Habrit Hakhadasha/Haderekh

האגרת אל-העברים 12

1מאחר שאנו מוקפים בקהל עצום כזה של אנשי אמונה שמעידים על אמת אלוהים, הבה נסיר מעלינו כל דבר שמכביד עלינו, ובמיוחד את החטאים שדבקים בנו ומכשילים אותנו, ונרוץ בסבלנות את המרוץ שהעמיד אלוהים לפנינו. הבה נישא את עינינו אל ישוע, מורנו ויסוד אמונתנו, אשר היה מוכן למות מוות מביש על הצלב, כי ידע ששמורה לו שמחה לאחר מכן. עתה הוא יושב במקום הכבוד לימין האלוהים. אם רצונכם להימנע מעייפות וליאות רוחנית, חישבו לרגע על סבלנותו של המשיח כשסבל בושה וחרפה מיד האנשים החוטאים. אחרי הכול, מעולם לא נאבקתם נגד החטא עד מוות.

האם שכחתם את תוכחת ה' שפונה אליכם כאל בניו?[a] "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה". עליכם לקבל את תוכחת אלוהים, כי היא מיועדת לתועלת שלכם ולמען החינוך שלכם. אלוהים מתנהג אתכם כאב עם בניו, ואיזה אב אינו מוכיח ומחנך את בנו? אם אלוהים אינו מעניש אתכם כשאתם ראויים לכך, כשם שאבות אחרים מענישים את בניהם, פירוש הדבר שאינכם בני אלוהים ואינכם שייכים באמת למשפחתו. ואם אנו מכבדים את אבינו האנושי גם כשהוא מעניש אותנו, האם לא ניכנע בשמחה רבה יותר לפני האלוהים, אבינו הרוחני, כדי שנלמד כיצד לחיות?

10 אבותינו האנושיים חינכו אותנו במשך שנים ספורות לפי ראות עיניהם, בעוד שאלוהים מחנך אותנו לתועלת שלנו, כדי שנשתתף בקדושתו.

11 אין ספק שקבלת עונש היא חוויה מכאיבה ובלתי-נעימה, אך אלה שלמדו לקח מגלים כעבור זמן-מה שהעונש היה לברכה בחייהם.

12 על כן חזקו את ידיכם החלשות ועמדו איתן על רגליכם הכושלות. 13 הובילו את רגליכם בדרך ישרה, כדי שההולכים בעקבותיכם, גם אם יהיו חלשים וצולעים, לא יפלו ולא יכשלו, אלא יתחזקו.

14 התרחקו מכל מריבה ונהלו חיי טוהר וקדושה, כי ללא קדושה לא תראו את האדון. 15 השגיחו איש על רעהו שמא יתכחש אחד מכם לחסדו של אלוהים, כי באדם כזה יכולה להתפתח מרירות שעלולה להרעיל חיי רבים. 16 השגיחו שאיש מכם לא ייגרר לזנות או לכל טומאה אחרת, כמו מעשי עשו שמכר את בכורתו תמורת נזיד עדשים. 17 אתם יודעים שכאשר התחרט עשיו ורצה להשיב לעצמו את זכות הבכורה, היה מאוחר מדי. הוא לא יכול היה לתקן את המעוות גם כאשר שפך דמעות רבות.

18 זכרו היכן אתם עומדים: לא לפני להבת אש, ענן, ערפל או סערה נוראה, כפי שעמדו בני-ישראל לרגלי הר-סיני, 19 ואף לא לפני תרועת שופר נוראה, וקול ה' שדיבר אל בני-ישראל דברים נוראים עד שהתחננו לפניו שיפסיק לדבר, 20 כי לא יכלו לשאת את צו ה': שכל הנוגע בהר – כולל הבהמות – ייסקל באבנים וימות. 21 המעמד היה נורא כל-כך עד שאפילו משה עצמו אמר: "יגורתי וחרדתי!"

22 אתם עומדים לפני הר-ציון האמיתי ולפני עיר אלוהים חיים, הלא היא ירושלים אשר בשמים. אתם עומדים גם לפני מקהלת רבבות מלאכים, 23 לפני קהילת המשיח שמורכבת מאלה שכתובים בשמים, לפני האלוהים ששופט את הכול, לפני נשמות הצדיקים בשמים, אשר אלוהים השלים בהם את מלאכתו, 24 ולפני ישוע המשיח עצמו אשר הביא לנו את הברית החדשה והנפלאה הזאת, ואשר דמו מכפר על חטאינו במקום שיזעק לנקמה כדמו של הבל.

25 לכן אל תעזו לסרב להקשיב לקול המדבר אליכם. שכן אם בני-ישראל לא נמלטו מעונש כשסירבו להקשיב למשה, שהביא להם את דבר אלוהים כאן על-פני האדמה, על אחת כמה וכמה לא נימלט אנחנו מעונש, אם נסרב להקשיב לקולו של אלוהים שמדבר מן השמים. 26 כשדיבר אלוהים מהר-סיני זעזע קולו את הארץ, אך הוא הבטיח שבפעם הבאה יזעזע לא רק את הארץ אלא גם את השמים! 27 מדבריו משתמע שהוא יבדוק ויברר את כל מה שעומד על יסודות רעועים, כדי שרק החזק והיציב יישאר.

28 מאחר שקיבלנו מלכות שאינה יכולה להיהרס, הבה נבוא לפני אלוהים אסירי תודה, ונשרתהו כרצונו בצניעות וביראה, 29 כי אלוהינו אש אוכלה הוא.

Notas al pie

  1. האגרת אל-העברים 12:5 משלי ג 11- 12

The Message

Hebrews 12

Discipline in a Long-Distance Race

11-3 Do you see what this means—all these pioneers who blazed the way, all these veterans cheering us on? It means we’d better get on with it. Strip down, start running—and never quit! No extra spiritual fat, no parasitic sins. Keep your eyes on Jesus, who both began and finished this race we’re in. Study how he did it. Because he never lost sight of where he was headed—that exhilarating finish in and with God—he could put up with anything along the way: Cross, shame, whatever. And now he’s there, in the place of honor, right alongside God. When you find yourselves flagging in your faith, go over that story again, item by item, that long litany of hostility he plowed through. That will shoot adrenaline into your souls!

4-11 In this all-out match against sin, others have suffered far worse than you, to say nothing of what Jesus went through—all that bloodshed! So don’t feel sorry for yourselves. Or have you forgotten how good parents treat children, and that God regards you as his children?

My dear child, don’t shrug off God’s discipline,
    but don’t be crushed by it either.
It’s the child he loves that he disciplines;
    the child he embraces, he also corrects.

God is educating you; that’s why you must never drop out. He’s treating you as dear children. This trouble you’re in isn’t punishment; it’s training, the normal experience of children. Only irresponsible parents leave children to fend for themselves. Would you prefer an irresponsible God? We respect our own parents for training and not spoiling us, so why not embrace God’s training so we can truly live? While we were children, our parents did what seemed best to them. But God is doing what is best for us, training us to live God’s holy best. At the time, discipline isn’t much fun. It always feels like it’s going against the grain. Later, of course, it pays off handsomely, for it’s the well-trained who find themselves mature in their relationship with God.

12-13 So don’t sit around on your hands! No more dragging your feet! Clear the path for long-distance runners so no one will trip and fall, so no one will step in a hole and sprain an ankle. Help each other out. And run for it!

14-17 Work at getting along with each other and with God. Otherwise you’ll never get so much as a glimpse of God. Make sure no one gets left out of God’s generosity. Keep a sharp eye out for weeds of bitter discontent. A thistle or two gone to seed can ruin a whole garden in no time. Watch out for the Esau syndrome: trading away God’s lifelong gift in order to satisfy a short-term appetite. You well know how Esau later regretted that impulsive act and wanted God’s blessing—but by then it was too late, tears or no tears.

An Unshakable Kingdom

18-21 Unlike your ancestors, you didn’t come to Mount Sinai—all that volcanic blaze and earthshaking rumble—to hear God speak. The earsplitting words and soul-shaking message terrified them and they begged him to stop. When they heard the words—“If an animal touches the Mountain, it’s as good as dead”—they were afraid to move. Even Moses was terrified.

22-24 No, that’s not your experience at all. You’ve come to Mount Zion, the city where the living God resides. The invisible Jerusalem is populated by throngs of festive angels and Christian citizens. It is the city where God is Judge, with judgments that make us just. You’ve come to Jesus, who presents us with a new covenant, a fresh charter from God. He is the Mediator of this covenant. The murder of Jesus, unlike Abel’s—a homicide that cried out for vengeance—became a proclamation of grace.

25-27 So don’t turn a deaf ear to these gracious words. If those who ignored earthly warnings didn’t get away with it, what will happen to us if we turn our backs on heavenly warnings? His voice that time shook the earth to its foundations; this time—he’s told us this quite plainly—he’ll also rock the heavens: “One last shaking, from top to bottom, stem to stern.” The phrase “one last shaking” means a thorough housecleaning, getting rid of all the historical and religious junk so that the unshakable essentials stand clear and uncluttered.

28-29 Do you see what we’ve got? An unshakable kingdom! And do you see how thankful we must be? Not only thankful, but brimming with worship, deeply reverent before God. For God is not an indifferent bystander. He’s actively cleaning house, torching all that needs to burn, and he won’t quit until it’s all cleansed. God himself is Fire!