1Budući da imamo ta obećanja, dragi moji, očistimo se od svega što prlja naše tijelo i naš duh. Trudimo se biti što je više moguće svetima, u strahu Božjemu.
Pavao se raduje pokajanju Crkve
2Otvorite za nas srca jer nikome od vas nismo nanijeli zla, nikoga nismo zaveli na krivi put, niti smo koga na prevaru iskoristili. 3Ne kažem vam to da bih vas osuđivao. Rekao sam vam već da ste zauvijek u našemu srcu. Živimo i umiremo s vama. 4Čvrsto se u vas pouzdajem i veoma se ponosim vama. Uvelike ste me utješili unatoč svoj našoj nevolji. Silno se radujem.
5Kad smo stigli u Makedoniju, nije bilo odmora za naša slaba ljudska bića. Sa svih su nas strana, naprotiv, snašle nevolje: izvana sukobi, a iznutra tjeskoba. 6Ali nas je Bog, koji tješi potištene, utješio Titovim dolaskom. 7Ne samo njegovim dolaskom nego i ohrabrenjem koje ste mu pružili. Kad nam je kazao o vašoj velikoj želji da vas posjetim, o tome koliko ste žalosni zbog onoga što se dogodilo i o vašoj žarkoj ljubavi prema meni, još sam se više razveselio.
8Nije mi više žao što sam vam napisao ono pismo, iako mi je bilo žao jer znam da sam vas njime nakratko ražalostio. 9Ali sada se radujem—ne što sam vas ražalostio, već zato što vas je ta žalost navela na pokajanje. Bila je to žalost po Božjoj volji, pa vam tako nismo nanijeli nikakvu štetu. 10Božja žalost donosi pokajanje koje vodi spasenju, kao što žalost ovoga svijeta vodi u smrt. 11Pogledajte samo kakvu je gorljivost proizvela u vama ta žalost po Božjoj volji! Takvo opravdavanje! Takvo negodovanje, takav strah! Toliku čežnju! Toliki žar! Toliku želju da se krivac kazni! Postupili ste najispravnije što ste mogli. 12Nisam vam pisao ni radi prijestupnika ni radi onoga kome je nanesena nepravda, već zato da pred Bogom pokažete svoju žarku ljubav prema nama.
13Uz to ohrabrenje posebno smo se razveselili i Titovoj radosti zbog toga što ste ga umirili da ne bude zabrinut. 14Ja sam vas i prije pred njim hvalio i niste me postidjeli. Kao što sam vama govorio istinu, tako se i ono čime sam se hvalio pred Titom pokazalo istinitim. 15Njegovo je srce prema vama još otvorenije kad se prisjeti kako ste ga primili s velikim poštovanjem, duboko zabrinuti. 16Radujem se što se u svemu mogu pouzdati u vas.
1ידידים יקרים, הואיל ויש לנו הבטחות נפלאות כאלה, הבה נטהר את עצמנו מכל טומאה רוחנית וגופנית. הבה נחיה ביראת אלוהים ונקדיש לו את עצמנו. 2אנא, פתחו לנו את לבכם. הרי לא פגענו באיש, לא רימינו ולא ניצלנו איש מכם. 3איני אומר זאת כדי להרשיע אתכם, שהרי כבר אמרתי שאתם כה יקרים לי, עד כי אחיה ואמות עמכם. 4יש לי ביטחון רב בכם, ואני גאה בכם מאוד. עודדתם ושימחתם אותי למרות סבלי וצרותי.
5בהגיענו למקדוניה, לא מצאנו מנוחה לגופנו. הצרות הקיפונו מכל עבר: מריבות מבחוץ וחרדה מבפנים. 6אך אלוהים המעודד את הנדכאים ניחם אותנו בבואו של טיטוס. 7לא רק נוכחותו שימחה אותנו, אלא גם החדשות על שעזרתם לו ועודדתם אותו. הוא סיפר לנו על געגועיכם אלי, על השתתפותכם בסבלי, על נאמנותכם ואהבתכם אלי. חדשות אלה ממלאות אותי שמחה רבה.
8גם אם העצבתי אתכם במכתבי האחרון, איני מתחרט על כך. האמת היא שבתחילה הצטערתי מאוד, כי ידעתי שיכאיב לכם, אך הוא הכאיב לכם לזמן קצר בלבד. 9עתה אני שמח, לא בגלל שהכאיב לכם, אלא בגלל שהכאב הביא אתכם לידי תשובה. שכן נעצבתם ברצון אלוהים, ואנו לא גרמנו לכם כל נזק. 10עצב הבא עלינו ברצון אלוהים מביא אותנו לידי תשובה וישועה, ואיש אינו מתחרט על כך. לעומת זאת, עצב הבא על הלא־מאמינים אינו מביא לידי תשובה, אלא למוות.
11ראו מה עורר בכם העצב מאלוהים: נמלאתם חריצות וחפצתם להיפטר מהחטא שעליו כתבתי לכם. נבהלתם ממה שקרה והשתוקקתם שאבוא לעזרתכם. מיד נקטתם צעדים לפתור את הבעיה (והענשתם את החוטא). בכל מעשיכם הוכחתם שבעניין ההוא אין בכם דופי.
12לא כתבתי את המכתב למען האדם שחטא, ואף לא למען זה שנפגע מהחטא; כתבתי כדי שאלוהים יראה לכם באיזו מידה אתם אוהבים אותנו. 13מלבד נחמתנו מאהבתכם, שמחנו במיוחד בשמחתו של טיטוס, שכן קיבלתם אותו בחמימות וגרמתם לנו נחת רוח. 14התגאיתי בכם לפניו, ואני שמח שלא אכזבתם אותי. הלא תמיד דיברתי אליכם אמת, ואף הפעם התפארותי הוכחה כאמת. 15טיטוס אוהב אתכם יותר מתמיד בזכרו כיצד הקשבתם לו בדריכות, וקיבלתם אותו ביראה ובחרדה. 16מה שמח אני על ששוב אני יכול לסמוך עליכם ולבטוח בכם בכל דבר.
