Habrit Hakhadasha/Haderekh

האגרת אל-העברים 5

1כשאדם נבחר לשרת ככהן גדול, תפקידו לייצג את בני-האדם לפני אלוהים – עליו להקריב לאלוהים מנחה וקורבנות בעד-חטאיהם. על הכהן הגדול להיות רחמן ולהתייחס אל החוטאים ברוך ובהבנה, שכן הוא עצמו אינו אלא אדם ועלול לחטוא כמוהם. מסיבה זאת עליו להקריב קורבנות בעד חטאי העם ובעד חטאי עצמו.

עלינו לזכור שאיש אינו יכול למנות את עצמו לתפקיד הרם והנכבד של הכהן הגדול. רק אלוהים עצמו ממנה את הכהן הגדול, כשם שמינה את אהרון לפני שנים רבות. גם המשיח לא מינה את עצמו לתפקיד הכהן הגדול; המשיח נבחר לתפקידו על-ידי האלוהים אשר אמר אליו: "בני אתה, אני היום ילדתיך." ובמקום אחר אמר לו אלוהים[a]: "אתה כהן לעולם, על דברתי מלכי-צדק."

כאשר חי המשיח על-פני האדמה בדמות אדם, הוא התפלל והתחנן בבכי ובדמעות לפני אלוהים שיושיעו מתוך הלחצים, הניסיונות והייסורים של המוות לניצחון התחייה. אלוהים שמע לתפילתו, כי המשיח אהב את אלוהים וציית לו תמיד. אף כי ישוע היה בן-אלוהים, היה עליו ללמוד ציות על-ידי סבלו וייסוריו. לאחר שהוכיח את עצמו מושלם לפני האלוהים, נעשה ישוע מקור ישועת עולמים לכל המצייתים לו, 10 והוא זה שאלוהים מינה ככהן הגדול כמו מלכי-צדק.

11 יש לי עוד הרבה לספר לכם בנושא זה, אך קשה לי להסביר לכם, כי נהייתם קשי-הבנה. 12 במקום שאתם, המאמינים הוותיקים, תלמדו את האחרים, אתם בעצמכם זקוקים עדיין למורים שילמדו אתכם את האלף-בית של בשורת האלוהים. אתם עדיין כתינוקות שזקוקים לחלב ולא למזון מוצק. 13 ומי שחי על חלב אינו מסוגל לעכל את דבר ה', ואינו יודע להבחין בין טוב לרע, כי טרם התבגר. 14 מזון רוחני מוצק מיועד למבוגרים באמונה, אשר מתוך ניסיון למדו להבחין בין טוב לרע.

Notas al pie

  1. האגרת אל-העברים 5:6 תהלים קי 4

O Livro

Hebreus 5

11/2 O supremo sacerdote é um homem como qualquer outro, mas constituído para representar os homens nas suas relações com Deus. Por isso ele apresenta as ofertas a Deus e oferece sacrifícios pelos pecados, tanto do povo, como os seus próprios também. E como ele mesmo está sujeito à fraqueza humana, pode tratar com toda a bondade os outros que pecam, seja por ignorância, seja por desobediência.

E ninguém se torna sumo sacerdote somente porque deseja tal honra. Tem de ser chamado por Deus, tal como Arão. Assim Cristo, da mesma maneira, não se honrou a si próprio como supremo sacerdote, mas foi Deus quem o instituiu nessa dignidade, dizendo­lhe:

“Tu és o meu Filho.
Hoje tornei­me teu Pai”.

E lemos ainda noutro lugar.

“Tu és sacerdote para sempre,
    à semelhança de Melquisedeque”.

Cristo, enquanto ainda estava na Terra, numa agonia de alma, apresentou orações e súplicas a Deus, que o poderia ter livrado daquela morte. E Deus ouviu­o, atendendo à sua submissão. Vemos portanto que Jesus, ainda que sendo o Filho, ele próprio experimentou o que era a obediência por aquilo que padeceu. E foi assim que ficou perfeito o que ele cumpriu e que oferece a salvação eterna àqueles que lhe obedecem. 10 Deus mesmo o reconhece como supremo sacerdote à semelhança de Melquisedeque.

Uma chamada ao crescimento espiritual

11 Muito mais teríamos a dizer sobre isso; contudo não é fácil explicar­vos essas coisas, pois que vocês se têm tornado preguiçosos para as compreender. 12 Porque ao tempo que são cristãos deviam até poder já ensinar outros. Mas ao contrário precisam de quem vos ensine as primeiras coisas da revelação de Deus. Vocês fizeram­se como criancinhas que só podem beber leite, e não alimento sólido. 13 Ora, quando uma pessoa ainda se alimenta só de leite, é como um bebé e ainda não está capaz de ter experiência de coisas que a justiça de Deus exige. 14 Mas o alimento sólido é para os que adquiriram maturidade, e que em resultado do exercício das suas faculdades são capazes de distinguir o bem do mal.