אחריו, היכנסו אל הבית שאליו יכנס 11ואמרו לבעל הבית: ’רבנו ביקש שתראה לנו את חדר האורחים אשר הכנת לו ולתלמידיו בשביל הסדר‘. 12הוא יוביל אתכם אל הקומה השנייה ויראה לכם חדר גדול שהכין למעננו. שם תכינו את הסעודה.“

13פטרוס ויוחנן הלכו העירה; הכול התרחש בדיוק כפי שאמר ישוע, והם הכינו את הסדר.

14מאוחר יותר הגיעו ישוע ושאר התלמידים, וכשהגיעה השעה התיישבו כולם סביב השולחן.

15”נכספתי לאכול עמכם את סעודת הפסח לפני שאתייסר“, פתח ישוע ואמר: 16”אני אומר לכם ששוב לא אוכל את סעודת הפסח, עד אשר תתקיים במלוא משמעותה במלכות האלוהים.“

17לאחר מכן לקח ישוע כוס יין, ברך ואמר: ”קחו את היין ושתו ממנו כולכם.

18”דעו לכם ששוב לא אשתה יין עד אשר תבוא מלכות האלוהים.“

19לאחר מכן הוא לקח כיכר לחם (מצה), הודה לאלוהים עליו, פרס את הלחם לפרוסות, נתן לתלמידיו ואמר: ”זהו גופי הניתן בעדכם. עשו זאת לזיכרוני.“ 20בתום הסעודה הגיש להם ישוע עוד כוס יין ואמר: ”כוס זאת מסמלת את הברית החדשה בין אלוהים לביניכם – ברית שנחתמה בדמי. 21אולם ליד השולחן יושב האיש שיסגיר אותי. 22בן־האדם הולך למות כפי שנגזר עליו, אולם אני אומר לכם: אוי לו לאיש שיסגיר אותו!“

23התלמידים החלו לשאול זה את זה מי מהם עלול לעשות מעשה נורא שכזה.

24בין התלמידים התעורר ויכוח: מי מהם החשוב ביותר.

25אמר להם ישוע: ”בעולמנו רודים המלכים והשליטים בנתיניהם, ובכל זאת אלה נחשבים לדורשים בטוב נתיניהם. 26אולם אצלכם המצב שונה; מי שמרבה לשרת אתכם הוא יהיה הגדול מביניכם, והמנהיג יהיה משרת. 27ומי נחשב גדול, מי שיושב בשולחן או מי שמשרת את מי שבשולחן? כמובן שהיושב בשולחן. ואילו אני ביניכם כמשרת.

28”מאחר ששמרתם לי אמונים על־אף הצרות והקשיים, 29ומאחר שאבי הנחיל לי מלכות, הריני מעניק לכם בזאת את הזכות 30לאכול ולשתות על שולחני במלכותי, ולשבת על כסאות לשפוט את שנים־עשר שבטי ישראל.“

31”שמעון, שמעון,“ המשיך האדון, ”השטן דורש את כולכם, לסנן אתכם כמו חיטה. 32אבל התפללתי בעדך שלא תאבד את אמונתך. לאחר שתחזור בתשובה חזק את אחיך.“

33”אדוני,“ קרא שמעון פטרוס, ”אני מוכן ללכת איתך לבית־הסוהר ואף למות איתך!“

34אולם ישוע ענה: ”פטרוס, אני אומר לך שעוד היום, לפני קריאת התרנגול, תתכחש לי שלוש פעמים ותאמר שאינך מכיר אותי כלל.

35”כאשר שלחתי אתכם לבשר את הבשורה בלי כסף, בלי תרמיל ובלי נעליים האם חסרתם משהו?“ המשיך ישוע.

”לא חסר לנו דבר“, השיבו.

36”אבל עכשיו,“ אמר להם ישוע, ”למי שיש כסף ותרמיל שייקח אותם איתו; ולמי שאין חרב – שימכור את מעילו ויקנה אחת. 37כי הגיע המועד שתתקיים הנבואה הכתובה עלי:22‏.37 כב 37 ישעיה נג 12 ’הוא נימנה בין פושעים‘. כן, כל מה שכתבו עלי הנביאים יתקיים במלואו.“

38”אדון,“ קראו התלמידים, ”יש לנו כאן שתי חרבות.“

”אלה מספיקות לכם“, השיב ישוע.

39לאחר מכן יצא ישוע מהעיר והלך אל הר הזיתים, כמנהגו מדי יום, והתלמידים הלכו בעקבותיו. 40בהגיעו אל המקום אמר ישוע לתלמידיו: ”התפללו שלא תבואו לידי ניסיון.“ 41ישוע התרחק מתלמידיו מרחק־מה, כרע על ברכיו והתפלל: 42”אבי, אם יש ברצונך, אנא, הרחק ממני את כוס הייסורים. אולם אני רוצה שייעשה רצונך ולא רצוני!“ 43לאחר מכן נגלה אליו מלאך מן השמים וחיזק אותו. 44בגלל סבלו הרב הוא התפלל בדבקות רבה, וזיעתו נפלה על הארץ כטיפות דם גדולות. 45כאשר סיים ישוע את תפילתו וחזר אל תלמידיו, מצא אותם ישנים מרוב צער ועייפות.

46”מדוע אתם ישנים?“ שאל ישוע. ”קומו והתפללו שלא תבואו לידי ניסיון.“

47בעודו מדבר התקרב אליו קהל גדול של אנשים ובראשם צעד יהודה, שהיה אחד מתלמידיו. יהודה קרב אל ישוע כדי לנשקו, 48אולם ישוע אמר לו: ”יהודה, האם בנשיקה אתה עומד להסגיר את בן־האדם?“

49כשראו התלמידים את העומד להתרחש שאלו את ישוע: ”אדון, אתה רוצה שנכה אותם בחרבות שלנו?“ 50ואחד מהם קיצץ את אוזנו הימנית של עבד הכוהן הגדול.

51ישוע עצר בעדם ואמר: ”הניחו להם לעשות את שלהם.“ לאחר מכן נגע באוזנו של העבד וריפא אותה. 52ישוע פנה אל ראשי הכוהנים, מפקדי משמר בית־המקדש והזקנים שבאו לאסרו: ”מדוע אתם באים אלי בחרבות ובמקלות, האם אני גנב או שודד? 53מדוע לא אסרתם אותי בבית־המקדש? הרי הייתי שם כל יום. אבל זוהי שעתכם, ושעת שלטון החושך.“

54הם אסרו את ישוע והובילוהו אל בית הכוהן הגדול. פטרוס הלך אחריהם במרחק־מה, 55אולם הצטרף אליהם כשהדליקו מדורה בחצר והתיישבו סביבה.

56משרתת אחת הבחינה בפטרוס לאור המדורה. היא נעצה בו מבט וקראה: ”האיש הזה היה עם ישוע!“

57פטרוס הכחיש בתוקף את דבריה: ”אישה, איני מכיר אותו כלל!“

58כעבור זמן קצר הבחין מישהו אחר בפטרוס. ”אתה ודאי אחד מהם!“ אמר. ”מה פתאום,“ הכחיש פטרוס, ”אינני אחד מהם!“

59כעבור שעה בערך העיר אדם נוסף: ”אין לי ספק שהאיש הזה היה עם ישוע, כי שניהם מהגליל.“

60פטרוס הכחיש שוב: ”בן־אדם, איני יודע על מה אתה מדבר!“ לפני שסיים פטרוס את דבריו נשמעה קריאת התרנגול. 61באותו רגע פנה ישוע והביט בעיניו של פטרוס. אז נזכר פטרוס בדברי האדון: ”לפני קריאת התרנגול תתכחש לי שלוש פעמים.“ 62הוא יצא מהחצר ומירר בבכי.

63החיילים שהופקדו על שמירת ישוע לעגו לו, הכו אותו והתעללו בו. 64הם קשרו את עיניו, הכו אותו באגרופים וקראו בלעג: ”נביא שכמוך, נחש מי הכה אותך?“ 65הם המשיכו לקלל ולהעליב אותו.

66למחרת בבוקר הובא ישוע לפני חברי הסנהדרין, ראשי הכוהנים, הסופרים וזקני העם.

67”האם אתה באמת המשיח?“ שאלו אותו.

אך ישוע השיב: ”אם אגיד לכם, לא תאמינו לי, 68ואם אשאל אתכם שאלות לא תשיבו לי. 69אולם עוד מעט בן־האדם ישב לימין גבורת האלוהים.“

70”אם כך, בן־אלוהים אתה?“

”אתם אמרתם שאני הוא“ השיב ישוע.

71”איננו זקוקים לעדויות נוספות!“ הם קראו. ”במו אוזנינו שמענו אותו אומר דברים אלה!“

La Bible du Semeur

Luc 22:1-71

À Jérusalem : mort et résurrection de Jésus

La trahison

(Mt 26.1-5, 14-16 ; Mc 14.1-2, 10-11 ; Jn 11.47-53)

1On était à quelques jours de la fête « des Pains sans levain », appelée la Pâque. 2Les chefs des prêtres et les spécialistes de la Loi cherchaient un moyen de supprimer Jésus, mais ils avaient peur de la réaction du peuple.

3C’est alors que Satan entra dans le cœur de Judas surnommé l’Iscariot, l’un des Douze. 4Judas alla trouver les chefs des prêtres et les officiers de la garde du Temple22.4 Il s’agit des gardes chargés de la police du Temple (voir v. 52). pour s’entendre avec eux sur la manière dont il leur livrerait Jésus. 5Ils en furent tout réjouis et convinrent de lui donner de l’argent. 6Il accepta et, dès lors, il chercha une occasion favorable pour leur livrer Jésus à l’insu de la foule.

Jésus célèbre la Pâque avec ses disciples

(Mt 26.17-19 ; Mc 14.12-16)

7Le jour de la fête des Pains sans levain, où l’on devait tuer l’agneau de la Pâque, arriva. 8Jésus envoya Pierre et Jean en leur disant : Allez nous préparer le repas de la Pâque.

9– Où veux-tu que nous le préparions ? lui demandèrent-ils.

10– Eh bien, quand vous entrerez dans la ville, vous rencontrerez un homme portant une cruche d’eau. Suivez-le jusqu’à la maison où il entrera. 11Et voici comment vous parlerez au maître de maison : « Le Maître te fait dire : Où est la pièce où je prendrai le repas de la Pâque avec mes disciples ? » 12Alors il vous montrera, à l’étage supérieur, une grande pièce aménagée ; c’est là que vous ferez les préparatifs.

13Ils partirent donc, trouvèrent tout comme Jésus le leur avait dit et préparèrent le repas de la Pâque.

(Mt 26.26-29 ; Mc 14.22-25 ; voir 1 Co 11.23-25)

14Quand ce fut l’heure, Jésus se mit à table, avec les apôtres. 15Il leur dit : J’ai vivement désiré célébrer cette Pâque avec vous avant de souffrir. 16En effet, je vous le déclare, je ne la mangerai plus jusqu’au jour où tout ce qu’elle signifie sera accompli dans le royaume de Dieu.

17Puis il prit une coupe, prononça la prière de reconnaissance et dit : Prenez cette coupe et partagez-la entre vous, 18car, je vous le déclare : dorénavant, je ne boirai plus du fruit de la vigne jusqu’à ce que le royaume de Dieu vienne.

19Ensuite il prit du pain, remercia Dieu, le partagea en morceaux qu’il leur donna en disant : Ceci est mon corps [qui est donné pour vous. Faites cela en souvenir de moi.

20Après le repas, il fit de même pour la coupe, en disant : Ceci est la coupe de la nouvelle alliance conclue par mon sang qui va être versé pour vous …22.20 Les mots entre crochets sont absents de certains manuscrits.].

(Mt 26.20-25 ; Mc 14.17-21)

21D’ailleurs, voici, celui qui va me trahir est ici, à table avec moi. 22Certes, le Fils de l’homme s’en va selon ce que Dieu a décidé, mais malheur à l’homme par qui il est trahi !

23Alors les disciples se demandèrent les uns aux autres lequel d’entre eux allait faire cela.

Grandeur et service

(Mt 20.25-28 ; Mc 10.42-45)

24Les disciples eurent une vive discussion : il s’agissait de savoir lequel d’entre eux devait être considéré comme le plus grand.

25Jésus intervint : Les rois des nations, dit-il, dominent leurs peuples, et ceux qui exercent l’autorité sur elles se font appeler leurs « bienfaiteurs22.25 Le titre de bienfaiteur (grec : Evergète) était porté par divers rois de l’Antiquité. ». 26Il ne faut pas que vous agissiez ainsi. Au contraire, que le plus grand parmi vous soit comme le plus jeune, et que celui qui gouverne soit comme le serviteur. 27A votre avis, qui est le plus grand ? Celui qui est assis à table, ou celui qui sert ? N’est-ce pas celui qui est assis à table ? Eh bien, moi, au milieu de vous, je suis comme le serviteur …

(Mt 19.28)

28Vous êtes restés fidèlement avec moi au cours de mes épreuves. 29C’est pourquoi, comme mon Père m’a donné le royaume, je vous le donne, à mon tour : 30vous mangerez et vous boirez à ma table, dans mon royaume, et vous siégerez sur des trônes pour gouverner les douze tribus d’Israël.

Jésus annonce le reniement de Pierre

(Mt 26.31-35 ; Mc 14.27-31 ; Jn 13.36-38)

31Simon, Simon ! fais attention : Satan vous a réclamés pour vous passer tous au crible, comme on secoue le blé pour le séparer de la bale. 32Mais moi, j’ai prié pour toi, pour que la foi ne vienne pas à te manquer. Et toi, le jour où tu seras revenu à moi, fortifie tes frères.

33– Seigneur, lui dit Simon, je suis prêt, s’il le faut, à aller en prison avec toi, ou même à mourir !

34– Pierre, reprit Jésus, je te l’assure : aujourd’hui même, avant que le coq chante, tu auras, par trois fois, nié de me connaître.

Sur le mont des Oliviers

35Puis, s’adressant à l’ensemble des disciples, il continua : Quand je vous ai envoyés sans bourse, ni sac de voyage, ni sandales, avez-vous manqué de quoi que ce soit ?

– De rien, dirent-ils.

36– Eh bien maintenant, poursuivit-il, si vous avez une bourse, prenez-la ; de même, si vous avez un sac, prenez-le, et si vous n’avez pas d’épée, vendez votre manteau pour en acheter une. 37Car il est écrit : Il a été mis au nombre des criminels22.37 Es 53.12., et cette parole doit s’accomplir pour moi. Car tout ce qui a été écrit de moi va s’accomplir.

38– Seigneur, lui dirent-ils, voilà justement deux épées.

– Cela suffit ! leur répondit-il.

(Mt 26.36-45 ; Mc 14.32-41)

39Alors il sortit et se dirigea, comme d’habitude, vers le mont des Oliviers. Ses disciples s’y rendirent aussi avec lui. 40Quand il fut arrivé, il leur dit : Priez pour ne pas céder à la tentation22.40 Autre traduction : pour ne pas entrer en tentation..

41Puis il se retira à la distance d’un jet de pierre, se mit à genoux et pria ainsi : 42O Père, si tu le veux, écarte de moi cette coupe22.42 Voir note Mt 26.39. ! Toutefois, que ta volonté soit faite, et non la mienne.

[43Un ange venu du ciel lui apparut et le fortifia. 44L’angoisse le saisit, sa prière se fit de plus en plus pressante, sa sueur devint comme des gouttes de sang qui tombaient à terre22.44 Les mots entre crochets sont absents de certains manuscrits..]

45Après avoir ainsi prié, il se releva et s’approcha de ses disciples. Il les trouva endormis, tant ils étaient accablés de tristesse.

46– Pourquoi dormez-vous ? leur dit-il. Debout ! Et priez pour ne pas céder à la tentation22.46 Voir 22.40 et note..

L’arrestation de Jésus

(Mt 26.47-55 ; Mc 14.43-49 ; Jn 18.2-11)

47Il n’avait pas fini de parler, quand toute une troupe surgit. A sa tête marchait le nommé Judas, l’un des Douze. Il s’approcha de Jésus pour l’embrasser. 48Mais Jésus lui dit : Judas, c’est par un baiser que tu trahis le Fils de l’homme !

49En voyant ce qui allait se passer, les compagnons de Jésus lui demandèrent : Maître, devons-nous frapper avec nos épées ?

50Et, immédiatement, l’un d’eux frappa le serviteur du grand-prêtre et lui emporta l’oreille droite. 51Mais Jésus les retint en disant : Laissez faire, même ceci22.51 Autre traduction : laissez, tenez-vous-en là. !

Puis il toucha l’oreille du blessé et le guérit. 52Il se tourna ensuite vers les chefs des prêtres, les chefs des gardes du Temple et les responsables du peuple qui avaient accompagné cette troupe pour le prendre.

– Me prenez-vous pour un bandit pour que vous soyez venus avec épées et gourdins ? 53J’étais chaque jour avec vous dans la cour du Temple, et personne n’a mis la main sur moi ; mais maintenant c’est votre heure et les ténèbres vont exercer leur pouvoir.

Pierre renie son Maître

(Mt 26.57-58 ; Mc 14.53-54 ; Jn 18.15-16)

54Alors ils se saisirent de lui et le conduisirent dans le palais du grand-prêtre. Pierre suivait à distance. 55Au milieu de la cour, on avait allumé un feu et les gens étaient assis autour. Pierre s’assit au milieu du groupe.

(Mt 26.69-75 ; Mc 14.66-72 ; Jn 18.17-18, 25-27)

56Une servante, en le voyant là près du feu, l’observa à la clarté de la flamme et dit : En voilà un qui était aussi avec lui.

57Mais Pierre le nia en disant : Mais non, je ne connais pas cet homme.

58Peu après, quelqu’un d’autre, en apercevant Pierre, l’interpella : Toi aussi, tu fais partie de ces gens !

– Mais non, déclara Pierre, je n’en suis pas !

59Environ une heure plus tard, un autre encore soutint avec insistance : C’est sûr, cet homme-là était aussi avec lui ! D’ailleurs, c’est un Galiléen !

60– Mais non, je ne sais pas ce que tu veux dire, s’écria Pierre.

Au même instant, alors qu’il était encore en train de parler, le coq se mit à chanter. 61Le Seigneur se retourna et posa son regard sur Pierre. Alors Pierre se souvint de ce que le Seigneur lui avait dit : « Avant que le coq chante aujourd’hui, tu m’auras renié trois fois ! » 62Il se glissa dehors et se mit à pleurer amèrement.

(Mt 26.67-68 ; Mc 14.65)

63Les hommes qui gardaient Jésus se moquaient de lui et le frappaient. 64Ils lui couvraient le visage et criaient : Hé ! Fais le prophète ! Dis-nous qui te frappe !

65Et ils l’accablaient d’injures.

Jésus devant le Grand-Conseil

(Mt 26.59-65 ; 27.1 ; Mc 14.55-64 ; 15.1 ; Jn 18.19-24)

66Dès le point du jour, les responsables du peuple, les chefs des prêtres et les spécialistes de la Loi se réunirent et firent amener Jésus devant leur Grand-Conseil. 67L’interrogatoire commença : Si tu es le Messie, déclare-le-nous.

Jésus leur dit : Si je vous réponds, vous ne croirez pas, 68et si je vous pose des questions, vous ne me répondrez pas. 69Mais à partir de maintenant, le Fils de l’homme siégera à la droite du Dieu tout-puissant22.69 Ps 110.1 ; Dn 7.13..

70Alors ils se mirent à crier tous ensemble : Tu es donc le Fils de Dieu !

– Vous dites vous-mêmes que je le suis, répondit Jésus.

71Là-dessus ils s’écrièrent : Qu’avons-nous encore besoin de témoignages ? Nous venons de l’entendre nous-mêmes de sa bouche.