Habrit Hakhadasha/Haderekh

האיגרת אל-העברים 3:1-19

1לכן, אחים יקרים, אשר אלוהים קרא לכם והקדיש אתכם לשירותו, ברצוני שתתבוננו אל ישוע המשיח שהוא שליח ה׳ והכוהן הגדול של אמונתנו. 2המשיח היה נאמן לאלוהים אשר מינהו לתפקיד הכוהן הגדול, כשם שמשה רבנו שרת בנאמנות בבית ה׳. 3אך כבודו של ישוע גדול מכבודו של משה, כשם שבנאי שבונה בית לתפארת זוכה לשבחים רבים יותר מהבית עצמו. 4אמנם לכל בית יש בנאי, אך בונה הכול הוא האלוהים.

5משה שרת את ה׳ בנאמנות בכל ענייני המשכן – שהוא בית אלוהים – אולם משה היה משרת בלבד, ותפקידו היה לרמוז על הדברים שאלוהים עמד לומר בעתיד. 6ואילו המשיח, בנו הנאמן של אלוהים, שולט באופן מוחלט על בית אלוהים. אנחנו, המאמינים, הננו בית אלוהים – בתנאי שנשמור על אומץ־לבנו עד הסוף ונשמח בתקוותנו.

7לכן עלינו לציית לרוח הקודש שמזהיר אותנו ואומר:3‏.7 ג 7 תהלים צה 7‏-11

”היום אם בקולו תשמעו,

8אל תקשו לבבכם כמריבה,

כיום מסה במדבר,

9אשר נסוני אבותיכם,

בחנוני גם ראו פעלי, 10ארבעים שנה“.

רוח הקודש ממשיך ואומר שאלוהים מאס בדור ההוא, שכן היו בו רשעים שלא קיימו את תורתו ולא הלכו בדרכיו. 11משום כך כעס עליהם אלוהים מאוד ונשבע שלא יכנסו לעולם אל מקום מנוחתו.

12לפיכך, אחים יקרים, בחנו את לבכם, כדי שלא יימצאו ביניכם רשעים וחסרי־אמונה שמסרבים לבטוח בה׳.

13הוכיחו זה את זה בכל יום, כל עוד יש אפשרות לכך, כדי שאיש מכם לא ירומה על־ידי החטא ולא יקשיח את לבו נגד אלוהים. 14שכן רק אם נישאר נאמנים עד הסוף, ונבטח בה׳ כמו שבטחנו בו לראשונה, נשתתף וניקח חלק בכל מה ששייך למשיח.

15לעולם אל תשכחו את האזהרה: ”היום אם בקולו תשמעו, אל תקשו לבבכם כמריבה!“

16במי מדובר? מי הם אלה אשר שמעו את דבר ה׳, אך רבו איתו וסרבו לציית לו? מדובר בבני־ישראל שיצאו ממצרים בהנהגת משה. 17ומי הכעיס את ה׳ במדבר במשך ארבעים שנה? אלה שחטאו וכתוצאה מכך מתו במדבר. 18ולמי נשבע ה׳ שלא ייכנסו אל ארץ ההבטחה? לסוררים אשר לא שמעו בקולו. 19ומדוע לא יכלו להיכנס? כי לא האמינו בה׳ ולא בטחו בו.

O Livro

Hebreus 3:1-19

Jesus é superior a Moisés

1Portanto, meus irmãos, a quem Deus separou para si e a quem chamou para participarem da vida celestial, atentem para o enviado de Deus, o sumo sacerdote da fé que proclamamos, 2o qual cumpriu fielmente a missão que Deus lhe designou, tal como Moisés serviu fielmente na casa de Deus. 3Mas Jesus é muito superior a Moisés, da mesma maneira que o homem que constrói uma casa tem mais mérito do que a própria casa. 4Se é verdade que não há casa que não tenha sido construída por alguém, não menos verdade é que quem construiu tudo o que existe foi Deus.

5É bem certo que Moisés serviu com toda a fidelidade na casa de Deus,3.5 Nm 12.7. mas o que ele fez foi um serviço, o de anunciar aquilo que haveria de ser revelado mais tarde. 6Mas Cristo é fiel e responsável como Filho sobre a sua própria casa, a qual casa somos nós próprios, se conservarmos a nossa confiança até ao fim, assim como a exultação da esperança nele.

Aviso contra a incredulidade

7Portanto, o Espírito Santo nos avisa, como está escrito:

“Se hoje ouvirem a sua voz,

8não endureçam os vossos corações,

como fizeram na rebelião,

durante o tempo de prova no deserto.

9Ali os vossos pais tentaram a minha paciência

e duvidaram de mim,

mesmo depois de terem visto tudo o que eu fiz.

10Durante quarenta anos andei desgostoso com esta geração.

É um povo que erra constantemente;

eles não conheceram os meus caminhos.

11Por isso, jurei, na minha cólera:

não entrarão no meu descanso.”3.11 Sl 95.7-11.

12Tomem então cuidado, irmãos, para que nenhum de vocês se afaste para longe do Deus vivo, levado pelo seu coração mau e incrédulo. 13Pelo contrário, procurem encorajar-se uns aos outros, enquanto dura esse tempo de “hoje”, a fim de que ninguém endureça o seu coração pelo engano do pecado. 14Porque se mantivermos firmemente, até ao fim, a nossa confiança no Senhor, como quando nos tornámos cristãos, participamos de tudo o que pertence a Cristo. 15Então, não esqueçamos este aviso:

“Se hoje ouvirem a sua voz,

não endureçam os vossos corações,

como fizeram na rebelião.”3.15 Sl 95.7-8.

16E quem foram esses que, depois de ouvirem Deus falar-lhes, o provocaram? Não foram porventura os que por meio de Moisés saíram do Egito? 17E não foram esses que durante quarenta anos tanto exasperaram a Deus e pecaram, tendo os seus cadáveres ficado ali no deserto? 18E não foi a eles que Deus declarou, com juramento, que não haveriam de entrar no seu descanso? Pois foram esses mesmos que lhe desobedeceram. 19Vemos pois que não puderam entrar por causa da sua incredulidade.