Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי לוקס 20

1באחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית-המקדש וסיפר לו את בשורת ה', ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו: "באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?"

"אענה לשאלתם בתנאי שתענו לשאלתי," השיב להם ישוע. "האם יוחנן המטביל נשלח על-ידי אלוהים או על-ידי בני-אדם?"

הם התייעצו ביניהם: "אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. אבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים." לבסוף השיבו לישוע: "איננו יכולים להשיב לשאלתך, מפני שאיננו יודעים את התשובה." "אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם," אמר ישוע.

ישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא: "איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים. 10 בהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות. 11 בעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות. 12 בעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם.

13 "מה אעשה?" שאל את עצמו בעל הכרם. 'אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו.' 14 "אולם כשראו הכורמים את הבן אמרו: 'יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!' 15 והכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.

"מה לדעתכם יעשה בעל הכרם? 16 אני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים."

"חס וחלילה שיעשו כך האנשים!" קראו השומעים.

17 ישוע נעץ בהם מבטו ואמר: "מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהילים[a]: 'אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה'? האבן שהבונים זלזלו בה וזרקו אותה נעשתה לאבן החשובה ביותר בכל הבניין." 18 ישוע הוסיף: "מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק."

19 הסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות.

20 הסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו.

21 "רבי," פתחו מרגלים אלה, "אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר-אלוהים. 22 אמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?"

23 ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: 24 "תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?"

"של הקיסר," השיבו.

25 "של הקיסר?" שאל ישוע. "אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!"

26 ניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל-כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם.

27 חבורה של צדוקים (הצדוקים לא האמינו בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה: 28 "רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. 29 במשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. 30 האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. 31 כך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים. 32 לבסוף מתה גם האישה.

33 "רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!" 34 נישואים הם רק בשביל האנשים בעולם הזה," השיב להם ישוע. 35 "אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו. 36 בעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני-אלוהים, משום שקמו לתחייה. 37 "בנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה' בסנה הבוער, הוא קרא לה': 'אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב.' 38 זה כדי לומר שה' הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים."

39 "יפה ענית, רבי," שיבחו אותו סופרים אחדים, 40 ואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות.

41 שאל אותם ישוע שאלה: "מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן-דוד? 42 הלא דוד עצמו אומר בתהילים[b]: 'נאום ה' לאדוני, שב לימיני 43 עד אשית אויביך לרגליך.' 44 כיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?"

45 בעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר: 46 "היזהרו מהסופרים, כי הם אוהבים להתהלך ברחובות בגלימות ולהיראות על ידי אנשים ושיגידו להם שלום ויחלקו להם כבוד. הם גם אוהבים לשבת במקומות הטובים בבתי-הכנסת ובסעודות-חג. 47 הם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד."

Notas al pie

  1. הבשורה על-פי לוקס 20:17 תהלים קיח 22
  2. הבשורה על-פי לוקס 20:42 תהלים קי 1

The Message

Luke 20

11-2 One day he was teaching the people in the Temple, proclaiming the Message. The high priests, religion scholars, and leaders confronted him and demanded, “Show us your credentials. Who authorized you to speak and act like this?”

3-4 Jesus answered, “First, let me ask you a question: About the baptism of John—who authorized it, heaven or humans?”

5-7 They were on the spot, and knew it. They pulled back into a huddle and whispered, “If we say ‘heaven,’ he’ll ask us why we didn’t believe him; if we say ‘humans,’ the people will tear us limb from limb, convinced as they are that John was God’s prophet.” They agreed to concede that round to Jesus and said they didn’t know.

Jesus said, “Then neither will I answer your question.”

The Story of Corrupt Farmhands

9-12 Jesus told another story to the people: “A man planted a vineyard. He handed it over to farmhands and went off on a trip. He was gone a long time. In time he sent a servant back to the farmhands to collect the profits, but they beat him up and sent him off empty-handed. He decided to try again and sent another servant. That one they beat black-and-blue, and sent him off empty-handed. He tried a third time. They worked that servant over from head to foot and dumped him in the street.

13 “Then the owner of the vineyard said, ‘I know what I’ll do: I’ll send my beloved son. They’re bound to respect my son.’

14-15 “But when the farmhands saw him coming, they quickly put their heads together. ‘This is our chance—this is the heir! Let’s kill him and have it all to ourselves.’ They killed him and threw him over the fence.

15-16 “What do you think the owner of the vineyard will do? Right. He’ll come and clean house. Then he’ll assign the care of the vineyard to others.”

Those who were listening said, “Oh, no! He’d never do that!”

17-18 But Jesus didn’t back down. “Why, then, do you think this was written:

That stone the masons threw out—
It’s now the cornerstone!?

“Anyone falling over that stone will break every bone in his body; if the stone falls on anyone, it will be a total smashup.”

19 The religion scholars and high priests wanted to lynch him on the spot, but they were intimidated by public opinion. They knew the story was about them.

Paying Taxes

20-22 Watching for a chance to get him, they sent spies who posed as honest inquirers, hoping to trick him into saying something that would get him in trouble with the law. So they asked him, “Teacher, we know that you’re honest and straightforward when you teach, that you don’t pander to anyone but teach the way of God accurately. Tell us: Is it lawful to pay taxes to Caesar or not?”

23-24 He knew they were laying for him and said, “Show me a coin. Now, this engraving, who does it look like and what does it say?”

25 “Caesar,” they said.

Jesus said, “Then give Caesar what is his and give God what is his.”

26 Try as they might, they couldn’t trap him into saying anything incriminating. His answer caught them off guard and left them speechless.

All Intimacies Will Be with God

27-33 Some Sadducees came up. This is the Jewish party that denies any possibility of resurrection. They asked, “Teacher, Moses wrote us that if a man dies and leaves a wife but no child, his brother is obligated to take the widow to wife and get her with child. Well, there once were seven brothers. The first took a wife. He died childless. The second married her and died, then the third, and eventually all seven had their turn, but no child. After all that, the wife died. That wife, now—in the resurrection whose wife is she? All seven married her.”

34-38 Jesus said, “Marriage is a major preoccupation here, but not there. Those who are included in the resurrection of the dead will no longer be concerned with marriage nor, of course, with death. They will have better things to think about, if you can believe it. All ecstasies and intimacies then will be with God. Even Moses exclaimed about resurrection at the burning bush, saying, ‘God: God of Abraham, God of Isaac, God of Jacob!’ God isn’t the God of dead men, but of the living. To him all are alive.”

39-40 Some of the religion scholars said, “Teacher, that’s a great answer!” For a while, anyway, no one dared put questions to him.

41-44 Then he put a question to them: “How is it that they say that the Messiah is David’s son? In the Book of Psalms, David clearly says,

God said to my Master,
“Sit here at my right hand
    until I put your enemies under your feet.”

“David here designates the Messiah as ‘my Master’—so how can the Messiah also be his ‘son’?”

45-47 With everybody listening, Jesus spoke to his disciples. “Watch out for the religion scholars. They love to walk around in academic gowns, preen in the radiance of public flattery, bask in prominent positions, sit at the head table at every church function. And all the time they are exploiting the weak and helpless. The longer their prayers, the worse they get. But they’ll pay for it in the end.”