הבשורה על-פי לוקס 2 – HHH & NIRV

Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי לוקס 2:1-52

1באותה תקופה ציווה הקיסר הרומאי אוגוסטוס לפקוד את כל תושבי האימפריה הרומית. 2זה היה מפקד התושבים הראשון, והוא נערך בזמן שקוריניוס היה שליט סוריה.

3לצורך המפקד נדרש כל אדם לשוב אל עיר מולדתו. 4גם יוסף, תושב נצרת שבגליל, חזר אל עיר מולדתו – הוא הלך אל העיר בית לחם ביהודה, מאחר שהיה נצר למשפחת דוד המלך. 5אל יוסף נלוותה ארוסתו מרים שהייתה בהיריון.

6בהיותם בבית־לחם מרים החלה בצירי לידה, 7וילדה את בנה הבכור. היא עטפה את התינוק והשכיבה אותו באבוס, כי לא השיגו מקום לינה באכסניות שהיו מלאות עד אפס מקום לרגל המפקד. 8בקרבת מקום היו רועי־צאן אשר ישנו בשדה ושמרו על עדרם במשך הלילה.

9לפתע נגלה אליהם מלאך ה׳, והשדה נמלא זוהר כבוד ה׳. הרועים נבהלו מאוד, 10אולם המלאך הרגיע אותם ואמר: ”אל תפחדו! באתי לבשר לכם חדשות משמחות ביותר – לא לכם בלבד, כי אם לכל העם! 11בבית־לחם עיר דוד נולד לכם היום מושיע, הלא הוא המשיח האדון! 12כהוכחה לאמיתות דברי תמצאו תינוק עטוף שוכב באבוס.“

13לפתע הצטרפו אל המלאך צבאות השמים, והם שרו שיר שבח ותהילה לאלוהים:

14”כבוד ותהילה לאלוהים במרומי השמים,

ושלום על־פני האדמה לכל אוהביו העושים את רצונו!“

15כאשר נעלמו המלאכים מעיני הרועים וחזרו לשמים, אמרו הרועים איש אל רעהו: ”הבא נמהר לבית־לחם כדי לראות את מה שגילה לנו אלוהים.“

16הם מיהרו העירה ומצאו את מרים, את יוסף ואת התינוק שוכב באבוס. 17מיד סיפרו הרועים לכולם את אשר קרה להם בשדה, ואת דברי המלאך על אודות הילד הזה. 18כל השומעים תמהו מאוד על דברי הרועים, 19ובכל זאת מרים שמרה את הדברים בלבה והרהרה בהם לעתים קרובות.

20לאחר מכן חזרו הרועים אל השדה, כשהם מהללים ומשבחים את אלוהים על ביקור המלאך ועל שמצאו את התינוק כדבריו.

21כעבור שמונה ימים, בטקס ברית־המילה, ניתן לתינוק השם ”ישוע“ – השם שנתן לו המלאך עוד לפני הריונה של מרים. 22בתום ימי הטהרה2‏.22 ב 22 ראה ויקרא פרק יב של מרים הביאו היא ובעלה את הילד לירושלים, להעמידו לפני ה׳, 23כי כתוב בתורה שצריך להקדיש לה׳ את הבן הבכור של כל אם, 24ולהקריב קרבן כדרישת התורה: שני תורים או שתי יונים צעירות.

25בירושלים גר אדם בשם שמעון אשר היה צדיק וחסיד, מלא ברוח הקודש וחי בציפייה מתמדת לגאולת ישראל. 26רוח הקודש גילה לשמעון הצדיק שלא ימות לפני שיראה במו עיניו את משיח ה׳. 27באותו יום הדריך רוח הקודש את שמעון אל בית־המקדש, וכאשר הביאו מרים ויוסף את הילד לפני אלוהים, כמצוות התורה, 28הרים שמעון את הילד בזרועותיו, אימץ אותו אל לבו, ברך את אלוהים ואמר:

29”אלוהי, עתה אני יכול למות במנוחה,

כי קיימת את אשר הבטחת לי;

30‏-31במו עיני ראיתי את המשיח שנתת לעולם!

32הוא האור אשר יאיר את עיני העמים

ויהיה תפארת עמך ישראל!“

33יוסף ומרים תמהו על הנאמר אודות בנם.

34‏-35שמעון ברך אותם ואחר כך אמר למרים: ”מרים, לבך יידקר בחרב הייסורים, כי ילדך זה נועד להכשיל רבים בישראל ולהושיע רבים. הוא יהיה נושא למריבה וחילוקי־דעות, כי יחשוף את מחשבותיהם האפלות של אנשים רבים.“

36‏-37בבית־המקדש הייתה גם נביאה זקנה בשם חנה בת־פנואל, משבט אשר. היא הייתה אלמנה כבת 84 שנים, אך נישואיה לבעלה נמשכו שבע שנים בלבד. חנה לא עזבה את המקדש לרגע; היא אהבה את אלוהים ושרתה אותו יומם ולילה בצום, בתפילה ובתחנונים.

38חנה שמעה את ברכתו של שמעון, והחלה לברך את שם אלוהים ולספר לאנשי ירושלים, שציפו לגאולת המשיח, כי סוף־סוף בא המשיח!

39לאחר שקיימו הוריו של ישוע את כל מצוות התורה הנוגעות לרך הנולד, חזרו לביתם – אל נצרת עירם אשר בגליל. 40הילד גדל התחזק, מלא חכמה, וחסד אלוהים היה עליו.

41‏-42כשמלאו לישוע שתים־עשרה שנים עלו הוריו לירושלים – כמנהגם מדי שנה – כדי לחוג את חג הפסח. 43בתום החג החלו הוריו במסע חזרה הביתה, ואילו ישוע נשאר בירושלים ללא ידיעתם. 44הוריו לא דאגו לו ביום הראשון למסע, כי הניחו שהיה בחברת ידידים שבין אנשי השיירה. אולם בראותם שלא הופיע עד הערב, החלו לחפשו בין החברים והמכרים, 45ומשלא מצאו אותו, חזרו לירושלים בתקווה למצאו שם.

46לאחר שלושה ימי חיפושים הם מצאו את ישוע בבית־המקדש. הוא ישב בין הרבנים, הקשיב לדבריהם ושאל אותם שאלות נבונות. 47כל שומעיו התפעלו בפקחותו, מהבנתו ומתשובותיו. 48הוריו הופתעו למצוא אותו שם, ואמו אמרה לו: ”בני, מדוע עוללת לנו זאת? אביך ואני דאגנו לך כל כך וחיפשנו אותך בכל מקום.“

49”מדוע חיפשתם אותי?“ שאל ישוע בתמיהה. ”האם לא ידעתם שאהיה עסוק בענייני אבי?“ 50אולם הם לא הבינו למה התכוון.

51ישוע חזר עם הוריו לנצרת והיה נכנע למרותם. אמו שמרה בלבה את כל מה שהתרחש. 52ישוע הלך וגדל בקומה ובחוכמה, והיה אהוב על אלוהים ובני אדם.

New International Reader’s Version

Luke 2:1-52

Jesus Is Born

1In those days, Caesar Augustus made a law. It required that a list be made of everyone in the whole Roman world. 2It was the first time a list was made of the people while Quirinius was governor of Syria. 3Everyone went to their own town to be listed.

4So Joseph went also. He went from the town of Nazareth in Galilee to Judea. That is where Bethlehem, the town of David, was. Joseph went there because he belonged to the family line of David. 5He went there with Mary to be listed. Mary was engaged to him. She was expecting a baby. 6While Joseph and Mary were there, the time came for the child to be born. 7She gave birth to her first baby. It was a boy. She wrapped him in large strips of cloth. Then she placed him in a manger. That’s because there was no guest room where they could stay.

8There were shepherds living out in the fields nearby. It was night, and they were taking care of their sheep. 9An angel of the Lord appeared to them. And the glory of the Lord shone around them. They were terrified. 10But the angel said to them, “Do not be afraid. I bring you good news. It will bring great joy for all the people. 11Today in the town of David a Savior has been born to you. He is the Messiah, the Lord. 12Here is how you will know I am telling you the truth. You will find a baby wrapped in strips of cloth and lying in a manger.”

13Suddenly a large group of angels from heaven also appeared. They were praising God. They said,

14“May glory be given to God in the highest heaven!

And may peace be given to those he is pleased with on earth!”

15The angels left and went into heaven. Then the shepherds said to one another, “Let’s go to Bethlehem. Let’s see this thing that has happened, which the Lord has told us about.”

16So they hurried off and found Mary and Joseph and the baby. The baby was lying in the manger. 17After the shepherds had seen him, they told everyone. They reported what the angel had said about this child. 18All who heard it were amazed at what the shepherds said to them. 19But Mary kept all these things like a secret treasure in her heart. She thought about them over and over. 20The shepherds returned. They gave glory and praise to God. Everything they had seen and heard was just as they had been told.

21When the child was eight days old, he was circumcised. At the same time he was named Jesus. This was the name the angel had given him before his mother became pregnant.

Joseph and Mary Take Jesus to the Temple

22The time came for making Mary “clean” as required by the Law of Moses. So Joseph and Mary took Jesus to Jerusalem. There they presented him to the Lord. 23In the Law of the Lord it says, “The first boy born in every family must be set apart for the Lord.” (Exodus 13:2,12) 24They also offered a sacrifice. They did it in keeping with the Law, which says, “a pair of doves or two young pigeons.” (Leviticus 12:8)

25In Jerusalem there was a man named Simeon. He was a good and godly man. He was waiting for God’s promise to Israel to come true. The Holy Spirit was with him. 26The Spirit had told Simeon that he would not die before he had seen the Lord’s Messiah. 27The Spirit led him into the temple courtyard. Then Jesus’ parents brought the child in. They came to do for him what the Law required. 28Simeon took Jesus in his arms and praised God. He said,

29“Lord, you are the King over all.

Now let me, your servant, go in peace.

That is what you promised.

30My eyes have seen your salvation.

31You have prepared it in the sight of all nations.

32It is a light to be given to the Gentiles.

It will be the glory of your people Israel.”

33The child’s father and mother were amazed at what was said about him. 34Then Simeon blessed them. He said to Mary, Jesus’ mother, “This child is going to cause many people in Israel to fall and to rise. God has sent him. But many will speak against him. 35The thoughts of many hearts will be known. A sword will wound your own soul too.”

36There was also a prophet named Anna. She was the daughter of Penuel from the tribe of Asher. Anna was very old. After getting married, she lived with her husband seven years. 37Then she was a widow until she was 84. She never left the temple. She worshiped night and day, praying and going without food. 38Anna came up to Jesus’ family at that moment. She gave thanks to God. And she spoke about the child to all who were looking forward to the time when Jerusalem would be set free.

39Joseph and Mary did everything the Law of the Lord required. Then they returned to Galilee. They went to their own town of Nazareth. 40And the child grew and became strong. He was very wise. He was blessed by God’s grace.

The Boy Jesus at the Temple

41Every year Jesus’ parents went to Jerusalem for the Passover Feast. 42When Jesus was 12 years old, they went up to the feast as usual. 43After the feast was over, his parents left to go back home. The boy Jesus stayed behind in Jerusalem. But they were not aware of it. 44They thought he was somewhere in their group. So they traveled on for a day. Then they began to look for him among their relatives and friends. 45They did not find him. So they went back to Jerusalem to look for him. 46After three days they found him in the temple courtyard. He was sitting with the teachers. He was listening to them and asking them questions. 47Everyone who heard him was amazed at how much he understood. They also were amazed at his answers. 48When his parents saw him, they were amazed. His mother said to him, “Son, why have you treated us like this? Your father and I have been worried about you. We have been looking for you everywhere.”

49“Why were you looking for me?” he asked. “Didn’t you know I had to be in my Father’s house?” 50But they did not understand what he meant by that.

51Then he went back to Nazareth with them, and he obeyed them. But his mother kept all these things like a secret treasure in her heart. 52Jesus became wiser and stronger. He also became more and more pleasing to God and to people.