Habrit Hakhadasha/Haderekh

האגרת אל-העברים 11

1מהי אמונה? אמונה היא ביטחון מלא בדברים שלהם אנו מקווים, ומצב שבו אנו משוכנעים במציאותם של דברים שאיננו יכולים לראותם. אבותינו זכורים לטובה בשל אמונתם הגדולה באלוהים. על-ידי אמונה באלוהים אנו מקבלים את העובדה שהעולם כולו נברא בפקודת ה', אשר ברא את כל מה שאנו רואים מדברים בלתי-נראים.

הבל – בשל אמונתו הביא הבל לה' קורבן טוב מזה של קין. כאשר קיבל ה' את מנחתו של הבל העיד למעשה שהבל צדיק בעיניו. למרות שהבל מת לפני שנים רבות יכולים אנו עדיין ללמוד ממנו שיעור באמונה.

חנוך – בזכות אמונתו של חנוך העלה אותו אלוהים לשמים בלי שימות. חנוך נעלם לפתע מן העולם הזה, מפני שאלוהים לקחו. עוד לפני שעלה חנוך לשמים נאמר עליו שמצא חן בעיני אלוהים. בלי אמונה לא תוכל למצוא-חן בעיני אלוהים. מי שרוצה להתקרב לאלוהים חייב להאמין שיש אלוהים, ושהוא גומל למחפשים אותו באמת.

נוח – מתוך אמונה ציית נוח לאזהרת אלוהים בדבר העתיד להתרחש. אף כי לא היה סימן למבול האמין נוח לה', ובלי לבזבז זמן בנה תיבה כדי להציל את בני-משפחתו. אמונתו של נוח באלוהים הייתה ניגוד מוחלט לחוסר-האמונה של בני דורו בעולם. נוח מצא-חן בעיני אלוהים בזכות אמונתו.

אברהם – כאשר ציווה ה' על אברהם לעזוב את מולדתו וללכת לארץ שהבטיח לו, ציית אברהם לה' מתוך אמונתו בו. הוא נשמע לה' למרות שלא ידע לאן אלוהים מוביל אותו. מתוך אמונתו בה', גם לאחר שהגיע אברהם אל ארץ ההבטחה חי בה כזר וכנכרי; הוא גר באוהלים, כמו יצחק ויעקב שקיבלו אותה הבטחה. 10 כי אברהם המתין בסבלנות ובביטחון שה' יביאו אל העיר שאלוהים מתכנן ובונה. 11 שרה – גם שרה האמינה בה' ולכן, למרות שהייתה זקנה מאוד, העניק לה אלוהים את היכולת הפיזית ללדת את בנה. 12 וכך, מאב שהיה זקן מכדי להוליד אפילו בן אחד, נולד עם שלם שמספרו ככוכבי השמים וכגרגירי החול שעל שפת הים.

13 כל אנשי האמונה שציינתי לעיל מתו לפני שזכו לראות את התגשמות כל הבטחות ה', אך הם ראו את התגשמותן בעתיד ושמחו על כך, שכן הודו כי ביתם האמיתי אינו בעולם הזה, וראו את עצמם כזרים שנמצאים בעולם הזה. 14 מדבריהם משתמע שציפו לארץ מושב. 15 אילו הצטערו לעזוב את הארץ שממנה יצאו, הייתה להם אפשרות לשוב אליו, 16 אך הם לא רצו לשוב; נפשם יצאה אל הבית השמימי. עתה אלוהים אינו מתבייש להיקרא אלוהיהם, שהרי הכין להם עיר בשמים.

17 גם כאשר ניסהו ה' בטח בו אברהם והאמין להבטחותיו, ומשום כך היה מוכן להקריב את בנו יחידו. 18 אכן, אברהם היה מוכן להקריב את יצחק אשר דרכו הבטיח לו אלוהים צאצאים רבים. 19 אברהם האמין שאילו מת יצחק היה אלוהים משיב אותו לתחייה – וזה אכן מה שקרה, כי לגבי אברהם נועד יצחק למוות, אך ה' השיב לו את חייו. 20 יצחק, יעקב ויוסף – מתוך אמונה ידע יצחק שאלוהים יברך את שני בניו, יעקב ועשו. 21 כאשר הזדקן יעקב ועמד למות ברך מתוך אמונה את שני בני יוסף, והשתחווה על ראש המטה. 22 כשעמד יוסף למות הוא דיבר מתוך אמונה על העובדה שאלוהים יוציא את בני-ישראל ממצרים. יוסף לא הטיל ספק בדבר, ולכן השביע את בני-ישראל שייקחו עמם את עצמותיו בצאתם ממצרים.

23 עמרם ויוכבד – גם להורי משה הייתה אמונה גדולה. בראותם שאלוהים ברכם בילד מיוחד, האמינו שה' יכול להצילו מגזר-דין המוות שהוציא פרעה. משום כך הם לא פחדו מהמלך והסתירו את משה שלושה חודשים.

24 משה – כאשר גדל משה הוא סירב, מתוך אמונתו באלוהים, להיקרא בנו של בת-פרעה.

25 הוא העדיף להשתתף בסבל עמו, עם אלוהים, על-פני תענוגות החטא. 26 משה חשב שמוטב לסבול לשם המשיח, מאשר ליהנות מאוצרות מצרים, כי משה נשא את עיניו אל הגמול שעמד אלוהים להעניק לו.

27 מכיוון שמשה בטח באלוהים הוא לא פחד מזעם פרעה והוציא את בני-ישראל ממצרים, בשאבו כוח וגבורה מהאלוהים הבלתי-נראה. 28 מתוך אמונה ציווה משה על בני-ישראל לשחוט שה בפסח הראשון, ולהתיז את דמו על המשקוף ועל המזוזות, כדי שמלאך ה' יפסח על בתיהם בצאתו להכות את המצרים במכת בכורות.

29 בני-ישראל – מתוך אמונתם באלוהים חצו בני-ישראל את ים-סוף כאילו היה יבשה, ואילו כשניסו המצרים לחצותו – טבעו. 30 מכוח האמונה נפלו חומות יריחו לאחר שבני-ישראל צעדו סביבן שבעה ימים.

31 רחב – בזכות אמונתה באלוהים לא הושמדה רחב הזונה יחד עם בני-עירה שמרדו בה', משום שאספה אל ביתה את המרגלים, העניקה להם מחסה ועזרה להם להימלט מרודפיהם.

32 הזקוקים אתם לדוגמאות נוספות? קצר הזמן מלספר על אמונתם של גדעון, ברק, שמשון, יפתח, דוד, שמואל, וכל שאר הנביאים. 33 הודות לאמונתם באלוהים אנשים אלו כבשו ממלכות, השליטו צדק, אישרו את אמיתות הבטחות ה', ניצלו מגוב-אריות 34 ומלהבות אש. היו מהם שבזכות אמונתם ניצלו ממוות בחרב, אחרים התחזקו לאחר שנחלשו או חלו, היו כאלה שעשו חיל במלחמות והביסו צבאות שלמים. 35 היו נשים שבזכות אמונתן באלוהים שבו אליהן יקיריהן מן המתים. אחרים בטחו בה' והעדיפו מוות בעינויים על התכחשות לה', שהייתה מצילה אותם. הם ידעו בביטחון שאלוהים יקים אותם לחיים טובים מאלה. 36 היו כאלה שסבלו לעג, הצלפות שוט, כבילה בשרשראות, מאסר בבור-כלא, מוות בסקילה ואפילו ניסור גופם! לאחרים הובטח חופש אם יתכחשו לאמונתם, וכשסירבו – נרצחו בחרב. לנשארים בחיים לא נותר אלא עור-צאן לגופם. הם נדדו במדבריות ובהרים, הסתתרו במערות ובנקיקי-סלעים, רעבו ללחם ולקו במחלות. העולם לא היה ראוי לצדיקים כאלה!

39 למרות שאמונתם של אנשים אלה הייתה חזקה, ולמרות שבטחו בה' בכל לבם, לא זכה איש מהם בכל מה שה' הבטיח להם. 40 מדוע? כי אלוהים רצה שימתינו וישתתפו יחד אתנו בגמול הטוב יותר שהכין למעננו.

O Livro

Hebreus 11

Grandes exemplos de fé

1A fé é a firme certeza das coisas que se esperam; é a evidência daquilo que ainda não vemos. Foi porque tiveram essa fé que grandes homens de Deus receberam o testemunho da aprovação de Deus.

É a fé que nos dá a entender que o mundo inteiro foi criado pela palavra de Deus; quer dizer que o que existe foi criado a partir do que se não vê!

Foi a fé que inspirou Abel a fazer a Deus um sacrifício mais agradável do que o de Caim. Aceitando a sua oferta Deus mostrou a Abel que era perdoado. Ainda que já esteja morto, Abel continua a dar­nos uma lição.

Pela fé Enoque foi levado para o céu sem experimentar a morte; um dia deixaram de o ver porque Deus o tinha levado. Isto foi assim porque antes lhe foi mostrado que agradou a Deus. Ora, sem fé é impossível agradar a Deus. É necessário que quem se aproximar dele creia que ele existe e que recompensa os que sinceramente o buscam.

Pela fé Noé creu quando Deus o avisou de coisas que ainda estavam para acontecer, e consciente da sua gravidade, começou a construir a arca na qual salvou a sua família. Esse acto de fé foi como a condenação dos que não quiseram aceitar aquele aviso. E assim Noé obteve o direito de ser justificado pela fé.

Pela fé Abraão obedeceu quando Deus o chamou, e partiu para uma terra que lhe prometia dar, como uma herança. E foi, sem mesmo saber para onde ia. Sempre em resultado da sua fé, ele aceitou habitar nessa outra terra como um estrangeiro, vivendo em tendas, tal como Isaque e Jacob, aos quais Deus fez também a mesma promessa. 10 É que Abraão esperava aquela cidade solidamente estabelecida, cujo arquitecto e construtor é Deus mesmo.

11 Pela fé Sara, mulher de Abraão, pôde ter um filho, apesar da sua idade avançada, pois teve por digno de fé aquele que lho havia prometido. 12 E foi assim que uma nação inteira veio de Abraão, já velho de mais para ter filhos. E o facto é que dele descenderam tantos milhões quantas as estrelas do firmamento, ou os grãos de areia à beira mar!

13 Todas estas pessoas viveram na fé e morreram sem terem visto o cumprimento das promessas; mas foi como se as vissem de longe, e crendo nelas, aceitaram­nas. Eles reconheciam que aqui na Terra eram estrangeiros, vivendo de passagem. 14 E os que reconhecem isso mostram claramente que buscam a sua verdadeira pátria. 15 Se tivessem querido, teriam podido voltar à terra donde tinham saído. Mas não. 16 É que eles tinham em vista uma muito melhor, um país celestial. Por isso Deus não se envergonha de ser considerado o seu Deus, porque lhes preparou uma cidade.

17 Pela fé Abraão ofereceu em sacrifício o seu filho Isaque, quando Deus quis experimentá­lo. É verdade! Ele ofereceu a vida de seu único filho, que era o cumprimento da promessa de Deus. 18 De facto Deus lhe tinha dito que seria através de Isaque que viria toda a sua descendência. 19 Mas Abraão sabia que Deus era poderoso até para o fazer ressuscitar! E no fundo foi isso que aconteceu: foi como se ressuscitasse.

20 Pela fé Isaque abençoou Jacob e Esaú, garantindo­lhes coisas que diziam ainda só respeito ao futuro. 21 Pela fé Jacob, já próximo a morrer, abençoou cada um dos filhos de José, e, apoiado ao seu bordão, adorou Deus.

22 Pela fé José, igualmente no fim da vida, falou da saída do povo de Israel do Egipto, dando ordens sobre os seus restos mortais.

23 Pela fé os pais de Moisés esconderam­no durante três meses, depois de nascer. Viram que era uma criança formosa e não temeram a ordem do rei.

24 Pela fé o mesmo Moisés, já homem feito, renunciou ao título de filho da filha do faraó, 25 escolhendo antes ser maltratado com o povo de Deus do que, por um tempo limitado, gozar de uma vivência onde reinava o pecado. 26 Preferiu sofrer o desprezo, por amor a Cristo, achando que isso era um bem superior às riquezas do Egipto. É porque ele tinha em vista a recompensa. 27 Pela fé deixou o Egipto sem temer a ira do rei, mantendo­se firme, como vendo aquele que é invisível. 28 Pela fé celebrou a Páscoa e mandou aspergir o sangue do animal para que, quando viesse o anjo destruidor matar os filhos mais velhos, fossem poupados os das famílias de Israel.

29 Pela fé atravessaram os israelitas o Mar Vermelho como se fosse terra seca. E quando os egípcios tentaram fazer o mesmo, morreram afogados.

30 Pela fé cairam as muralhas de Jericó, depois de o povo de Israel ter marchado à volta deles por sete dias.

31 Pela fé Raabe, que tinha sido uma mulher de má vida, recebeu em paz os israelitas enviados para espiar a cidade, e não morreu com os que não acreditavam no Senhor.

32 De quem hei­de eu falar mais? Faltar­me­ia o tempo se quisesse ainda falar de Gedeão, de Baraque, de Sansão, de Jefté, de David, de Samuel, dos profetas; 33 pessoas que pela fé conquistaram nações, praticaram a justiça, obtiveram a realização das promessas, fecharam a boca de leões, 34 anularam a força do fogo, escaparam de morrer à espada, da fraqueza tiraram forças, foram valentes nas batalhas, fizeram recuar exércitos de estrangeiros. 35 E houve mulheres que receberam os seus entes queridos ressuscitados. Outros foram torturados, preferindo morrer a ficarem livres, porque esperavam que pela ressurreição alcançariam uma vida melhor. 36 Outros foram ridicularizados, açoitados, acorrentados em prisões. 37/38 Até morreram apedrejados; serrados ao meio; outros foram tentados a renegar a sua fé, acabando por serem mortos à espada. Houve os que andaram vagueando pelos desertos e pelas montanhas, vestidos de peles de ovelhas e de cabras, escondendo­se em covas e em cavernas, sem amparo, perseguidos e maltratados — o mundo não era digno deles.

39 Todos estes, embora tendo tido a prova de que Deus tinha satisfação neles, não receberam o que ele lhes tinha prometido. 40 Porque Deus tinha reservado para nós coisas melhores, e queria que eles viessem também a participar delas juntamente connosco.