Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי לוקס 20

1באחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית-המקדש וסיפר לו את בשורת ה', ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו: "באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?"

"אענה לשאלתם בתנאי שתענו לשאלתי," השיב להם ישוע. "האם יוחנן המטביל נשלח על-ידי אלוהים או על-ידי בני-אדם?"

הם התייעצו ביניהם: "אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. אבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים." לבסוף השיבו לישוע: "איננו יכולים להשיב לשאלתך, מפני שאיננו יודעים את התשובה." "אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם," אמר ישוע.

ישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא: "איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים. 10 בהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות. 11 בעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות. 12 בעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם.

13 "מה אעשה?" שאל את עצמו בעל הכרם. 'אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו.' 14 "אולם כשראו הכורמים את הבן אמרו: 'יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!' 15 והכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.

"מה לדעתכם יעשה בעל הכרם? 16 אני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים."

"חס וחלילה שיעשו כך האנשים!" קראו השומעים.

17 ישוע נעץ בהם מבטו ואמר: "מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהילים[a]: 'אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה'? האבן שהבונים זלזלו בה וזרקו אותה נעשתה לאבן החשובה ביותר בכל הבניין." 18 ישוע הוסיף: "מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק."

19 הסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות.

20 הסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו.

21 "רבי," פתחו מרגלים אלה, "אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר-אלוהים. 22 אמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?"

23 ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: 24 "תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?"

"של הקיסר," השיבו.

25 "של הקיסר?" שאל ישוע. "אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!"

26 ניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל-כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם.

27 חבורה של צדוקים (הצדוקים לא האמינו בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה: 28 "רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. 29 במשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. 30 האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. 31 כך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים. 32 לבסוף מתה גם האישה.

33 "רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!" 34 נישואים הם רק בשביל האנשים בעולם הזה," השיב להם ישוע. 35 "אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו. 36 בעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני-אלוהים, משום שקמו לתחייה. 37 "בנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה' בסנה הבוער, הוא קרא לה': 'אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב.' 38 זה כדי לומר שה' הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים."

39 "יפה ענית, רבי," שיבחו אותו סופרים אחדים, 40 ואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות.

41 שאל אותם ישוע שאלה: "מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן-דוד? 42 הלא דוד עצמו אומר בתהילים[b]: 'נאום ה' לאדוני, שב לימיני 43 עד אשית אויביך לרגליך.' 44 כיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?"

45 בעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר: 46 "היזהרו מהסופרים, כי הם אוהבים להתהלך ברחובות בגלימות ולהיראות על ידי אנשים ושיגידו להם שלום ויחלקו להם כבוד. הם גם אוהבים לשבת במקומות הטובים בבתי-הכנסת ובסעודות-חג. 47 הם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד."

Notas al pie

  1. הבשורה על-פי לוקס 20:17 תהלים קיח 22
  2. הבשורה על-פי לוקס 20:42 תהלים קי 1

King James Version

Luke 20

1And it came to pass, that on one of those days, as he taught the people in the temple, and preached the gospel, the chief priests and the scribes came upon him with the elders,

And spake unto him, saying, Tell us, by what authority doest thou these things? or who is he that gave thee this authority?

And he answered and said unto them, I will also ask you one thing; and answer me:

The baptism of John, was it from heaven, or of men?

And they reasoned with themselves, saying, If we shall say, From heaven; he will say, Why then believed ye him not?

But and if we say, Of men; all the people will stone us: for they be persuaded that John was a prophet.

And they answered, that they could not tell whence it was.

And Jesus said unto them, Neither tell I you by what authority I do these things.

Then began he to speak to the people this parable; A certain man planted a vineyard, and let it forth to husbandmen, and went into a far country for a long time.

10 And at the season he sent a servant to the husbandmen, that they should give him of the fruit of the vineyard: but the husbandmen beat him, and sent him away empty.

11 And again he sent another servant: and they beat him also, and entreated him shamefully, and sent him away empty.

12 And again he sent a third: and they wounded him also, and cast him out.

13 Then said the lord of the vineyard, What shall I do? I will send my beloved son: it may be they will reverence him when they see him.

14 But when the husbandmen saw him, they reasoned among themselves, saying, This is the heir: come, let us kill him, that the inheritance may be ours.

15 So they cast him out of the vineyard, and killed him. What therefore shall the lord of the vineyard do unto them?

16 He shall come and destroy these husbandmen, and shall give the vineyard to others. And when they heard it, they said, God forbid.

17 And he beheld them, and said, What is this then that is written, The stone which the builders rejected, the same is become the head of the corner?

18 Whosoever shall fall upon that stone shall be broken; but on whomsoever it shall fall, it will grind him to powder.

19 And the chief priests and the scribes the same hour sought to lay hands on him; and they feared the people: for they perceived that he had spoken this parable against them.

20 And they watched him, and sent forth spies, which should feign themselves just men, that they might take hold of his words, that so they might deliver him unto the power and authority of the governor.

21 And they asked him, saying, Master, we know that thou sayest and teachest rightly, neither acceptest thou the person of any, but teachest the way of God truly:

22 Is it lawful for us to give tribute unto Caesar, or no?

23 But he perceived their craftiness, and said unto them, Why tempt ye me?

24 Shew me a penny. Whose image and superscription hath it? They answered and said, Caesar's.

25 And he said unto them, Render therefore unto Caesar the things which be Caesar's, and unto God the things which be God's.

26 And they could not take hold of his words before the people: and they marvelled at his answer, and held their peace.

27 Then came to him certain of the Sadducees, which deny that there is any resurrection; and they asked him,

28 Saying, Master, Moses wrote unto us, If any man's brother die, having a wife, and he die without children, that his brother should take his wife, and raise up seed unto his brother.

29 There were therefore seven brethren: and the first took a wife, and died without children.

30 And the second took her to wife, and he died childless.

31 And the third took her; and in like manner the seven also: and they left no children, and died.

32 Last of all the woman died also.

33 Therefore in the resurrection whose wife of them is she? for seven had her to wife.

34 And Jesus answering said unto them, The children of this world marry, and are given in marriage:

35 But they which shall be accounted worthy to obtain that world, and the resurrection from the dead, neither marry, nor are given in marriage:

36 Neither can they die any more: for they are equal unto the angels; and are the children of God, being the children of the resurrection.

37 Now that the dead are raised, even Moses shewed at the bush, when he calleth the Lord the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob.

38 For he is not a God of the dead, but of the living: for all live unto him.

39 Then certain of the scribes answering said, Master, thou hast well said.

40 And after that they durst not ask him any question at all.

41 And he said unto them, How say they that Christ is David's son?

42 And David himself saith in the book of Psalms, The Lord said unto my Lord, Sit thou on my right hand,

43 Till I make thine enemies thy footstool.

44 David therefore calleth him Lord, how is he then his son?

45 Then in the audience of all the people he said unto his disciples,

46 Beware of the scribes, which desire to walk in long robes, and love greetings in the markets, and the highest seats in the synagogues, and the chief rooms at feasts;

47 Which devour widows' houses, and for a shew make long prayers: the same shall receive greater damnation.