Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי יוחנן 18

1ישוע סיים את דבריו ועזב את המקום עם תלמידיו. הם חצו את נחל קדרון ונכנסו אל חורשת עצי-זית. יהודה, התלמיד שבגד בישוע, הכיר היטב את המקום, כי ישוע נפגש שם עם תלמידיו פעמים רבות.

ראשי הכוהנים והפרושים העמידו לרשות יהודה קבוצה של חיילים ושוטרים מצוידים בלפידים ובכלי נשק, והם הלכו אל אותה החורשה.

ישוע ידע היטב מה עומד לקרות לו. הוא צעד קדימה ושאל: "את מי אתם מחפשים?"

"את ישוע מנצרת," השיבו לו.

"אני הוא," אמר ישוע. גם יהודה המסגיר אותו היה שם. לשמע מילים אלה הם נסוגו ונפלו על הארץ.

ישוע חזר על שאלתו: "את מי אתם מחפשים?"

"את ישוע מנצרת," השיבו בשנית.

"אמרתי לכם, אני הוא," אמר ישוע. "אם אותי אתם מחפשים, עיזבו את החבורה הזאת והניחו להם ללכת." ישוע אמר זאת כדי לקיים את הנבואה שניבא: "מכל אלה שנתת לי לא אבד אף אחד!"

10 לפתע שלף שמעון פטרוס את חרבו וקיצץ את אוזנו הימנית של מלכוס, עבד הכהן הגדול.

11 "השב את החרב לנדן!" פקד עליו ישוע. "הרי עלי לשתות את הכוס שנתן לי אבי."

12 החיילים, השוטרים ומפקדם תפסו את ישוע, קשרו את ידיו, 13 הוליכו אותו תחילה אל חנן - חותנו של קייפא שהיה הכהן הגדול באותה שנה. 14 היה זה אותו קייפא שיעץ ליהודים: "מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד." 15 שמעון פטרוס ותלמיד אחר הלכו במרחק מה אחרי ישוע. התלמיד האחר היה מוכר לכהן הגדול, ולכן הורשה להיכנס אל החצר יחד עם ישוע, 16 ואילו פטרוס נאלץ להישאר מעבר לגדר. התלמיד האחר ניגש אל השוערת וביקש ממנה להכניס את פטרוס.

17 "הלא גם אתה תלמידו של האיש הזה!" קראה השוערת לעבר פטרוס. "מה פתאום?" הכחיש פטרוס.

18 החיילים והמשרתים התחממו לאש מדורה שהדליקו, כי היה קר מאוד. פטרוס הצטרף אליהם כדי להתחמם מעט.

19 בתוך הבית החל הכהן הגדול לחקור את ישוע על תלמידיו ועל מה שלימד אותם.

20 "כל מה שהיה לי לומר אמרתי בציבור, באוזני המנהיגים והעם. תמיד לימדתי בבתי-הכנסת או בבית-המקדש, וכולם יודעים מה שלימדתי," השיב ישוע. 21 "אל תשאל אותי, אלא את שומעי, הם יודעים את מה שאמרתי." 22 אחד המשרתים שעמד שם הכה את ישוע על פניו. "ככה אתה מתחצף לכהן הגדול?" שאל בזעם.

23 "אם אני משקר הוכח זאת." השיב ישוע. "אולם אם אני אומר את האמת, מדוע אתה מכה אותי?"

24 חנן שלח את ישוע, אסור באזיקים, אל קייפא הכהן הגדול. 25 בינתיים המשיך שמעון פטרוס להתחמם לאש המדורה, ושוב נשאל: "הרי גם אתה אחד מתלמידיו של ישוע, לא כן?"

"לא, מה פתאום?" הכחיש פטרוס.

26 אך אחד מעבדי הכהן הגדול, קרובו של מלכוס (זה שפטרוס קיצץ את אוזנו), קרא: "אולם ראיתי אותך בחורשה יחד עם ישוע!"

27 פטרוס המשיך להכחיש את הדבר, ולפתע קרא התרנגול.

28 בבוקר השכם הובילו את ישוע מביתו של קייפא לבית-המשפט. אך הם לא נכנסו פנימה מחשש חמץ - הם רצו להישאר כשרים לאכילת סעודת הפסח. 29 על כן יצא אליהם פילטוס ושאל: "במה אתם מאשימים את האיש?"

30 אילמלא עשה דבר רע, לא היינו אוסרים אותו!" השיבו.

31 אם כן, שפטו אותו בעצמכם לפי חוקי תורתכם," אמר פילטוס.

"אבל החוק אינו מתיר לנו עונש מוות," השיבו היהודים. 32 בזאת מלאו את מה שישוע ניבא באשר לצורת מותו.

33 פילטוס שב לבית המשפט וקרא אליו את ישוע. "האם אתה מלך היהודים?" שאל.

34 "האם אלה המילים שלך או של האחרים?" השיב ישוע בשאלה.

35 "האם אני יהודי?" שאל פילטוס. "בני-עמך וראשי הכוהנים הסגירו אותך. מה עשית?"

36 "אילו הייתה מלכותי מהעולם הזה, היו משרתי נלחמים לצדי ומונעים את מאסרי על-ידי ראשי היהודים. אולם בעת הזאת מלכותי אינה מהעולם הזה," אמר ישוע.

37 "אם כן, אתה בכל זאת מלך?" תמה פילטוס.

"כן," השיב ישוע, "משימתי היא להביא את האמת לעולם; לשם כך נולדתי ובאתי לעולם, וכל אוהבי האמת ישמעו לקולי."

38 "מהי האמת?" שאל פילטוס ויצא החוצה אל היהודים. "האיש חף מפשע ולא עשה כל רע!" קרא פילטוס. 39 "בכל שנה בחג הפסח אני מוציא לחופשי אסיר אחד. אתם רוצים שאשחרר את מלך היהודים?"

40 "לא!" קראו. "אל תשחרר אותו; שחרר את בר-אבא!" בר-אבא היה שותף למרד.

O Livro

João 18

Jesus é preso

11/2 Depois de dizer estas coisas, Jesus atravessou o vale de Cedron com os discípulos e entrou num olival, local conhecido de Judas, o traidor, por Jesus ali ter ido muitas vezes com os discípulos. Os principais sacerdotes e fariseus tinham dado a Judas um destacamento de soldados e polícias, que o acompanharam. Chegaram ao olival à luz de archotes e lanternas, e de armas na mão.

Jesus sabia bem tudo o que lhe ia acontecer e, avançando ao encontro deles, perguntou: “Quem procuram?”

“Jesus de Nazaré”, responderam.

“Sou eu”, disse Jesus. Judas estava ali com eles quando Jesus se identificou.

6/7 Quando Jesus disse, “Sou eu”, todos caíram para trás. Uma vez mais lhes perguntou: “Quem procuram?”

“Jesus de Nazaré.”

8/9 “Já vos disse que sou eu”, disse Jesus. “Uma vez que é a mim que procuram, deixem estes outros irem­se embora.” Procedeu assim em cumprimento daquilo que tinha dito, havia pouco tempo, quando orava: “Não perdi um único daqueles que me deste.”

10/11 Então Simão Pedro puxou de uma espada e cortou a orelha direita de Malco, servo do supremo sacerdote. Jesus, porém, disse a Pedro: “Guarda a espada. Não devo eu beber a taça que meu Pai me deu?”

Jesus perante Anás

12/14 Os guardas e os soldados, mais o comandante, prenderam Jesus, amarraram­no e levaram­no primeiro a Anás, sogro de Caifás, que era o supremo sacerdote daquele ano. Fora Caifás quem dissera aos outros dirigentes judaicos: “É melhor que um homem morra pelo povo.”

Pedro nega Jesus

15/17 Simão Pedro seguiu­os, assim como outro discípulo que conhecia o supremo sacerdote. Por isso, esse outro discípulo foi autorizado a entrar no pátio juntamente com Jesus, enquanto que Pedro ficou fora do portão. Então esse discípulo falou à rapariga que guardava o portão, e ela deixou Pedro entrar. A rapariga perguntou a Pedro: “Não és um dos discípulos de Jesus?”

“Não, não sou”, respondeu.

18 Os guardas e os criados estavam à volta de uma fogueira que tinham feito, pois o tempo ia frio. Pedro encontrava­se com eles, a aquecer­se.

O supremo sacerdote interroga Jesus

19/21 Lá dentro, o supremo sacerdote começou a interrogar Jesus acerca dos seus seguidores e do que lhes andara a ensinar. Jesus respondeu: “O que tenho ensinado é bem conhecido, pois preguei com regularidade nas sinagogas e no templo; todos os judeus me ouviram e nada ensinei em particular que não tivesse já dito em público. Aliás, porque me fazes tal pergunta? Interroga aqueles que me ouviram. Alguns estão aqui e sabem o que eu disse.”

22 Um dos soldados que ali se encontrava deu­lhe uma bofetada: “É assim que respondes ao supremo sacerdote?”

23 “Se menti, prova­o”, replicou Jesus. “Se não, porque me feres?”

24 Então Anás enviou Jesus, amarrado, a Caifás, o supremo sacerdote.

Pedro nega Jesus mais duas vezes

25 Entretanto, estando Simão Pedro junto à fogueira, tornaram a perguntar­lhe: “Não és um dos seus discípulos?”

“Não sou, não”, disse Pedro.

26 Mas um dos criados da casa do supremo sacerdote, parente do homem cuja orelha Pedro tinha cortado, inquiriu: “Não foi a ti que eu vi no olival com Jesus?” 27 Uma vez mais, Pedro negou. E imediatamente cantou um galo.

Jesus perante Pilatos

28/29 O julgamento de Jesus na presença de Caifás só acabou de madrugada. Levaram­no em seguida para o palácio do governador romano. Os seus acusadores não podiam entrar porque isso os tornaria impuros, segundo diziam, impedindo­os de comer o cordeiro pascal. Assim, Pilatos, que era o governador, saiu ao encontro deles e perguntou: “Que queixa têm contra este homem?”

30 “Se não fosse malfeitor não to teríamos trazido”, retorquiram.

31/32 “Então levem­no e julguem­no vocês mesmos de acordo com as vossas leis”, tornou­lhes Pilatos.

“Mas queremos que seja morto, e nós não podemos fazê­lo”, replicaram os judeus. Assim se cumpriu a predição de Jesus acerca do modo como havia de morrer.

33 Pilatos voltou para dentro do palácio e mandou que lhe levassem Jesus. “És o rei dos judeus?”, perguntou­lhe.

34 Jesus replicou: “Perguntas isso de ti mesmo, ou são outros que o querem saber?”

35 “Sou porventura judeu?”, replicou Pilatos. “O teu povo e os seus sacerdotes é que te trouxeram aqui. Que fizeste?”

36 Então Jesus respondeu: “Não sou um rei terreno. Se o fosse, os meus seguidores teriam lutado quando os judeus me prenderam. Mas o meu reino não é deste mundo.”

37 “Então és rei?”, perguntou Pilatos.

Jesus respondeu: “Tens razão em dizer que sou rei. De facto, foi para isso que nasci. E vim para trazer a verdade ao mundo. Todos os que amam a verdade reconheceçam que eu falo a verdade.”

38/39 “O que é a verdade?”, exclamou Pilatos. Tornando a sair ao povo, anunciou: “Ele não é culpado de crime algum.Todavia, é vosso costume pedir­me que solte alguém da prisão todos os anos pela Páscoa. Assim, se desejam, solto­vos o ‘rei dos judeus’.”

40 Mas eles, em alta gritaria, responderam: “Não! Não soltes este, mas sim Barrabás!” Barrabás era um salteador.